אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קורן נ' מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר

קורן נ' מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר

תאריך פרסום : 19/12/2017 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
51039-02-15
05/12/2017
בפני השופטת:
רוית צדיק

- נגד -
תובעת:
שרית קורן
עו"ד רנה לפידות
עו"ד בת חן גלעם
נתבעת:
מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר ע"י ב"כ פרקליטות מחוז תל אביב - אזרחי - עו"ד גילה חממי
פסק דין

 

1.השאלות הדרושות הכרעה בהליך זה עניינן בהליך המשמעתי אשר ננקט כנגד התובעת. בהתאם לכך, יש להכריע בשאלה האם כטענת הנתבעת ההליך נערך בהתאם לדין או שמא כטענת התובעת דבקו בהליך ליקויים רבים המצדיקים את ביטול מכתב ההתראה אשר ניתן לה ופסיקת פיצוי כתוצאה מהתנהלות הנתבעת. שאלה נוספת הדרושה להכרעה הינה טענת התובעת לפיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע) .

 

תמצית העובדות הרלבנטיות -

2.הנתבעת הינה מדינת ישראל – משרד החקלאות, יחידת השירותים הווטרינרים

במשרד החקלאות. התובעת מועסקת על ידי הנתבעת החל מיום 1.6.06.

 

3.החל מחודש 10/2010 ועד לחודש 1/16 עבדה התובעת כמנהלת תחום כספים וחשבונות ביחידת השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות (להלן: "היחידה" ו"המשרד" בהתאמה). החל מחודש 1/16 מונתה התובעת לתפקיד גזברית ביחידה אחרת של המשרד, היחידה לשירותים להגנת הצומח.

 

4.אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת זכתה להערכה מקצועית בגין עבודתה. בתחילת חודש 6/14 נערכו בין התובעת לבין סמנכ"ל המנהל ומשאבי האנוש, מר אופן (להלן גם: הסמנכ"ל או מר אופן) שיחות בנוגע לדיווחי השעות של התובעת. בהמשך התנהלה בין התובעת לבין הנתבעת תכתובת אשר עניינה בטענות הנתבעת כי התובעת דיווחה דיווחי נוכחות כוזבים (התכתובת צורפה כנספחים 1 – 15 לתצהיר התובעת).

 

5.במסגרת תכתובת זו, פנה הסמנכ"ל לתובעת ביום 9.6.14 ודרש לקבל את התייחסותה לנוכחותה בעבודה ב - 15 מועדים בחודשים אפריל – מאי 2014

(2.4.14, 3.4.14, 7.4.14, 8.4.14,9.4.14,10.4.14, 27.4.14, 30.4.14, 1.5.14, 5.5.14, 7.5.14, 11.5.14, 13.5.14, 26.5.14, 27.5.14).

 

6.במכתבו זה פורטה שעת הכניסה והיציאה אשר הופיעה בשעון הנוכחות באותו יום, ביחס לכל אחד מ – 15 המועדים אשר במחלוקת. לגבי כל אחד מהמועדים טענה הנתבעת כי התובעת נכנסה או יצאה בשעה שונה מהשעה עליה דיווחה וציינה מהי השעה בה התובעת נצפתה יוצאת או חוזרת בפועל למקום העבודה (מכתבה של הנתבעת צורף כנספח 1 לתצהיר הנתבעת).

 

7.ביום 11.6.14 השיבה התובעת לטענת הנתבעת והכחישה מכל וכל את טענותיה. במכתבה, פירטה התובעת היכן הייתה במועדים אשר במחלוקת ועמדה על כך, כי לגבי חלק מהתאריכים אינה מסוגלת לשחזר היכן שהתה, לאור חלוף הזמן (חודשיים) ומאחר ואופי עבודתה מחייב פגישות ספונטניות מעת לעת, מחוץ ליחידה, ביחידות נוספות של משרד החקלאות הנמצאות בקריית החקלאות, מחוץ לבניין היחידה.

 

8.ביום 26.6.14 נשלח לתובעת זימון לשימוע, עליו חתום המנכ"ל , ד"ר נדב גלאון, במסגרתו הובהר לתובעת כי נערך בעניינה הליך משמעתי בשל דיווחי שעות כוזבים ונשקלת האפשרות לנקיטת אמצעי ענישה של התראה או נזיפה, בהתאם לסעיף 31 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג – 1963 (להלן: חוק המשמעת). התובעת התבקשה למסור את תגובתה בכתב לטענות הנתבעת כנגדה.

 

9.ביום 27.7.14 מסרה התובעת את תגובתה, באמצעות מכתב בא כוחה, בו התייחסה לטענות המפורטות כנגדה, הכחישה אותן וטענה כי מדובר בהתנכלות עקב תמיכתה בקידום מהלך איחוד גזבריות של יחידות המשרד, מהלך אשר יפחית את סמכויות סמנכ"ל ומנכ"ל המשרד. בנוסף, התייחסה התובעת לכל אחד מהמועדים אשר במחלוקת, פירטה מיהם הגורמים עימם נפגשה בכל מועד ומה היו פעולותיה והציגה מסמכים.

 

10.ביום 6.8.14 שלחה הנתבעת מכתב תשובה בו דחתה את טענות התובעת לגבי המועדים אשר במחלוקת. במכתב זה פירטה הנתבעת כי התובעת נצפתה יוצאת ונכנסת ממשרדה בשעות אחרות מהשעות בהן לטענת עבדה. עוד טענה הנתבעת כי הינה פוסלת את תשובות התובעת, בשל עדויות עובדים שונים אשר לא ראו את התובעת במחלקה בשעות עבודתה.

 

11.ביום 10.8.14 פנתה התובעת לנתבעת בכתב פעם נוספת, באמצעות ב"כ, ודרשה כי מלוא הראיות עליהן מבססת הנתבעת את סירובה לקבל את הסברי התובעת לגבי היעדרויותיה יועברו לידה לרבות שמות ותפקידי עובדי היחידה, אשר מוזכרים במכתב הנתבעת והמפריכים לטענת הנתבעת את טענות התובעת.

