אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סע"ש 6019-01-15 י.ר. נ' שירותי בריאות כללית

סע"ש 6019-01-15 י.ר. נ' שירותי בריאות כללית

תאריך פרסום : 12/07/2016 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה חיפה
6019-01-15
07/07/2016
בפני השופטת:
דניה דרורי

- נגד -
תובע:
י.ר.
עו"ד איילת שילה
נתבעים:
שירותי בריאות כללית
עו"ד גלית גולן-רתם
פסק דין
 

 

1.עניינו של הליך זה בשאלת זכאותו של התובע, מר י. ר., לפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים שהיה זכאי לקבלם בהיותו בן זוגה של עובדת שנפטרה, ואשר הועסקה בחייה על-ידי הנתבעת, שירותי בריאות כללית (להלן – המעסיקה).

2.בהליך זה העיד התובע לעצמו. מטעם המעסיקה העידו הגב' שרה חרל"פ מנהלת משאבי אנוש במחוז חיפה (להלן – חרל"פ) ומר משה דיין, ממונה פרט ושכר במחלקת משאבי אנוש במחוז חיפה אצל המעסיקה (להלן – דיין).

 

רקע עובדתי

3.התובע היה בעלה ובן זוגה של הגב' ד"ר ג. ר. ז"ל (להלן – המנוחה). המנוחה הועסקה על-ידי הכללית במשך כ- 40 שנה כרופאה וכמנהלת מרפאה עד למותה ביום 28.8.14.

4.אין מחלוקת כי במותה של המנוחה קמה לשאריה, כהגדרתם בסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) זכאות לקבלת סכום פיצויי הפיטורים. כן אין מחלוקת כי סכום השלמת פיצויי הפיטורים (מעבר לסכומים שהופקדו בקרן הפיצויים ובשיעור 6% משכרה), ואשר להם זכאי התובע כשארה של המנוחה הוא 221,188 ₪ (מוסכמות מפי ב"כ הצדדים, פרו: 5; ש: 19-21).

5.בעת פטירתה של המנוחה, היה נתק וקרע משפחתי בין התובע לבין ילדיהם של התובע והמנוחה (עדות התובע, פרו: 8; ש: 9-10).

6.בראשית חודש 9/14 הועברו לחשבון הבנק של המנוחה והתובע שכר בגין חודש 8/14, בהתאם לסכומים הנקובים בתלוש השכר לחודש זה (בנספח 7 לתצהיר חרל"ף).

7.התובע מקבל מקרן הפנסיה קג"מ פנסיית שארים החל מראשית חודש 10/14, כלומר כחודש לאחר מועד פטירת המנוחה (עדות התובע, פרו: 7; ש: 19-26).

8.חרל"ף העידה כי בהתאם לכללים המקובלים אצל המעסיקה במקרה של פטירת עובד במהלך תקופת ההעסקה, מועברת הודעה להנהלה הראשית ולעובדים, מתפרסמת מודעת אבל מטעם המעסיקה בעיתונות, והמעסיקה דואגת כי עובדים או מנהלים יקחו חלק בלוויה ויגיעו לביקור תנחומים בתקופת האבל.

9.על-פי עדותם של חרל"פ ודיין מטעם המעסיקה, הונהג אצל המעסיקה נוהל שהופעל בזמנים הרלוונטיים לתביעה, ולפיו במקרה של פטירת עובד, וכתנאי לביצוע תשלומים שעמדו לזכותו, לרבות העברת סכומים בגין פיצויי פיטורים, ביקשה המעסיקה כי יוצגו לנציגיה צו ירושה או צו קיום צוואה, וכך נעשה במקרים נוספים ולא רק בעניינה של המנוחה (עדות חרל"פ, פרו: 15; ש: 3-6 וכן בפרו: 17; ש: 11-13. עדות דיין, פרו: 18; ש: 5-20, וכן בפרו: 18; ש: 26-30 ובפרו: 19; ש: 2-14).).

