סע"ש 54987-08-15

לפניי בקשה המבקש (התובע) לתיקון כתב התביעה (להלן: הבקשה).

במסגרת הבקשה התבקש בית הדין להתיר למבקש להוסיף רכיבי תביעה העוסקים באי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה ולקופת פיצויים.

המשיבים (הנתבעים) התנגדו לבקשה מן הטעם שעילות תביעה אלה לא נתבעו בכתב התביעה המקורי, דבר המצביע על כך שהמבקש מודע לכך שאינו זכאי לרכיבי תביעה אלה. עוד נטען כי אם יותר התיקון יכביד הדבר על המשיבים ויפגע ביכולתם להתגונן מכיוון שחלף פרק זמן ארוך ממועד סיום העבודה. המשיבים הוסיפו וטענו שיש התיישנות של חלק מהתקופה שלגביה מתבקש התיקון. עוד נטען כי יהיה על המשיבים לתקן את כתב הגנתם והדבר יגרור הוצאות מיותרות.

הכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל, ואפרט טעמיי.

כידוע, לבית הדין סמכות רחבה להתיר תיקון כתבי טענות מזו של בית המשפט וזאת נוכח השוני בין תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לבין תקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991.

הלכה היא כי בבוא בית הדין להחליט בבקשה לתיקון כתבי טענות "ניצבות שתי שאלות נפרדות זו מזו לשיקול דעתו של בית הדין. הראשונה, האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון. השניה, האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. אם התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, כי אז הגישה במסגרת השאלה השניה היא מאוד ליברלית, כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר".