אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סע"ש 52607-10-14

סע"ש 52607-10-14

תאריך פרסום : 17/08/2016 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
52607-10-14
10/08/2016
בפני השופטת:
שרון אלקיים

- נגד -
תובע:
ע.ק.
עו"ד סגל
נתבע:
איתי וקסלר
עו"ד לוי
פסק דין
 

 

 

1.השאלה המונחת לפתחנו הינה האם יש לחייב את הנתבע בפיצוי התובע בגין עבירה על חוק לשון הרע, בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן- חוק איסור לשון הרע).

 

2.עדים וראיות:

מטעם התובע העיד התובע עצמו. מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו, גב' ליטל פרג'פור (להלן- ליטל) ומר טל ברמן (להלן-טל).

 

3.ואלו העובדות הרלוונטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות, כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם:

א.ע.ק.(להלן- התובע) הועסק אצל הנתבע מיום 1.9.12 ועד ליום 13.6.13.

ב.איתי וקסלר (להלן-הנתבע) הוא הבעלים והמנהל של עסק בשם "וקסלר פרסומים", שעיקר עיסוקו פרסום נדל"ן.

ג.לאחר סיום יחסי העבודה, נתגלע בין הצדדים סכסוך סביב זכויות סוציאליות שונות המגיעות לתובע מכוח סיום יחסי העבודה.

ד.ביום 4.7.13, שלח הנתבע הודעת דואר אלקטרוני לב"כ התובע אליו צורף מכתב פיטורים נושא תאריך 20.5.2013 ממנו עולה כי פיטורי התובע יכנסו לתוקף ביום 1.6.13. וכך נכתב:

"לכבוד מר ע.ק. 

 

הנדון: מכתב סיום עבודה

בהמשך לשיחתנו ולהסברים שנמסרו לך אני מצר להודיעך כי מתאריך 01.06.13 תסתיים העסקתך בחברת וקסלר פרסומים I.W (ע"מ 025616491).

הסיבות לסיום ההעסקה:

1.לא עלה בידך לעמוד במסוכם בנינו בהעסקתך כי תביא לקוחות חדשים, מהם היה אמור להיגזר רוב שכר עבודתך.

2.מצב כלכלי במשק, המחייב את החברה להתאים עצמה.

3.אי שביעות רצון מתפקודך.

בעת העסקתך הוסבר לך כי זו חברה קטנה ורזה מאוד וכי הדברים יעשו ויסוכמו בע"פ ומתוך אמון אישי ורצון לצמיחה וגדילה משותפת. ידעת כי אין לחברה משאבים בלתי מוגבלים ובמקומות בהן תרוויח החברה אתה תיהנה מכך באופן ישיר וכאשר לא, אזי לא.

בזמן העסקתך נהנתה מסדנת התפתחות אישית בעלות של 2,300 ₪ ע"ח החברה

מתשלום הוצאות רכב ודלק מלאות

מארוחות יומיומיות ואפס הוצאות מצידך, בנוסף על שכרך ובונוסים על ההצלחות המעטות אותך הבאת.

הושקעו בלימוד שלך את המקצוע, עשרות שעות, הסברים ונתונים. אני סבור כי אלה ילוו אותך בהמשך הדרך ויעניקו לך יתרונות רבים.

תזכה לקבל את מלוא התשלומים והביטוחים עד תאריך 01.06.2013..

 

ה.בו ביום, השיב ב"כ התובע על ההודעה ששלח הנתבע באופן הבא:

"איתי שלום,

1. מרשי דוחה את כל האמור במכתבך (הנושא באופן שערורייתי תאריך של 20.5.13) שצורף למייל ששלחת אלי במיום מיום 4.7.2013.

2. מעבר לעובדה כי המכתב הנ"ל הנושא תאריך פיקטיבי של 20.5.2013 נכתב כאמור ביומיים האחרונים (2-3.7.2013) לאור שיחתנו הטלפונית בה העמדתי אותך על החובה להוציא מכתב פיטורין לעובד לאחר שפיטרת אותו, הרי שהמכתב דנן אינו חתום ולכן ממילא הוא נעדר נפקות כלשהי, כך שקבלתו נדחית בזאת על ידי מרשי.

3. לגופם של דברים ומעיון בתוכנו של המכתב עולה כי הצעתו של מרשי לסיום הסכסוך ביניכם בפשרה נדחתה על ידך.

4. לאור זאת, הריני להבהיר לך כי ככל ולא ימולאו דרישותיו המינימאליות של מרשי (המצוינות בהצעת הפשרה שנשלחה אליך) עד ליום 9.7.2013 בשעה 10:00, יגיש מרשי תובענה בבית הדין האזורי לעבודה כנגדך שתכלול גם עילות נוספות שלא הוזכרו וזאת עקב רצונו לסיים את הסכסוך באופן מהיר ומחוץ לכתליו של בית המשפט..

ו.בתגובה שלח הנתבע הודעת דואר אלקטרוני אל ב"כ התובע בזו הלשון:

"תמסור למרשך

1. הוא עושה טעות.

2. שלכל מעשה יש השלכות!!!

3. שהוא כפוי טובה המחפש שקל בפינה ושיתבייש לו!!

אחרי כל מה שהוא קיבל"".

 

ז.ביום 16.7.13 פנה ב"כ התובע אל הנתבע בהודעת דואר אלקטרוני בזו הלשון:

 "איתי שלום,

מצ"ב מספר מסמכים שעליך לחתום על מנת שע.יוכל לקבל דמי אבטלה וביטוח מנהלים. אנא מלא אותם בהתאם לתקופת ההעסקה של ע.בהתאם על פי מה שמקובל עליך.

אנו רוצים למנוע הטענה כי לא הקטנו את הנזק ולא פנינו לקבל דמי אבטלה ולכן מתבצעת אליך הפניה האמורה.

יובהר כי באמור לעיל אין משום הסכמה לתקופת ההעסקה כפי שצוינה ב"מכתב הפיטורין" וכן אין באמור כדי להוות ויתור על טענה ו/או לגרוע מזכות מזכויותיו של מרשי..".

 

ח.ביום 1.1.14 הגיש התובע תביעה (ד"מ 1836-01-14) במסגרתה תבע שכר עבודה, הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה, פיצויי פיטורים, הפרשות פנסיוניות, החזר הוצאות בגין השימוש ברכב וכן חלף דמי אבטלה, לאור סירובו של הנתבע לתת בידיו מכתב פיטורים ולחתום על המסמכים הנדרשים לצורך קבלת דמי אבטלה (להלן-התביעה הראשונה).

ט.בכתב ההגנה שהגיש הנתבע במסגרת התביעה הראשונה העלה הנתבע טענות אודות שימוש התובע בסמים.

י.המחלוקת בין הצדדים בגינה הוגשה התביעה הראשונה הסתיימה בפשרה ביום 25.3.15.

יא.בין לבין, פעל התובע למציאת מקום עבודה חדש והחל לעבוד בחברת אאורה.

יב.לטענת התובע, לאור העובדה כי בכתב ההגנה שהגיש הנתבע במסגרת התביעה הראשונה טען הנתבע כי התובע פוטר בין היתר עקב התמכרותו לסמים, הוא חשש כי הנתבע מפיץ את טענותיו לעניין שימוש התובע בסמים גם לגורמים נוספים.

יג. ביום 15.6.14 התובע פנה אל ליטל, העובדת כמזכירה בחברת אאורה וביקש ממנה להתקשר לנתבע ושתציג עצמה כמנהלת חברת כוח אדם מתוך מטרה לברר איזה מידע מפיץ הנתבע על התובע למעסיקים פוטנציאליים.

יד.ליטל ביצעה את השיחה באמצעות מכשיר הטלפון הסלולרי של ט.. השיחה הוקלטה ותמלול צורף לתצהיר התובע.

טו.מתמלול השיחה עולה כי במהלכה, מספר הנתבע כי התובע משתמש בסמים (ג'וינטים) וכי זהו הטריגר לפיטוריו.

טז.לאור דברים אלה, הגיש התובע את התביעה שבפנינו שעניינה טענות נגד הנתבע על שהוציא דיבתו רעה.

 

תמצית טענות התובע

4.התובע טוען כי יש לראות בדברים אותם אמר הנתבע בשיחה עם ליטל כלשון הרע כמשמעם בחוק איסור לשון הרע, בין היתר לאור העובדה כי הנתבע הודה בהם במסגרת ההליך ולאור העובדה כי לנתבע לא עומדות הגנות הקבועות בחוק. עוד טוען כי ההקלטה ותמלול הועברו לב"כ הנתבע במסגרת הליך גילוי המסמכים וכי הנתבע לא חלק על מהימנותם. אי לכך, טוען התובע כי אין מקום לקבל את טענות הנתבע לפיהן ההקלטה אינה קבילה ויש לדחות אף את הטענות לפיהן הושגה באמצעות האזנת סתר. משלא עומדות לנתבע הגנות הקבועות בחוק, טוען התובע כי יש לראות את הנתבע כמי שהוציא דיבתו רעה. על כן יש לקבל את התביעה ולפסוק לו פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע. בנוסף עותר התובע למתן צו קבוע האוסר על הנתבע לפרסם ברבים טענות בדבר שימוש כביכול של התובע בסמים.

 

תמצית טענות הנתבע

5.הנתבע טוען כי נסיבות הקלטת השיחה מהווה האזנת סתר כהגדרתה בחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979 וכי השימוש בה נעשה אף תוך פגיעה בפרטיותה של ליטל בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, התשכ"א-1981. אי לכך, טוען כי אין מקום לקבל את תמלול ההקלטה כקבילה ועל כן יש לדחות את התביעה כולה. זאת ועוד, לטענתו התובע מסר גרסאות שונות הן בעדותו במשטרה והן בעדותו בפני בית הדין ויש בכך כדי לפגוע במהימנותו. עוד טען כי עומדות לו ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע.

 

6.בשלב זה דרך הילוכנו תהיה כדלקמן. ראשית, נבחן האם התובע עמד בתנאים הנדרשים להגשת ההקלטה כראייה, שכן התביעה מבוססת על הדברים שנאמרו בה. ככל שנכריע כי יש לקבל את ההקלטה כראיה, נפנה לבחון האם הדברים שנאמרו בה אכן מהווים לשון הרע והאם עומדת לנתבע אחת או יותר מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע.