10.אנו מקבלים את גרסת המעסיקה כי במגעיה עם התובע בסמוך למועד הפטירה ועוד טרם התקבלו פניות בכתב מטעמו, ביקשה כי יוצגו לנציגיה צו ירושה או צו קיום צוואה כתנאי לתשלום השלמת פיצויי הפיטורים, וזאת בהתאם לאותו נוהל (שהוברר לימים כשגוי).

גרסתם של עדי המעסיקה בעניין זה היתה ברורה, אחידה ואמינה. דיין העיד כי שוחח עם התובע בעקבות מידע שהגיע אליו על קרע במשפחת המנוחה ולבקשתה של מנהלת סיעוד במחוז, וביקש כי יוצגו לו צו ירושה או צו קיום צוואה (סעיפים 6-8 לתצהיר דיין, וכן בפרו: 20; ש: 27). בנוסף, וכמפורט לעיל, נציגי המעסיקה העידו כי המעסיקה פעלה בזמנים הרלוונטיים לתביעה בהתאם לנוהל לפיו כתנאי לתשלום זכויות שנצברו לזכות עובד שנפטר, עמדה על כך כי יוצגו לנציגיה צו ירושה או צו קיום צוואה.

התובע לא זכר את פרטי השיחות עם נציגות מחלקת משאבי אנוש אצל הנתבעת והאם התבקש להמציא צו ירושה או צו קיום צוואה במסגרת פגישות אלה (פרו: 10; ש: 22-27), ואישר בחקירתו הנגדית כי בשיחתו הטלפונית עם דיין עלתה הדרישה להצגת צו ירושה (פרו: 11; ש: 3-7).

11.הצדדים היו חלוקים בשאלה אם בסמוך למועד הפטירה הנפיקה המעסיקה מכתבי שחרור של הכספים שנצברו בקרנות ובקופות שונות לזכות המנוחה – לידי יורשיה החוקיים על-פי דין.

מטענות התובע משתמע כי מכתבים כאמור (נספח 2 לתצהיר חרל"פ), ועל אף שהם נושאים את התאריך 1.9.14, לא נשלחו והעתקיהם התקבלו אצל ב"כ התובע רק במהלך חודש 11/14 ובעקבות פניות חוזרות, בעוד המעסיקה טענה כי מכתבים אלה נשלחו לגורמים הרלוונטיים עוד במהלך חודש 9/14 ובסמוך לפטירת המנוחה.

בעניין זה אנו מקבלים את גרסת המעסיקה כי מכתבי השחרור נשלחו במהלך חודש 9/14 ובסמוך למועד הוצאתם, וזאת על יסוד הנימוקים הבאים:

  • לתצהירי עדיה של המעסיקה צורפו מכתבי שחרור המופנים לקרן ההשתלמות לרופאים, חברת הביטוח כלל, וקרן גמל ופנסיה בר (נספח 2 לתצהיר חרל"פ). המכתבים נושאים את התאריך 1.9.14, חתומה עליהם הגב' מירי קופר, ממחלקת משאבי אנוש במחוז חיפה וגליל מערבי אצל המעסיקה. במכתבי השחרור צוין כי המעסיקה מאשרת את מועד פטירתה של המנוחה וכי אין למעסיקה התנגדות לשחרור הכספים העומדים לרשותה של המנוחה, "חלק העובד וחלק המעסיק, ולהעמידם לזכות יורשיה החוקיים, בהתאם להוראות החוק בנדון". במכתבים לא צוין כי נשלחו בדואר רשום.

    הגב' קופר אמנם לא הובאה למתן עדות באשר למועד הכנת המכתבים ומשלוחם, אך חרל"פ העידה כי על-פי נהלי המעסיקה, נשלחים מכתבי השחרור בסמוך למועד הפטירה ובדואר רגיל, ועדותה בעניין זה לא נסתרה.

  • התביעה בהליך כאן מתייחסת אך ורק להלנת תשלום יתרת פיצויי הפיטורים בשיעור 2.33%. מכאן יש להסיק כי אף לגרסת התובע, הסכומים שנצברו בקרן הפיצויים ואשר אף להם זכאי התובע כשארה של המנוחה, שוחררו בסמוך למועד הפטירה, כך שלא קמה זכאות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגינם.