 

12.ביום 21.8.14 סירבה הנתבעת לבקשת התובעת להעביר לידיה את הראיות המבוקשות. הנתבעת הבהירה כי טענותיה כנגד התובעת נסמכות על האמור" הצהרות , תצפיות ועדויות...ההצהרות כולן נסמכות על מידע שנבדק על ידי מר עופר אופן, סמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש בשירותים הווטרינריים ומנהלה של העובדת, ושל הגב' ליאת שלמה, מנהלת תחום משאבי אנוש בשירותים הווטרינריים. עמדתנו היא כי הפרטים שנמסרו על ידנו מספקים בכדי לאפשר לעובדת להשיב על מכתב השימוע...".

 

13. ביום 31.8.14 חזרה התובעת על טענותיה לפיה הליך השימוע אשר נערך לה אינו כדין, מאחר ולא מוצגות בפניה כל הראיות עליהן מבוססות הטענות כנגדה וביקשה לקבל את כל הראיות, טרם פנייה לערכאות. במכתב זה, הוסיפה וטענה התובעת כי התברר לה כי הנתבעת מונעת ממנה קידום בדרגה, במסגרת קיצור הפז"ם על כן מדובר באמצעי משמעת פסול אשר אף לא בא לידי ביטוי בהחלטת הנתבעת.

 

14.ביום 30.9.14 דחתה הנתבעת את בקשת התובעת והבהירה כי התקבלה החלטה בעניינה על ידי מנכ"ל היחידה והוחלט לנקוט כנגדה באמצעי משמעת של התראה כמפורט להלן: "לאור האמור, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 31 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג - 1963, אני מתרה בך על התנהגותך ומקווה כי התנהגות זו לא תשנה בעתיד".

 

15.ביום 26.10.14 פנתה התובעת לנתבעת וביקשה לבטל את ההחלטה, נוכח הליקויים המשמעותיים אשר נפלו בהליך המשמעתי ואופן קבלת ההחלטה בעניינה. התובעת שבה וחזרה על בקשתה לקבל את מלוא הראיות עליהן התבססה החלטת הנתבעת בעניינה.

 

16.ביום 18.11.14 דחתה הנתבעת את טענות התובעת ובקשתה לקבל לידיה את הראיות. הוסיפה וטענה הנתבעת כי החלטת סמנכ"ל משאבי אנוש שלא לקצר לתובעת פז"ם אינה מהווה עיכוב דרגה, אלא מדובר בהחלטה ניהולית של הסמנכ"ל, אשר מבוססת על תפקודה של התובעת.

 

17.ביום 8.12.14, בחלוף כחודשיים ימים לאחר החלטת הנתבעת, כתבה הנתבעת מכתב נוסף, בו הודתה הנתבעת כי ההחלטה בעניינה של התובעת התקבלה בחוסר סמכות לכן הודיעה כי ההחלטה אושרה פעם נוסף על ידי הנתבעת, לאחר שניתנה הסמכות לעשות כן:" בשל טעות ובחוסר ידיעתי, לא הייתה בידי סמכות לפי סעיף 31 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג – 1963 להתראה, משלא הואצלה לי באופן רשמי על ידי שר החקלאות ופיתוח הכפר. 3. ביום 12.11.14 הואצלה לי הסמכות לפי סעיף 31 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג – 1962 (פורסם בי"פ 6919). 4. כעת משתוקנה הטעות כאמור, שבתי ובחנתי את העובדות, את המידע שהובא לידיעתי, לרבות ההזדמנויות השונות שנתנו לך להתייחס לטענות שהוצגו בפנייך בעניין זה...אני מאשרר את החלטתי מיום 26.6.14 ומתרה בך על התנהגותך כפי שפורטה שם וחוזר ומביע תקוותי כי התנהגות זו לא תשנה בעתיד" (מכתבה של הנתבעת צורף כנספח 15 לתצהירה של התובעת).

 

עדים וראיות-

18.מטעם התובעת העידו התובעת וכן גב' נורית אליהו, עובדת מחלקת הגזברות במשרד החקלאות אשר שימשה כממונה על התובעת, הגב' אורלית שאוליאן, חשבת משרד החקלאות, ד"ר דגנית בן דוב, הממונה על צער בעלי חיים בשירותים הווטרינריים ומר נמרוד קליין, אשר עבד כרפרנט פיננסי של משרד החקלאות.

 

19.מטעם הנתבעת העידו ד"ר נדב גלאון, מנהל השירותים הווטרינריים במשרד (להלן גם: המנכ"ל) וכן מר עופר אופן, סמנכ"ל בכיר למנהל ומשאבי אנוש בשירותים הווטרינריים של משרד החקלאות.

 

עיקר טענות הצדדים-

20.לטענת התובעת הינה עובדת טובה ומוערכת ביחידת השירותים הווטרינרים אשר זכתה להערכה רבה של כל הגורמים המקצועיים ביחידה. התובעת הציגה את התייחסותה לגבי כל אחד מ – 15 המועדים אשר במחלוקת ופירטה מה עשתה בכל אחד ממועדים אלו.

 

21.לטענת התובעת, מספר חודשים עובר לתחילת ההליך המשמעתי כנגדה החל הליך של איחוד הגזבריות השונות במשרד החקלאות ליחידה אחת, אשר תהיה כפופה בפן המנהלי ובפן המקצועי, אל יחידת החשבות הארצית. רפורמה זו מיועדת להוציא את יחידת הגזברות מאחריותו ושליטתו של סמנכ"ל היחידה ולהעבירה ליחידת הגזברות על כן נתקלה בהתנגדות הסמנכ"ל והמנכ"ל.

 

22.התובעת ציינה כי הביעה תמיכתה בהליך איחוד הגזבריות ולאחר שסירבה לאשר התקשרויות עם ספקים שבוצעו לטענתה שלא כדין, החל מסע רדיפה כנגדה ויוחסו לה דיווחים פיקטיבי של שעות עבודה.

