פלוני נ' תמנון שליחויות בע"מ

  האם נשאר התובע במקום עבודתו על מנת לעבוד או מאחר שלא חפץ לחזור לביתו והאם על הנתבעת לשלם לתובע שעות נוספות על הימצאותו במקום העבודה - זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות  

1. התובע הועסק אצל הנתבעת בתפקיד מנהל סניף.

    

2. תקופת ההעסקה הייתה מיום 5.12.2019 עד סוף אוקטובר 2021.

    

3. הנתבעת היא חברה המספקת שירותי דיוור והפצה ברחבי הארץ.

    

4. לא הופקדו בפועל כספים לקופת הביטוח הפנסיוני של התובע בחלק מתקופת ההעסקה.

    

5. הנתבעת המציאה לתובע תלושי שכר מדי חודש במהלך תקופת עבודתו.

    

   טענות הצדדים (כפי שעלו מכתבי הטענות וכנכתב בהם)

    

   טענות התובע

    

6. במשך כל תקופת העסקתו לא נמסרה לתובע הודעה על תנאי העסקתו. לטענת התובע, אי העלאת תנאי העבודה על הכתב פגעה ביכולתו לעמוד על זכויותיו והקשתה עליו להוכיח את סכומי זכאותו (נתבע סך של 15,000 ₪).

בהתאם לצווי ההרחבה, היה זכאי התובע להפקדות לביטוח פנסיוני בשיעורים של 6.5% לתגמולים ו-6% לפיצויים מתחילת העסקתו, שכן היה לו ביטוח פנסיוני פעיל ממקום עבודתו הקודם. הנתבעת, לעומת זאת, החלה להפריש כספים רק בחודש מאי 2021, לאחר 17 חודשי עבודה. גם ההפרשות שבוצעו היו בחסר משמעותי, שכן חושבו על בסיס שכר פיקטיבי בתלושי השכר ולא על פי שכרו בפועל (10,000 ש"ח נטו), ולא כללו רכיבים הנדרשים לחישוב השכר הקובע, כגון ימי חגים ופדיון חופשה שנתית (נתבע סך של 29,942 ₪).

התובע נדרש לעבוד שעות נוספות רבות, כאשר ימי עבודתו נמשכו לעיתים קרובות 12-15 שעות ואף יותר, ולעיתים אף נדרש לעבוד עד השעות הקטנות של הלילה. התובע לא דיווח על שעותיו באמצעות שעון נוכחות, ושכרו נטו (10,000 ש"ח) שולם ללא קשר לשעות עבודתו בפועל. מספר שעות העבודה וגמול השעות הנוספות שפורטו בתלושי השכר היו פיקטיביים ולא תאמו את המציאות. בהיעדר דוחות נוכחות, התובע תובע תשלום עבור שעות נוספות על בסיס חזקה של 60 שעות נוספות בחודש (המתחלקות לתעריפים של 125% ו-150%), כפי שמקובל בפסיקה (נתבע סך של 125,373 ₪) .

התובע היה זכאי ל-23 ימי חופשה שנתית אך ניצל בפועל רק 5 ימי חופשה במהלך כל תקופת העסקתו. בתלושי השכר צוין באופן פיקטיבי כי ניצל ימים רבים יותר. לטענת התובע, תשלומי ימי החופשה בתלושים שולמו במקום חלק משכר העבודה הרגיל או זכויות אחרות, במטרה להתחמק מתשלום פדיון חופשה. כמו כן, הוא מפרט דוגמא מחודש ספטמבר 2021, בו היה זכאי לדמי חגים עבור 5 ימים, אך בתלוש שולם לו רק עבור יום חג אחד, ובמקום יתר הימים צוין תשלום עבור ניצול חופשה שנתית (נתבע סך של 10,462 ₪).

תלושי השכר שנמסרו לתובע נערכו באופן מטעה ולא שיקפו את אופן חישוב שכרו בפועל. הנתבעת ניצלה את חוסר מודעותו לזכויותיו על מנת להטעות אותו ואת צדדים שלישיים. התובע מבקש מבית הדין לפסוק לו פיצוי בגין התנהלות מכוונת וחסרת תום לב זו (נתבע סך של 10,000 ₪).

