אחמד מוצטפא אסעד חדרג נ' שלומי בק

1.התובע טוען שהועסק כפועל שיפוצים על ידי הנתבע, במשך כעשר שנים. הנתבע מכחיש את עצם ההעסקה. על כן, הפלוגתא הראשונה שבה עלינו להכריע בגדר פסק דין זה הינה בשאלה האם בכלל התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים.

תמצית כתב התביעה

2.התובע, שהינו אזרח הרשות הפלסטינית, תושב קלקליה, תיאר את עצמו בתביעתו כפועל בניין ושיפוצים ותיק ומקצועי. לפי כתב התביעה, הנתבע הינו עוסק מורשה המפעיל עסק לבניה ושיפוצים בכפר סבא, שבו הועסק התובע ברציפות ממאי 2005 ועד לתחילת מרץ 2015, דהיינו במשך קרוב ל-10 שנים. נטען, שמתכונת ההעסקה היתה של שישה ימי עבודה בשבוע, בכל יום החל מהשעה 07:00 בבוקר ועד השעה 19:00 בערב, ובנוסף שש שעות עבודה בימי שישי. עוד נטען ששכר העבודה ששולם היה שכר יומי כולל של 450 ₪, ששולם במזומן וכשלאורך כל תקופת העבודה לא שולמו או הופרשו כספים כלשהם עבור זכויות סוציאליות.

התובע מוסיף וטוען בתביעתו, כי לאחר שהשלים כמעט 10 שנות עבודה הוא ביקש מהתובע שיסדיר את תנאי עבודתו, ובעקבות כך התפתח ביניהם ויכוח על תשלום גמול שעות נוספות וזכויות סוציאליות, ויכוח שהוביל לפיטוריו של התובע, לאלתר, ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת.

ביום 12.4.15 פנה ב"כ התובע לנתבע במכתב דרישה לתשלום מלוא זכויותיו (נספח א' לכתב התביעה). ביום 26.4.15 נשלח אליו מטעמו של ב"כ הנתבע מכתב תשובה, ובו הכחשה גורפת של טענותיו ודרישותיו. משכך, הגיש התובע ביום 31.5.15 את התביעה שבפנינו, שבגידרה הוא טוען שהנתבע חייב לו פיצויי פיטורים כמו גם שורה ארוכה של רכיבי שכר.

תמצית כתב הגנה

3.בכתב הגנתו הודה הנתבע כי הוא בעל חברה בתחום השיפוצים והתיקונים בשנים האחרונות, מאז 2012, אך טען שלפני כן היה שכיר בחברות אחרות וכלל לא היה לו עסק משלו. מכל מקום, טען שהן לפני 2012 והן לאחריה, התובע כלל לא היה עובד שלו, אלא סיפק לחברות שבהן הועסק ובהמשך לעסק שהחל להפעיל "שירותים קבלניים של שיפוצים ותיקונים... לפי פרוייקטים ו/או הצעות מחיר, כשהתובע היה מביא עובדים לפרויקט, שסוכם עמו ושילם לאותם פועלים באופן ישיר שכר עבודה", כשהתובע היה אחראי על קניית חומרי הגלם והבאת הכלים.

מהלך ההתדיינות

4.קדם משפט התקיים ביום 13.1016 בפני כב' השופטת כרמית פלד. במהלכו, אישר ב"כ התובע שהתובע היה מביא עמו פועלים לאתרי הבניה, אך ציין שעשה זאת לבקשת הנתבע, שהיה מסכם עם אותם פועלים על שכרם ומשלם להם בעצמו. בתום קדם המשפט הועבר התיק לשמיעת ההוכחות בפני מותב זה. לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית, התקיים דיון ההוכחות ביום 1.2.18. במהלכו, נחקר התובע על תצהירו, וכן נחקר עד מטעמו, מר חאמד חאזם האשם צאלח (שניהם נחקרו באמצעות מתורגמן לשפה הערבית). מטעם ההגנה נחקר הנתבע על תצהירו, וכן עד מטעמו, מר אדם יצחק. בתום הדיון סיכם התובע בעל-פה, אך בהתאם להסכמה דיונית שאליה הגיעו הצדדים, נקבע שסיכומי הנתבע יוגשו בכתב. משהוגשו אלה, כמו גם סיכומי תשובה מטעם התובע, הגיעה העת לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

האם התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה?

