סע"ש 53137-10-14 BEYIN I MEHAR נ' דרבי דג בע"מ ח.פ 512603630

1.התובע, נתין זר מאריתריאה, עבד אצל הנתבעת מיום 14.1.12 ועד יום 7.7.14, כעובד במטבח המסעדה שבבעלות הנתבעת.

2.אין חולק שהתובע התקבל לעבודה על ידי מר יניב נעים, שהיה מנהל המסעדה בתקופה הרלוונטית וכי עבד כעובד שעתי, בין ששה לשבעה ימים בשבוע.

3.הצדדים חלוקים לגבי נסיבות סיום עבודתו של התובע וכן לגבי שכרו השעתי.

4.להלן תמצית טענות התובע:

א.התובע עבד 6 ימים בשבוע, בין 8- 13 שעות ביום, בשכר שנע בין 28-30 ₪ לשעה. לתובע לא שולמה תמורת עבודה בשעות נוספות, אלא רק השכר השעתי המוסכם, במכפלת שעות העבודה בפועל ובתוספת החזר הוצאות נסיעה.

כיוון שהתובע עבד בממוצע 252 שעות בחודש, מתוכן 66 שעות נוספות, שכרו החודשי היה אמור לעמוד על 8,220 ₪. בפועל התובע השתכר 7,560 ₪ בחודש, ולכן על הנתבעת לשלם לו הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 19,800 ₪.

ב.התובע עבד בימי חג על פי דתו הנוצרית, אך לא קיבל בגינם שכר מתאים. הוא גם לא קיבל שכר בגין ימי חג בהם המסעדה היתה סגורה. על כן התובע זכאי ל – 9 ימי חג בשנה ובסך הכל ל – 21 ימי חג, בשווי 5,040 ₪.

ג.התובע פוטר לאלתר, לאחר שנעדר מהעבודה עקב מחלה וכאשר שב לעבודה נאמר לו שיפנה למנהלים החדשים במקום. למעשה הנתבעת סירבה לקבלו לעבודה. לפיכך יש לראות את הנתבעת כמי שפיטרה את התובע.

בנסיבות אלה, נטען שהתובע פוטר ללא הודעה מוקדמת, ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 13,950 ₪, ובניכוי הסכום הנתבע כהפרשות לפנסיה, הוא זכאי להפרשי פיצויי פיטורים בסך 8,666 ש"ח. כמו כן התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בסך 5,580 ₪.