טענות הנתבעת

התביעה מנופחת, הוגשה בחוסר תום לב ונועדה להפעיל לחץ כלכלי, כאשר הסכום האמיתי שבמחלוקת נמוך בהרבה.

התובע העלים זכות תביעה במהלך הליך פשיטת רגל (פש"ר) שבו היה נתון וקיבל הפטר, ופנה לבית הדין רק לאחר סיומו, ולכן די בכך כדי לדחות את התביעה.

התובע, כמנהל סניף, היה אחראי על עובדים אחרים ועל הסכמי העבודה שלהם, ותמוה שדווקא חוזה העבודה שלו עצמו נעלם.

התובע סירב שוב ושוב לחתום על הטפסים הנדרשים לצורך פתיחת קופת פנסיה, וככל הנראה עשה זאת בכוונה כדי להעלים כספים מהליך הפש"ר. הנתבעת אף הציעה מספר חלופות להפקדת הכספים.

התובע לא היה זכאי לשעות נוספות משום שעבד בתפקיד של מנהל סניף, ותפקידו דרש מידה מיוחדת של אמון אישי, בין היתר עקב טיפולו בכספים רבים (לרבות מזומנים).

התובע בחר שלא להשתמש במערכת טביעות אצבע לדיווח שעות, וכי דיווח על שעות עבודתו מדי חודש ושולם לו בהתאם, כולל עבור שעות נוספות אם דווחו.

תלושי השכר שקיבל התובע שיקפו ניכוי ימי חופשה כדין, וכי התובע מעולם לא טען שנוכו ימים שלא כדין.

התלושים לא נערכו באופן פיקטיבי או מטעה. התלושים שיקפו את המוסכם בין הצדדים.

הנתבעת הגישה הודעת קיזוז: התובע גרם נזקים לרכב עבודה וקיבל דוחות וניסה להסתיר את הנזקים על ידי שימוש בכספי קופה קטנה. הנתבעת מעמידה את דרישתה בגין נזקים אלו על סך של 15,000 ש"ח (כהערכה כללית לנזקים, כפי שצוין בכתב ההגנה ובהתכתבויות).

בנוסף, פורטו נזקים ספציפיים בסך כולל של 6,269.09 ש"ח, הכוללים:

השתתפות עצמית בגין פגיעה ברכב (מגן קדמי, דלת ימין וסף תחתון): 3,510 ש"ח.

שבר במראה של הנהג: 1,017.9 ש"ח.

דו"חות: 1,170 ש"ח.

נסיעות בכביש אגרה: 571.9 ש"ח.

הנתבעת טוענת כי התובע קיבל כספים במזומן משליחים כחלק מתפקידו אך לא העבירם לנתבעת. סכום זה עומד על 7,373 ש"ח (כפי שפורט בתצהיר הנתבעת).

הנתבעת עותרת לדחיית התביעה.

עדויות

שמענו את עדות התובע ומטעם הנתבעת העידו מר רן אלמז, מנהל הנתבעת.

המחלוקות שבין הצדדים

האם יש לדחות את התביעה על הסף בשל טענת הפש"ר של התובע.

האם הנתבעת הפרה את חובתה למסור הודעה על תנאי העסקה, והאם התובע זכאי לפיצוי בגין כך.

מהו השכר הקובע של התובע, האם תלושי השכר נערכו באופן פיקטיבי, והאם התובע זכאי לפיצוי בגין כך.

מי אחראי לאי ההפקדות לקופת הפנסיה, ומהו היקף הפרש ההפקדות המגיע לתובע.

האם התובע זכאי לגמול שעות נוספות, והאם עבודתו היתה במשרת אמון הפוטרת את הנתבעת מתשלום.

האם התובע זכאי לפדיון חופשה ו/או דמי חגים, והאם הרישום בתלושים היה פיקטיבי.

