פלוני נ' יורשי המנוחה אלמונית ז"ל ואח'

התובענה עניינה זכויותיו הנטענות של התובע כעובד שכיר משך שנים רבות במשק החקלאי המשפחתי ללא קבלת מלוא זכויותיו הסוציאליות כחוק, לרבות הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים, דמי הבראה ושכר ראוי.

רקע כללי וסוגיות דיוניות מקדימות:

1. התובע עבד אצל אביו המנוח במשק החקלאי המשפחתי כנהג משאית. האב המנוח נפטר ביום 30.11.14. צו ירושה בעניין עיזבונו ניתן ביום 22.1.15 ולפיו האם היא היורשת היחידה של נכסי המשק לאחר שילדי בני הזוג הסתלקו מהעיזבון לטובתה.

    

2. התובע המשיך לעבוד במשק החקלאי גם לאחר פטירת האב, ובמהלך 01/2019 הגיש תובענה לבית הדין כנגד האם (להלן: "האם" או "הנתבעת 1") וכנגד אחיו י' (להלן: "י'" או "הנתבע") אשר ניהל עמה את המשק החקלאי, בגין רכיבי שכר שונים ובסכום כולל של 466,348 ₪.

    

3. למרבה הצער גם האם נפטרה בעיצומו של ההליך ביום 17.4.21, וצו ירושה בעניין עיזבונה ניתן ביום 27.10.21.

    

4. ביום 23.11.21 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, במסגרתו הוסיף את יורשי האם המנוחה/יתר אחיו כנתבעים בתיק.

    

5. הנתבעים מכחישים זכאות התובע לסעדים, וטוענים כי בהתאם להסכמה פנים משפחתית שלא נסתרה, קיבל התובע בהעברה ללא תמורה חנות בקריית מלאכי חלף פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות להם היה זכאי בגין תקופת העסקתו אצל האב.

    

   לטענתם, התובע אוחז בדעה שהאם המנוחה חילקה בחייה את נכסי המשק החקלאי בצורה לא שוויונית המקפחת אותו, ועל כן הגיש תובענה זו, אשר נועדה להוציא מהם כספים שלא כדין, תוך שימוש ציני בעובדות והצגת התובע כקורבן ומסכן.

    

6. המחלוקת הניטשת בין הצדדים משקפת אפוא את המורכבות המתלווה פעמים רבות להעסקת בן משפחה בעסק משפחתי, בהיותה נושאת מאפיינים ייחודיים המתבטאים בלא מעט מן המקרים בגמישות מסוימת ובחריגה מהכללים הפורמליים (עבל 16649-04-23 שרה חלק נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (29.7.24)).

    

7. התובענה הופכת להיות יותר מורכבת כאשר היא חלק מסכסוך משפחתי רחב יותר הכולל הסתייגות באשר לאופן בו חולקו נכסי העיזבון והמשק החקלאי שהיו בבעלותם של ההורים המנוחים.

    

8. על אף שאין להצדיק את הדבר, העסקתו של התובע במסגרת המשק החקלאי המשפחתי, כמו גם העסקתם של אחיו י' וב' (להלן: "ב'" או "הנתבע 7"), נעשתה בהיבטים רבים מחוץ למסגרת הפורמלית, לטוב ולמוטב. יחסי עבודה ייחודיים אשר השתרשו משך שנים רבות במעין "הסכמה שבשתיקה".

    

9. היטיבה לתאר את היחסים ב"כ הנתבע בדיון הראשון שהתקיים בהליך ביום 18.9.19, כדלקמן:

    

   "דפוס ההעסקה כאן אינו דפוס העסקה רגיל, הוא דפוס העסקה של בני משפחה. לעתים רבות, למעשה במרבית המקרים בהתנהלות השוטפת של עסקים מסוג זה יש נטייה לעגל פינות. תלושי השכר לא תמיד משקפים את השכר האמיתי. תשלומים שמבוצעים לטובת כל אחד מבני המשפחה לא תמיד מקבלים תיעוד בספרי החשבונות. לפעמים אותו קרוב משפחה מעניק סיוע ברכישת דירה וזה אינו בא לידי ביטוי בתלושי השכר.

    

   נאמר שמותו של האב היה מוות מפתיע עקב תאונת דרכים ובאמת השוקת שבה נמצאה המשפחה בנקודת הזמן הזו היתה איך תהיה התנהלות העסק מכאן וקדימה. העסק נוהל על ידי האב בצורה מוצלחת. שלושה ילדים קיבלו תלושי שכר נמוכים בלי זכויות סוציאליות כאשר היחידים שקיבלו איזה שהוא פיצוי מנכסי העיזבון הם אותם 3 האחים י', פלוני וב' שעבדו אל מול האב. ב' קיבל את הקניין, את המשק החקלאי, י' קיבל את הדיר והמתבן והמשאית ופלוני קיבל חנות בקרית מלאכי."

    

10. בנסיבות משפחתיות אלה של הסכסוך, ביקש בית הדין להביא את הצדדים לפשרה על מנת למנוע מהאם המנוחה, אשר נפטרה בעיצומו של ההליך, את צער המחלוקת שבין בניה, אך למרבה הצער המתווה לא הבשיל לכדי הסכם, והצדדים ביקשו להגיש סיכומים בתיק ולקבל הכרעה במחלוקות הניטשות בין הצדדים.

     

11. באשר לשאלת הנטל - נטל ההוכחה הנדרש מן התובע בענייננו הוא גבוה מזה הרובץ על תובע "רגיל", שכן חלקים נרחבים מתביעתו מתייחסים למעשה לתקופת העסקתו אצל אביו המנוח, ולאחר שניתן צו ירושה בעניין רכושו - ומשכך נוגעים לעיזבונו.

     

    נוסף לכך, לאחר פטירתה של האם המנוחה, הרי שעל פי ההלכה יש לבחון התשתית הראייתית בקפידה יתירה ותחת אמת מידה מחמירה, מאחר ונבצר מבית הדין לשמוע את עדותם של ההורים המנוחים (ר' ע"א 2556/05 שרה זלוטי נ' אליהו אינדיבי [פורסם בנבו] (8.2.09).

     

12. בטרם יידרש בית הדין לגופם של רכיבי השכר שבמחלוקת, יש לדון תחילה בשלוש פלוגתות עקרוניות ומהותיות אשר יש בהן כדי להשליך על המשך הבירור המשפטי:

     

    • מהי תקופת העסקה של התובע בעסק המשפחתי תחת ניהולו של האב המנוח, והאם נסיבות פטירתו של האב ביום 30.11.14 עולות כדי פיטורי התובע. במסגרת בירור זה נדון אף בטענות שהעלה התובע ביחס לזהות מעסיקיו.

       

    • האם החנות שקיבל התובע מאמו המנוחה בהעברה ללא תמורה, במסגרת חלוקת נכסי העיזבון, אכן נועדה לשמש כפיצוי עבור זכויות כספיות המגיעות לו בגין תקופת עבודתו הממושכת. מדובר בפלוגתא עקרונית שיש בה כדי להשליך על בחינת רכיבי השכר הנוגעים לתקופת העסקתו העיקרית של התובע.

       

    • שאלת תחולתם של צו ההרחבה בענף החקלאות ושל צו ההרחבה בענף ההובלה.

       

      פ ל ו ג ת א ר א ש ו נ ה:

      תקופות העסקתו של התובע, האם נסיבות פטירתו של האב עולות כדי פיטורי התובע, ושאלת זהות מעסיקו של התובע לאחר פטירתו של האב.

       

13. התובע טוען לרצף תעסוקתי במשק המשפחתי מיום 1.1.1996 ועד לפטירתו של אביו המנוח ביום 30.11.2014.

     

    נטען כי בכל התלושים הוותק הוא החל מיום 1.1.1996, מה שמעיד על כוונת הצדדים והסכמתם כי רצף ההעסקה הוא החל מתאריך זה.

     

    בחודשים בהם עולה לכאורה מדו"ח מעסיקים מטעם הביטוח הלאומי כי עבד במקומות עבודה אחרים, טוען התובע כי אולץ לבקשת אביו להפסיק עבודתו במשק בשל השבתת המשאית הישנה ועד לרכישת המשאית החדשה, ועל כן לעמדתו יש לראות תקופה זו כ"חופשה ללא תשלום" באישור המעסיק או השבתה שאינה מנתקת רציפות בעבודה.

     

    נוסף לכך, טוען התובע כי מחודש 1.12.2014 ואילך המשיך הנתבע את ניהול העסק המשפחתי כמעסיק יחיד בפועל, עד ליום 31.12.2018, ועל כן על הנתבע לשאת באחריות גם ביחס לתקופת עבודתו הראשונה.

     

    התובע טוען כי התלושים פיקטיביים ואינם משקפים את זהות המעסיק האמיתית. לטענתו, לא קיבל תלושי שכר באופן סדיר, אלא רק לאחר דרישה לקבלתם.

     

14. הנתבע טוען מנגד, כי אינו אחראי בכל דרך ישירה או עקיפה לתקופת העסקה הראשונה אצל אביהם המנוח, שהחלה ביום 1.1.08 ועד ליום 31.12.14, וכי האב המנוח היה המעסיק הבלעדי, וככל שמופיע רישום וותק מיום 1/96 הרי שמקורו בטעות של מנהל החשבונות.

     

15. עיזבון המנוחה אלמונית ז"ל ונתבעים 3-8, טוענים כי עד למועד פטירת האב המנוח, שימש האב כמעסיק היחיד. בתצהיר עדות ראשית מטעמם ציינו כי:

     

    • האב המנוח שימש מעסיק משנת 2008 ועד לפטירתו ביום 30.11.14.

    • החל מיום 1.12.14 ועד ליום 1.1.2015 – המעסיקה היא האם המנוחה, שבאה בנעליו כיורשת יחידה של האב המנוח (נטען כי ביחס לתקופה זו חלה התיישנות);

    • הנתבע שימש מעסיק החל מיום 1.1.2015 ואילך.

       

      דיון והכרעה:

       

      תקופת העסקה של התובע אצל אביו המנוח

16. מעיון בדו"ח תקופות עיסוק של התובע (ראו מוצג נ/1) עולה כי:

    1.1.96 – 31.10.97 עבד התובע תחת המעסיק אלמוני (אביו).

    1.12.97 – 31.12.99 עבד התובע תחת המעסיק אלמוני (אביו).

    1.11.99 – 31.3.01 עבד התובע אצל מעסיקים שונים במקביל לעבודה במשק (בחודש 03/2001 עבד גם אצל המעסיק אליקים בן ארי וגם אצל אביו).

    ...

    1.3.01 – 31.5.06 עבד התובע תחת המעסיק אלמוני (אביו).

    1.11.08 – 31.12.14 עבד התובע תחת המעסיק אלמוני (אביו).

    1.1.15 – 31.12.17 עבד התובע תחת המעסיק אלמונית (אמו)

    1.1.18 – 28.2.18 עבד התובע תחת המעסיקים אלמונית וי' י' (אמו ואחיו) .

    1.3.18 – 31.12.18 עבד התובע תחת המעסיק י' י' (אחיו).

     

17. לטענת התובע, תלושי השכר שקיבל באופן חלקי בלבד הם פיקטיביים, ומבקש לשלול את חזקתם הראייתית כמשקפים מהימנה, ובין היתר את תאריך תחילת עבודתו וכן את תקופת העסקתו (לעניין הוותק).

     

18. הלכה היא כי תאריך תחילת עבודה, לרבות נתון הוותק, הם נתונים עובדתיים הנשאבים מתלושי השכר של עובד והינם חלק בלתי נפרד מן ההסכמות החוזיות שבין עובד למעסיקו, ולכן לא במהרה יינטל כוחם הראייתי (ראו עע 20880-07-20 Tesfaselase Desale Zerezgi נ' קפלן את לוי בע"מ [פורסם בנבו] [(20.6.22) (להלן: "עניין קפלן את לוי"). בפרט בנסיבות בהן המעסיק בענייננו נפטר לבית עולמו.