 

קבילות הקלטה

 

המסגרת הנורמטיבית

7.בית הדין הארצי עמד על התנאים הנדרשים לצורך קבלת הקלטה כראייה באופן הבא:

" פסיקת בתי המשפט הכלליים קובעת כי ניתן להגיש הקלטה כראיה כפוף לשלושה תנאים: תנאי טכני – הבוחן את מהימנות ואמינות סרט ההקלטה; תנאי מהותי – המוודא את קבילות תוכנה של ההקלטה; ותנאי פורמאלי – הבודק אם ההקלטה אינה עומדת בסתירה להוראותיו של חוק האזנת סתר, התשל"ט – 1979".

 

בהמשך נקבע עוד כך:

"דרך המלך להגשת הקלטה כראיה היא באמצעות הגשתו של סליל ההקלטה עצמו, או המדיה הדיגיטאלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה (לרבות סוג המכשיר והאם פעל משך כל זמן השיחה), מועדה, זהות המשתתפים בשיחה שהוקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף. דרך כלל יש לצרף לכך גם תמליל, אשר ישמש כאמצעי עזר, ויעלה על הכתב את שנאמר בהקלטה. מובן כי התמליל אמור להיות מקצועי ואמין כשלעצמו, ולשקף את כל שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. על מנת שבית הדין יוכל להתרשם מכך יש לצרף לתמליל תצהיר, או אישור אחר, של מי שערך אותו".

 

דיון והכרעה

8.התובע צרף את תמלול ההקלטה יחד עם סליל ההקלטה לכתב התביעה שהגיש. הנתבע התייחס בכתב ההגנה כמו גם בתצהירו ובעדותו בפנינו לדברים שנאמרו בהקלטה.

התובע לא הגיש תצהיר המפרט את זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה, אולם הנתבע הלין על כך לראשונה בסיכומיו ויש לראות בכך הרחבת חזית. מעבר לכך, הנתבע לאורך כל ההליך לא חלק על מהימנות תוכנה של ההקלטה והתייחס עניינית לדברים שעלו ממנה. מכאן ולאור הגמישות הנהוגה בבתי הדין לעבודה, נקבע כי התובע עמד בתנאי הטכני ובתנאי המהותי להגשת ההקלטה.

 

9.עיקר טענותיו של הנתבע סובבות סביב התנאי הפורמאלי ולפיו ההקלטה מהווה האזנת סתר אסורה מאחר שלטענתו ליטל לא ידעה שהשיחה מוקלטת. מכאן, שעלינו לבחון האם ההקלטה אינה עומדת בסתירה לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979 (להלן- חוק האזנת סתר).

 

10.חוק האזנת סתר, מגדיר 'האזנה' באופן הבא:

"האזנה לשיחת הזולת, קליטה או העתקה של שיחת הזולת, והכל באמצעות מכשיר"

'האזנת סתר' מוגדרת בחוק כך: "האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה".

כדי לקבוע האם ההקלטה עומדת בסתירה לחוק האזנת סתר, עלינו לבחון האם בוצעה הקלטה של שיחה בין שני צדדים, מבלי שהתקבלה הסכמת מי מהם.

 

11.נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר שבחנו את מכלול העדויות שבפנינו הגענו לכלל מסקנה כי ליטל ידעה שהשיחה מוקלטת. נפרט את טעמנו להלן.

 

12.התובע העיד כי השיחה שהתמלול שלה צורף לתביעתו נערכה בין ליטל לבין הנתבע והוקלטה בטלפון האישי של טל, היות ובטלפון הזה הייתה אפליקציה שיכולה להקליט שיחות. עוד העיד כי הוא הכין את ליטל לשיחה אולם לא נכח לידה במהלכה שכן לא רצה להלחיץ אותה. עדותו של התובע היתה עקבית ואף קיבלה חיזוק מעדותם של ליטל וטל.

 

13.מנגד עדותה של ליטל היתה מתחמקת, לא עקבית ולא מצאנו אותה כמהימנה.

תחילה העידה ליטל כי היא ידעה שהשיחה מוקלטת, אולם בהמשך היא חזרה בה ואמרה כי היא "לא יודעת. אולי כן ואולי לא. לא זוכרת". עוד היא העידה כי היא זוכרת שהתובע נתן לה את הנייד, אמר לה לדבר תוך שנותן לה תסריט ביד, ויתכן כי אף אמר לה שהשיחה מוקלטת אולם היא לא ייחסה לכך חשיבות.

מפאת חשיבות הדברים נביא אותם כאן במלואם:

"ש.האם ידעת שהשיחה מוקלטת ?

ת.כן. ידעתי .

ש.כלומר , ע.אמר לך שהשיחה מוקלטת ?

ת.הוא אמר לי שהוא רוצה שאדבר עם איתי, נתן לי את הטלפון ואמר לי דברי.

ש.האם ע.אמר לך שהוא מקליט את השיחה ?

 

ב"כ התובע מסמן לעדה בהנהון ראש .

 

ת.אני זוכרת שהוא נתן לי את הנייד ואמר לי דברי, או שהוא אמר לי ולא ייחסתי חשיבות לכל השיחה הזו. הוא נתן לי את הנייד ביד , נתן לי תסריט של שיחה ביד . הוא כתב לי את הכל על דף נייר.

ש.האם הוא אמר לך שהוא מקליט את השיחה.

ת.לא יודעת. אולי כן ואולי לא. לא זוכרת.