האם הנתבעת הוכיחה את טענות הקיזוז שלה בגין נזקי רכב וכספים שלא הועברו, ומהו היקף הקיזוז, אם בכלל.

הכרעה

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

האם יש לדחות את התביעה על הסף בשל טענת הפש"ר של התובע?

התובע הציג אישור על קבלת הפטר חלוט בהליך פשיטת הרגל שהתנהל בעניינו (ביום 6.7.2023). המנהל המיוחד בתיק הפש"ר של התובע הודיע (הוגש לתיק ביום 28.6.2024) כי התובע קיבל הפטר חלוט וכי אין לו התנגדות לקיום הליך התביעה דנא. בשל סמיכות התאריכים בין הגשת התביעה להפטר אין ספק כי התובע המתין להפטר ורק לאחר מכן הגיש את התביעה: 

עו"ד טופול: אתה אומר שהמכתב, תראה את המכתב שלך, עו"ד סויסה, הוא ב- 5/12/22, זאת אומרת, אתה פתחת, בתביעה הזאתי, בהליכים האלו, שאתה היית, תחת הליך חזק, אתה מסכים איתי, אתה מאשר לי את זה?

העד, מר' פלוני: כן.

עו"ד טופול: עכשיו, אתה הבנת שאם תקבל כלשהו, איזשהו תשלום, או משהו, זה יגיע לתיק פשט"ר.

העד, מר' פלוני: כן, הודיע לי את זה, העו"ד של הפשט"ר, כן.

עו"ד טופול: הבנתי, אז מה, חיכית לסוף ההליך?

העד, מר' פלוני: לא, פניתי לרן, לאו דווקא דרך עו"ד סויסה, עוד פניתי אליו, הרבה קודם, פניתי אליו אישית, פניתי, דרך גורמים שונים, זה לא היה ישר לרוץ לשלם לעו"ד, אתה מבין שהייתי בהליך פשט"ר, ולא היה לי איך לשלם בכלל לעו"ד. העו"ד סויסה מגדרה, זה מישהי שהיא חברה של אשתי, שעבדה בסניף שם, זה לא.

(עמ' 8 לפ')

2. ברם, משהנאמן לא התנגד לניהול הליך בפנינו – דין טענה זו של הנתבעת להידחות. לא זו אף זו, לתובע הזכות לקבל את זכויותיו הקוגנטיות בין אם באופן ישיר אליו או אל הנאמן אך על הנתבעת לשלמם אם התובע זכאי להן.

    

3. בנסיבות אלה, לתובע עומדת מלוא הזכות לתבוע את זכויותיו. לכן, טענת חוסר תום הלב נדחית. פסק הדין יועבר למנהל המיוחד, עו"ד דן הלפרט, ולעו"ד רפאל כץ ממשרדו, ולתיק הפש"ר.

    

    

   האם הנתבעת הפרה את חובתה למסור הודעה על תנאי העסקה, והאם התובע זכאי לפיצוי בגין כך?

    

4. לא הוצגה הודעה על תנאי העסקה או הסכם העסקה. התובע העיד כי לא נמסרה לו הודעה בכתב על תנאי העסקתו. הנתבעת הכחישה טענה זו באופן כללי, ומנהלה, מר אלמז, אף הביע תמיהה על כך, בהתחשב בכך שהתובע עצמו היה מנהל סניף שאמור היה לדאוג לחוזים של אחרים (סעיף 12 לתצהיר אלמז). כך או כך, הנתבעת לא הציגה כל הודעה לעובד שנמסרה לתובע. נטל ההוכחה למסירת הודעה מוטל על הנתבעת.

    

5. לוּ הוצגה הודעה על תנאי העסקה חלק מהמחלוקות היו נמנעות בהכרעה זו. משכך, אנו מחייבות את הנתבעת בסך 2,000 ₪ בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה.

    

    

   מהו השכר הקובע של התובע, האם תלושי השכר נערכו באופן פיקטיבי, והאם התובע זכאי לפיצוי בגין כך?