     

19. עיון בתלושי השכר לחודשים 03/2001, 01-05/2006, 09-10/2012, ו-11/2014 מלמד כי אכן מופיע ותק מ-1.1.96, ואולם כל אחד מהתלושים הללו כולל נתון וותק נוסף, כפול. כך למשל, בתלוש 03/2001 מופיע נתון וותק 00.00.12 נוסף על 1.1.96; בתלוש 01/2006 מופיע נתון וותק 4.10.12 נוסף על 1.1.96; בתלוש 09/2012 מופיע נתון וותק 3.11.00 נוסף על 1.1.96; בתלוש 11/2014 מופיע נתון וותק 3.11.00 נוסף על 1.1.96.

     

20. נתון עובדתי נוסף. חוסר ההתאמה הגורף בין הסכום לתשלום המופיע בתלושים (הנמוך יותר) לבין התמורה (הגבוהה יותר) ששולמה לתובע בפועל, באופן המורה כי חלק משכרו החודשי של התובע כלל לא בא לידי ביטוי בתלוש. כך למשל: השוו בין התלושים לחודשים 02-05/2006 בו מצוין סכום לתשלום 4,058 ₪, בעוד שבחשבון הופקד שיק בסך 7,000 ₪.

     

    יש בנתון זה כדי להטיל ספק שורשי במהימנות הרישום בתלושי השכר.

     

21. התובע צירף תדפיסי חשבון בנק לשנים 2006 – 2008, מהם עולה כי בחודשים 1.6.06 – 1.10.08 יש רצף הפקדות בסך של 7000 ₪ מדי חודש, באופן שיש כדי להעיד הלכה למעשה על שמירת רצף העסקה שהחל לפי דו"ח הביטוח הלאומי מיום 1.3.01 ונמשך למעשה עד לפטירת האב המנוח. (ראו: נספח א12 לתצהיר עדות ראשית תובע).

     

22. חיזוק למסקנתנו זו מתקבלת מחקירתו של הנתבע אשר ציין בכמה הזדמנויות בעדותו כי התובע עבד ב"שחור". וכך העיד (ראו: עמ' 66 לתמליל הפרוטוקול מיום 9.5.24 ש' 3-10) (הדגשים אינם במקור י.א):

     

    "ש: אז אני שואל אותך שאלה,

    ת: הוא עבד בשחור בתקופה אצל אבא שלי, עבד בשחור.

    ש: אני שואל, אני שואל אותך שאלה, בגדש יש פה הובלות שבוצעו, בוצעו בין 2006 ל-2008 בתקופות שרק פלוני נהג במשאית.

    ת: נו, מה אתה רוצה?

    ש: ויש פה רק הובלות שפלוני אוסף,

    ת: אז מה אתה רוצה עכשיו?

    ש: אז אתה מסכים איתי שפלוני נהג פה ב-2006 ו-2008?

    ת: אני לא יודע מה היה ב-2006, לך תחקור את אבא שלי, מה אתה רוצה ממני?"

     

23. לנוכח חזקת הרישום ביחס לתקופות העסקה אצל מעסיקים אחרים, לצד היקף הליקויים המופיעים בתלושים (אשר נוטלים את כוחם כראיה לכאורה), אנו קובעים כי יש להטיל ספק באשר לעניין תקופת הוותק (ראו: עניין קפלן את לוי).

     

    בהיעדר כל ראיה מבוססת אחרת התומכת ברצף תעסוקתי שתחילתו ביום 1.1.96 – הרי שלא ניתן לקבוע תאריך נטען זה, כתאריך תחילת העסקה.

     

    לאור הנטל המוגבר הרובץ על כתפי התובע בנוגע להוכחת תקופת העסקתו הראשונה אצל אביו המנוח, שהרי בהיעדר בעל הדבר גופו אין לדעת אם לא היה מצליח, אילו עוד היה אביו בחייו, כדי להזים או לסתור את ראיות יריביו (לעניין זה ראו: ע"א 5997-92דוד מלק נ'מנהל עיזבון הרב יהושע דויטש ז"ל, פ"ד נא(5) 1).

     

24. זאת ועוד. דרך הילוכו של התובע, בקבלת תלושים לאורך שנים שאינם משקפים את שכרו האמיתי, לרבות קבלת שכר שאין בצידה תלוש ושאיננה מדווחת, מלמדת כי התובע היה מודע היטב לחוסר ההלימה ולעובדה כי שכרו היה גבוה באופן משמעותי ביחס למשתקף בתלוש.

     

25. התרשמנו, כי האב המנוח שלט בחברה ללא עוררין ועשה בה ככל העולה על רוחו לעיתים אף בניגוד לחוקי העבודה. על פיו יישק דבר. לבניו לא היה האומץ לצאת חוצץ או להלין באשר לדרך הילוכו. האב שילם סכומים לתובע שאינם בהלימה לתלוש ואף אחד אחר בחברה לא פצה את פיו. לעניין זה ראו דברי הנתבע (עמ' 38 ש' 12-10 לפרוטוקול מיום 9.5.24) (הדגשים אינם במקור י.א):

     

    "ב' לא יודע הרבה דברים, אני ידעתי הרבה דברים, אבל ללכת לבנקים, ללכת לא, זה היה הכל אבא שלי, כסף זה לא היה בידיים שלנו בכלל, זה הכל היה אבא, את ההסכם שהיה ביני (לא ברור) אבא שלי נותן לו כסף ככה, זה בינו לבין אבא שלי."

     

    וכן בהמשך (ראו עמ' 44 ש' 1-8 לפרוטוקול מיום 9.5.24) (הדגשים אינם במקור י.א):

     

    "ש: ועכשיו, עכשיו אני שואל, אתה, אתה כתבת בכתב ההגנה שהתובע לא ביקש ולא דרש מעולם את תלושי השכר שלו.

    ת: אף פעם הוא לא ביקש תלושים.

    ש: אז אני שואל אותך שאלה, אבל,

    ת: רק כשהוא היה רב עם אבא שלי לפעמים,

    ש: אז אני שואל אותך, שנייה.

    ת: ב' היה הולך למיכל, מביא את התלושים, היה עושה שלום, הולך לקריית מלאכי, משלים אותו, אמא שלי הייתה בוכה וזה היה בא, בלה בלה בלה וזהו"

     

26. לאור נתונים העולים מדו"ח מעסיקים ממנו עולה כי התובע עבד אצל מעסיקים אחרים לפחות עד מרץ 2001 וממועד זה הוא עובד אצל אביו המנוח, אנו סבורים כי יש לקבוע את תאריך תחילת תקופת העסקתו של התובע אצל אביו מיום 1.3.2001 ועד ליום 31.12.14.

     

27. אמור מעתה, תקופת העסקה ראשונה של התובע אצל אביו המנוח היתה מיום 1.3.2001 ועד ליום 31.12.14. (להלן: "תקופה ראשונה")

     

    תקופת העסקה של התובע אצל אמו המנוחה והנתבע – (להלן "תקופה שניה")

     

28. בהמשך, מיום 1.1.15 ועד ל-02/2018 הועסק התובע ע"י האם המנוחה והנתבע 2 במשותף כפי שאישרה זו האם בכתב ההגנה מטעמה (ר' סעיף 1 לטענה המקדמית בכתב ההגנה), וכפי שאישר זאת הנתבע בסעיף 30 לתצהירו. הנתבע שב ואישר דבר אחריותו לתקופת העסקה זו ואילך בסעיף 22 לסיכומיו.

     

29. ויובהר. כי בשים לב ללשון סעיף 4 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963: "עובד שעבודתו נפסקה מחמת פטירה"(הדגשים אינם במקור י.א), אין לראות בתובע כעובד שעבודתו נפסקה עם פטירת האב, שהרי בפועל המשיך לעבוד באופן סדיר וללא שינוי.

     

30. ניתן ללמוד על מעמדה של האם כמעסיקה מדברי התובע בתצהיר עדות ראשית מטעמו (סעיף 1.2): "ביום 30/11/14 אבא שלי ז"ל, בעל המשק החקלאי בו עבדתי, נפטר. כתוצאה מכך פנו אליי כחלק מכל האחים לחתום על העברת כל הנכסים לאמא שלי ז"ל כדי להמשיך פעילות העסק".

     

31. האם ז"ל מתייחסת בכתב ההגנה שהוגש טרם פטירתה לנסיבות שבעטין עבר ניהול העסק על שמה, ומציינת כי מותו של האב בטרם עת, היכה את המשפחה בהלם, ולמעשה עמדו בפני המשפחה שתי אפשרויות ביחס לניהול העסק:

     

    האחת - לסגור את העסק, שבאותה העת רבצו עליו חובות של מיליון ₪ לספקים (סולר, תערובת אבקת חלב ועוד..) ובכך לסגור את כל הפעילות המשקית תוך חשיפה של עזבונו של המנוח לרבות בית המגורים של האם, לכך שיתדפקו עליו נושים הדורשים את פירעון חובותיהם;

     

    אפשרות שנייה - לחדש פעילות ולסגור את החובות הקיימים, כדי שהאם תוכל לחיות מבלי להיות חשופה לנושים. האם מציינת כי התובע יודע ומכיר את האמת, שכל הילדים שעבדו עם האב היו "שפוטים" של האב. ולכן אם הוא בוחר להיצמד לגרסה השקרית, שיקח בחשבון, שבדיות אלה, רק יעמיקו את הקרע המשפחתי, שהתפרץ עם מותו של האב, כאשר ברור הוא שבסופו של יום טענה זו "תידחה על הסף" (ראו ס' 11 לכתב ההגנה שהוגש ביום 8.6.20).

     

32. כך בנוסף, מעדותו של י' ניתן ללמוד כי הגם שהוא היה הגורם הדומיננטי בניהול המשק החקלאי, בין היתר לאור מצבה הבריאותי של האם, התיק במס הכנסה היה על שמה, והיא זו שנדרשה לחתום על המסמכים הקשורים בדו"ח השנתי ובהצהרת הון לרשויות המס (ראו עמ' 48 ש' 2-1 ועמ' 58 ש' 17-11 לפרוטוקול מיום 9.5.24).

     

33. לסיכום. יש להגדיר שלוש תקופות העסקה בעניינו של התובע:

     

    • תקופת העסקה ראשונה אצל האב שהחלה ביום 1.3.2001 ונמשכה למעשה עד 31.12.24.

    • תקופת העסקה שניה מיום 1.1.15 ועד ל-28.2.18 אצל האם המנוחה וי' במשותף.

    • תקופת העסקה שלישית אצל י' בלבד, שהחלה ביום 1.3.18 ולפי הנטען היא טרם הסתיימה ונמשכת עד היום. (להלן: "תקופה שלישית")

       

       

      פ ל ו ג ת א ש נ י ה :

      האם הנכס (חנות בקרית מלאכי) שקיבל התובע מאמו בהעברה ללא תמורה, במסגרת חלוקת נכסי העיזבון, אכן נועדה לשמש כפיצוי עבור זכויות כספיות המגיעות לו בגין תקופת עבודתו אצל הוריו.

       

34. לטענת התובע, בחודש 02/2019 האחים י' וב' (נתבע 2 ו-7 בהתאמה) חילקו ביניהם את נכסי המשק (מכסות חלב, מניות פרחים, משאית חדשה, תבן, כבשים, הבית והמשק) וכי והוא נותר ללא זכויות חרף תפקידו המשמעותי. נטען כי האם הורישה להם את נכסי העיזבון מבלי שידעה את ההשלכות ועל מה היא חותמת.

     

    התובע מציין כי קיבל מאמו בהעברה ללא תמורה חנות הכלולה גם היא בעיזבון. מציין כי החנות ניתנה לו עקב עבודה רבה שלו ושל ילדיו וחברים טובים, עקב תשלומים רבים ושונים, שעל חלקם יש לו קבלות ועל חלקם אין לו. לטענתו, קבלת החנות בהעברה ללא תמורה לחזקתו נעשתה שלא מתוך ויתור על פיצויי פיטורים או כל זכות אחרת המגיעה לו.