ש.אני מפנה אותך לחקירתך במשטרה עמ' 3 שורה 40 . נשאלת.... והשבת.... (מקריא). האם ע.אמר לך שהשיחה מוקלטת.

ת.באמת שאני לא זוכרת. " (הדגשות של המותב)

 

14.כאן המקום לציין כי ליטל נחקרה במשטרה, בעקבות תלונה שהגיש נגדה הנתבע על התחזות. בחקירתה חזרה על גרסתה לפיה נתבקשה על ידי התובע להתקשר לנתבע ולבקש המלצות עליו, כי התובע לא נכח במהלך השיחה וכי השיחה בוצעה באמצעות הטלפון הנייד של טל. אולם, גם בעדות זו היא לא זכרה אם נאמר לה כי השיחה מוקלטת. מעדותה בפנינו עולה כי התיק שנפתח נגדה במשטרה נסגר ככל הנראה מחוסר ראיות.

 

15.טל העיד כי הוא אינו זוכר אם הוא ביקש מליטל לבצע את השיחה או אם התובע אולם לדבריו "כולם ידעו שהשיחה מוקלטת". בהמשך אף העיד כי ליטל ידעה שהיא מוקלטת. עוד העיד כי התובע ביקש ממנו להשתמש בטלפון שלו, כיוון שעליו הייתה אפליקציה של הקלטת שיחות, אולם מאחר שהוא היה עסוק בעבודה הוא ביקש מליטל לערוך את השיחה ולא ביצע אותה בעצמו.

 

16.זאת ועוד, ליטל העידה כי היא מסוכסכת עם התובע מאחר שהוא לא כיבד את רצונה שלא להיות מעורבת בתביעה ואף ניסה להחתימה על תצהיר לטובתו. ליטל אף העידה כי היא לא הייתה מבצעת את השיחה לו ידעה כי התובע מתכוון להגיש תביעה, אולם לא ענתה האם הייתה מבצעת את השיחה לו ידעה כי היא מוקלטת, על אף שנשאלה על כך מפורשות והדבר אומר דרשני.

 

17.לאור הסתירות בעדותה של ליטל וכן הסכסוך שהתעורר בין ליטל לבין התובע הנובע מעצם הגשת התביעה, עדיפה בעיננו גרסת התובע לפיה ליטל ידעה כי השיחה מוקלטת ואף נתנה הסכמתה לכך. כאמור, גרסת התובע מקבלת חיזוק גם מעדותו של טל.

לאור האמור נקבע כי ההקלטה אינה מהווה האזנת סתר כמשמעה בחוק האזנת סתר, ולפיכך, נדחות טענות הנתבע בעניין זה. משקבענו כי ההקלטה אינה עומדת בסתירה לחוק האזנת סתר, הרי שהתקיימו כל התנאים לקבלת ההקלטה כראיה.

 

18.למעלה מן הצורך נציין, כי אף אם היינו קובעים כי אין באפשרותנו לקבל את ההקלטה לאור קיומה של האזנת סתר אסורה ולא כך הדבר, מאחר שהנתבע הודה בנאמר במסגרת השיחה, ניתן להסתפק בהודאתו על מנת לדון האם היה באמירותיו הוצאת לשון הרע. כך, הנתבע לא הכחיש בשום שלב כי האמירות המיוחסות לו אכן נאמרו על ידו כי אם להיפך. הנתבע הגדיל לעשות ואף הצהיר במסגרת תצהירו כי הדברים נאמרו מדם ליבו, בכנות האופיינית לו ובשום פנים ואופן לא במטרה לפגוע ולהכפיש את התובע. מכאן, שגם מהטעם הזה יש לקבל את ההקלטה והתמלול.

 

מכאן נעבור לבחון האם הדברים שנאמרו בהקלטה מהווים לשון הרע והאם עומדות לנתבע ההגנות הקבועות בחוק.

 

לשון הרע- המסגרת הנורמטיבית

19.בהתאם לסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-

"(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג

מצדם;

(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"

 

סעיף 2(א) קובע כי פרסום יכול שיתבצע בעל פה או בכתב, בעוד שסעיף 2(ב)(1) קובע כי רואים כפרסום אם היה מיועד לאדם זולת הנפגע והגיע אליו.

 

20.בפרשת שוקן עמד בית המשפט העליון על השלבים לניתוח לשון הרע ותוצאותיה וכך נקבע:

"ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת (שנהר [39], בעמ' 109). בשלב השני, יש לברר, בהתאם לתכלית החוק לאיזונים חוקתיים, אם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק (השוו Price supra [40], at pp. 3-4). בשלב השלישי, בהנחה שעברנו את המשוכה השנייה, יש לברר אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 15-13 לחוק. השלב האחרון הוא שלב הפיצויים".

 

דיון והכרעה

21. כפי שעולה מלשון החוק ומפרשנותו בפסיקה, בשלב הראשון יש לבחון מה המשמעות של הביטוי, או במילים אחרות כיצד יש לפרשו. לעניין הפרשנות כבר נפסק כך:

"פרשנות זו יש להשעין הן על מובנם הפשוט של דברי הפרסום המפורשים, והן על האמור "בין שורותיו", כפי שמכלול זה עשוי להתקבל ולהתפרש בעיני האדם הסביר".