    

6. התובע טען כי סוכם עמו על שכר נטו של 10,000 ש"ח, וכי תלושי השכר נערכו באופן מטעה עם רכיבים פיקטיביים (שכר שעתי, שעות נוספות, חופשה, חגים) על מנת להגיע לסכום הנטו. הנתבעת טענה כי השכר היה שעתי וכי התלושים שיקפו את המוסכם. בחקירתו הנגדית, מר אלמז אישר כי התובע קיבל מדי חודש סכום קבוע לערך של 10,000 ש"ח נטו, והתקשה להסביר כיצד הדבר מתיישב עם טענת השכר השעתי המשתנה:

    

   עו"ד רובינזון: קראתי את התצהיר שלך אני לא מבין את הטענה שלך בנושא השכר. אתה טוען שהתובע קיבל שכר על בסיס שעתי או על בסיס חודשי?"

   העד, מר אלמז: שנייה, תן לי לראות. מה שאני זוכר זה בסיס שעתי. אין לנו בסיס חודשי בכל החברה מאז שאני זוכר את זה

   ..

   עו"ד רובינזון: אז זה שהתובע קיבל שכר של 10,000 שקל נטו כל חודש במשך יותר משנה שנה ברציפות זה במקרה?

   העד, מר אלמז: זה לא במקרה זה שעות עבודה שהוא עבד.

   עו"ד רובינזון:יש כל חודש, אני לא יודע אם אתה יודע כל חודש בשנה יש ימים, מספר ימי עבודה ומספר שעות עבודה שונה, סופי שבוע, משתנים כל חודש.

   העד, מר אלמז: אם אתה שואל שאלה אני עונה לך על מה שאתה שואל. השכר מתבסס על פי שעות ועל פי על בסיס בסיס נתונים של שעות נוספות שהוא מגיש. הבנו? אם אתה שואל אותי שנה או זה, משחק מילים אני לא יודע לשחק איתך.

   עו"ד רובינזון: לא, אני שואל אם זה במקרה עשרת אלפים שקל כל חודש.

   העד, מר אלמז: זה לא במקרה, זה מה שהוא עבד, זה מה שהוא קיבל.

   (עמ' 1 – 2 לפ' מיום 1.7.25)

    

7. אלמז גם הודה כי היו בעבר תיקונים בתלושי השכר בעקבות תלונות התובע (עמ' 2 לפ' מיום 1.7.25 שורות 11 – 12), מה שמערער את טענת הנתבעת שהתובע מעולם לא התלונן.

    

8. אנו מקבלות את טענת התובע כי שכרו סוכם כשכר נטו חודשי, וכי הנתבעת ערכה את תלושי כך שנועד ליצור את השכר הנטו המוסכם. התנהלות זו, אף אם לא הייתה כוונת זדון מובהקת, יוצרת קושי בהבנת הזכויות וחישובן. אנו מקבלות את תחשיבי התובע כי השכר ברוטו עמד על 12,555 ₪ (נספח 2 לתצהיר התובע). אכן מחודש 5/21 ירד שכר הנטו של התובע כיוון שהחלו להפריש לתובע לפנסיה שהחלו מחודש 5/21, הוחזר הנטו לחודש 6/21 והורד שוב בהמשך. לכן, בנסיבות אלה, זכאות התובע תיעשה על בסיס 10,000 ₪ נטו (12,555 ₪ ברוטו).

    

   מי אחראי לאי ההפקדות לקופת הפנסיה, ומהו היקף הפרש ההפקדות המגיע לתובע?

    

9. אין מחלוקת שלא הופקדו כספים בפועל לקופת פנסיה. הנתבעת טענה לסירוב התובע לחתום על טפסים כדי להעלים כספים מהפש"ר. בחקירתו הנגדית, מר אלמז לא ידע להסביר מדוע לא הופקדו הכספים לקופה קיימת (אם הייתה) או לחשבון התובע אם לא נפתחה קופה, והתעקש על הצורך בחתימת התובע על טפסים (עמ' 6 - 7 לפ' מיום 1.7.25). יתכן שאכן התובע ניסה להעלים כספים לנוכח תיק הפש"ר אך אין בכך כדי להפחית מחובתה של הנתבעת להפקיד בעבורו כספים לקרן פנסיה. מהראיות התברר כי לתובע הייתה קופה פעילה ממקום עבודתו הקודם והוא צירף אישור על כך (נספח 3 לתצהיר התובע).