     

35. מנגד טוען הנתבע, כי שולמו לתובע מלוא זכויותיו על פי דין עבור כל תקופת העסקתו עד לשנת 2018 (תקופה ראשונה ושנייה), וכן שולמו לו פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות וכיו"ב, המשקפים את תקופת העסקה אצל האב המנוח (בתקופה הראשונה), באמצעות החנות שהועברה לידיו ללא תמורה בקרית מלאכי.

     

    י' מציין כי שוויה של החנות מוערך ב-400,000 ₪, והשווי הוסתר ע"י התובע מטעמים ברורים, ועל אף שידע את שוויה, שכן שילם במועד העברת הזכויות מס רכישה עבור החנות בשנת 2018.

     

    י' טוען, כי תביעתו של התובע עניינה דרישה לתשלום כפל, והסתרה של הסכמות שבין בני המשפחה, לפיהן קיבל את החנות בקרית מלאכי כפיצוי עבור תקופת העסקה הראשונה והשנייה.

     

36. לטענת הנתבעים 1, 3-8, בישיבה משפחתית משותפת של האחים עם האמא, הסכימו כולם כי התובע והנתבעים 2 ו-7 (י' וב') שעבדו כשכירים וחיו ללא כל זכויות פנסיוניות יקבלו פיצוי מהעיזבון, כאשר כל יתר האחים הסתלקו מהעיזבון, לא קיבלו ולא דרשו דבר.

     

    בהתאם לכך התובע והנתבעים 2 ו- 7 קיבלו מהעיזבון כל אחד פיצוי בגין תקופת עבודתם אצל האב:

    • הנתבע 7 (ב') קיבל את משק ההורים;

    • הנתבע (י') קיבל את הדיר, הכבשים והמשאית הישנה ובנוסף יישא בחובות שונים;

    • התובע קיבל את החנות בקרית מלאכי ללא כל נטילת אחריות לחובות המשק. נטען כי התובע הוא היחיד שתובע זכויות מהעיזבון או מאחיו הנתבעים.

       

      הנתבעים טוענים כי החנות מהווה גמר חשבון באשר לזכויותיו הסוציאליות של התובע לרבות פיצויי פיטורין וחלקו בעיזבון. לטענתם, אף בעניין זה לא עמדה בפי התובע בזמן אמת כל טענה בקשר לכך והתובע בשתיקתו הסכים לקבל את החנות עבור רכיבי התביעה לרבות פיצויי פיטורים בגין עילת תביעתו עד לשנת 2018 על תקופת עבודתו אצל האב והאם. התובע מושתק מלטעון אחרת, ובכך נסתם הגולל על עילת תביעתו.

       

      דיון והכרעה:

37. במוקד גרסת הנתבעים, הטענה כי התובע קיבל לידיו זכות במקרקעין - החנות בקריית מלאכי בהעברה ללא תמורה מכוח זכויות כספיות המגיעות לו מיחסי העבודה ובגין תקופת עבודתו הראשונה והשנייה במשק המשפחתי. התובע מתכחש, וטוען כי החנות שקיבל מהאם ניתנה לו במתנה כחלק מחלוקת נכסי העיזבון וללא קשר לזכויות המגיעות לו בגין תקופת עבודתו במשק המשפחתי, ומבלי שוויתר על פיצויי פיטורים או כל זכות אחרת המגיעה לו.

     

38. ברי, כי הכרעה בשאלת חזקת הכוונה המונחת ביסודה של העברת החנות לתובע ללא תמורה ע"י אמו -אם כפיצויים בקשר לתקופת העסקתו אצל האב המנוח, או אם כהענקת מתנה לבן משפחה מכוח חלוקת הנכסים המהווים את המשק החקלאי-הכרחית במקרה שלפנינו וניתן לראותה כעומדת בגדרי סעיף 24(1) לחוק בית דין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: "החוק") לעניין סמכותו העניינית.

     

39. קניית הסמכות שבפנינו נשענת על פסיקת בית המשפט העליון בתיק רע"א 7190/18 ש.ב.א מפעלי מתכת בע"מ נ' חנן כהן, [פורסם בנבו] (28.10.2018), הקובעת כי יש לפרש את משמעות המונח "עילה" לפי סעיף 24(א)(1) לחוק, כמכוונת למכלול העובדות המולידות זכות הנובעת מיחסי העבודה או זכות שמקורה במשפט העבודה.

     

40. סוגיית חזקת המתנה נדונה בתיק תמ"ש (ת"א) 35951-12-14 ש.א נ' א.ס [פורסם בנבו] (14.12.15), שם נפסק כי נסיבות הורתה ולידתה של 'חזקת המתנה' נלמדת מכוח ניסיון החיים ותבונת השנים, אשר לא ניתן להכפיפו לכללים נוקשים. ניסיון זה מורה אימתי העברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה לתת מתנה, ואימתי מהות המתנה או שוויה אינם עולים בקנה אחד עם הענקה, ואפילו עסקינן בבני משפחה. צוין, כי הגם שטבעם של היחסים משפחתיים מאופיינים בקרבה המבססת חזקת מתנה, אין זו חזות הכל, ומשקלן הסגולי של הראיות הדרושות על מנת לבסס את חזקת המתנה בין קרובים משתנה בהתאם לנסיבות, מהות המתנה וטיב קשרי המשפחה. נוסף לכך, ככל ששווי דבר המתנה גבוה יותר הנטל יהא מוגבר בהתאם.

     

41. כב' השופט שמואל בר יוסף בפסיקתו דלעיל מביא מדברי ההלכה הפסוקה בתיק ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב (2) 582, 598) ובתיק ע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת, פ"ד מח (1) 801, 811 לפיהם, על פי רוב כוונה להענקת דבר ללא תמורה קשה יותר להתקבל על הדעת שכן "אין אדם מוחזק נדבן". ואולם, כאשר מדובר ביחסי משפחה קיימת חזקה, שאף היא ניתנת לסתירה, כי העברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה להעניק במתנה את הנכס למקבל.

     

42. הרצון להתחקות אחר כוונתו של נותן המתנה הביא לגיבושה של חזקה הפוכה בדבר מתנה, כאשר בין נותן הכספים ובין הבעלים הרשום קיימים יחסי קירבה מיוחדים. וכי כל אימת שמשלם הכספים הינו אדם שעליו הדאגה למחסורו ולצרכיו של הבעלים הרשום, הרי שניתן להכיר ביחסי קירבה ככאלה המקיימים ומצדיקים חזקה בדבר מתנה (ראו:ע"א34-88ג'וזפינה רוטנברג רייסנ' עיזבון המנוחה חנה אברמן ז"למד(1) 278(5).

     

43. עם זאת, חזקה זו מצומצמת רק לקשרים בהם טבעי להניח שמדובר במתנה, כמו ביחסים שבין הורים וילדים, והיא אינה חלה כאשר הקשר בין הצדדים אינו יוצר הנחה כי המעביר התכוון להעניק לנעבר מתנה, גם אם מדובר בקשרי משפחה (ע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת, פ"ד מח (1) 801, 811).

     

44. בפסק דין ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' איתן גולדברג [פורסם בנבו] (20/07/95), נקבע להלכה כי בהיות המתנה חוזה חד צדדי, ובפרט כאשר המדובר במתנה במקרקעין, הבדיקה לגבי גמירת דעתו של הנותן חייבת להיות קפדנית במיוחד, על אחת כמה וכמה במקרה שלפנינו, בו האם נותנת המתנה נפטרה.

     

45. זה המקום להוסיף כי עם פטירתה של האם ביום 17.4.21, ולאחר שניתן צו ירושה בעניינה ביום 27.10.21 (הוגש לתיק ביום 9.11.21), תוקן כתב התביעה ביום 23.11.21 באופן שבו יתר יורשיה/ילדיה צורפו כנתבעים נוספים (נתבעים 8-3), ולא נתבקשה מחיקת הנתבעת 1 מההליך (כפי שהוצע בהחלטה מיום 3.11.21).

     

46. בנסיבות אלה, הרי שלסברתנו יש ליתן משקל לגרסתה היחידה שנותרה ואשר הובאה במסגרת כתב ההגנה מטעמה (מיום 8.6.20), כדלקמן:

     

    "4. בטרם פטירתו הועסקו על ידי המנוח כשכירים שלושה מילדיו, בשכר נמוך וללא כל זכויות סוציאליות או פנסיוניות.

     

    • התובע עבד כנהג משאית, במשאית שהייתה בבעלותו של המנוח. המנוח סיפק שירותי הובלה של תוצרת חקלאית לקיבוצים שונים בסביבה. כל הכספים הגיעו לחשבונו של האב.

       

    • הנתבע 2 עבד בדיר, כאשר הוא משתכר בסך של כ-5,000 ₪. כל כספי התנובה הגיעו לחשבונו של המנוח.

       

    • הבן ב', עבד בפרחים במשך שנים יחד עם הנתבעת.

       

      5. אף אחד משלושת הילדים ובכלל זה התובע, לא העז לצאת חוצץ כנגד המנוח, בגין תלושי השכר שהפיק, או אי תשלום הזכויות הסוציאליות, שכן וכרגיל בעסק משפחתי האב נתן עזרה כלכלית, שלא באה לידי ביטוי בהנהלת החשבונות אותה ניהל.

       

      6. כך למשל, יכול היה התובע לעשות עבודות פרטיות עם המשאית שלא בשעות העבודה, ולשלשל לכיסו את הכנסותיהם, ללא כל דיווח לאב ו/או לרשויות.

       

      7. הווה ידוע כי ניהול עסק משפחתי לעיתים רבות, טומן בחובו "עיגול פינות" בהסכמה של כל בני המשפחה, וזה המקרה שלפנינו.

       

      8. למען הסר ספק, נבהיר כי לאחר פטירת המנוח התובע, הנתבע 2 והבן ב', קיבלו מהעיזבון כל אחד פיצוי עבור העבודה בגין התקופה הראשונה:

       

      • הבן ב', קיבל את הנחלה, המשק, של הוריו שעלותו מוערכת ב-3 מיליון ש"ח, ללא כל נטילת אחריות לחובות המשק. עובדה היא כי ב' אינו תובע פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות מהעיזבון.

         

      • הנתבע 2 קיבל את הדיר, הכבשים והמשאית הישנה וכן ולשלם חובות שונים.

         

      • התובע קיבל חנות בקרית מלאכי ששוויה מוערך בכ-250,000 ₪ נטו, ללא כל נטילת אחריות לחובות המשק. והוא היחיד שתובע זכויות מהעיזבון ו/או מהנתבעים.

         

        נבהיר כי שלושת הילדים הם היחידים שקיבלו פיצוי מהעיזבון, ויתר הילדים שלא עבדו אצל המנוח בישיבה משותפת עם הנתבעת, הסכימו לכך כי שלושת הילדים שעבדו כשכירים והיו ללא כל זכויות פנסיוניות, יקבלו את הפיצוי שפורט לעיל מהעיזבון. כאמור יתר הילדים הסתלקו כליל ולא דרשו דבר."

         

47. דברי האם דלעיל, תואמים את דברי הנתבע י' בתצהירו, לעניין הרקע לחלוקת נכסי המשק המשפחתי ע"י האם. וכך ציין י' בתצהירו (ר' ס' 17-12 לתצהירו) (הדגשים אינם במקור י.א):

    "כשאבא נפטר בתאונת דרכים באופן מפתיע, זה היה הלם לכל המשפחה, שבאופן טבעי והגיוני חתמנו לאמא שכל הרכוש של אבא עובר אליה.

    אמא הייתה כבר מבוגרת בת 78 לערך חולת דיאליזה שנדרשת לטיפול ארבע פעמים בשבוע. לא היו עוד פרחים, ובדיר היא לא יכולה לעבוד, ועל המשאית פלוני נהג.

    הדיר היה ההכנסות העיקריות של המשק ובגלל שאני היחיד שידע לתפעל את הדיר וגם לא ידעתי משהו אחר לעשות, אני הפעלתי את הדיר.