5.לאחר ששמענו את העדויות, בחנו את הראיות ושקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שהתקיימו בין הצדדים יחסי עבודה. להלן נפרט את דרך הילוכנו בדרך למסקנה זו:

ראשית הנתבע אישר כבר מראשית ההתדיינות שהוא בעל עסק לשיפוצים, וכן שהתובע סיפק לו שירותים קבלניים של שיפוצים ותיקונים. דהיינו, אין מחלוקת על כך שבין הצדדים התקיימה, ולאורך זמן, מערכת יחסים שבה התובע מועסק כנגד תשלום בעסק השיפוצים של הנתבע;

שנית בניגוד לתובע, שמסר גירסה ברורה וסדורה בדבר מועד תחילת עבודתו עבוד הנתבע (מרץ 2005) ומועד סיומה (מרץ 2015), וכן גירסה בדבר היקף ההעסקה ומתכונתה, הרי שגרסת הנתבע היתה לאורך כל הדרך דלילה ומתחמקת ביותר. כך, במכתב התשובה הראשון ששלחה באת כוח הנתבע, מצוין רק שהתובע "נתן שירותים קבלניים", מבלי לפרט דבר מעבר לכך. גם בכתב ההגנה מצוין שהתובע סיפק שירותים קבלניים לנתבע עבור פרויקטים מסוימים, אך אין בו שום פירוט אודות המועדים שבהם סופקו "השירותים", התמורה המוסכמת וכיוצא באלה פרטים, וגם לא צורפה ולו ראיה אחת בכתב בתמיכה בטענות אלה. תצהיר הנתבע מעט מפורט יותר, אך גם ממנו לא ברור מתי קיבל שירותים מהתובע ומתי לא. לא מיותר לציין שגם לתצהיר הנתבע לא צורפה ולו בדל ראיה בתמיכה בטענות הנתבע בעניין מערכת היחסים שהיתה לו עם התובע. זאת, למרות שככל שעדותו בעניין זה הייתה אמת ניתן היה לצפות שיהיה לו תיעוד כלשהו בכתב בדבר אותם "פרוייקטים", ובין היתר בשים לב שבעדותו הוא עצמו טען שהיה "מוציא חשבוניות" לתובע אחת לשבוע (עמ' 25 ש' 12);

שלישית התובע הגיש כראיה הקלטה של שיחה שלו עם הנתבע מיום 10.3.15. הנתבע אישר שמדובר בהקלטה אותנטית (עמ' 4 ש' 14). השיחה הזו תומכת באופן מובהק בטענת התובע שהוא עבד אצל הנתבע. כך ובין היתר, הנתבע שואל את התובע מדוע הוא לא בא לעבודה, ובהמשך אומר לתובע שוב ושוב בכעס כי "כל העובדים שלי, מי שלא טוב לו, אתה יודע, אז שיישאר בבית", "לא חסר אנשים שיעבדו", ובאשר לטענות התובע כי יום העבודה מתארך עד שעות מאוחרות הוא אומר "כל העובדים מתעכבים, זה מה שיש..." , "כשאתם רוצים לשבת לשתות קפה אני לא מסתכל עליכם... לא כל יום אנחנו עובדים עד שבע בערב", "אני לא יכול לשלם את היומיות שלהם, כולם..,", "מי שלא רוצה .. שימצא את הדרך שלו בבית שלו... אני לא מכריח אף אחד לעבוד איתי", "אמרתי לכולם זו העבודה, משעה עשר בבוקר ועד עשר בלילה", "אני ישבתי עם אחד אחד מהעובדים... היחיד שלא ישבתי איתו – זה אתה";

רביעית התרשמנו מאד לחיוב עדותו של התובע (ראו בין היתר את תשובותיו לשאלות בית הדין בדבר אופן תשלום השכר, עמ' 8 ש' 7 ואילך, וכן בעמ' 11 ש' 24). האמנו לה והשתכנענו ממנה שהתובע אכן לא היה קבלן של הנתבע, אלא היה עובד שלו תמורת שכר יומי של 450 ₪, ששולם לו נטו במזומן;