  • חרל"פ העידה (סעיף 13.3 לתצהירה) כי נערכה פניה מטעם המעסיקה אף לחברת הביטוח לצורך שחרור כספים למוטבים בביטוח החיים של המנוחה, ועדותה בנקודה זו לא נסתרה. מהראיות עולה כי התובע אכן קיבל תגמולי ביטוח חיים בעקבות מות המנוחה מחברת הביטוח הראל בהמחאות מיום 20.10.14, ואישר בחתימתו את קבלת ההמחאות (נספח 1 לתצהיר חרל"פ). יש בעובדה שהמעסיקה פנתה אף לחברות הביטוח לצורך ביצוע תשלומים על יסוד פוליסת לביטוח חיים של המנוחה כדי לחזק את גרסתה נערכה פניה מטעמה של המעסיקה גם לגורמים נוספים שבקופתם נצברו זכויות וכספים לזכות המנוחה, וזאת עוד במהלך חודש 9/14, ולצורך שחרור כספם הצבורים לזכותה של המנוחה, או לזכות יורשיה על-פי דין, שאריה או מוטבים בפוליסה על שמה.

  • ביום 10.11.14 פונה נציגו של התובע, מר א. ר. (להלן – ר. ) בדוא"ל לדיין (נספח 1א לתצהיר התובע) ובו הוא מציין כי נערכה פניה לתובע מאת חברת הביטוח כלל בבקשה להעברת מכתבי שחרור. עוד מציין ר. בפניה זו כי הוא "מבין שמכתבי שחרור הוכנו עבור כלל קרן בר יציב, כלל פנסיה וכן עבור פסגות וקהל רופאים" וכי הוא מבקש לדעת מתי התובע יוכל לאסוף מכתבי שחרור אלה. מפניה זו ניתן ללמוד כי אף לגרסת התובע וכעולה מפניית נציגו מכתבי השחרור הוכנו זה מכבר ועוד לפני יום 10.11.14, ולא בעקבות פניית נציג התובע או פניה מאוחרת יותר של ב"כ התובע.

    לסיכום נקודה זו, אנו קובעים כי המעסיקה פעלה להוצאת מכתבי השחרור של הכספים שנצברו לזכות המנוחה בקרנות השונות וזאת בסמוך למועד הפטירה ובמהלך חודש 9/14.

    לשאלת משלוח מכתבי השחרור לקרנות השונות, ועל אף שלא היה במשלוח מסמכים אלה כדי להביא לתשלום השלמת פיצויי הפיטורים לידי התובע במועד, יש משמעות בשאלת הערכת תום ליבה של המעסיקה.

    12.דיין העיד (סעיף 12 לתצהירו) כי בראשית חודש 11/14 מסר לו התובע בשיחה טלפונית כי צו הירושה אינו מצוי בידיו אלא בידי ילדיו עמם הוא אינו מצוי בקשר. עדותו בעניין זה לא נסתרה, בין השאר בהתחשב בכך שהתובע לא זכר את פרטי שיחותיו עם דיין.

    13.במהלך התקופה שממועד הפטירה (והחל ממועד שלא הוברר, שכן ר. לא הובא למתן עדות) פנה ר. לנציגי המעסיקה בשם התובע לצורך החשת הטיפול בעניינו (תכתובת צורפה כנספח 1א לתצהיר התובע).

    ביום 6.11.14 פנה ר. בדוא"ל אליו צרף אישור על סכומי הפיצויים שנצברו בקרן הפנסיה של המנוחה ואשר יש להוסיפם לטופס 161. עוד ביקש ר. כי הכנת טופס 161 תסתיים במהרה כדי שהתובע יוכל לקבל לידיו את כספי הפיצויים.

    לפניה זו השיב דיין באותו היום כי "נוכל לטפל בתשלום המענקים ומתן האישורים הנדרשים (טופס 161 ושחרור כספים צבורים בקופות) לאחר קבלת צו ירושה."