 

23.התובעת טענה כי נפלו פגמים חמורים באופן ביצוע ההליך המשמעתי בעניינה ונעשה הוא בחוסר סמכות. התובעת פירטה כי בהתאם לסעיף 31 לחוק המשמעת, הגורם המוסמך להעניש עובד בהתראה הם השר או המנהל הכללי. בהתאם לילקוט הפרסומים 5782 מיום 3.3.08, הואצלה סמכות זו לסגנית המנהלת הכללית הבכירה למנהל ומשאבי אנוש במשרד החקלאות ולא למנכ"ל. לפיכך, החלטת המנכ"ל בעניינה בוצעה בחוסר סמכות. הוסיפה וטענה התובעת כי סעיף 45.131 לתקשי"ר קובע איסור על הקמת ועדות תוך משרדיות לבירור תלונות ו/או חשד לעבירות משמעת. הואיל והמנכ"ל לא מונה לחוקר משמעת על ידי נציבות המדינה ואותם הגורמים אשר ביצעו את הבירור הם הגורמים ביחידה שביקשו לסכל את עבודתה, התוצאה היא כי ההליך אינו תקין.

 

24.עוד טענה התובעת כי הנתבעת פעלה בניגוד לדין, מאחר וסירבה להציג בפניה את מלוא הראיות אשר עומדות כנגדה ובכך מנעה ממנה את האפשרות ממשית להתגונן כדבעי.

 

25.התובעת הוסיפה וטענה כי החלטת הנתבעת לוקה בחוסר סבירות קיצוני ומבלי שניתן משקל לראיות התובעת, כאשר תוצאות הליך השימוע היו ידועות מראש. המנכ"ל בחר שלא להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות התובעת ולהיפגש עמה אלא הסתמך בהחלטתו באופן מלא על דיווח מעוות שקיבל מהסמנכ"ל.

 

26.הוסיפה התובעת, כי יש טעם נפגם בכך שהנתבעת נמנעה במכוון מלהגיש תצהיר מטעם מי שתצפתה על התובעת ועקבה אחריה, מנהלת משאבי האנוש, גב' ליאת שלמה, אשר על סמך גרסתה הוכרע גורלה ויש לזקוף זאת לחובת הנתבעת.

 

27.כפועל יוצא מהתנהלות הנתבעת נגרמו לתובעת נזקים כלכליים לטענתה. עוד פרטה התובעת כי מתן התראה משפיע על קידומה ואף ניתנה החלטה שלא להעניק לה קיצור דרגה, למרות שמדובר בהחלטה אשר ניתנה בהעדר סמכות.

 

28.לאור האמור לעיל, טענה התובעת כי הינה זכאית לסעד הצהרתי, ביטול העונש התראתי אשר הוטל עליה. בנוסף, טענה התובעת כי הינה זכאית לפיצוי בגין עריכת שימוע ללא סמכות ובניגוד לדין בסך 30,000 ₪. כן ביקשה התובעת כי בית הדין יפסוק פיצוי בגין התנכלות ועוגמת נפש בהתאם לשיקול דעתו.

 

29.עוד טענה התובעת כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק איסור לשון הרע, כאשר במסגרת הליכי הבירור, פנתה לעובדים שונים במשרד החקלאות ופירטה בפניהם את הליכי המשמעת המתקיימים ואת ההאשמות כנגד התובעת. בנוסף, במסגרת דיון רב משתתפים אשר התנהל במשרד החקלאות בנוגע למהלך איחוד הגזבריות, נערך דיון על ההליך המשמעתי המתנהל כנגדה. התנהלותה זו של הנתבעת, עולה כדי הוצאת דיבה ולכן הינה זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הוצאת דיבה ולשון הרע בסך 50,000 ₪.

 

30.הנתבעת טענה מנגד, כי בתחילת חודש אפריל 2014, שטחה מנהלת משאבי אנוש, גב' ליאת שלמה את חשדותיה בפני הסמנכ"ל, לפיהם דיווחי הנוכחות של התובעת אינם משקפים את נוכחותה בעבודה, וקיימים פערים בין השעה בה נכנסה או יצאה התובעת ממשרדה, לבין שעת הדיווח במערכת הנוכחות. בעקבות זאת, הנחה הסמנכ"ל את גב' שלמה לבצע רישום של המועדים בהם התובעת נעדרת ממשרדה.

 

31.כתוצאה מכך זימן הסמנכ"ל את התובעת לבירור והציג בפניה את החשדות בדבר הדיווחים הכוזבים הנרשמים על ידה. התובעת טענה כי בשעות בהן אינה נוכחת במשרדה היא נמצאת במשרד החקלאות (הסמוך למשרדי הנתבעת), אוכלת בהפסקות צהריים וכיו"ב. התובעת התבקשה לבדוק את הטענות ולמסור הבהרות לגבי היעדרויותיה. בהמשך, נערכה פגישה נוספת בין סמנכ"ל והתובעת וסוכם כי תועבר להתייחסותה רשימת מועדים בחודשיים האחרונים בהם קיים חשד כי לא נכחה בעבודתה כמדווח על ידה.

 

32.לאחר מכן נוהלה תכתובת בין הצדדים, במסגרתה הובהר לתובעת כי נשקלת האפשרות לנקוט כנגדה בהליך משמעתי של התראה או נזיפה. ההליך המשמעתי בעניינה של התובעת התנהל כדין וניתנה לתובעת ההזדמנות מלאה להתייחס לטענות המופנות כנגדה.

 

33.לטענת הנתבעת, אמצעי המשמעת אשר ננקט הינו סביר ומידתי ואף מקל עם התובעת. הוסיפה והבהירה הנתבעת כי כחודשיים לאחר מכן, וללא קשר לעניינה של התובעת, הסתבר לנתבעת כי לא נעשתה האצלה רשמית של הסמכות לנקוט כנגד התובעת באמצעי משמעת על כן פורסמה האצלת הסמכויות בילקוט הפרסומים. בהתאם לכך, שב ובחן מנהל השירותים הווטרינריים את כל המידע שהובא לידיעתו בעניינה של התובעת והחליט לאשרר את החלטתו. לפיכך, יש לדחות את כל טענות התובעת ביחס להליך המשמעתי שנערך לה. כמו כן, יש לדחות את טענות התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש, כאשר התובעת אף לא כימתה את רכיב תביעתה ולא שילמה אגרה בגינו.