 

22. לצורך הנוחות נביא את הקטע הרלוונטי מהתמלול השיחה:

"איתי וקסלר: וזהו. בעיקר הקטע של, של הג'וינטים שזה שבר אותי לגמרי.

ליטל פרג'פור: של מה?

איתי וקסלר: של הג'וינטים.

ליטל פרג'פור: מה זאת אומרת? אני לא רוצה להיכנס לזה, כן? אבל,

איתי וקסלר: גם אני לא אז בגלל זה אני לא זה, אבל אני שאלתי, העברתי אותו 3 ראיונות.

ליטל פרג'פור: או.קי.

איתי וקסלר: מהראיון ה-1 שאלתי, אמרתי לו תקשיב יש לי אלרגיה לסיפור הזה, זה לא עובד אצלי בבית ספר לא בשעות, לא בשעות עבודה ברור ולא מחוץ לשעות העבודה, וזה בסדר, איש איש בעיניו יעשה. מה פתאום, מה מה פתאום. התגלה כקשקוש אחד גדול, וזה מבחינתי היה... סדין אדום. לא רציתי לפטר אותו על בסיס זה כדי לא להשאיר לו כתם חלילה, אבל את יודעת, אנשים מתבגרים ואני לא אקצור גורלות של אנשים אבל מה אני אגיד לך?"

 

23.התובע טוען כי מהדברים עולה כי הוא נוהג לעשן סמים (ג'וינטים) וכי הנתבע הזהיר אותו שלא יעשן בשעות העבודה ואף לא מחוץ לשעות העבודה, ואולם התחייבות התובע שלא לעשן לא קוימה ועל כן הנתבע פיטר אותו לאור שימושו בסמים. הנתבע לא חלק על עצם אמירת הדברים כמו גם על משמעותם ומכאן כי יש לקבל את פרשנות התובע שאף עולה באופן ברור מהדברים שאמר הנתבע בשיחה.

 

24.יש לציין, כי הנתבע בסיכומיו הפנה לפסק דין שבו נקבע כי התבטאויות החוקרים שם היוו ניסיון בוטה למשוך את הנתבע בלשון וניסה לטעון לדמיון בין הסיטואציה כפי שהוצגה בפסק הדין לבין המצב שלפנינו. לא מצאנו כי מתקיים דמיון כזה. משמיעת ההקלטה ומקריאת התמלול עולה כי הנתבע העלה מיוזמתו את נושא עישון הסמים או הג'וינטים כהגדרתו, מבלי שנשאל כל שאלה ספציפית בנושא ומבלי שנעשתה כל "משיכה בלשון". הנתבע נשאל שאלות הקשורות בתפקודו של התובע בעבודה, שאלות לגיטימיות שהסבירות כי ישאל על ידי מעסיק ששוקל את העסקת התובע. הנתבע הוא שבחר לשלב אמירות קשות כלפי התובע אודות שימושו בסמים ואף הגדיל לעשות וציין כי לא רצה לציין זאת במכתב הפיטורים על מנת שלא לפגוע מעבר לצורך בתובע, וכדי להציג עצמו כמעסיק הגון, אולם אין במצג זה כדי לשכנענו כי הנתבע אולץ להגיד דברים שלא התכוון לומר.

 

25. אשר לשלב השני, יש לבדוק האם לאור משמעות הדברים שנאמרו, הם מהווים 'לשון הרע' בהתאם לסעיף 1 לחוק והאם אופן אמירתם מהווה 'פרסום' בהתאם לסעיף 2 לחוק. יש לציין כי האמירות יהוו לשון הרע אם קיימת אפשרות אובייקטיבית כי פרסומן עלול להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה בוז או לעג מצד הבריות, כאשר אין תלות בכוונת המפרסם או באופן בו הובן הפרסום על ידי הנפגע. אלא, יש לבחון באופן אובייקטיבי, כיצד משפיעות האמירות על ההערכה לה זוכה אדם בעיני הציבור. זאת ועוד, לצורך גיבוש עוולה בגין לשון הרע, אין צורך להוכיח כי אדם הושפל או בוזה בפועל אלא די בכך שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו.

 

26.לטעמנו, אין ספק כי התבטאות לפיה אדם מעשן סמים/ג'וינטים הינה התבטאות חמורה, לא כל שכן כאשר ההתבטאות אף מייחסת עישון בשעות העבודה, והיא עשויה להביא להשפלתו או לעשותו למטרה לבוז מצד הבריות. זאת, על אחת כמה וכמה כשהאמירה כלל אינה נכונה, אם אכן כך יתברר בהמשך. מעבר לכך, מאחר שבמסגרת ההתבטאות נאמר כי התובע מעשן בשעות העבודה, הרי שההתבטאות אף עשויה להביא לפגיעה במשלח ידו של התובע, שכן ישנם מעסיקים לא ירצו להעסיק עובד המשתמש בסמים במסגרת עסקם, כאשר יש לזכור כי שימוש בסמים אף מהווה עבירה פלילית.

כללו של דבר, אנו קובעים כי יש לראות בדברים שנאמרו כ'לשון הרע כמשמעה בחוק.

 

27.לעניין הפרסום, מאחר שההתבטאות נעשתה במסגרת שיחת טלפון, הרי שמדובר בפרסום בע"פ, אשר הגיע לליטל ומכאן כי ההתבטאות מקיימת את סעיף 2(ב)(1) לחוק מאחר שהגיעה לאדם אחר זולת הנפגע.