    כעבור שעה קלה השיב ר. לדיין כי הוא "ממליץ לך גם לבדוק מהו החוק בעניין מועד הוצאת טופס 161 במקרה שלנו. רצ"ב הקטע המתאים מחוק "הגנת השכר", סעיף 20", ונענה על-ידי דיין "אני מתייעץ עם הגורמים הרלוונטים. בבקשה להמתין בסבלנות".

    14.ביום 17.11.14 פונה ר. בדוא"ל לחרל"ף (נספח לא ממוספר לתצהיר התובע). בפניה זו הציג עצמו כיועץ פרישה הפונה לבקשת משפחת ר. והתובע. בפניה זו מסביר ר. כי דרישתו של דיין להצגת צו ירושה אינה תואמת את הוראות הדין, מפנה אותה להוראות סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים בדבר זכאות השארים לפיצויי הפיטורים, ומציין כי עיכוב מסירת מכתבי שחרור וטופס 161 ללא סיבה מוצדקת מהווה הפרה של סעיף 20 לחוק הגנת השכר.

    ביום 18.11.14 השיבה חרל"ף כי היא "בודקת את המשמעות יחד עם גורמים משפטיים במערכת" וכי "שוחחתי עם מר ר. ונהיה עמו בקשר".

    באותו היום מעביר ר. העתק מההתכתבות עם חרל"ף, לרבות תשובתה, בדוא"ל לב"כ התובע.

    15.במכתבה נושא תאריך 17.11.14 (שנשלח בפקס ובדואר רשום) פנתה ב"כ התובע למשרדי ההנהלה הראשית אצל המעסיקה בדרישה לתשלום פיצויי הפיטורים לידי התובע, מסירת טופס 161 ומכתבי שחרור לקופות הגמל, לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות. בפניה זו נטען כי דרישת מחוז חיפה במעסיקה להצגת צו קיום צוואה אינה הולמת את דרישות הדין. בסיום הפניה צוין כי אם לא תתקבל התייחסות תוך 7 ימים ממועד קבלת המכתב, "הורנו מרשנו לפנת לערכאות מתאימות למיצוי זכויותיו על-פי דין".

    כעולה מנספח 5 לתצהיר חרל"ף, מכתב זה התקבל בפקס אצל המעסיקה ביום 18.11.14 בשעה 9:30 בבוקר, וטענת המעסיקה בדבר מועד קבלת הפניה לא נסתרה.

    16.ביום 18.11.14 פונה ב"כ התובע במכתב נוסף להנהלת המעסיקה ובהתייחס לדוא"ל ששלחה חרל"ף לר. ביום 18.11.14. בפניה זו צוין כי "לאור תגובה זו הורנו מרשנו להמתין עד ליום 23.11.14 בשעה 10:00 בלבד, בטרם פנייה לערכאות משפט".

    17.ביום 20.11.14 העבירה ב"כ התובע לעו"ד ארז גביש אצל המעסיקה באמצעות דוא"ל העתק מכתבה מיום 17.11.14 ויפוי כח.

    18.ביום 20.11.14 משיב עו"ד גביש לב"כ התובע כי הוא מצרף העתקי מכתבי השחרור לקרנות אשר "למיטב ידיעתי נשלחו לקרנות" ומציין כי "טופס 161 יועבר בהקדם, בכל מקרה אעדכן ביום ראשון גם לגבי נושא זה וגם לגבי הטפסים לביטוח לאומי".

    19.ביום 23.11.14 התקבלו אצל ב"כ התובע טפסי 161 באמצעות הדוא"ל (נספח 7 לתצהיר חרל"ף), וביום 25.11.14 התקבלו המסמכים במשרדה באמצעות הדואר.

    ביום 24.11.14 פנתה ב"כ התובע לעו"ד גביש בבקשה שלא יועברו הפיצויים אלא לאחר קבלת אישור פקיד שומה, ונענתה כי ניתן לבצע את התשלום כבר למחרת היום בניכוי המס.