    אמא הכניסה אותי לעזור לה בניהול ובחשבון. היה בינינו אמון.

     

    אחרי כמה חודשים התכנסנו כל האחים... ואמא בנוכחות האחים החליטה שהיא צריכה לעשות סדר ברכוש שלה. היא אמרה שבגלל שפלוני ב' ואני עבדנו במשך שנים אצל אבא, ואין לנו פנסיה אז צריך לפצות אותנו.

     

    היא אמרה שפלוני יקח את החנות בקרית מלאכי, ב' יקח את הזכויות במשק, ואני ימשיך לנהל את הדיר. בנקודת זמן הזו לדיר היו חובות לתערובת, אבקת חלב וחובות נוספים. אם לא הייתי לוקח על עצמי את המשך תפעול הדיר, לא היה מי שיעבוד בו והחובות היו נשארים לאמא.

    אני הסכמתי לקחת על עצמי את החובות, כי בכל מקרה אני יודע לעבוד בדיר, ואין לי בגילי שום מקום עבודה אחר.

    ...

    אני לא מבין בזכויות שפלוני תובע, אני רק יכול לומר שאני והוא היינו באותה סירה, מה שהוא לא קיבל בתלושים מאבא, גם אני לא קיבלתי. אני טוען שבכל הנוגע לתקופת העסקה הראשונה אצל אבא אני לא אחראי. אמא המנוחה הייתה אחראית והיא נתנה פיצוי לפלוני של חנות. חנות שהייתה שווה יותר ממה שהגיע לפלוני עבור תקופת העבודה שמשנת 2008 ועד 2014 החנות אז הייתה שווה 250,000 ₪ כיום החנות שווה 400,000 ₪ ואולי יותר. אני מצרף, אישור על מכירה של החנות שבה כתוב מה היה השווי שלה.

     

    פלוני לא מסביר בתצהיר שלו, למה שאמא תיתן לו את החנות בקרית מלאכי, יכלה לתת אותה לכל אחד מהאחים האחרים, לכ', לצ' לא'? או למכור אותה ולחלק את הכסף בין כל האחים?

     

    ולמה אמא נתנה לב' לי ולפלוני נכסים? התשובה היא ברורה, שזה היה הפיצוי עבור תקופת העבודה אצל אבא, ועכשיו פלוני מנסה לסחוט עוד".

     

    כמו כן ראו עדותו בעמ' 61 ש' 39-33 עמ' 62 ש' 19-1 וש' 39-33; עמ' 63 ש' 21-14 לתמליל הפרוטוקול מיום 9.5.24.

     

48. חלוקת נכסי המשק המשפחתי ע"י האם באופן סלקטיבי וצר רק לשלושת הבנים שעבדו במשק, תוך הדרתם של חמשת הילדים היורשים האחרים, מוכיח לטעמנו כי הנכסים שקיבלו פלוני (התובע), י' וב' מהאם ללא תמורה, ובעודה בחיים, אכן נועדו לפצותם על זכויות המגיעות להם בגין תקופת עבודתם הממושכת במשק. היעדר התנגדותם של חמשת האחים האחרים לחלוקה זו חיזק את מסקנתו (ראו לעניין זה עדות התובע בעמ' 11 ש' 36-32 לתמליל הפרוטוקול מיום 25.1.24).

     

49. זאת ועוד. דרך חלוקת הנכסים שומטת יסודות גרסת התובע אף לנוכח היעדר מנגנון פיצוי מצדם של שלושת האחים שקיבלו נכסים לטובת אלה שלא. לא הוצגה כל ראיה לפניה מצדם (או מצד התובע) לבית משפט לענייני משפחה בסמוך למועד שבו חולקו הנכסים (2018 – 2019), אף לא בתקופה שלאחר פטירת האם ביום 17.4.21 ועד אשר ניתן צו ירושה לעניין עיזבונה כששה חודשים לאחר מכן ב-27.10.21.

     

50. גרסתו של התובע, כמו גם ההתרשמות מעדותו, הותירה ספק, ולא ניתן מענה הולם לשאלה: איזה אינטרס היה לאם לחלק את נכסי המשק כפי שחילקה ובעודה בחיים, שהרי לשיטת התובע גם ככה י' ניהל את המשק בפועל והיא לא היתה מעורבת באופן פעיל.

     

51. כל ילדיה של האם המנוחה בוגרים, ועל פניו אין עליה כל חובה לדאוג להם כלכלית. האם ירשה את מלוא עיזבון האב, ויכולה היתה להורות בצוואה כי לאחר פטירתה, נכסיה יחולקו בצורה הנראית לה בין ילדיה הבוגרים או יחולקו בדרך שוויונית בהתאם לשיקולה, אך בחרה במודע שלא לעשות כן.

     

52. מצב דברים זה הפך את נטל ההוכחה לכיוונו של התובע לעניין חזקת המתנה, אך הוא לא עמד בו, ומצופה כי לאור גילה של האם (86) ומצבה הבריאותי (חולת דיאליזה) לא דאג לזמנה לעדות ולמסור גרסתה בדרך של עדות מוקדמת, שכן זו ניצבת בליבת המחלוקת, אך הוא בחר שלא לעשות כן.

     

53. דרך הילוכה של האם מובילה אפוא למסקנה כי חלוקת נכסי המשק ע"י האם בחייה נועד לשמש תשלום בדיעבד ובהתבסס על חוב ממשי שנעוץ בהעסקת שלושת בניה במשק המשפחתי.

     

    וכך ציינה הנתבעת בכתב הגנתה (ראו סעיף 36):

     

    "הנתבעת בחרה לחלק את הנכסים בהסכמת כל ילדיה, כאשר התובע בניגוד למצג שהינו מייצר לא יצא כשידיו חפויות לראשו, אלא יצא עם חנות בקריית מלאכי, וללא כל חובות של המשק לכתפיו"

     

54. חלוקת נכסי המשק בין התובע, י' וב' אומנם לא היתה שווה וייתכן ועוררה את כעסו של התובע ובכך הובילה להולדתו של ההליך דנא, אך זה היה רצונה של האם ואין לתובע אלא להרכין ראשו, באותה מידה שיתר האחים שלא קיבלו נכסים השלימו עם רצונה זה בהסכמה ובידיעה כי החלוקה משקפת איזון ביחס למידת האחריות שכל אחד משלושת האחים נטל.

     

    בענייננו, י' נטל בין היתר את חובות המשק, בעוד שהתובע קיבל נכס נקי מכל חוב או שעבוד.

     

55. יש לדחות את טענת התובע, כי האם לא היתה צלולה בדעתה או שימשה כ"חותמת גומי" בלבד של י' או ב', וזאת לנוכח הסתירה הפנימית הטבועה בה: התובע טוען מצד אחד כי האם לא היתה כשירה לקבל החלטות בשנים 2015-2017, אך מצד שני היתה כשירה בהחלט לקבלן ביום 9.10.19, עת חתמה על תצהיר העברה ללא תמורה של הנכס לטובתו (ראו נספח א7 לתצהיר עדות ראשית).

     

    וכך בחקירת התובע (עמ' 7 שו' 39-30 לפרוטוקול מיום 25.1.24) (הדגשים אינם במקור י.א):

     

    "ש: אתה מציין שאמא שלך כשהיא חתמה על העברת הדיר או המשאית לידי י' היא לא הבינה מה הן ההשלכות ולא ידעה, לא ידוע אם היא ידעה על מה היא חותמת, היא הייתה חותמת גומי וגם למעשה במקום אחר אתה אומר שאמא לא הייתה כשירה לנהל את הכל, ואני שואלת אותך האם ב-2015 היא לא הייתה כשירה, כמו שאתה טוען, איך בדיוק ב-2018 החתמת אותה על העברת המסמכים של החנות?

    ת: אמא שלי אמרה לי כשהמשאית עברה לי'. הלכתי אליה, אמרה אני לא חתמתי לו

    ש: אני שואלת

    ת: אני לא חתמתי לו"

     

    ובהמשך (עמ' 9 שו' 26-12, ובעמ' 9 ש' 39 – עמ' 10 14-1 לפרוטוקול מיום 25.1.24):

     

    "ש: אתה תסכים איתי שאם אתה אומר שהיא לא הייתה כשירה ב-2016 ב-2017 אז בוודאות היא לא הייתה כשירה גם ב-2018 כשהיא חותמת לך על המשק, נכון או לא נכון? על החנות, סליחה, נכון או לא נכון?

    ת: אני לא יודע מה קרה בין 2016 ל-2018, אני לא רופא

    ש: אתה קראת את מה שכתבת בתצהיר?

    ת: קראתי אבל אני לא רופא, את מדברת איתי 3 שנים אחרי

    ש: אתה אומר שהיא לא ידעה, היא הייתה חותמת גומי וכאלה וכאלה, זה לא מדויק, לגבי כשהיא חותמת לי' ולב' היא חותמת גומי ולא יודעת מה היא, מה היא עושה ועל מה היא חותמת, רק שהיא חותמת לך היא יודעת אז אתה בא ועונה לי, אתה בא ועונה לי אני לא יודע מה היה מצבה הרפואי

    ת: את מדברת 3 שנים מאז שהיא חתמה להם עד שאנחנו התגלגלנו

    ש: אתה באת חתמת אחריהם, בסוף

    ת: נכון, נכון, אז אני אמרתי

    ש: אחרון, אז המצב השתפר?

    ת: היה לה תקופות טובות והיה לה תקופות על הפנים"

    ...

    ש: אתה אומר שהיא נתנה לך את זה ללא תמורה

    ת: נכון

    ש: והמחלוקת בינינו שאני אומרת לך שהיא נתנה לך את זה בתמורה מלאה.

    ת: לא, אף אחד לא אמר את המילים האלה

    ש: היא לא נתנה את זה לאדם או לכ' או לא' או למישהו אחר מהאחים, היא נתנה את זה לך כמו שהיא נתנה את הדיר לי' וכמו שהיא נתנה את המשק לב'

    ת: אבל הדיר הדיר

    ש: אבל תענה לי

    ת: אני אענה לך,

    ש: למה היא לא נתנה למישהו אחר? יש סיבה שהיא נתנה דווקא לך

    ת: אף אחד לא יכל לרוץ את מה שאני והבן שלי הגדול רצנו, מה היא נתנה לי, היא נתנה לי, היא נתנה לי באר נפט באפריקה כשאני צריך ללכת לחפש את הבאר נפט

    ש: הסכמת לקבל את הבאר נפט, נכון?

    ת: ואם לא הייתי מצליחה להעביר אותה מי היה מי המשלם

     לי 50-60,000".

     

56. התובע לא ידע להסביר בחקירתו, מדוע י' וב' לא התנגדו להעברת החנות לבעלותו (ר' עמ' 32 ש' 10-5 לתמליל הפרוטוקול מיום 25.1.24).

     

57. היעדר הסבר לכך מעורר קושי מיוחד על רקע הדברים שאמר בעדותו בדבר מחלוקת חריפה שנתגלעה בין י' וב' בקשר למחסן שבנה י' בשטח המשק (ר' עמ' 33 ש' 16-12 לתמליל הפרוטוקול מיום 25.1.24):

     

    "ת: אני לא יודע אם זה היה החלוקה, היא נתנה לי אותה מתנה אמרה לי זה המתנה ללא תמורה לא שייך למשאית, לא שייך לפיצויים, לא שייך בכלל לפיצויים ואם הוא טוען שהם עשו חלוקה ביניהם למה הם רבו? הוא בנה מחסן הרי 1,600,000 שקל בשטח של האמא, היה קרבות דמים ביניהם, אני הייתי המפשר ביניהם בסוף אני יצאתי הדפוק, אני הייתי המפשר ביניהם. הם הלכו מכות, כמעט סכינים".