 

28.אשר על כן, אנו קובעים כי ההתבטאות מהווה לשון הרע כמשמעה בסעיף 1 לחוק וכי היא פורסמה בהתאם לסעיף 2 לחוק.

 

29. אולם בכך לא תם דיוננו. בשלב השלישי, עלינו לבחון האם חלות על הנתבע איזו מבין ההגנות הקבועות בסעיפים 13-15 לחוק. התקיימות איזו מהן תשלול את האחריות של המפרסם. סעיף 13 עוסק בפרסומים של גופים או דו"חות מוסדיים ואינו רלוונטי לענייננו.

 

סעיף 14- הגנת אמת בפרסום

30.סעיף 14 לחוק קובע כי אם הפרסום היה אמת והיה בו עניין ציבורי, אזי שתעמוד למפרסם הגנה מפני העוולה. בהקשר של חוות דעת של מעסיק לשעבר, נקבע בפסיקה כי ההגנה תחול כאשר המעסיק לשעבר מספק חוות דעת אמיתית ביחס לעובד לשעבר ככל שהדבר נוגע לתפקודו. מכאן, שעלינו לבחון האם הנתבע הצליח להוכיח כי אמירותיו לעניין שימוש התובע בסמים הם אמת.

 

31.עוד נקבע בפסיקה כי רף ההוכחה הנדרש לצורך הגנת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום שבו מיוחסות עבירות פליליות, הוא רף הוכחה גבוה מהרגיל. זאת, בהתבסס על ההלכה הקובעת כי נטל הוכחה גבוה יותר מהנטל ה"אזרחי הרגיל" ככל שמיוחסת לאדם עבירה פלילית, גם בהליכים אזרחיים רגילים . כלומר, הנטל במקרה שבו מועלות טענות לגבי התנהלות פלילית, או על גבול הפלילית הינו נטל כבד במיוחד. כפי שנפסק בפרשת שרנסקי:

"מידת ההוכחה הנדרשת לצורך הוכחת טענת אמת הפרסום, עומדת ביחס מתאים לרצינותו וחריפותו של תוכן הפרסום" (ע"א 670/79 הוצאת עיתון הארץ נ' מזרחי, פד"י מא(2) 169 (1987) בעמ' 186-187)."

32.במסגרת כתב התביעה התייחס התובע לטענות שהעלה הנתבע בכתב ההגנה שהוגש בתביעה הראשונה, וטען כי מעולם לא נשאל במהלך ראיון העבודה אודות שימוש בסמים וכי הנתבע לא גילה ולא יכול היה לגלות כי התובע משתמש בסמים לאחר מספר חודשי העסקה, כיוון שהוא כלל אינו משתמש בסמים. התובע חזר על גרסה זו גם בתצהיר שהוגש מטעמו.

התובע העיד בחקירתו הנגדית כי מעולם לא השתמש בסמים וכי הנושא הומצא על ידי הנתבע בכדי שיבטל את התביעה שהגיש נגדו בגין סיום העסקתו. עוד העיד כי הוא סבור שהנתבע בחר דווקא בעניין הזה משום נופך הפליליות הנלוות אליו ומשום שהוא ידע כי זה יחסל לתובע את הקריירה והנתבע מעולם לא ראה אותו מעשן ג'וינטים או סמים. אנו מוצאים כי גרסת התובע עקבית ומהימנה.

 

33.בעוד שהתובע מספק גרסה עקבית וסדורה לטענותיו לפיהן מעולם לא השתמש בסמים, מצאנו כי גרסת הנתבע מתפתחת, כבושה ולא עקבית. ונפרט-

בכתב ההגנה טען הנתבע באופן לקוני כי לאחר שהתובע נשאל בראיון העבודה כמה פעמים הודיע התובע כי הוא נהג בעבר להשתמש בסמים וחדל. לאחר מספר חודשי העסקה גילה הנתבע כי התובע נוהג להשתמש בסמים קלים באופן יום יומי ולאור יחסי החברות הסתפק באזהרתו ובהבטחתו כי יפסיק מנהג זה. הנתבע אינו מפרט בכתב ההגנה כיצד גילה כי התובע ממשיך להשתמש בסמים.

בתצהיר טען הנתבע לראשונה השימוש בסמים נעשה בנוכחותו, אולם גם כאן לא טרח לפרט היכן ראה את התובע מעשן סמים ובאלו נסיבות.

 

מעבר לעובדה כי הדבר לא נטען בכתב ההגנה ואי לכך מהווה הרחבת חזית, בעדותו בפנינו הרחיב הנתבע את החזית פעם נוספת וסיפק פרטים נוספים אודות המקרים בהם ראה את התובע מעשן סמים אף בנוכחות אחרים.

כך, הנתבע העיד כי ראה את התובע מעשן ג'וינט בביתו בנוכחות אדם נוסף וכן כי ראה אותו מעשן בחתונה של אח של חבר של התובע, שבה נכחו מספר גדול של אנשים.

אולם, הנתבע לא זימן לעדות ולו אחד מבין אותם אנשים שהיו בחתונה אשר היו יכולים להעיד כי ראו את התובע מעשן ואף לא את האדם שהיה בביתו של התובע, אותו ככל הנראה קל יותר לאתר והדבר פועל לחובת הנתבע. הנתבע אף לא רצה לציין את שמו של אותו העד, מפאת היעדר חיסיון והדבר מעורר תמיהות.