    20.ביום 18.12.14 הועברו לחשבונו של התובע סך 401,132 ₪ (נספח 10 לתצהיר חרל"ף), וזאת על יסוד תחשיב הכולל את הסכום בגין השלמת פיצויי פיטורים וכן פדיון ימי מחלה צבורים (תחשיב בנספח 7 לתצהיר חרל"ף).

     

    טענות הצדדים

    21.לטענת התובע, יש מקום לחייב את המעסיקה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעורם המלא מיום פטירת המנוחה ועד יום 24.11.14, הוא המועד בו התקבלו טפסי 161 אצל ב"כ התובע בגין סכום השלמת פיצויי הפיטורים.

    התובע טוען כי המעסיקה נהגה בחוסר תום לב וממניעים פסולים בכך שעיכבה את מסירת הטפסים וביצוע התשלום באופן שחייב את התובע להיעזר בייצוג משפטי.

    עוד נטען כי גם אם מדובר בטעות בהבנת המצב המשפטי מצד המעסיקה אין בכך כדי להצדיק הפחתה בשיעור פיצויי ההלנה, בהתחשב בכך שהנתבעת היא מעסיק גדול המעסיק אלפי עובדים במחוז חיפה ובכך המעסיקה נהנית מליווי משפטי צמוד, כמו גם בהתחשב בכך שהמעסיקה ונציגיה התעלמו מבקשות ב"כ התובע להסביר את פשר העיכוב.

    22.כאמור, המעסיקה אינה חולקת על כך כי התובע אכן היה זכאי לקבל את פיצויי הפיטורים להם היתה זכאית המנוחה, כי לא היה מקום להתנות את ביצוע התשלום בהצגת צו ירושה או צו קיום צוואה, וכי המעסיקה שגתה בכך שהציגה דרישה זו.

    על אף האמור, טוענת המעסיקה כי אין מקום לחייבה בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים אלא יש להורות על ביטולם או הפחתתם שכן המעסיקה פעלה מתוך טעות כנה בהבנת המצב המשפטי ומתוך חשש אמיתי לפעול שלא כהלכה נוכח המצב המשפחתי המורכב והמחלוקות בין התובע לבין יורשי המנוחה. עוד נטען כי המעסיקה פעלה לתיקונה של הטעות בסמוך למועד היוודע הטעות, מה שיש בו ללמד על תום לבה.

     

    המסגרת הנורמטיבית

    23.סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים קובע כדלקמן:

    "(א)נפטר עובד, ישלם המעביד לשאיריו, פיצויים כאילו פיטר אותו.

    "שאירים" לעניין זה – בן הזוג של העובד בשעת פטירתו לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לעניין גימלאות לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח – 1968, ובאין בן זוג או ילדים כאמור – ילדים והורים שעיקר פרנסתם היה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היה על הנפטר.

    (ב)היו פיצויי פיטורים משתלמים לשאירים שאינם בו זוג או ילד התלויים כאמור, יופקדו הפיצויים בבית הדין האזורי לעבודה ויינתנו לשאירים שיקבע בית הדין האזורי לעבודה ולפי החלוקה שיקבע, בהתחשב במצבם הכלכלי ובמידת תלותם בעובד שנפטר.

    (ג)פיצויים המשתלמים לשאירים של עובד שנפטר לא יראו אותם כחלק מהעזבון."

    24.על-פי האמור בסעיף 20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק הגנת השכר) קמה הזכאות לתשלום פיצויי הפיטורים ביום הפסקת יחסי עובד ומעביד. הצדדים לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי בנסיבות המקרה כאן חל מועד מאוחר יותר לביצוע התשלום, כקבוע בחריגים שבסעיף 20(א)(2) – 20(א)(5) לחוק הגנת השכר.

    25.סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר קובע כי יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם וכי שיעור פיצוי הלנת פיצויי פיטורים יהיה כדלקמן:

    "(1) שולמו פיצויי הפיטורים בתקופה שבין היום הששה עשר לבין היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם – הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו;

    (2) שולמו פיצויי הפיטורים לאחר היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם – הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של פיצויי הפיטורים והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבו לא שולמו פיצויי הפיטורים; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי".

    26.סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר קובע כי לעניין הלנת פיצויי פיטורים יחולו הוראות סעיפים 17א, 18 ו- 19 לעניין הלנת פיצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר, "ואולם בית דין אזורי יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כאמור בסעיף 18, אף אם פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה:

    (1)חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין;

    (2)חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עובד ומעביד;

    (3)הזכאי לקבלת פיצויי הפיטורים לא מסר למעביד לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לעניין קביעת הזכות לפיצויי הפיטורים או שיעורם".

    27.בסעיף 18 לחוק הגנת השכר (החל כאמור בשאלת הלנת פיצוי פיטורים מכח סעיף 20(ד) לחוק זה) נקבע כי:

    "בית דין אזורי רשאי להפחית פיצויי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו".

    28.הלכה היא כי לבית הדין האזורי שיקול דעת רחב בשאלת פסיקת פיצויי הלנת שכר או הפחתתם לפי סעיף 18 לחוק הגנת השכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי סעיף 20 לחוק הגנת השכר. במסגרת שיקול דעת זה על בית הדין לערוך איזון מתאים בין השיקולים הנוגעים לתכלית החוק, הצורך בהרתעת מעסיקים מאי תשלום הזכויות ובמועד, אפשרות הפגיעה ביכולתו העובד להתקיים בכבוד, כמו גם את העובדה כי מדובר בסנקציה דרקונית שמשמעותה פגיעה בזכות הקניין של המעסיק. כן על בית הדין להתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה, בתום לבם של המעסיק ושל הזכאי לתשלום, בסוג המעסיק וסוג ההלנה, משך האיחור וגובה הזכויות שהולנו והאם הוא מהווה את כלל התשלומים והשכר להם זכאי התובע, הכל תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות (סטיב אדלר "פיצויי הלנה – חוק ופסיקה" שנתון משפט העבודה, 1996; ע"ע (ארצי) 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים – ג'וליה מימון (29.11.00);

    29.באשר לתכלית החיוב בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים נפסק כי עניינה במתן פיצוי הולם לעובד שלא זכה לקבל תשלום בגין פיצויי פיטורים במועד, ודווקא בתקופה הקשה שלאחר פיטוריו בה הוא זקוק לצורך כלכלתו ועל מנת לאפשר לו למצוא עבודה חדשה (ע"ע (ארצי) 473/09 מוטור אפ בע"מ – יניב ורד (1.11.11), סעיפים 17-18 לפסה"ד).

     

     

    מן הכלל אל הפרט

    30.בין הצדדים אין מחלוקת כי הסכומים בגין השלמת פיצויי הפיטורים שולמו באיחור. היה על המעסיקה לשלמם תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם, שהוא יום הפסקת יחסי עובד ומעסיק עם המנוחה, הוא יום פטירתה, היינו ביום 15.9.14, אלא שטופס 161 שאיפשר את ביצוע התשלום נמסר לב"כ התובע רק ביום 24.11.14.

    31.בנסיבות המקרה כאן, שוכנענו כי המעסיקה פעלה מתוך טעות בהבנת המצב המשפטי לאשורו, ומתוך אי ידיעה כי הזכאות לפיצויי הפיטורים של עובד שנפטר היא לתובע כבן זוגה של המנוחה, ולא ליורשי המנוחה על-פי צו ירושה או צו קיום צוואה. מעדויות עדי המעסיקה שוכנענו כי נציגי המעסיקה פעלו מתוך טעות זו במועד הקבוע בדין לביצוע התשלום לידי התובע, ומשכך דרשו מהתובע להציג צו ירושה או צו קיום צוואה, כך שלא מדובר בסיבה שהועלתה בדיעבד.