     

58. לסיכומו של ראש פרק זה, ובשים לב למועד שבו טופלו והוסדרו ברמ"י מסמכי העברת זכות החכירה בנכס (חנות בקרית מלאכי) ב-04/2018 (ראו נספח א5 לתצהיר התובע), יש לקבוע כי הנכס שקיבל התובע בהעברה ללא תמורה מהאם, נועד לפצותו על זכויות כספיות בגין פנסיה ופיצויי פיטורים המגיעות לו ביחס לתקופת עבודתו הראשונה והשנייה מ- 1.3.2001 ונמשכה למעשה עד ליום 28.2.18.

     

59. אינדיקציות לכך לפיהן החנות ניתנה כפיצוי על זכויות פנסיוניות ופיצויי פיטורים כאמור מתקבלות מעדות י' בעמ' 11 ש' 4-1 ובעמ' 12 ש' 39-14 לפרוטוקול מיום 9.5.24. כמו כן, מתצהירו של ב' מיום 31.12.23 (ראו סעיפים 10-11) ומתצהירו של י' מיום 7.1.24 (ראו סעיפים 16, 24, 29, 31).

     

60. באשר לגובה שווי הנכס- לאור הנתון שצוין ע"י י' וב' בתצהירם באותה עת, לפיו שווי הנכס עומד כל כ-250,000 ₪ (ראו: סעיף 31 וסעיף 10.3 לתצהירי עדות ראשית מטעמם בהתאמה). ומנגד, העובדה כי התובע לא חלק על סכום זה, אנו קובעים כי שווי הנכס לאותה עת עמד על סך 250,000 ש"ח .

     

    כהערת אגב. הקבלות שצירף התובע בדבר תשלומים שהציג התובע בנספח א6 לתצהירו מתייחסים להסדרת רישום הזכויות על שמו ברמ"י, כך שלא מצאנו ליתן להם כל משקל ראייתי לעניין שווי הנכס.

     

    פ ל ו ג ת א ש ל י ש י ת:

    שאלת תחולתם של צו ההרחבה בענף החקלאות ושל צו ההרחבה בענף ההובלה.

     

61. התובע טוען, כי יש להחיל על תקופת העסקתו את צו ההרחבה בענף ההובלה שכן סיפק שירותי הובלה ועבד כנהג משאית מעל 4 טון שהיתה בבעלותו של אביו המנוח. עוד נטען, כי יש להחיל בנוסף את צו ההרחבה בענף החקלאות שכן סיפק שירותי הובלה של תוצרת חקלאית.

     

62. הנתבע מנגד, דוחה את טענות התובע בנוגע לתחולת צו הרחבה בענף החקלאות וכן דוחה תחולת צו ההרחבה בענף ההובלה.

     

    לעניין ענף ההובלה-צוין כי המנוח והנתבע אינם "בעלי מפעל תובלה", מאחר ובתקופה זו שימשו כבעלים של משאית אחת בלבד.

     

    לעניין צו הרחבה בענף החקלאות- נטען כי הוא חל על מעסיקים שעוסקים "בענפי החקלאות והאריזה, הדרים נשירים ופרחים, גננות נוי ומשתלות ומעבידיהם". לטענת הנתבע, התובע היה נהג משאית, ולא עבד בדיר, בפרחים או בחקלאות, ועבודתו כנהג משאית הייתה כענף עסקי נפרד שניהל המנוח במנותק מהדיר ו/או מהפרחים שהיו בהיקף זניח.

     

    דיון והכרעה:

63. הלכה פסוקה היא כי תחולת צו ההרחבה תוכרע על פי מבחן עיקר העיסוק, כאשר נטל הראיה לעניין זה הוא על העובד הטוען לתחולתו של הצו (ראו דיון (ארצי) 1-7-תשןאליקים הדי נ'אורינט קולור תעשיות צילום (1984) בע"מ,פד"ע כג(1) 045 וכן ע"ע 18/99יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל [פורסם בנבו] (7.9.00)).

     

64. בסעיף 2 לתצהירו של התובע עולה כי עיקר פעילות המשק המשפחתי היה: "כבשים לחליבה (1000-2000 ראש), מכון חליבה וטנקים נירוסטה של החלב, 2 טרקטורים ג'ונדיר, JCB, עגלה שמערבלת אוכל של הכבשים", בעוד שיתר פעילותו: משאית לחלוקת תבואה חקלאית וחממת פרחים - היתה משנית בלבד ופעלה בחלק מהזמן.

     

65. "משק" בהתאם לצו הרחבה בענף החקלאות מוגדר (הדגשים אינם במקור י.א): "כל משק או מקום עבודה בענפי החקלאות לכל סוגיה, לרבות עבודות אדמה, בעלי חיים מכל הסוגים, גננות לסוגיה, משתלות, טיפול, מיון, אריזה, או אחסנה של מוצרים, טרקטוראים וציוד מכני חקלאי כבד, תנובת משקים וכל עבודה או עיסוק הקשורים באלה".

     

66. לאור האמור, ובהינתן כי רוב עבודתו של התובע במשק היתה נהג משאית לחלוקת תבן לכבשים של המשק ולאט לאט הורחב למשקים נוספים וקיבוצים והובלת שאר תוצרת חקלאית (כמצוין בסעיף 3 לתצהיר התובע, אשר לא נסתר ע"י הנתבעים), הרי שיש לקבוע כי צו ההרחבה בענף החקלאות חל על העסקתו של התובע.

     

67. לעניין צו ההרחבה בענף ההובלה. התובע אומנם הועסק במשק החקלאי כנהג משאית סמיטריילר והוביל את התוצרת החקלאית, אך אין בכך כדי לקיים את הוראות צו הרחבה בענף ההובלה 2001 ו-2007: "ההוראות האמורות יחולו על כל המעבידים בעלי מפעלי הובלה". בבעלות המשק היתה משאית אחת בלבד (ראו עניין זה עדות התובע בעמ' 12 ש' 32-31 לפרוטוקול מיום 25.1.24), בהתאם לגרסת התובע בחלקים מהזמן היתה המשאית מושבתת (ראו סעיף 2 וסעיף 18.(2)(2.1) לתצהיר התובע וכן עדותו בעמ' 20 ש' 36-26 לפרוטוקול מיום 25.1.24), ומדובר בפעילות נלווית לתכלית האמיתית – דיר הכבשים במשק החקלאי המשפחתי.

     

68. לסיכום ראש פרק זה:

    • צו הרחבה בענף ההובלה אינו חל בענייננו.

    • מאידך, צו ההרחבה בענף החקלאות חל בענייננו.

       

       

      רכיבי השכר שבמחלוקת:

      • אי מסירת הודעה על תנאי העסקה,

      • אי מסירת תלושי שכר,

      • תלושי שכר פיקטיביים,

      • תלושי שכר לא ערוכים לפי חוק הגנת השכר:

         

        תמצית טענות התובע:

69. התובע טוען, כי לא קיבל כל הסכם עבודה לאחר מותו של האב, המפרט את זהות המעסיק שלו וגובה שכרו כמחויב בחוק הודעה לעובד. לטענתו, י' התל בו משך שלוש שנים, עד אשר הבין כי עובד ישירות עבורו ולא במשק המשפחתי, ובאופן שמנע ממנו לתבוע פיצויי פיטורים ושאר זכויותיו. לו היה מקבל הסכם עבודה בהתאם להוראות החוק, הוא לא היה נפגע, והיו נחסכות ממנו לטענתו שאלות מהותיות בכל הנוגע לזכויות המגיעות לו. בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה נתבע פיצוי בסך של 15,000 ₪.

     

70. מיום 1.12.14 לא קיבל תלושי שכר באופן סדיר אלא רק לאחר דרישה, וגם כי שכרו הולן ולא שולם עד ה-10 לחודש. נטען כי לא קיבל תלושי שכר במועד גם לפני 1.12.14 אך לשם העמדת סכום התביעה ממקור ברור הנושא אחריות, התאריך הוא 1.12.14. לטענתו, העיכוב במסירת תלושי השכר פגע ביכולתו לברר ולתבוע את זכויותיו. בגין אי מסירת תלושי שכר בזמן נתבע פיצוי בסך של 10,000 ₪.

     

71. תלושי השכר לחודשים 12/2014 – 07/2018 (44 תלושים) היו פיקטיביים ולא שיקפו את השכר האמיתי שלו, וכי הוא דורש פיצוי מהנתבע בגין הנזק שנגרם לו עקב הנפקת תלושים לא נכונים שפגעו בזכויותיו העתידיות. צוין כי מדובר בפגיעה מתמשכת על פני תקופה ממושכת, גם לפני 1.12.14, ובמצב זה נמנעו מהתובע זכויות רבות שאת רובן אינו יכול לתבוע בשל התיישנות.

     

72. התובע טוען, כי הונפקו לו תלושי שכר פיקטיביים בסכומים נמוכים משמעותית מהשכר האמיתי שקיבל, וחלקם הופקו רק לאחר פניות משפטיות מצדו. התלושים אינם משקפים מציאות. נטען כי דיווחי שכר נמוכים בתלוש הובילו לפגיעה בהפרשות לפנסיה ולביטוח לאומי, וכן להקטנת זכויותיו לחופשה, הבראה ופיצויים.

     

    נטען כי נתון הוותק לא מייצג נכונה את הוותק הנכון, צבירת ימי החופשה שגויה, השכר שהופיע בתלושים היה נמוך משמעותית מהשכר בפועל, וכתוצאה מכך נפגעו זכויותיו הפנסיוניות והסוציאליות. נטען כי רישום שעות העבודה בתלושים לחודשים 3-4-5-6/2018 לא נכון, מרכיב שעות נוספות בתלושים פיקטיבי ונועד להפחית את השכר הברוטו. התובע מציין היעדרם של פרטים נוספים בתלושים כאינדיקציה לחוסר מהימנותם: אין מספר זיהוי בתלוש החל מחודש 03/2018, אין כתובת מעסיק, לא מופיע וותק. בגין תלושי שכר פיקטיביים נתבע פיצוי בסך של 50,000 ₪.

     

73. לקראת סוף שנת 2017 כאשר הלך התובע להעביר טסט את המשאית שנרכשה, גילה לתדהמתו כי אחיו י' מופיע ברישיון המשאית כבעלים יחיד, ומשם התנהל שיח בעקבותיו הבין כי י' הפך להיות מעסיקו ללא ידיעתו, מה שלדבריו נועד למנוע ממנו לתבוע זכויותיו.

     

    התובע טוען לשורת ליקויים בתלושי השכר: אין כתובת מעסיק, אין ציון של ותק החל מחודש 01/2015 ואילך למרות שעובד אצל אותו המעסיק ובאותו תפקיד באופן שפוגע באופן ישיר על תשלום זכויותיו כמו חופשה והבראה; אין רישום של שעות עבודה בפועל. נטען כי למרות שלא קיבל שכר עבור שעות נוספות, מצוין בתלוש רכיב שעות נוספות גלובליות, ובמקביל כתוב 186 שעות עבודה. נטען כי במספר תלושים לשנת 2018 לא מופיעה זהות המעסיק. בגין תלושי שכר שלא ערוכים לפי חוק הגנת השכר נתבע פיצוי בסך של 10,000 ₪.

     

    טענות הנתבע:

74. דפוס העסקה שניהל אביהם המנוח היה כזה שאינו תואם בלשון המעטה את חוקי העבודה, לא רק ביחס לתובע עצמו אלא גם ביחס אליו ולאח ב', שעבדו כולם כשכירים אצל המנוח. האבא ניהל את העסק הכספי ביד רמה, ולא נתן לאף אחד מילדיו לפצות פה כנגדו. הם עבדו אצלו שנים רבות ללא הסכמי עבודה, ללא זכויות פנסיוניות, מה שאביהם המנוח שילם הם קיבלו ללא שאלות וללא תלונות. חוקי העבודה היו זרים לכלל הנפשות הפועלות. כך או כך, מחדל זה של אי תשלום הזכויות ע"י האב המנוח לא צריך לעמוד לו לרועץ, שכן תקופת העסקה אצלו מנותקת מזו של האב המנוח.