 

34.אשר לפיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע טענה הנתבעת כי דינו להידחות על הסף, לאור סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, אשר מתייחס לפרסום אשר המפרסם חייב לעשות על פי דין ואשר אינו מותנה בדרישה של אמיתות הפרסום או תום לב.

 

35.הוסיפה וטענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות על הסף בהעדר הפירוט הנדרש בתביעות על פי חוק איסור לשון הרע והפסיקה מכוחו. התובעת אינה מפרטת את האמירות המהוות לשיטתה את לשון הרע באופן שאינו מאפשר לנתבעת להתגונן. כן טענה הנתבעת כי בכל הנוגע להליך המשמעתי שהתנהל בעניינה של התובעת, לא נאמר דבר אשר מהווה לשון הרע וחורג מתחום הסביר וממילא לא הייתה כוונה לפגוע בתובעת.

 

36. עוד טענה הנתבעת, כי כל שנאמר תוך כדי ההליך המשמעתי ובעניינו היה אמת, נאמר בתום לב ויש בו עניין לציבור לכן עומדות לנתבעות הגנות הקבועות בסעיפים 14, 15(1)-(4), 15(7)-15(8), 16 ו – 19 לחוק איסור לשון הרע. בנוסף, התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק, לא הוכח קשר סיבתי בין הפרסומים לנזק הנטען והתובעת אף לא פעלה להקטנת נזקיה.

 

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית-

37.דומה כי כיום אין עוד צורך להזכיר כי זכות השימוע היא חלק מחובת המעסיק לפעול בתום לב ובדרך מקובלת ובכלל זאת, על המעסיק לפרט בפני העובד את הטענות שיובילו להכרעה בגורלו על מנת שהעובד יוכל לממש את זכות הטיעון שלו במלואה ולנסות ולשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו (ע"ע (ארצי) 1027/01 גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, ד"ע לח 455 (2003).

 

38.בהתייחס לבחינה הצורנית של חובת השימוע נפסק כי (ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ – שמיר, פורסם בנבו, 13.1.2011): "על מנת לקיים את חובת השימוע, אין משמעות הדבר כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסויימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. לא דומה מקרה בו התשתית העובדתית או האחרת לפיטורים רחבת היקף למקרה פשוט. זאת ועוד, לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להבחן בנסיבותיו".

 

39.בכל הקשור לזכות השימוע ביחס לטענות אשר מייחסות לעובד עבירת משמעת, נפסק כי (ע"ע 415/06 דני מלכה נגד שופר סל, פורסם בנבו, ניתן ביום 15.7.07): "...כך דרך כלל. על אחת כמה וכמה כאשר המעסיק מייחס לעובד עבירת משמעת חמורה, או עבירה של גניבה. במקרים כגון אלה, עלולות להיגזר על העובד סנקציות חמורות ביותר, עד כדי שלילת זכותו לפצויי פיטורים, בנוסף לפגיעה בשמו הטוב ובעתידו התעסוקתי. על כן, לא יכסה המעסיק מפני העובד את החשדות המיוחסים לו, אלא ישטח אותם בפני העובד, באופן שיהא בידיו להפריכן, או לשכנע את מעסיקו, כי אין ממש באותם חשדות, כולם או מקצתם. וכבר פסקנו בפרשת לינדר: "ככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כן מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו להזים אותן טענות, או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מן ההחלטה".

 

40.בהתאם להלכה הפסוקה הפיקוח השיפוטי על החלטת הרשות, ייעשה לאור הכללים המקובלים להתערבות בהחלטה מנהלית (בגץ 5562/07 עו"ד דרור שוסהיים נ' שר לבטחון פנים, ניתן ביום 23.7.07):"אשר לתוכן הפיקוח השיפוטי, הוא מופעל על-פי כללים מקובלים להתערבות בהחלטה מינהלית, על-פיהם בוחן בית המשפט האם ההחלטה חורגת מסמכות, או פוגעת בכללי הצדק הטבעי, האם היא נגועה בשיקול זר, או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשם של דברים".

 

הליך משמעתי בשירות המדינה-

41.בכל הקשור להליך חקירה של עבירת משמעת במדינה, קובעת פסקה 45.122 לתקשי"ר כדלקמן: "אופן הטיפול של משרדי הממשלה בעבירות משמעת: (א) נודע למשרד על חשד לביצוע עבירת משמעת שהתבצעה במשרד, ידווח האחראי באופן מיידי לאגף חקירות בנציבות שירות המדינה על פרטי העבירה והמעורבים בה, ויידע אודותיה את אגף התביעה בנציבות שירות המדינה;

(ב)התקבל דיווח באגף החקירות על תלונה או חשד לעבירה כאמור לעיל, יחליט מנהל אגף חקירות באם לפתוח בהליך של חקירה משמעתית כנגד העובד. סבר מנהל האגף כי יש מקום לפתוח בחקירה בחשד לעבירה כאמור לעיל, יחליט אם לבצע את החקירה באגף החקירות או אם יש מקום להעביר את החקירה לטיפול המשרד. מנהל אגף חקירות רשאי אף להורות על עריכת חקירה משולבת שתתנהל במקביל באגף חקירות משמעת ובמשרד הנוגע בדבר אם סבר כי בנסיבות העניין יש הצדק מקצועי לכך;

(ג) חקירת התלונה במשרדים השונים ,תיעשה על-ידי מי שמונה לחוקר משמעת במשרד, תוך תיאום מלא עם מנהל אגף חקירות בנציבות שירות המדינה ובכפוף להנחיותיו;

(ד)בסיום החקירה במשרד יועבר תיק החקירה ביחד עם מסמך סיכום חקירה, למנהל אגף חקירות לצורך בחינה מקצועית של התיק והעברתו להמשך טיפול באגף התביעה של נציבות שירות המדינה ".

 

42.סעיף 31 לחוק המשמעת קובע מי רשאי לנקוט באמצעי משמעת של התראה כנגד עובד בשירות המדינה:

"31.(א)שר או מנהל כללי רשאים, בשל מעשה או מחדל של עובד שיש בהם משום עבירת משמעת, לנקוט כלפי העובד באחת מאלה:

(1)התראה;

(2)נזיפה.

(ב)שר או מנהל כללי לא ינקטו באמצעי כאמור אלא לאחר שניתנה לעובד הזדמנות להביא טענותיו לפניהם או לפני מי שהם הסמיכו לכך.

(ג)אמצעי כאמור בסעיף זה לא ייחשב כאמצעי משמעת לענין סעיף 62".

 

43.פיסקה 45.22 לתקשי"ר קובעת כי:

"השר, המנהל הכללי וכן בעל משרה שמונה לצורך זה על-ידי השר בהמלצת ועדת השירות, רשאים להתרות או לנזוף בעובד על מעשה או על מחדל שיש בו משום עבירת משמעת" .

 

44.פיסקה 45.224 לתקשי"ר קובעת:

" (א) התראה או נזיפה לפי פסקה 45.222 תינתן לאחר שניתנה לעובד הנדון הזדמנות להשמיע או להסביר בעל- פה או בכתב את מעשיו;

(ב) התראה או נזיפה תינתן בכתב והעתק ממנה יישלח לנציבות שירות המדינה ולוועד העובדים המקומי, מחוץ למקרים שבהם נראה לנותן ההתראה או הנזיפה כי בלתי רצוי, לאור הנסיבות, לשלוח העתק מההתראה או מהנזיפה לוועד העובדים".

 

מן הכלל אל הפרט-

45.לאחר ששקלתי בכובד ראש את כלל העדויות, הראיות והחומר בתיק, שוכנעתי כי בהליך המשמעתי אשר נערך לתובעת נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורשו של ההליך אשר פגעו בזכות התובעת להתגונן כנגד הטענות אשר הועלו נגדה, מהטעמים הבאים -

 

46.ראשית, התובעת הוכיחה כי לא הובאו לידיעתה הראיות אשר היוו את הבסיס להחלטת הנתבעת לנקוט כנגדה באמצעי המשמעת. במהלך ההליך המשמעתי, הציגה התובעת הסברים ביחס לכל אחד לכל אחד מ – 15 המועדים אשר במחלוקת (מכתבה של התובעת מיום 27.7.14 צורף כנספח 5 לתצהירה). הנתבעת הודיעה לתובעת כי טענותיה מתקבלות ביחס לשני מועדים, באשר ליתר המועדים, דחתה הנתבעת את ההסברים אותם מסרה התובעת (ס' 6 למכתבה של הנתבעת מיום 6.8.14, צורף כנספח 6 לתצהירה של התובעת).

 

47.תגובת הנתבעת וסירובה לקבל את הסברי התובעת, התבססה על טענתה כי התובעת נצפתה נכנסת או יוצאת ממשרדה בשעות אחרות מהשעות עליהן דיווחה. לגבי המועד 2 באפריל 2017 כתבה הנתבעת: "...העובדת נצפתה יוצאת בשעה 16:30 ממשרדה...". לגבי המועד 3 באפריל 2014 נכתב כי:"...העובדת נצפתה נכנסת לבניין ההנהלה בשעה 8:24". לגבי המועד 7 באפריל 2014 נכתב:"...העובדת נצפתה ותועדה נכנסת למשרד בשעה 8:22".ביחס ליום9 באפריל 2017נכתב:"...העובדת נצפתה נכנסת למשרד בשעה 8:33". לגבי המועד 1 במאי 2014:"...העובדת נצפתה יוצאת מהמשרד ברכבה בסביבות השעה 17:00" (ס' 6 למכתבה של הנתבעת מיום 6.8.14, צורף כנספח 6 לתצהירה של התובעת).

 

48.כן הובהר על ידי הנתבעת, כי בוצעה בדיקה עם עובדות המחלקה בה עבדה התובעת וכן עם עובדים נוספים במשרד, אשר לא ראו את התובעת במחלקה: "משנשאלו עובדות המחלקה שנכחו בשעות אלו לגבי נוכחותה, ענו כי בוודאות לא ראו אותה. גם עובדים אחרים שנכחו באותה שעה במשרדם, העידו כי העובדת לא נכחה במשרד או במסדרון הקומה"(תשובת הנתבעת ביחס לתאריכים 7.4.14, 9.4.14, 10.4.14, ס' 6 למכתב הנתבעת מיום 6.8.14, צורף כנספח 6 לתצהירה של התובעת).

 

49.התובעת ביקשה כי הנתבעת תבהיר מי הגורמים אשר ערכו את התצפית עליה התבססה הנתבעת, שמות עובדי היחידה עימם שוחחה הנתבעת וכן כל מידע רלבנטי בעניין זה (מכתבה של התובעת מיום 10.8.14, נספח 7 לתצהיר התובעת).

 

50.הנתבעת סירבה לבקשת התובעת בטענה כי:" לעניין בקשתך לקבל מידע, ראיות ומסמכים המתעדים את חשדותינו - התשובות שהועברו אליכם במכתבנו מיום 6.8.14 נסמכות על הצהרות, תצפיות ועדויות המעידות על כך שהעובדת לא נכחה במשרד שעות שמצוינות במכתבנו. ההצהרות כולן נסמכות על מידע שנבדק על ידי מר עופר אופן, סמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש בשירותים הווטרינריים ומנהלה של העובדת, ושל הגב' ליאת שלמה, מנהלת תחום משאבי אנוש בשירותים הווטרינריים. עמדתנו היא כי הפרטים שנמסרו על ידנו מספקים בכדי לאפשר לעובדת להשיב על מכתב השימוע שנשלח לה ביום 26.6.14" (מכתבה של הנתבעת מיום 21.8.14, נספח 10 לתצהיר התובעת).

 

51.התובעת חזרה על בקשתה לקבל לידיה את המידע הרלבנטי במכתבים נוספים

לנתבעת (ר' מכתבה של התובעת מיום 31.8.14, נספח 10 לתצהיר

התובעת וכן מכתבה של התובעת מיום 26.10.14, נספח 13), אולם הנתבעת חזרה על סירובה (ר' מכתבה של הנתבעת מיום 30.9.14, נספח 12 לתצהיר התובעת).

 

52.במסגרת ההליך בבית הדין, התברר כי הגורם אשר ערך את התצפיות והמעקב אחר שעת כניסתה ויציאתה של התובעת, הייתה מנהלת משאבי אנוש בנתבעת, אשר העלתה את החשדות בעניין התובעת כעולה מתצהיר הסמנכ"ל : "בתחילת חודש אפריל 2014, הובאו לידיעתי חשדות מנהלת משאבי אנוש, גב' ליאת שלמה (להלן: גב' שלמה) ולפיהם דיווחי הנוכחות של התובעת אינם משקפים את נוכחותה בפועל בעבודה, וקיימים פערים של שעות ספורות, בכל פעם, בין השעה בה נכנסה או יצאה התובעת ממשרדה, לבין שעת הדיווח במערכת הנוכחות. 9. בעקבות זאת, הנחיתי את גב' שלמה לבצע רישום של המועדים שבהם התובעת נעדרת ממשרדה. אציין כי חדרה של גב' שלמה נמצא באותו מסדרון, בסמוך לחדרה של התובעת. 10. בתחילת חודש מאי 2014, גב' שלמה העבירה אלי את הנתונים שאספה וציינה מספר מועדים בהם היה פער בין נוכחותה של התובעת במשרד לבין הדיווחים במערכת הנוכחות, וזאת לאחר שבדקה בפועל את נוכחותה של התובעת במשרד"(סעיף 8 לתצהיר).

 

53.מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת סירבה למסור לתובעת במסגרת ההליך המשמעתי, את פרטי העובדים איתם שוחחה ומה הייתה תמצית דבריהם אף שעמדתם היוותה נדבך מרכזי בהחלטת הנתבעת. בהליך המשמעתי אף לא הובא לידיעת התובעת העובדה כי החלטת הנתבעת מבוססת על תצפיות אותן ערכה מנהלת משאבי אנוש היושבת, לגרסת הנתבעת, בחדר הסמוך לחדרה של התובעת.

 

54.התנהלות הנתבעת, אשר הסתירה מהתובעת את הראיות עליהן ביססה את החלטתה (מעורבות מנהלת משאבי האנוש, התצפיות אותן ערכה וכן את זהות העובדים הנוספים ומהות הבדיקה אשר נערכה עימם), פגעה ביכולת התובעת להתמודד עם הטענות המופנות כנגדה ועומדת בניגוד לכללי הצדק הטבעי. לא מצאתי כל הסבר אשר יש בו כדי להצדיק את החלטת הנתבעת להסתיר ראיות אלו ולהעלימן מידיעת התובעת במסגרת ההליך המשמעתי. התנהלות הנתבעת הובילה לתוצאה על פיה התובעת לא יכלה להפריך את הטענות כנגדה אשר הועלו על ידי גורמים עלומים כאשר התובעת אינה יודעת את זהותם. דברים אלו נכונים ביתר שאת עת מדובר בתצפית אשר נערכה על ידי עובדת בתפקיד ניהולי, מנהלת משאבי אנוש בנתבעת , ללא כל הצדקה להסתרת המידע ואת מעורבותה בהליך.

 

55.מתשובת הנתבעת בהליך המשמעתי אף עולה חשש להטעיה, שכן הנתבעת השיבה לתובעת כי החלטתה נסמכת על מידע אשר הועבר למנהלת משאבי האנוש ולא על מידע אשר נאסף על ידי מנהלת משאבי האנוש (ר' ס' 2 למכתב הנתבעת מיום 21.8.14, נספח 9 וכן ס' 1.9 למכתבה של התובעת מיום 31.8.14, נספח 10 לתצהיר התובעת).

 

56.שנית, הפגמים אשר נפלו בהליך המשמעתי לא רופאו בהליך זה. בהליך אשר התנהל לפניי, הנתבעת לא פירטה על בסיס אילו עדויות מבין עדויות העובדים נדחו ההסברים אותם מסרה התובעת. נוסף על כך, הנתבעת לא זימנה לעדות את מנהלת משאבי האנוש, אשר ערכה את התצפיות אחר התובעת, אף שעדותה מתייחסת לחלק מהותי בהחלטת הנתבעת ולא היה כל קושי לזמנה לעדות. מדובר בעובדת בתפקיד ניהולי אשר בגין חשדותיה ועל בסיס תצפיותיה, התנהל הליך משמעתי כנגד התובעת. לפיכך, אין די בעדות הסמנכ"ל, מר אופן, אשר עדותו ביחס לתצפיות אחר התובעת הינה עדות מפי השמועה. סבורני כי בנסיבות מקרה זה עת מדובר בעדה מהותית ומרכזית להוכחת הטענות המופנות כלפי התובעת, הימנעות מזימונה לדיון פועלת לרעת הנתבעת(בכל הקשור למעמדה של עדות מפי השמועה, כאשר המדובר בסוגיה מהותית, ר' עע (ארצי) 55167-12-13 גלעד סער נ' מרום מינוף בע"מ , פורסם בנבו, ניתן ביום 16.6.14).

 

57.אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי חובת זימון מנהלת משאבי אנוש לדיון מוטלת על התובעת, אשר זימנה לעדות 4 עדים נוספים מטעמה. די בטענות אותן העלתה התובעת בתצהירה ביחס לפגמים אשר נפלו בהליך, כפי שעלו גם מהעדויות הנוספות אשר נשמעו בפני, כדי להעביר את הנטל לנתבעת בעניין זה, שעה שמנהלת משאבי האנוש הינה עובדת פעילה של הנתבעת ואף נכחה באולם בעת דיון ההוכחות.