 

בנוסף, במסגרת חקירתו הנגדית נזכר לראשונה הנתבע כי בחודש דצמבר בו נחגגה יום ההולדת שלו בביתו של התובע, הוא ראה את התובע מעשן פעם ראשונה, וכי הוא יודע שהתובע עישן באופן יומיומי כי "דיברנו על זה". אולם משנשאל מדוע המתין עם הפיטורים ארבעה חודשים לאחר גילוי עניין העישון, ומדוע לא פיטר את התובע ישר, לאור דבריו לפיהם עישון סמים מהווה "סדין אדום" מבחינתו, לא ידע הנתבע לספק תשובה מעבר לכך שהשקיע בתובע הכל והדבר אומר דרשני. אין בידינו לקבל גרסה זו, מקום שבו הועלתה לראשונה בחקירה הנגדית ולא נזכרה בכתב ההגנה ובתצהיר שהגיש הנתבע.

 

זאת ועוד, הנתבע העיד כי הוא ידע כי התובע מעשן ג'וינטים משום שהוא התנדב באל- סם ומכיר את העניין מאחר שבעברו עישן ואף שכב בבית חולים כמה ימים בגלל הרעלה ועל כן הדבר. אף טענה זו לא נטענה בתצהיר הנתבע.

 

סיכומו של דבר, נוכח הסתירות הרבות בגרסתו של הנתבע, "כבישת" טענותיו בדבר האירועים שבהם נכח לטענתו כאשר התובע עישן סמים, הימנעותו מלזמן עדים רלוונטיים, אנו דוחים את גרסת הנתבע כי התובע נהג לעשן סמים.

 

34.למעלה מן הצורך נציין כי הנתבע אף טען בשיחה עם ליטל כי השקיע סכום כסף ניכר בהכשרת התובע וכן כי התובע הגיש תביעה מופרכת על אי תשלום שעות נוספות, כאשר לא כך הם פני הדברים והדבר מוסיף להתרשמותנו השלילית ממהימנות הנתבע. מההתכתבויות עולה כי הנתבע שילם לתובע קורס הכשרה בסך 2,300 ₪, ולא בסך של 150 אלף ₪, כפי שטען בשיחה וכי התובע כלל לא תבע בגין אי תשלום שעות נוספות.

 

35.כללו של דבר, אנו דוחים את גרסת הנתבע לפיה התובע עישן ג'וינטים או סמים אף לאור ההלכות הקובעות רף הוכחה גבוה לטענות להתנהגות פלילית וקובעים כי לא קמה לנתבע ההגנה המנויה בסעיף 14 לעניין אמת בפרסום.

 

סעיף 15- הגנת תום הלב

36.הנתבע טוען כי הוא חוסה תחת הגנת סעיף 15(7) וסעיף 15(5)(א) לחוק. לטעמנו, שתי הגנות אלה אינן עומדות לנתבע ונפרט.

נביא להלן את הסעיפים הרלוונטיים:

15. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

...

(5)הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע –

  • כבעל דין, כבא כוחו של בעל-דין או כעד בישיבה פומבית של דיון כאמור בסעיף 13(5), ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21, או

    ...

    (7)הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע בענין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור;

     

    37.אשר לטענה כי הפרסום היה הבעת דעה כבעל דין, אין בידינו לקבל את הטענה. התובע העיד כי לאור הטענות על השימוש בסמים שהעלה הנתבע בכתב הגנתו שהוגש במסגרת התביעה הראשונה הוא חשד כי הנתבע מפיץ מידע זה למעסיקים פוטנציאליים ולכן יזם את השיחה בין ליטל לבין הנתבע, כדי לנסות ולאמת את חשדותיו. הנתבע, במסגרת השיחה מסר חוות דעת על תפקודו של התובע, אולם הרחיב את חוות דעתו וחרג ממנה תוך שמעלה טענות על שימוש בסמים. מכאן, שאין המדובר באמירה שנאמרה בקשר להליך המתנהל, במסגרת כתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים או במסגרת דיון משפטי.

    מכאן, כי לא היה כל מקום להעלות את הטענות על השימוש בסמים ולא חלה עליהן ההגנה הקבועה בסעיף 15(5)(א) .

     

    38.אשר לטענה כי חלה על ההתבטאות הגנת סעיף 15(7), הנתבע בחר להסביר את טעמיו להעלאת הטענות בדבר השימוש בסמים באופן הבא:

    "ואם עובד שהוזהר כמה וכמה פעמים בתחילת עבודתו, שלי יש אלרגיה לנושא הג'וינטים, וזה מה שהוא עשה, זכותי וחובתי להגיד לקולגה שלי לחברה שאני בהחלט יכול להעניק לה שירותי פרסום.. חובתי להגיד להם את כל הדברים הטובים ואת כל הדברים השליליים שאני חושב עליו, כי זוהי האמת המוחלטת שלי" .

     

    העובדה כי זוהי "האמת המוחלטת" של הנתבע לדבריו, אינה הופכת אותה לאמת אובייקטיבית, וזהו בדיוק קו השבר המפריד בין ביטוי החוסה תחת הגנת סעיף 15(7) במסגרת חוות דעת של מעסיק לשעבר לבין ביטוי שאינו חוסה תחתיו. מאחר שקבענו כי אין אמת בטענה בדבר השימוש בסמים, אזי שהתבטאויות מסוג זה אינן מוגנות רק בשל העובדה כי הן נאמרו במסגרת מסירת חוות דעת על ידי מעסיק לשעבר.