     

    המנוח פיצה את ילדיו בדרכים אחרות אשר לא באו לידי ביטוי בתלושי השכר. כך למשל, נטען כי התובע נהנה מביצוע עבודות פרטיות במשאית, כאשר את הכסף שלשל לכיסו ללא כל דיווח לרשויות המס ומבלי שהדבר בא לידי ביטוי בתלושי השכר.

     

    באשר לתקופה השנייה אמנם הנתבע נטל אחריות, הגם שמי שהיתה אחראית בפועל זו היתה אמו שירשה את אביו והיא זו שהיתה רשומה במס הכנסה והגישה דו"ח הצהרות הון. כך או כך, פעולותיו של הנתבע עם קבלת העסק לידי האם ולניהולו, היו בתום לב ובהתאם לכללי ההתנהגות של אביו המנוח, ומרגע שידע כי לא עמדו בקנה אחד עם דרישות החוק, פעל לתקן זאת. מכאן שאין להשית עליו פיצויים עונשיים מכל מין וסוג שהוא כנדרש בסעדים עבור אי הפקת הסכם עבודה, אי מסירת תלושים וכיו"ב. לדבריו, עבד מגיל צעיר בדיר, וזה הדבר היחיד שידע לעשות בחייו, ניהול העסק היה חדש לו ולאמו, ובאופן טבעי הוא ואמו המשיכו להתנהל באופן חשבונאי כפי שאביו המנוח התנהל עד למותו.

     

    הנתבע טוען כי מסיבה זו כי הוא ואמו לא ידעו ולא סברו כי עליהם להפיק הסכם עבודה חדש, משום שלא היה שום "חדש תחת השמש" מבחינתם, התובע עבד על אותה המשאית אצל אותם רוכשי שירות, ושכרו שולם בהתאמה למה שנעשה עובר לפטירתו של המנוח.

     

    באשר לטענה בדבר תלושי שכר פיקטיביים טוען הנתבע, כי זו אינה מתיישבת עם שתיקתו של התובע לאורך שנים מאז הועסק ע"י האב המנוח. לטענתו, המשיך לעבוד עם מנהל החשבונות של אביו עד להעברת הנהלת החשבונות לרו"ח מטעמו ב-3/2017, ולכן התובע קיבל שכר גבוה יותר בבנק ממה שנרשם בתלוש. לטענתו, מרגע שהתובע הבהיר את חוסר ההתאמה שבין תלושי השכר והשיק ששולם, פעל הנתבע לתיקון האמור.

     

    הנתבע מציין כי פנייתו של התובע בדבר העדר הלימה בין השכר ששולם בפועל לבין תלושי השכר הגיעה רק בחלוף שנים, וכי אין חולק כי התובע קיבל תשלומי כסף ב"שחור" שלא דווחו לרשויות המס. זאת ועוד, התובע היה מודע לאורך כל התקופה הראשונה והשנייה כי שכרו שולם בשונה מהסכומים שנרשמו בתלוש ובכוונת מכוון הוא עצם את עיניו. ככל שהיה פונה מבעוד מועד, הרי שהנתבע יכול היה להזדכות על ההפרש ששולם "בשחור" ולהכיר בכך כהוצאה מוכרת.

     

    ברור הוא כי התובע נהנה במשך שנים וקיבל בחשבון הבנק בהסכמתו ובידיעתו יותר מהמוצהר בתלוש השכר, ועליו לשלם מס בגין תשלום יתר זה. נטען כי התובע מעולם לא התרעם על כך וייתכן כי היו לכך סיבות שנעוצות בו מתוך שיקולים כלכליים שלו.

     

    הטענות ביחס לתלושי השכר באו לעולם לאחר שהתובע נועץ עם בא כוחו, ולצורך התביעה, אולם בזמן אמת לא היה להן זכר. התובע לא ביקש ולא דרש מעולם את תלושי שכר שלו מאביו המנוח או מאמו ביחס לתקופה הראשונה והשניה, ובפעמים שלטענתו קיבל לאחר שדרש, לא מחה על כך שהסכום בתלוש לא משקף את הסכום שהועבר לבנק. בכך מחזק התובע, לפי הנטען, את העובדה שקשרי המשפחה יצרו התנהלות של "עיגול פינות".

     

    תמצית טענות נתבעים 1, 8-3

     

75. מעדותו של התובע עולה בבירור כי מעולם לא דרש את התלושים או הסכם עבודה ולא מחה בעניין נושאים אלה בזמן אמת משך כל השנים ולכן מושתק מלטעון כיום אחרת.

     

    דיון והכרעה:

76. התובע מציין בחקירתו כי לא קיבל תלושים בחיים שלו (ראו עמ' 16 ש' 10-8 וכן עמ' 4 ש' 19-15 לפרוטוקול מיום 25.1.24).

     

77. התובע לא מצביע על טעם מיוחד שלא היה בשליטתו, ושיש בו כדי להצדיק הימנעות מפעולה משך שנים רבות, ממועד תחילת העסקתו של התובע ב-1.3.2001 (ואף קודם, מיום 1.1.96 לשיטתו), ועד למועד שבו בחר להגיש תביעתו ב-01/2019.

     

    התובע לא הציג כל ראיה בדבר פנייה לאביו (בתקופה הראשונה), או לאמו ו/או לי' (בתקופה השנייה) או לי' בלבד (בתקופה השלישית), בקשר לטענותיו להעסקתו ללא חוזה עבודה או בעניין הליקויים בתלושי השכר ואי קבלתם בצורה סדירה ורציפה.

     

78. התובע נשאל מדוע לא פנה על כך בחקירתו וזה השיב כדלקמן: (ראו עמ' 26 ש' 25-17 לפרוטוקול מיום 25.1.24) (הדגשים אינם במקור י.א):

     

    "ש: באותו חודש המשכורת שלך שהוא הפקיד בבנק לא תאמה את התלוש?

    ת: אני לא ראיתי תלושים

    ש: מעולם לא ביקשת מאבא תלושים

    ת: אני ביקשתי תלושים, הוא אמר לי זה בסדר אל תדאג זה אצל שיף הכל, הכל מסודר

    ש: אז למה יום אחד, אתה עבדת אצל אבא כל כך הרבה שנים לא הלכת לשיף לקריית גת מרחק מהבית שלך 10 דקות נסיעה, ואומר לו, אדון שיף אני יכול לקבל את התלושים שלי? למה לא?

    ת: לא הלכתי כי סמכתי על אבא שלי"

     

    ובהמשך (ראו עמ' 27 ש' 17-14 לפרוטוקול מיום 25.1.24) (הדגשים אינם במקור י.א):

     

    ש: אתה למעשה תובע את עצמך פה על רכיבים, אתה רוצה 15,000, 10,000 על אי מסירת תלוש שכר במועד תראה לי מכתב אחד שכתבת לאבא שלך למה הוא לא נתן לך תלוש שכר במועד, יש לך מכתב אחד כזה

    ת: לא

     

    כמו כן ראו עדותו של י' בעמ' 44 ש' 39-1 ; עמ' 45 ש' 26-1 לפרוטוקול מיום 9.5.24.

     

79. אנו סבורים כי תביעה למתן סעד ביחס לרכיבים אלה מעוררת שאלות בקשר לחוסר תום לב מצד התובע, בפרט מקום שבו היה מודע היטב לכך לאורך שנים רבות. התובע לא הוכיח כי עמד על קבלת התלושים, ועל פניו נראה כי יצא נשכר מהיעדר הפורמליות שלוותה באשר לצורת העסקתו, כגון בעת קבלת עזרה כספית שלא באה לידי ביטוי בתלוש, או בביצוע עבודות פרטיות עם המשאית (ראו סעיפים 7-8 לתצהירו של ב', עדות התובע בעמ' 12 ש' 27-14 לפרוטוקול מיום 25.1.24 ועדותו של י' בעמ' 61 ש' 25-22 לפרוטוקול מיום 9.5.24).

     

80. מצב דברים זה מצדיק סגירת הצוהר מפני שימוש לא נאות במאפייניו הכופים של משפט העבודה המגן על ידי עובדים לעניין תלושי שכר, ומפני הגשת תביעות בחלוף זמן רב ובדיעבד, בהן על פניו קיימת הסכמה מכללא להפרה מצד העובד ובהקשר ייחודי זה של העסקה משפחתית (ראו ע"ע (ארצי) 15868-04-18 גבריאל כותה - מדינת ישראל משרד המשפטים (7.4.21)) (להלן: "עניין כותה").

     

81. יפים לענייננו דברי כב' נשיאת בית הדין הארצי ורדה וירט לבנה בעניין כותה וכדלקמן:

     

    "הכלי שבאמצעותו אוכפים עקרונות של צדק והגינות הוא עקרון תום הלב. דווקא במסגרת יחסי עבודה, שהם יחסים מיוחדים וממושכים, עקרון תום הלב גדל בעוצמתו אל מול מקומו ביחסי מסחר רגילים (ברק הלעולם קוגנטי, עמ' 132). ואולם, מאחר שהעמידה על עקרונות קוגנטיים במסגרת יחסי עבודה עלולה להביא לאי צדק, יש לעשות שימוש בעקרון תום הלב על מנת לשמש כמאזן בין אינטרסים ולהביא לעשיית הצדק."

     

82. לסיכום ביניים: בנסיבות אלה, ובגין רכיבי שכר לעיל:

    • אי מסירת הודעה על תנאי העסקה,

    • אי מסירת תלושי שכר,

    • תלושי שכר פיקטיביים,

    • תלושי שכר לא ערוכים לפי חוק הגנת השכר –

       

      מצאנו לפסוק לתובע פיצוי ברף הנמוך בסך כולל של 3,500 ₪, המשקף מחד גיסא, את סלידתנו מדרך הילוכו של התובע וחוסר תום ליבו על שלא פעל בזמן אמת, בפרט מקום שבו היה מודע היטב לכך לאורך שנים רבות. בשים לב כי לאורך השנים לא עמד התובע על קבלת התלושים, ובהינתן כי יצא נשכר מהיעדר הפורמליות שלוותה באשר לצורת העסקתו, עת קיבל בהזדמנויות שונות סיוע כספי שלא באו לידי ביטוי בתלוש, או בשל 'עצימת עיניו' עת ביצע עבודות פרטיות עם המשאית ב"שחור". מאידך גיסא, לא ניתן להקל ראש, כי מעת העברת הנהלת החשבונות לרו"ח מטעמו של י' במרץ 2017, ומשזה כבר היה מודע לאי הסדרים ביחס לסוגיות אלה, היה מצופה ממנו להתנהלות יותר קפדנית, אחראית ורגישה כלפי אחיו התובע, בקבלה של הסכם עבודה ותלושים ערוכים כדין. (לעניין זה ראו: עדותו בעמ' 33 ש' 35-8 עד עמ' 34 ש' 27-1; עמ' 35 ש' 39-28; עמ' 55 ש' 39-20 עד עמ' 56 ש' 31-1).

       

      פיצויי פיטורים:

       

      תמצית טענות התובע:

83. לטענתו, עבד במשק מיום 1.1.1996 ועד 30.11.2014, אך לא קיבל פיצויי פיטורים למרות פטירת המעסיק אביו, וחרף החלפת המעסיק. התובע טוען כי הנתבע לקח את כל נכסי העיזבון והעסק ואת כל ההתחייבויות, ועל כן זכויות כספיות המגיעות לעובדים הן בכלל זה.

     

    בתלוש לחודש 12/2014 מצוין סכום פיצויים בסך של 21,637 ₪, אך לא קיבל אותו בפועל, ולכן מדובר ברישום פיקטיבי. מציין כי גם בתלוש 07/2006 מופיע תשלום פיצויי פיטורים ע"ס 21,897 ₪, וגם אותו לא קיבל מעולם. התובע תומך טענתו בדבר אי קבלת הסכומים הנ"ל בצירוף תדפיס חשבון בנק לתקופה 01/2006 – 01/2009. התובע טוען כי לא משך פיצויים בשנת 2012. זאת ועוד, בחודש 10/2017 הונפקו לו שני תלושים: האחד ע"ס 7,000 ₪ והשני ע"ס 182,593 ₪, הכולל פיצויי פיטורים, הבראה, חופשה וכיו"ב. נטען כי הסכום המשתקף בתלוש זה לא שולם לו מעולם.