 

58.שלישית, הוכח בפניי כי הליך הבירור בוצע בניגוד להוראות התקשי"ר ואף בחוסר סמכות. כאמור לעיל, הנתבעת הודתה כי נאלצה לאשרר את ההחלטה בדבר מתן התראה לתובעת, מאחר וההחלטה הראשונית בעניינה של התובעת, ניתנה בחוסר סמכות (ס' 27 לתצהיר הסמנכ"ל, נספח נת11 לתצהיר הסמנכ"ל).

 

59.אין בידי לקבל את טענת התובעת כי הנתבעת לא הייתה רשאית לאשרר את החלטתה בדיעבד, מאחר ומדובר בגוף שיפוטי אשר קיבל החלטה בחוסר סמכות. עם זאת, מצאתי כי טרם אשרור ההחלטה על ידי הנתבעת, אשר בוצעה כחודשיים לאחר קבלת ההחלטה (נספח נת11 לתצהיר הסמנכ"ל), היה על הנתבעת לאפשר לתובעת למסור את תגובתה ולהעלות את טיעוניה בעניין זה, לרבות לעניין חלוף הזמן ממועד קבלת ההחלטה. חרף זאת, פעלה הנתבעת באופן חד צדדי ואשררה את ההחלטה מבלי שאפשרה לתובעת לממש את זכות הטיעון קודם לכן. עוד אציין, כי בענייננו הנתבעת לא הוכיחה כי הליך המשמעת בוצע תוך תיאום עם מנהל אגף החקירות וכי ממצאי הבירור אשר נערך במשרד, הועברו למנהל אגף החקירות (כנדרש בפסקה 45.122 לתקשי"ר, ר' לעיל).

 

60.בהקשר זה, שקלתי גם את טענת הנתבעת כי לא ניתן לראות בבירורים שביצעו מנהליה "מעקב" או "חקירה" פסולים, מאחר ומדובר ב"בירורים פשוטים ביותר" (ס' 28 לסיכומים). מהראיות ומהעדויות עלה כי מדובר בתצפית ומעקב אחר העובדת, אשר נמשכו כחודשיים ימים (אפריל – יוני 2014) והתבססו על גרסת הנתבעת עצמה, על תצפיות ועדויות של עובדים שונים על כן, מדובר אפוא בהליך רחב יריעה לפיכך דין טענת הנתבעת בעניין זה , להידחות.

 

61.נוסף על האמור לעיל, מדובר במעסיק ציבורי (משרד ממשלתי) ובהליך אשר בסיומו העובדת חשופה לאמצעי משמעת (התראה או נזיפה, בהתאם לס' 31 לחוק המשמעת), כאשר לאמצעי המשמעת הננקט כנגד העובדת עלולות להיות משמעות והשפעה בנוגע לקידומה של העובדת לתפקידים ולמשרדים אחרים בשירות המדינה (ר' למשל, ס' 13 לתצהיר התובעת). בהקשר זה, טענה הנתבעת כי כוונתה הראשונית הייתה לערוך לתובעת שיחת אזהרה משרדית (ס' 15 לתצהירו של הסמנכ"ל). לפיכך, שעה שהנתבעת בחרה שלא לפעול כך והחליטה לנקוט בהליך משמעתי כנגד התובעת, עליה להקפיד הקפדה יתרה ולנהלו בצורה נאותה בהתאם לכללי מנהל תקין ומתן אפשרות לעיין במידע העומד בבסיסי ההחלטה כנגד התובעת.

 

62.מטעמים אלו, אני דוחה את טענת הנתבעת כי מאחר ומדובר בהתראה בלבד, לא נפל פגם בהליך המשמעתי. אין בחומרת אמצעי המשמעת אשר ננקט כנגד הנתבעת, אשר הינו אמצעי מהדרגה הנמוכה, כדי להכשיר את הפגמים המהותיים אשר נפלו בהליך המשמעתי. דברים אלו נכונים מקל וחומר, לאור טיב הטענות אשר מועלות כנגד התובעת, דיווח שעות כוזב ונוכח מעמדה כעובדת מדינה אשר מכתב ההתראה עשוי לשמש אמצעי כנגדה ולהוות שיקול בקבלת החלטה בעניינה בין אם קידומה במדרג הדרגות ובין אם במעבר לתפקידים אחרים בשירות המדינה.

 

63.רביעית, התובעת הוכיחה כי ההחלטה בעניינה התקבלה, עוד טרם נשמעו מלוא טענותיה. במכתב הנתבעת מיום 21.8.14 התבקשה התובעת למסור את תגובתה להיעדרויותיה בשני מועדים (ס' 4 למכתב, נספח 9 לתצהיר התובעת). באותו המכתב ממש, עוד טרם מוצתה זכות הטיעון של התובעת, הבהירה הנתבעת לתובעת כי ההחלטה בעניינה כבר התקבלה וכך נכתב: "כפי שציינו זה מכבר, העדויות והמידע אשר נמצאים בידנו, מספקים מבחינתנו כדי להניח תשתית ראייתית חזקה ומבוססת לפיה העובדת דיווחה דיווחים כוזבים"(ס' 3 למכתב).

 

64. בהמשך לכך, אף שהתובעת הגישה לנתבעת הסברים נוספים ביחס למועדים אשר במחלוקת, לא התייחסה הנתבעת להסברים אלו בהחלטתה. החלטת הנתבעת לא הייתה מפורטת ולא ניתנה בה התייחסות למלוא טענות התובעת(החלטת הנתבעת צורפה כנת 9 לתצהיר הנתבעת). מעדות המנכ"ל, מר גלאון, עלה כי החלטת הנתבעת ניתנה לאחר ששמע את עדות הסמנכ"ל, עמו נפגש(עמ' 6 לפ', ש' 14 - 24). בהמשך הבהיר המנכ"ל כי אין כל רלוונטיות למבצע הברור והמעקב, מאחר ולדידו מדובר בכפיף ישיר שלו(עמ' 6 לפ' ש' 31-32). סבורני כי דבק פגם נוסף בהתנהלות הנתבעת והוא העדר איזון בשמיעת טענות הצדדים. מחד גיסא נשמעו ונשקלו מכלול עדויות עדי הנתבעת אולם מאידך גיסא, לא שמרה הנתבעת על איזון ולא אפשרה לצד השני היא התובעת, להציג את גרסתה בפני מקבל את ההחלטה.