    על כן, אנו קובעים כי על ההתבטאויות לא חלות ההגנות הקבועות בסעיפים 15(א)(5) ו-15(7).

     

    39.נוסיף כי מאחר שקבענו כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי התובע עישן ג'וינטים כטענתו וכי אין אמת בפרסום, הרי שלטעמנו חל על הנתבע סעיף 16(ב)(2) הקובע כי:

    "(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:

    ...

     (2)הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;"

     

    הנתבע העיד כי הוא ידע כי התובע נוהג להשתמש בסמים קלים באופן יומיומי משום שיש לו הרבה חברים שקשורים לעולם הקנביס ועל כן הוא מכיר את התחום ואף ידע על השימוש לפי הערכות שבהן השתמש התובע שהכילו ניירות גלגול, פילטרים וקופסת תערובת. אולם הנתבע לא הסביר כיצד הוא ידע כי קופסת התערובת הכילה דווקא קנביס ולא טבק, אותו ניתן גם כן לגלגל בסיגריה. מעבר לכך, על אף שלדבריו יש לו אלרגיה לנושא הג'וינטים ולאחר שהתובע אף קיבל אזהרות בנושא בתחילת העסקתו, המשיך הנתבע להעסיק את התובע עוד ארבעה חודשים לאחר שנודע לו לראשונה כביכול כי התובע מעשן ג'וינטים.

     

    לטעמנו, העובדה כי הנתבע המשיך להעסיק את התובע ארבעה חודשים לאחר שנודע לו על עישון הג'וינטים, אינה עומדת בקנה אחד עם גרסת הנתבע לפיה הוא בעל התנגדות תקיפה לעישון סמים, התנגדות אשר הייתה מובילה לפיטורי התובע בסמוך לגילוי העישון. הנתבע לא סיפק הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע המשיך בהעסקת התובע לאחר ה"גילוי" ומאחר שכבר קבענו לעיל כי לא הוכח בפנינו כי התובע עישן ג'וינטים, הרי שמבחינתנו הנתבע לא היה יכול לנקוט באמצעים סבירים טרם הפרסום להיווכח כי הפרסום הוא אמת, שעה שהוא אינו כזה.

     

    40.כללו של דבר, שוכנענו כי הנתבע פרסם לשון הרע, באומרו על התובע כי השתמש בסמים, עניין שלא הוכח בפנינו. עוד שוכנענו כי לנתבע לא עומדות ההגנות המנויות בחוק, מאחר שהפרסום אינו אמת, לא נעשה בתום לב ואף לא במסגרת מסירת חוות דעת של מעסיק לשעבר.

     

    הסעד הראוי

    41.סעיף 7א לחוק, מסדיר את האפשרות לפסוק פיצוי בגין הוצאת לשון הרע אף בלא הוכחת נזק. וכך קובע הסעיף:

    "..

    (ב)במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.

    (ג)במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק."

     

    42.התובע טען כי יש לראות בפרסום כנעשה תוך כוונה לפגוע, ועל כן כמצדיק פסיקת כפל פיצוי בהתאם לסעיף 7(א)(ג)לחוק, הקובע רף מקסימלי של 143,182 ₪. עוד נתבקש כי בית הדין יוציא צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לפרסם ברבים טענות על השימוש כביכול של התובע בסמים.

     

    43.בשקלנו את הפיצוי הראוי בנסיבות העניין, לוקחים אנו כשיקולים לחומרא את העובדה כי הנתבע לא חזר בו מהאמירה ולא התנצל שעה שהוא יודע כי אין אמת בפרסום וכי נסיבות הפרסום היו במהלך בירור תביעתו של התובע לקבלת זכויות הנובעות מסיום יחסי העבודה אולם אינם נזכרות במכתב הפיטורים או בהתכתבות אחרת בין הצדדים קודם לכן. אולם, לצד שיקולים אלה, קיימים שיקולים נוספים ובהם העובדה כי לא הוכח בפנינו כי הפרסום הגיע לאדם נוסף זולת אל ליטל ולא פורסם במדיה בעלת תפוצה רחבה, כדוגמת פייסבוק או אתר חדשותי וכדומה.

     

    44.סיכומו של דבר אנו סבורים כי בנסיבות המקרה יש להעמיד את הפיצוי לאחר הכפלתו על סך של 30,000 ₪.

     

    סוף דבר

    45.הנתבע ישלם לתובע פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך 30,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.11.14.

    46.ניתן צו האוסר על הנתבע לפרסם ברבים טענות בדבר שימוש כביכול של התובע בסמים.

    47.לאור תוצאת פסק דין זה, ישלם הנתבע לתובע הוצאות המשפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

    ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

     

    ניתן היום, ו' אב תשע"ו, (10 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

    Picture 1

     

     

     

    תמונה 5

     

     

     

    Picture 1

     

    מר יוסף לוין

    נציג ציבור (עובדים)

     

     

    שרון אלקיים, שופטת

     

    מר יואל שפרלינג

    נציג ציבור (מעסיקים)

     

     

     

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