    

10. אם כן, האחריות לאי הפקדת הכספים מוטלת על הנתבעת. חובת ההפרשה לפנסיה היא קוגנטית ועל המעסיק לדאוג לביצועה. גם אם התובע סירב לחתום על טפסים לפתיחת קופה חדשה, היה על הנתבעת להפקיד לקופה קיימת או להפקיד לקרן ברירת מחדל או לנקוט צעדים משפטיים להוכיח את סירובו של העובד, ולא להותיר את הכספים בחזקתה. משהוגש תחשיב מסודר מטעם התובע שלא נסתר דיו ואנו מקבלות אותו:

     

    12,555 שכר בפועל * 12.5% הפרשות לתגמולים ופיצויים * 23 חודשי עבודה = 36,095 ₪

    בקיזוז הכספים שהופרשו בסך של 6,153 ₪ (נספח 4 לתצהיר התובע), על הנתבעת לשלם לתובע 29,942 ₪ (ראו תחשיב של התובע בס' 6 לסיכומיו).

     

     

    האם התובע זכאי לגמול שעות נוספות, והאם עבודתו היתה במשרת אמון הפוטרת את הנתבעת מתשלום?

     

11. על פי דוחות האיכון שהה התובע במקום העבודה שעות רבות. טוענת הנתבעת כי לא היה צורך שהתובע יישאר אחרי השעה 17:00-16:00 והוא נשאר כיוון שלא היה מעוניין ללכת לביתו, בשל מריבות עם אשתו. תפקידו של מעסיק הוא לפקח על שעות עבודתו שלא לאפשר לעובד שלא להחתים נוכחות ולהישאר במקום העבודה מעבר לשעות העבודה. דוחות האיכון תומכים בטענת התובע לשעות עבודה מרובות.

     

12. עדותו של התובע מתיישבת עם השכל הישר, שעם מגפת הקורונה עבודתו של התובע גדלה:

     

    עו"ד טופול: רן בעצמו, תראה, אני מפנה אותך לסעיף 4 בתצהיר שלך, אם אתה רוצה, אתה יכול לקרוא אותו, אתה עבדת בימים א'-ה', משעה 06:00 עד שעה 6,7 בערב, כל יום. כל יום, עבדת את השעות האלה?

    העד, מר' פלוני: היו ימים ככה, וימים ככה, היו ימים, היו ימים יותר, והיו ימים פחות, אפשר לראות בדו"חות איכון טלפון, שאפילו ב-1 בלילה אני נמצא. יש אפילו התכתבויות עם עובדים אחרים, שאני נותן הוראות ב-3 בלילה, אבל זה לא הדיון.

    עו"ד טופול: הבנתי, זאת אומרת, שזה לא היה (לא מובן),

    העד, מר' פלוני: לא, באמצע, נגיד משבר הקורונה, תפס את כולנו לא מוכנים, זה לא,

    עו"ד טופול: תגיד, אתה היית מנהל סניף, נכון?

    העד, מר' פלוני: עם עוד בחור, בשם 'ציונתה זזו'.

    (עמ' 2 לפ' מיום 28.5.25)

     

13. על פי תלושי השכר לא שולמו לתובע שעות נוספות גלובליות אלא מידי חודש שולמו שעות נוספות שונות. בהעדר דוחות לא ניתן לדעת האם השעות ששולמו משקפים את שעות העבודה בפועל ולא ברור כיצד כומתה את שעות העבודה וכפי שנקבע, שכרו של התובע בסך של כ- 10,000 נטו שולם ללא קשר לשעות עבודתו בפועל. התובע השתכר 10,000 ₪ נטו ללא קשר לשעות העבודה של התובע. התובע אכן קיבל כ- 10,000 ₪ נטו, ללא קשר לשעות שביצע באותו חודש.

