סע"ש 57324-11-15

1.לפנינו ארבע תביעות של עובדים שעבדו בין כ-4 חודשים לכ-10 חודשים כל אחד, באתרי בנייה, ולטענתם לא קיבלו תשלומים עבור חופשה, הבראה, הפרשות לגמל, לקרן השתלמות ושעות נוספות.

2.כתב התביעה הוגש במקור כנגד חנה שרה טנג'י (להלן – הנתבעת). לאחר מכן צורף כנתבע מר אברהם אלפסי שלא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון, ועל כן ניתן נגדו פסק דין ביום 26.6.2016.

3.התובעים טוענים כי החלו לעבוד אצל הנתבעת ומר אלפסי. לאחר מספר חודשים התחלפו המעסיקים, ובתלושי השכר הופיע רק שם הנתבעת. הנתבעת חתמה על המחאות, ידעה על תנאי עבודתם של התובעים וידעה על הלנת השכר.

הנתבעת לא הגישה תצהיר מטעמה, לא התייצבה לדיון ועל כן יש לקבל את התביעות במלואן.

4.הנתבעת טענה כי התובעים לא הוכיחו כי עבדו לפני 1.1.14, באשר לא הציגו תלושי שכר בקשר לתקופה קודמת. לא הוכח כי התובעים פנו לנתבעת בקשר להלנת שכר; התובעים לא הוכיחו כי היו מנהלי עבודה, לא הוכיחו כי שכרם היה כנטען על ידם, 450 ש"ח ליום ולא הוכיחו את מתכונת שעות עבודתם.

עוד טענה הנתבעת כי מאחר והתובעים התפטרו ללא שנתנו הודעה מוקדמת, יש לקזז מכל סכום שייפסק את סכום ההודעה.

הכרעה

5.טרם נכריע בתביעותיהם הפרטניות של כל אחד מהעובדים, נקבע את העקרונות שהם משותפים לכל התביעות.

ראשית, תקופת העבודה – התובעים צרפו לתצהיריהם תלושי שכר שהמוקדמים בהם הם מינואר 2014. שלושה מהתובעים טענו כי החלו לעבוד בחודש 10/2014, אולם לא הביאו לכך כל ראשית ראיה. גם בתצהיריהם, התובעים לא התייחסו זה לזה מבחינת מועד תחילת העבודה ועל כן, בהעדר כל הוכחה, תחילת העבודה לגבי יוגב מזוז, נאור דמרי ועדיאל ג'הסי הוא 1.1.2014.

שנית, השכר הקובע – כל התובעים טענו במסגרת חישוביהם כי שכרם היומי היה 450 ש"ח ליום. לא הובאה כל ראיה לכך לבד מהאמור בתצהיריהם. עיון בתלושי השכר של התובעים מלמד כי לא ניתן להסיק על שכר אחיד.

התובע יוגב מזוז – החל בשכר שעתי של 22.25 ש"ח, עלה ל-41.51 ש"ח, ירד ל-40 ש"ח, ירד ל-35 ש"ח ועלה ל-45 ש"ח.