     

    התובע תוחם תביעתו לסכום הנתבע בתביעה הבראשתית, בסך 176,039 ₪, אך מציין תחשיב המבוסס על 17.76 שנות וותק (18.93 שנים מיום 1.1.96-30.11.14 – 1.16 שנים תקופת הפסקה עבודה מיום 02/01-01/00) * שכר קובע 11,461 ₪ ברוטו (9.000 ₪ נטו) = 203,540 ₪, כאשר מסך זה צוין כי יש להפחית 12,979 ש"ח פדיון פיצויים – ובסה"כ 190,561 ₪. התובע עותר לתשלום הפרשי הצמדה וריבית ביחס לרכיב זה החל מחודש 12/2014 ועד מועד התשלום בפועל.

     

    תמצית טענות י':

84. תלוש שכר לחודש 7/2006 שצורף לנספח א' לתצהיר התובע מורה כי התובע קיבל פיצויי פיטורים בסך של 21,987 ₪ בגין העסקתו עד ליום 31.5.06. צוין כי התובע פדה פיצויי פיטורים בשנת 2012. לטענתו, יש לדחות על הסף ניסיונו של התובע לטעון כאילו העסק נמכר ו/או שמדובר בעסק "שעבר" אליו מהאב המנוח, באופן המקים כלפיו אחריות כמעסיק לתשלום פיצויי פיטורין וזכויות נלוות. נטען כי לא הייתה כאן רכישה או מכירה של עסק אלא בפועל אילוץ, מאחר והאב המנוח נפטר והיה צריך שמישהו ינהל את העסק. האמא ירשה את האב וי' סייע לאם לנהל את העסק. זאת ועוד. י' וב' לא קיבלו אף הם פיצויי פיטורין וזכויות נלוות בגין תקופת העסקתם אצל האב המנוח.

     

    נוסף לכך, המועד הקובע לבחינת תחילת העסקתו של התובע ולחישוב פיצויי פיטורים המגיעים לו הוא 1.11.2008 (כמצוין בתלוש שכר 11/2014), זאת בהתבסס על דו"ח תקופות העסקה של הביטוח הלאומי (צורף כנספח א' לתצהיר התובע).

     

    תלוש השכר לחודש 12/2014 מחזק את הטיעון הנ"ל, שכן תלוש זה מכיל רכיב תשלום של פיצויי פיטורים בסך של 21,637 ₪. נטען כי התובע בחקירתו לא ידע להסביר את קיומו של התלוש דנן, ולא ידע להבהיר האם כספים אלה התקבלו אצלו, אלא הסתפק בטענה כי התלוש פיקטיבי. לטענת הנתבע, ככל שהתובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורין, היה עליו לתבוע אותם מעיזבונו של אביו המנוח.

     

    הנתבע טוען כי מעולם לא פיטר את התובע, וכי הוא ממשיך לעבוד אצלו. חרף האמור הגיש התובע תביעה הכוללת השלמת תשלום לפיצויי פיטורים גם ביחס לתקופת העסקתו חרף המשך עבודתו אצלו, קרי: מבלי שהתגבשה עילה לתביעת הסעד.

     

    תמצית טענות נתבעים 1, 8-3

85. הנתבעים 1, 8-3 מכחישים זכאות התובע לפיצויי פיטורים, וטוענים לרצף תעסוקתי אצל התובע שהחל עם תקופת העסקה אצל האב, ומיד עם פטירתו המשיך לעבוד אצל האמא המנוחה. החל מיום 1.1.2015 עבר לעבוד באופן ישיר אצל י'. התובע לא פוטר מעולם ועודנו עובד עד היום אצל י'. כן טוענים כי בנסיבות אלה סעיף 4 לחוק פיצויי פיטורים לא חל.

     

     

    דיון והכרעה:

86. התובע תוחם תביעתו לתקופת ותק של 17.76 שנים שתחילתה ביום 1.1.96 וסיומה ביום 30.11.14 ובסך כולל של 176,039 ₪.

     

87. בהתאם לקביעותינו לעיל, לעניין תקופת העסקה ראשונה אצל האב שהחלה ביום 1.3.2001 ועד ליום 31.12.14 ולעניין תקופה שניה שנמשכה למעשה ע"י האם וי' במשותף עד ליום 28.2.18 דהיינו תקופה של 17 שנים, שבסיומה היה אמור התובע לקבל 153,000 ₪ פיצויי פיטורים (9000 ₪*17 שנים=153,000). אלא שהנכס שקיבל התובע בהעברה ללא תמורה מהאם נועד לפצותו על זכויות כספיות המגיעות לו ביחס לתקופת עבודתו הראשונה והשנייה, וזאת עד לגובה של 250,000 ₪.

     

88. לאור האמור, גם אם נתעלם מהעובדה שהסעד הנתבע מתייחס לתקופת ותק שמסתיימת ביום 30.11.14 (ולא ב-28.2.18), הרי ששווי הנכס בעת קבלתו ע"י התובע מכסה סכום זה.

     

89. סיכום ביניים: התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו הראשונה והשנייה, מעבר למה ששולם לו. הסעד נדחה.

     

    פנסיה עד ליום 30.11.14:

     

    טענות התובע:

90. התובע דורש פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בהתאם לצווי ההרחבה בענף החקלאות. התובע מעמיד תביעתו ברכיב זה ע"ס של 23,755 ₪. אך טוען בתצהיר עדות ראשית מטעמו כי בהתאם לצו הרחבה בענף החקלאות זכאי לפיצוי בסך של 25,610 ₪ (ובהתאם לצו הרחבה פנסיה + ביטוח מנהלים הוא זכאי לפיצוי בסך של 21,793 ₪).

     

    התובע טוען כי ביום 20.6.12 אביו חתם על מסמכי ביטוח מנהלים בקרן הביטוח איילון, כאשר חלק העובד משולם על ידי המעסיק בכל תלושי השכר. נטען כי ההפרשות בוצעו בחסר ולא בהתאם לשכרו בפועל, כמפורט בס' 6.1 - 6.2 לתצהיר עדות ראשית מטעמו.

     

    טענות הנתבעים:

91. י' טוען, כי בכל הנוגע לזכאות לפנסיה, מתלושי השכר ניתן לראות כי בוצעה הפרשה לקרן פנסיה לחברת הביטוח איילון וזאת החל משנת 2012. גובה ההפרשות אינו לפי צו ההרחבה בענף החקלאות, אף לא בהתאם לצו ההרחבה בענף ההובלה - שעה שהם אינם חלים על יחסי הצדדים.

     

92. הנתבעים 1, 8-3 טוענים, כי התובע הסכים לקבל את הנכס כנגד תשלום פיצויים על תקופת עבודתו אצל האב ולכן כיום מושתק התובע מלטעון אחרת, בכך נסתם הגולל על עילת תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים ויתר רכיבי התביעה הבראה, חופשה ,קרן השתלמות ופנסיה.

     

    דיון והכרעה:

93. לאור קביעותינו לעיל, צו ההרחבה בענף החקלאות חל על העסקתו של התובע.

     

94. התובע ציין ברכיב זה תחשיב המתייחס לתקופה שתחילתה ביום 06/12 וסופה ביום 11/2014. לפיכך, ובהתאם לסכום הפיצוי שהועמד בכתב התביעה בסך של 23,755 ₪, הרי שהתובע לא זכאי לפיצוי נוסף בגין תקופה זו, שהרי שווי הנכס שקיבל בהעברה ללא תמורה מכסה סעד זה (250,000 שווי הנכס – [153,000 פיצויי פיטורים + 23,755 ₪ פנסיה עד 11/2014] = 73,245 ₪)

     

95. לסיכום ביניים: הסעד בגין תשלומי פנסיה עד 30.11.14 - נדחה.

     

    השלמת פיצויים ופנסיה לתקופה 1.12.14 – 31.12.18: (תקופה שנייה)

     

    טענות התובע:

96. התובע העמיד הפיצוי הנתבע בגין רכיב זה ע"ס 64,792 ₪ (בסיכומים צוין סכום גבוה יותר 70,935). לטענתו, השכר הקובע הופחת בתקופה זו בכמה דרכים באופן פיקטיבי, אם באמצעות ציון רכיב שעות נוספות גלובליות, אם באמצעות תלושי שכר שלא תאמו את שכרו בפועל, וזאת על מנת להקטין את שיעור ההפרשות לפנסיה ופיצויים. נטען כי בחודשים 12/2014 – 04/2015 לא הועברו תשלומים לקרן הביטוח.

     

    בתצהיר עדות ראשית מטעמו (סעיף 7.8-7.7) מפורטת טבלה ובה נתבע סכום הפיצוי ביחס לתקופות העסקה:

    • בגין תקופה שתחילתה בחודש 12/14 וסופה בחודש 02/2018 - נתבע פיצוי בסך של 58,499 ₪.

    • בגין תקופה שתחילתה בחודש 03/18 וסופה בחודש 12/2018 - נתבע פיצוי בסך של 12,436 ₪.

       

      טענות הנתבעים:

97. י' טוען, בסעיף 22 לסיכומיו כי לוקח את האחריות ביחס לתקופה זו. הוא פונה לבית הדין ואומר כי הנפשות הפועלות פלוני ב' וי' עבדו שנים רבות אצל אביהם ללא הסכמי עבודה, ללא זכויות פנסיוניות מה שאביהם המנוח שילם הם קיבלו,ללא שאלות וללא תלונות. חוקי העבודה היו זרים לכלל הנפשות הפועלות מהאבא ועד לצדדים כאן.

     

    לטענתו, אכן העסיק ומעסיק עד היום את התובע, גם אם הדבר מקשה על יחסי עובד מעסיק לאור צילה של התביעה הזו. מציין כי עבד מגיל צעיר בדיר, זה הדבר היחיד שידע ויודע לעשות בחייו. ניהול העסק היה דבר חדש לו, ובאופן טבעי הוא המשיך את הידע החשבונאי

    שאביו המנוח התנהל בו, אך ברגע שהבין שדרך הילוכו של האב המנוח אינם עולים בקנה אחד עם החוק, הוא פעל להסדיר זאת. במילים אחרות: התלושים מופקים כסדרם, המשכורת משולמת במועד, וכל טרוניה אחרת שבאה לידי ביטוי בסיכומים תכליתה, להשחיר אותו.

     

98. טענת הנתבעים 1, 8-3 , לפיה התובע הסכים לקבל את הנכס כנגד תשלום פיצויים על תקופת עבודתו אצל האב והאם המנוחים, ולכן כיום מושתק התובע מלטעון אחרת, מתייחסת גם לרכיב זה.

     

    דיון והכרעה:

99. התובע לא זכאי לפיצוי נוסף בגין התקופה הראשונה והשנייה המסתיימת ב- 02/18. שכן כאמור לעיל, שווי הנכס שקיבל בהעברה ללא תמורה מכסה הסעד בגין פיצויי פיטורין ופנסיה.

     

100. באשר לתקופה שתחילתה בחודש 03/18 וסופה בחודש 12/2018 (10 חודשים)- התובע זכאי להפרשות בגין פנסיה בלבד, לפי שכר קובע של 12,629 ₪ ובהתאם לצו ההרחבה בענף החקלאות. סה"כ זכאי התובע לסך של 8,208 ₪ בקיזוז כספים שהופקדו ככל שהופקדו בקרן הפנסיה.

      

101. באשר לפיצויי פיטורין עבור תקופה זו (3/18 ואילך) - הרי שהתובע ממשיך להיות מועסק על ידי י' ולכן טרם קמה הזכאות בגין רכיב זה.

      

102. סיכום ביניים:

     • הסעד בגין תשלומי השלמת פיצויים ופנסיה עד 02/2018 (כולל) - נדחה.