     

14. לתובע הובהר ע"י הנתבעת כי משרתו היא משרת אמון ולכן הוא לא נדרש לדווח על שעות עבודתו ולהחתים שעון נוכחות (עמ' 5 לפ' מיום 28.5.15- 17 לעדות התובע).

     

15. בכתב ההגנה נטען כי התובע אינו זכאי לגמול שעות נוספות מאחר שמשרתו היא משרת אמון אולם בתצהיר נטען כי התובע דיווח לאפי על שעות עבודתו. מדובר בהרחבת חזית.

     

16. הנתבעת חזרה וטענה למשרת אמון של מנהל סניף (תפקידו של התובע), וכי התובע דיווח בעל פה על השעות לאפי. התובע הכחיש כי מדובר משרת אמון. התובע לא הועסק במשרת אמון הפוטרת את הנתבעת מתשלום שעות נוספות. טוענת הנתבעת כי משרתו של התובע הייתה משרת אמון (שטיפל בכספים רבים). התובע אינו עונה על הקריטריונים שנקבעו בפסיקה באשר למשרת אמון.

     

    על פי הפסיקה תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון נקבע על פי מספר קריטריונים: מיקומו של העובד בהיררכיה הארגונית של המעסיקה (תפקיד מרכזי אצל מעסיקתו, האחריות המוטלת עליו), גובה שכר (שכר גבוה, קבלת בונוסים הנגזרים מרווחי המעסיקה ולא על בסיס פעולותיו של העובד), סמכותו לקבל החלטות באופן עצמאי, מידת חשיפתו למידע רגיש של המעסיקה (ראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 61148-08-16 כ.ש. מרכזי תיפעול לרכב בע"מ נ' גבריאל עטיאס, ניתן ביום 5.6.18 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם סעיפים 13 – 17).

     

17. מנהל הנתבעת בחקירתו טען "לא צריך לעקוב אחרי מנהל סניף" (עמ' 2 לפ' מיום 1.7.25 שורה 14). גם לא נטען כי משרתו של התובע אינה ניתנת לפיקוח אולם יצוין כי גם לא ניתן לקבוע כי מדובר במשרה שאינה ניתנת לפיקוח כיוון שבפועל נעשה פיקוח על עבודת העובדים במקום.

     

18. לכן, משהנתבעת לא ניהלה רישום שעות עבודה כנדרש, ועל כן חלה עליה חזקת 60 השעות הנוספות. על פי סעיף 26ב לחוק הגנת השכר (תיקון 24), בתובענה לגמול שעות נוספות שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה, חובת ההוכחה עוברת לכתפי המעסיק אם לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה שעליו לנהל. היפוך נטל זה מוגבל לתקרה של 15 שעות נוספות שבועיות או 60 שעות נוספות חודשיות.

     

    למרות היפוך הנטל, העובד אינו פטור מהצגת גרסה עובדתית בנוגע לשעות העבודה שבהן עבד לטענתו. על העובד להציג תשתית עובדתית, ולו על דרך של אומדנה, הנתמכת בעדות או בתצהיר עליו ניתן לחקור אותו. רק לאחר מתן גרסה זו, עובר נטל השכנוע למעסיק להוכיח כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות השנויות במחלוקת (ראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 15546-05-11 בוסקילה – נתיבי מעיין אביב בע"מ, ניתן ביום 24.2.15 וע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת – אי אס אס אשמורת בע"מ, ניתן ביום 4.8.2016).

     

     

19. התובע הציג דוחות איכון למכשיר הטלפון הנייד בו השתמש התובע בתקופה. בישיבת קדם המשפט כדוגמא החל מחודש מרץ 2020 עד חודש יוני 2020.

     

20. מספר שעות העבודה וגמול השעות הנוספות שפורטו בתלושי שכרו אינם תואמים לשעות העבודה בפועל כמשתקפים דוחות איכון אלו.