    32.המעסיקה היא אכן גוף גדול המעסיק עובדים רבים וכעולה מהתכתובות שצורפו לתצהירים, מלווה בייעוץ משפטי. לפיכך, היתה יכולה המעסיקה לעמוד על טעותה במועד מוקדם יותר, ולתקנה. היה מקום כי המעסיקה תפעל באופן "אקטיבי" יותר בעריכת בירור משפטי מעמיק בדבר זהות הגורמים שיש להעביר לידיהם את פיצויי הפיטורים, ולא להסתפק בהמתנה עד שיוצגו לה מסמכים (צו ירושה או צו קיום צוואה אשר להבנת נציגי באותה עת היה בהם כדי להבהיר למי יש לשלם את פיצויי הפיטורים). כבר נפסק כי פרשנות מוטעית של הדין יכולה להיחשב כ"טעות כנה", אלא שטעות זו מסתיימת כאשר יכול המעסיק, על-פי עצה משפטית שקיבל, לעמוד על טעותו (דב"ע מט/104-3 נתור איחוד סוכני נסיעות לטיולים מאורגנים בע"מ – גילה פרט, פד"ע כא, 387, בסעיפים 12-13 לפסה"ד). בנסיבות המקרה כאן, יכולה היתה המעסיקה או מי מטעמה לפעול בשקידה רבה יותר ולפנות לקבלת ייעוץ משפטי בעניין הגורם שאליו יש להעביר תשלום פיצויי הפיטורים, וזאת טרם שר. מטעם המעסיקה או ב"כ התובע מפנים את נציגי המעסיקה להוראות הדין הרלוונטיות.

    רשלנות זו באה לידי ביטוי ביתר שאת שעה שמדובר בהוראת חוק ברורה למדי, הקובעת את זכותם של השארים לפיצויי הפיטורים, במובחן מזכאותם של יורשים על-פי דין או על-פי צוואה.

    יש לכן לראות בחלוף הזמן שממועד הזכאות לתשלום ביום 15.9.14 ועד למועד התחלת בירור הטעות ביום 10.11.14 או בסמוך לכך כמצביע על רשלנות מצידה של המעסיקה בטיפול בתשלום פיצוי הפיטורים לידי הגורם הזכאי לתשלום בדין.

    33.יחד עם זאת, אין בקיומה של רשלנות מצידה של המעסיקה בבירור המצב המשפטי כדי לעמוד בסתירה לטענתה כי מדובר ב"טעות כנה", ובלבד שהמעסיק ששגה ברשלנות פעל בחריצות סבירה לתיקון המעוות לאחר שהועמד על טעותו (דב"ע שם/3-141 אבירה מיכאלי – מדינת ישראל, פד"ע יג, 146, בסעיפים 4-5 לפסה"ד). בנסיבות המקרה כאן עולה כי לאחר שהופנו נציגי המעסיקה להוראות הדין הרלוונטיות והועמדו על טעותם, תוקנה הטעות תוך פרק זמן שאינו ארוך (פניה של ר. בכתב מיום 6.11.14 ועד למועד מסירת טפסי 161 ביום 24.11.16), ואין לומר שהמעסיקה ישבה בחיבוק ידיים מרגע שהועמדה על טעותה.

    34.לאחר שקילת העדויות והראיות שוכנענו כי רשלנותה של המעסיקה בטיפול בתשלום פיצויי הפיטורים לתובע הזכאי להם על-פי דין אינה עולה כדי אדישות או זלזול בזכויותיו של התובע. זאת יש ללמוד מכך שנציגי המעסיקה מסרו מכתבי שחרור לקרנות השונות, סייעו בקבלת כספי ביטוח החיים, עמדו בקשר עם התובע וליוו את התובע בסמוך למועד הפטירה (העובד אישר בעדותו כי במהלך ימי האבל מסרה לו גב' חרל"ף כרטיס ביקור כדי שיוכל לפנות אליה במידת הצורך, העובד אישר בעדותו את עצם קיומן של שיחות טלפוניות עם דיין ופגישות עם נציגות מחלקת משאבי אנוש במעסיקה, וניתן להתרשם כי הפניות בכתב מטעם התובע נענו באופן מהיר). מכאן, שלא מצאנו כי המעסיקה נהגה בחוסר תום לב בהתנהלותה מול התובע, ולא הוכח בפנינו כי המעסיקה פעלה מתוך שיקולים זרים כלשהם, כפי שנרמז בפניית ב"כ המעסיקה מיום 23.11.14 (צורף בנספח 7 לתצהיר חרל"ף).