     • הסעד בגין תשלומי השלמת פנסיה מחודש 03/2018 ועד לחודש 12/2018 מתקבל - הנתבע (י') יפצה את התובע בסך של 8,208 ₪.

     • הסעד בגין תשלומי השלמת פיצויים מחודש 03/2018 ועד לחודש 12/2018 - נדחה

        

        

        

        

       דמי הבראה:

        

       טענות התובע:

103. התובע העמיד הפיצוי הנתבע בגין רכיב זה ע"ס 29,695 ₪, אך בהתאם לטבלה המפורטת בסעיף 8.5 לתצהיר עדות ראשית מטעמו זכאי לפיצוי בסך 42,840 ₪ לפי צו ההרחבה בענף החקלאות. התובע טוען כי לא שולמו לו דמי הבראה עבור תקופת עבודתו, למרות שמגיעים לו לפי החוק.

      

104. התובע מציין כי תשלום ההבראה בתלוש 08/2018 בסך של 4,097.52 ₪ הנו פיקטיבי, ומדובר בהשלמה לסך של 10,000 ₪ נטו שגם כך היה משולם לו בכל חודש.

      

     תמצית טענות י':

105. י' טוען כי הזכאות היא לשנתיים בלבד עבור השנים 2013 ו-2014, לפי וותק שמתחיל בשנת 2008. צוין כי תלוש השכר לחודש 12/2013, כולל תשלום דמי הבראה לשנת 2013, וכי התלוש מהווה חזקה לביצוע התשלום, זאת בהיעדר ראיה מצד התובע להוכחת טענתו לפיה לא התקבלו אצלו במזומן או בכל דרך אחרת לחשבון אחר.

      

     כן נטען, כי התביעה הוגשה ב-1/19 ועל כן אינה יכולה להתייחס למועדים מאוחרים יותר ממועד הגשתה, ולכן יש להחיל התיישנות על רכיב זה. זאת ועוד, ממילא בתלוש 8/2018 שולמו לתובע דמי הבראה, והטענה כי מדובר ברכיב תשלום פיקטיבי לא הוכחה.

      

     דיון והכרעה:

106. העובדה כי האב והאם אינם בין החיים ולא ניתן לשמוע את גרסתם הקשתה עד מאוד את הכרעתנו, ולא נותר לנו אלא להישען על סמך העדויות כפי שנשמעו בפנינו ועל תצהירי הצדדים.

      

107. כפי שנקבע בהכרעתנו לעיל, הנכס שקיבל התובע בהעברה ללא תמורה מהאם נועד לפצותו על זכויות כספיות בגין פנסיה ופיצויי פיטורים המגיעות לו ביחס לתקופת עבודתו הראשונה והשנייה.

      

108. דמי הבראה, כך לטעמנו, היו זכויות "שנמחלו" תחת מערכת היחסים המשפחתית הבלתי פורמלית המתייחסת לתקופה הראשונה, במסגרתה שולמו לתובע כספים מחוץ למסגרת המדווחת בתלוש, אף התאפשר לו לעשות שימוש במשאית השייכת למשק לשם ביצוע עבודות פרטיות כעין השלמת הכנסה (ראו סעיף 11 לתצהירו של י' מיום 7.1.24, וסעיף 8 לתצהירו של ב' מיום 31.12.23).

      

109. התובע אף התייחס לכך בעדותו (ראו עמ'2 ש' 39-31 לתמליל פרוטוקול מיום 25.1.24) (הדגשים אינם במקור י.א):

     "ש: כשהיית מקבל את השכר שלך התלוננת שהשכר לא גבוה מספיק? לא מתאים מספיק? לא שילם לך זכויות? לא שילם לך חופשה? לא שילם לך הבראה?

     ת: זכויות לא קיבלתי כלום, אף פעם

     ש: אז אני שואלת פנית לאבא, אמרת, אבא לא שילמת לי דמי הבראה, מגיע לי, לא שילמת לי?

     ת: אף פעם לא קיבלתי דמי הבראה עד השנים האחרונות שהמשאית עברה על שמו

     ש: אז אני שואלת שוב, אם לא קיבלת דמי הבראה, ביקשת? ידעת שאתה צריך לבקש

     ת: לא ידעתי שאני צריך בהתחלה לבקש"

      

110. גם נסיבות ייחודיות של העסקה משפחתית ממושכת אינה פוטרת את העובד מאחריות לעמוד על זכויותיו והגשת תביעה לסעד בתוך פרק זמן סביר ומתקבל על הדעת. במקרה שלפנינו התובענה הוגשה לאחר כ-18 שנים בהם מתקיימים אי סדרים במשכורתו של התובע, חלק מאי הסדרים אף ייתכן והיו "נוחים" לו.

      

111. דעתו של בית הדין אינה נוחה לנוכח התנהלות מעין זו שיש בה משום חוסר הגינות ותום לב מצד העובד/התובע.

      

112. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי התובע זכאי לדמי הבראה בגין התקופה השנייה שתחילתה בינואר 2015 ואילך ומעת שעבר ניהול המשק לידי האם ובנה י'.

      

113. בהתאם לטבלה שפורטה בתצהירי התובע, ומשעה שלמעט הכחשת הזכאות לא הוגש תחשיב נגדי מצד מי מהנתבעים, הרי שהתובע זכאי לפיצוי בסך של 22,426 ₪, בשים לב כי בהתאם למועד תחילת עבודתו של התובע הרי שבשנת 2015 זכאי התובע ל-10 ימי הבראה ולא 16 ימים כפי שנרשם בתצהיר.

      

114. גרסת התובע לעניין חוסר מהימנות הרישום בתלוש בנוגע לתשלום דמי הבראה נמצאה מהימנה בעינינו.

      

115. לסיכום ביניים: הנתבע יפצה את התובע בסך של 22,426 ₪ בגין דמי הבראה. הנתבע יישא בפיצוי התובע לאור דבריו בסעיף 22 לתצהירו.

      

     דמי חופשה:

      

     תמצית טענות התובע:

116. התובע העמיד הפיצוי הנתבע בגין רכיב זה ע"ס 35,129 ₪ בגין 97.58 ימי חופשה לפי שכר של 360 ₪ ליום (9,000 ₪ לחודש). לטענתו, ימי חופשה שעמדו לזכותו התאפסו שלא כדין, ולא היתה לו אפשרות לקחת יום חופשה כאשר יש הובלות ואין מישהו אחר שיעשה אותן, לכן דורש תשלום עבורם. כאמור, בהתאם לתלוש שכר 11/2014 מגיע לו פיצוי בסך של 35,129 ₪. לטענתו, לא נטענה במפורש טענת התיישנות בהתאם להוראות החוק הרלוונטיות, לכן יש לדחות את טענת ההתיישנות ביחס לרכיב זה.

      

     טענת הנתבע:

117. הנתבע טוען כי בכל הנוגע לתשלום רכיב זה נטען שקיימת התיישנות של שלוש שנים.

      

     דיון והכרעה:

118. אי הסדרים בתלושי השכר לא פסחו גם על פנקס החופשה בתלוש השכר. בנסיבות המפורטות ברכיב הקודם לעיל, ובמגבלות הדין המאפשר מתן פדיון ימי חופשה שלא נוצלו בשנת העבודה האחרונה וב-3 שנים שקדמו לה, הרי שהתובע זכאי לפדיון חופשה בגין שנים 2018-2015 (התביעה הוגשה ב01/2019)

      

119. בהתאם לצו ההרחבה בענף החקלאות התובע זכאי ל-26 ימי חופשה בשנה, וסה"כ ל-104 ימי חופשה עבור שנים 2015-2018. מאחר והתובע העמיד תביעתו ע"ס 35,129 ₪ בגין 97.58 ימים, הרי שעל הנתבע לפצותו בהתאם לכך בהתאם לאמור בסעיף 22 לסיכומיו.

      

120. לסיכום ביניים: הנתבע (י') יפצה את התובע בסך של 35,129 ₪ בגין דמי חופשה. הנתבע יישא בפיצוי התובע לאור דבריו בסעיף 22 לתצהירו

      

     קרן השתלמות:

      

     טענות התובע:

121. התובע טוען כי מעולם לא שולמה לו קרן השתלמות ע"פ צו הרחבה בענף ההובלה, ובהתאם לתחשיב המפורט בסעיף 20 לכתב התביעה מגיע לו פיצוי בסך של 18,000 ₪ עבור שנים 2012-2014 , וסך נוסף של 24,000 ₪ בגין שנים 2015-2018 – ובסך כולל 42,000 ₪.

      

      

      

     טענות הנתבעים:

122. הנתבע טוען כי התובע אינו זכאי לתשלומים מכוח צו ההרחבה בענף ההובלה, שכן הוא אינו חל על יחסי הצדדים. בכל מקרה יש התיישנות גם על רכיב זה ביחס לשנים שקדמו ל- 01/2012.

      

     הכרעה:

123. לאור קביעתנו כי צו ההרחבה בענף ההובלה לא חל בעניינו של התובע – הסעד נדחה.

      

     פיצוי בגין שכר מולן מכוח הגנת השכר:

      

     טענת התובע:

124. בכל חודש שכרו שולם באיחור של מספר ימים כפי שניתן לראות בשיקים או בהעברות בנקאיות. בהתאם לתחשיב שפירט התובע בסעיף 11.3 לתצהיר עדות ראשית מטעמו, יש לפצותו בסך של 718 בגין כל חודש לכל הפחות, ובסך כולל סך של 9,759 ₪.

      

     טענת הנתבע:

125. הנתבע טוען כי פעולותיו עם קבלת העסק לידיו היו בתום לב בהתאם לכללים שהכיר מאביו המנוח, אך מרגע שידע כי אינם עומדים בקנה אחד עם דרישות החוק תיקן את דרכיו לאלתר, ומכאן שאין להשית עליו פיצויים עונשיים מכל מין וסוג שהוא.

      

     דיון והכרעה:

126. לאחר ששקלנו עמדות הצדדים, אנו סבורים כי יש לפסוק לתובע פיצוי ברף הנמוך בסך של 2500 ₪ מתוך שמצופה היה מהנתבע לשלם את שכרו של התובע כסדרו ובעתו מעת שנטל הנתבע המושכות לידו, כנטען עת הוחלף משרד רואה החשבון ב-03/2017. וכי ההפרות המתוארות נודעות לחודשים 01/2018- 08/2018.

      

127. סיכום ביניים: הנתבע (י') יפצה את התובע בסך של 2500 ₪ בגין שכר מולן מכוח הגנת השכר.

      

      

      

      

      

      

      

     סוף דבר:

128. על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים כדלקמן:

      

     • בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה; אי מסירת תלושי שכר; תלושי שכר פיקטיביים; תלושי שכר לא ערוכים לפי חוק הגנת השכר סך של 3,500 ₪.

     • בגין השלמת פיצויים ופנסיה מחודש 03/2018 ועד לחודש 12/2018 – 8,208 ₪.

     • בגין דמי הבראה: 22,426 ₪

     • בגין חופשה: 35,129 ₪

     • פיצוי בגין שכר מולן מכוח הגנת השכר: 2,500 ₪

        

       הסכומים דלעיל זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 22.1.19 ועד למועד התשלום בפועל.

        

129. הסעד הנוגע לפיצויי פיטורים – נדחה.

      

130. הסעד בגין תשלומי פנסיה עד 30.11.14 - נדחה.

      

131. השלמת פיצויים ופנסיה לתקופה 1.12.14 – 31.12.18 – נדחה.

      

132. הסעד בגין תשלומי השלמת פיצויים ופנסיה עד 02/2018 (כולל) - נדחה.

      

133. הסעד בגין קרן השתלמות – נדחה.

      

134. בשאלת ההוצאות – על מנת שלא להעמיק את הקרע המשפחתי - כל צד יישא בהוצאותיו.

      

135. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מתום פגרת הפסח.

      

     ניתן היום, י"ז ניסן תשפ"ה, (15 אפריל 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.