     

21. על פי דוחות אלו עולה כי התובע שהה במקום העבודה הרבה מעבר לשעות העבודה הרגילות. כמו כן מדוחות אלו עולה כי התובע ביצע שיחות טלפון מהעיר חולון, עיר מקום העבודה ולא מהעיר יבנה בה התגורר עד שעות מאוחרות. יש ימים בהם שהה כל הלילה במקום העבודה.

     

22. התובע הציג דוגמאות בולטות לשיחות ממקום העבודה בשעות מאוחרות בחודשים מרץ 2020- יוני 2020 שמהן עולה כי בממוצע שהה בעבודה עד השעה 23:00 (ראו סעיף 28 לתצהיר התובע).

     

23. דוחות האיכון (למרץ-יוני 2020) אכן מצביעים על נוכחותו של התובע בשעות חריגות במקום העבודה. טענת הנתבעת בדבר הישארות התובע מסיבות אישיות (בעיות נישואים) לא הוכחה. בהיעדר שעון נוכחות מסודר, ומשהוכח כי התובע עבד שעות ארוכות, קמה חזקת שעות נוספות.

     

    לפיכך, זהו המצב השני לפי פסיקת בית הדין הארצי:

     

    "המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות." 

    ע"ע (ארצי) 47715-09-14 עוזי ריעני - אליאסי שיווק בע"מ (ניתן ביום 29.03.2017 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם עמ' 13)‏‏.

     

24. הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי לתחשיב התובע.

     

25. בהעדר דוחות נוכחות ומששוכנענו כי התובע עבד בשעות נוספות על בסיס דוחות האיכון ועל בסיס עדות התובע, הננו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום הנתבע:

    69 (ערך שעת עבודה) * 23 (חודשי עבודה) * ( [44*125%] + [16*150%] ) = 125,373 ₪

    (על פי תחשיב ס' 14 לסיכומי התובע).

     

    האם התובע זכאי לפדיון חופשה ו/או דמי חגים, והאם הרישום בתלושים היה פיקטיבי?

     

26. התובע טען לניצול פיקטיבי של ימי חופשה ולתשלום חסר עבור ימי חג. הנתבעת טענה שתלושי השכר שיקפו ניכוי כדין. בחקירתו הנגדית, מר אלמז לא ידע להציג פנקס חופשות מסודר, והודה כי אין לו הוכחות ישירות לניצול החופשה מעבר לרישום בתלושים (עמ' 7 לפ' מיום 1.7.25).

     

27. על פי תלושי השכר נרשם חישוב ימי חופשה בתלושי השכר אך על פי תלושי השכר אין הלימה בין אחוזי משרתו של התובע לצבירת ימי החופשה. צבירת ימי החופשה נעשתה לתובע כעובד חודשי. התובע היה עובד במשכורת חודשית (תשלום קובע של 10,000 ₪ נטו) ולכן, בשכרו נכללו דמי החגים.

     

28. בהעדר דוחות נוכחות או פנקס חופשות לא ניתן לדעת אם אמנם התובע נטל את ימי החופשה שנרשמו בתלושים. על פי ההלכה הפסוקה, אף שעל המעסיק מוטלת חובה סטטוטורית לנהל פנקס חופשה, בהיעדרו ניתן להוכיח את ניצול ימי החופשה באמצעות תלושי השכר. תלושים אלו מהווים "ראשית ראיה בכתב" למאזן ימי החופשה (צבירה וניצול), ונטל ההוכחה לסתירת הרישום עובר אל העובד (ע"ע ‏(‏ארצי ‏)‏ 21920-02-13דיאמנט צעצועים בע"מ - ולנטינה פרנצב, ניתן ביום 1.6.2015‏ . שם סעיף 16). ‏‏

     

29. בתלוש שכר לחודש 10/21 שולמו לתובע מלוא ימי החופשה הצבורים על פי תעריף של שכר מינימום אולם נוכח קביעתנו כי זה לא היה שכרו אלא שכרו עמד על 12,555 ₪, התובע זכאי להפרשי חופשה שנתית בסך של 583 ₪.

     

30. עם זאת לא מדובר בתלושים פיקטיביים שכן שכר הנטו שהופיע בתלושי השכר אכן שולם כדין.