    35.מהראיות עולה כי שכר חודש העבודה האחרון הועבר לידי חשבונו של התובע ושל המנוחה בראשית חודש 9/14. עוד עלה מהראיות כי בראשית חודש 10/14 קיבל התובע, בתיווכה של המעסיקה, סך של 30,000 ₪ כפיצוי במסגרת פוליסת ביטוח חיים של המנוחה (נספח 1 לתצהיר חרל"ף), וכי החל מחודש 10/14 מקבל התובע קצבת שארים מקרן הפנסיה של המנוחה. עוד הוכח בפנינו כי המעסיקה מסרה מכתבי שחרור לקרנות השונות בנוגע לזכויות הצבורות של המנוחה וזאת בסמוך למועד הפטירה.

    מהאמור עולה כי לא הוכח בפנינו כי בתקופה בה הולנו פיצויי הפיטורים נפגעה יכולתו של התובע להתקיים בכבוד. אין באמור כדי למעט מחובתו של מעסיק לשלם פיצויי פיטורים לשארו של עובד שנפטר במועדים הקבועים בדין, אלא שיש לשקול את משמעותה של הלנת פיצויי הפיטורים גם בהתחשב בהיקף הנזקים שנגרמו בשל הלנה זו.

    36.עוד יש להתחשב בכך שבמקרה של עיכוב בתשלום פיצויי פיטורים במקרה של פטירת עובד, ספק אם מתקיימת התכלית של מתן תמריץ לתשלום פיצוי פיטורים במועד הקבוע בדין עבור עובד שפוטר מעבודתו, וזאת לצורך סיוע תקופה הקשה של חיפוש עבודה חדשה. התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי היה סמוך על שולחנה של המנוחה טרם פטירתה, ולא טען כי בנסיבות העניין יש בעיכוב תשלום פיצויי הפיטורים כדי לפגוע בו ביתר שאת בתקופה בה עליו להיערך כלכלית בשל אובדן הכנסתה של המנוחה. גם עניין זה ראוי שייחשב כשיקול בהפחתת פיצויי הפיטורים.

    37.עיכוב של כחודשיים וחצי בתשלום השלמת פיצויי הפיטורים לא יצדיק בנסיבות המקרה חיוב המעסיקה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעורם המלא, שכן סנקציה דרקונית זו לא תהלום את משך זמן העיכוב בתשלום ואת התרשמותינו מאופן התנהלותה של המעסיקה, שאמנם אינה חפה פגמים, אך אלה לא הגיעו כאמור עד כדי זלזול מכוון.

    38.לאחר שבחנו את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, בשים לב להלכה הפסוקה ולתכלית חוק הגנת השכר, אנו קובעים כי נסיבות המקרה דנן מצדיק פסיקת פיצויי הלנה בשיעור מופחת, שיש בו כדי להגשים את תכלית החוק באופן מידתי.

    לפיכך, אנו פוסקים לזכות התובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 12,000 ₪, בנוסף להפרשי הצמדה וריבית מיום 15.9.2014 ועד 24.11.14 בגין סכום קרן בסך 221,188 ₪. הסכום האמור ישולם לתובע תוך 30 ימים מהמועד שיומצא פסק-הדין לצדדים.

    כן תישא הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובע בסך 4,000 ₪, שישולמו אף הם תוך 30 ימים ממועד שיומצא פסק-הדין לצדדים.

    39.לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים ממעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

     

    ניתן היום, א' תמוז תשע"ו, (07 יולי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    תמונה 5

     

    תמונה 4

    יהודה מילוא

    נציג מעסיקים

     

    דניה דרורי, שופטת

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