     

31. חלוקה של השכר לרכיבים גם אם הם חולקו באופן שונה ובלבד שהתובע קיבל את הסכומים ואת תלושי השכר - אין מדובר בתלושי שכר פיקטיביים.

     

32. דין רכיב תביעה זה להידחות.

     

     

     

    טענות הקיזוז של הנתבעת

     

    האם הנתבעת הוכיחה את טענות הקיזוז שלה בגין נזקי רכב וכספים שלא הועברו, ומהו היקף הקיזוז, אם בכלל?

     

    נזקים לרכב עבודה ודו"חות תנועה

     

33. הנתבעת טענה שהתובע גרם נזקים לרכב החברה וקיבל דו"חות. התובע הכחיש שימוש ברכב החברה (למעט פעם אחת בהוראת מר אלמז). בחקירתו הנגדית, מר אלמז לא הצליח לקשור באופן ישיר את התובע לנזקים הספציפיים המפורטים (כגון היעדר שמו של התובע על קבלות הנזק), ולא ידע להסביר מדוע לא הוגשה תלונה במשטרה אם מדובר בנזקים משמעותיים או במעשה גניבה (עמ' 7 – 9 לפ' מיום 1.7.25).  

     

34. הנתבעת לא עמדה בנטל הוכחת אחריותו של התובע לנזקי הרכב ולדו"חות התנועה. העדויות שהוצגו היו עמומות וכלליות, ולא הצליחו לקשור באופן פוזיטיבי את התובע לגרימת הנזקים או קבלת הדו"חות.

     

35. לא ברור איזה נזק יכול לגרום התובע לרכב חברה שכן לא היה ברשותו רכב חברה. התובע קיבל החזר נסיעות בגין רכב פרטי שברשותו. לא הוכח כי התובע היה מעורב בתאונה עם רכב החברה. לא צורפו ראיות להוכחת טענות אלו של הנתבעת.

     

36. לפיכך, טענת הקיזוז בראש נזק זה נדחית במלואה

     

    כספים שקיבל התובע משליחים ולא העביר לנתבעת

     

37. הנתבעת טענה כי התובע קיבל כספים משליחים במזומן ולא העבירם, ועל כן נאלצה להוציא חשבוניות זיכוי. התובע הכחיש מכל וכל את הטענה וכינה אותה "שקרית ונבזית" (סעיף 44 לתצהיר התובע). גם בראש נזק זה, מר אלמז לא פירט ראיות ישירות וחד משמעיות המוכיחות כי התובע הוא שנטל את הכספים לשימושו הפרטי, או כי הכספים אכן נעלמו באחריותו הישירה של התובע. טענת גניבה, אף שאינה מחייבת הוכחה בפלילים, דורשת רמת הוכחה משמעותית בסכסוך אזרחי.

     

38. טענת הגניבה הנטענת של כספים הועלתה ללא כל ביסוס. חשבונית שצורפה ע"י הנתבעת לא מוכיחה דבר (נספח 6 לתצהיר הנתבעת).

39. הנתבעת לא עמדה בנטל הוכחת טענתה כי התובע קיבל כספים ולא העבירם או השתמש בהם לצרכיו הפרטיים. לא הוצגו ראיות מספקות או עדויות ישירות שקושרות את התובע למעילה בכספים אלה. לפיכך, טענת הקיזוז בראש נזק זה נדחית במלואה.

     

    סוף דבר

     

40. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

     

    פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה בסך של 2,000 ש"ח.

    הפרש הפקדות לביטוח פנסיוני בסך של 29,942 ש"ח.

    גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 125,373 ש"ח.

    פדיון חופשה בסך של 583 ₪.

     

    הסכומים דלעיל יישאו ריבית שקלית מיום 1.12.21 ועד התשלום בפועל.

     

41. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך של  15,000  והוצאות משפט בסך של  2,000 ₪.  

     

42. המזכירות מתבקשת לפעול על פי סעיף 3 לפסק דין זה.

     

    ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ו, (15 ינואר 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.