 

65.חמישית, הנתבעת לא שקלה באופן מספק את כלל השיקולים אותם נדרשה לשקול במסגרת ההליך. עיון בנימוקי הנתבעת ובתכתובת בין הצדדים (נספחים 1-15 לתצהיר התובעת), מעלה כי טענת הנתבעת היא כי התובעת העבירה את כרטיס הנוכחות בשעת בוקר מוקדמת או בשעת ערב מאוחרת בעוד התובעת לא עבדה בפועל בשעות אלו.

 

66.לטענת הנתבעת, במחצית מהמועדים אשר במחלוקת, העבירה התובעת את כרטיס הנוכחות בסביבות השעה 6:30 בבוקר בעוד בפועל נצפתה במשרד רק כשעה – שעתיים מאוחר יותר. במחצית השנייה של המועדים אשר במחלוקת, טענה הנתבעת כי התובעת דיווחה על יציאה בסביבות השעה 19:00-20:00, בעוד בפועל יצאה מהיחידה כבר בשעות אחר הצהריים, כשעה – שעתיים קודם לכן בממוצע (מכתבה של הנתבעת מיום 8.6.14, צורף כנספח 1).

 

67. התובעת הוכיחה כי מדובר בשעות אשר הינן חלק מדפוס עבודתה (עמ' 22 לפר' ש' 20 – 28) נוכח העובדה כי חלק מהפגישות נערכות בשעות אחר הצהריים המאוחרות (ר' עדותה של הגב' אליהו, בעמ' 13 ש' 15 – 20, הגב' שאוליאן בעמ' 7, ש' 26 – 32,הגב' בן דב בעמ' 10, ש' 33, עמ' 11 ש' 1 – 3).

 

68.נוסף על האמור לעיל, התובעת הוכיחה כי הגיעה לעבודה ועבדה גם בשעות הבוקר המוקדמות. בעניין זה העידה גב' בן אליהו כי:

"ש.הכרת את השעות של שרית?

ת.לעתים הייתה מגיעה מוקדם מאוד, אפילו ב 6.30 משהו בסביבות – אני יודעת את שעת ההגעה כי היא הייתה מאשרת לי מסמכים, ובהם רשום מתי אושרו המסמכים. הייתה נשארת עד שעות מאוחרות ממה שאני הייתי נשארת. אפשר לראות מהמסמכים שלי שהגשתי אליה לאשור כבר למחרת בבוקר היו מוכנים ומאושרים על ידה. הכוונה להזמנות רכש.

ש.את מתכוונת להזמנות רכש?

ת.כן. ההזמנה שאת מציגה לי מראה מתי היא הודפסה"(עמ' 12 לפ', ש'20-33).

 

69.התובעת אף הוכיחה כי התצפית אשר נערכה בעניינה, על ידי מנהלת משאבי

האנוש אשר בדקה האם התובעת נמצאת בחדרה, אינה מספקת, מאחר ואין

חולק כי הגב' שלמה נדרשה לבצע משימות נוספות במהלך עבודתה ולכן לא

יכולה הייתה להבחין בכל עת מה עושה התובעת (ר' עדותו של הסמנכ"ל בעמ' 10 לפ' ש' 23 – 33).

 

70.התובעת הוכיחה כי חלק עיקרי מעבודתה נערך מחוץ לחדרה ואף מחוץ למחלקה, ביחידות אחרות של משרד החקלאות המצויות בבניינים אחרים, במרחק נסיעה מהבניין בו עבדה התובעת. בעניין זה הודה הסמנכ"ל בעדותו כי:

"ש.נכון שמדובר בקריה מאוד גדולה, עם הרבה מאוד משרדים?

ת.בשטח מאוד גדול, לא הרבה משרדים.

ש.כדי להגיע של אורלית צריך לנסוע דרך ארוכה?

ת.צריך לנסוע"(עמ' 11 לפ', ש' 6 – 9).

 

ובהמשך עדותו:

"ש.תאשר כי יציאת שרית ממשרדה למשרדים אחרים בקריה הם חלק מעבודתה?

ת.מאשר" (עמ' 14 לפ' ש' 27 – 28).

 

דברים דומים נשמעו מפי העדה גב' בן יעקב:

"ש.התפקיד של שרית גם כרוך ביציאות רבות ממשרדה?

ת.הייתה יוצאת הרבה פעמים לישיבות במהלך העבודה. היו גם כל מיני פגישות יזומות מהרגע להרגע שהיו קשורים בכל מיני אישורים של מסמכים. שריתה הייתה ביוזמתה בהרבה מקרים הולכת ומאשרת הסכמים. הולכת לחשבת או למנכל, שיכלו לאשר הסכמים או הזמנות.

ש.הייתה חוזרת?

ת.במקרים שאני נתקלתי היא חזרה כי הייתה צריכה להעביר את אותם מסמכים שאושרו. אני לא ניידת" (עמ' 12 לפ' ש' 27 - 30).

 

71.הגורמים השונים במשרד החקלאות עימם נפגשה התובעת(מר נמרוד קליין בתצהירו, ד"ר בן דב וכן הגב' שאוליאן) בחלק מהמועדים הנטענים על ידי הנתבעת, העידו באופן עקבי ומהימן, וציינו כי הפגישות עם התובעת לא תועדו ביומן ולא היו מתואמות מראש (עדותה של גב' אליהו, עמ' 13 לפ' ש' 8 – 9, עדותה של הגב' שאוליאן עמ' 5 לפ' ש' 14 – 17, עמ' 7 לפ' ש' 22 – 23, עדותה של הגב' בן דב עמ' 10 לפ'ש' 8 – 11). לאחר שמיעת מכלול העדויות אשר הובאו בפני התרשמתי כי הנתבעת לא שקלה באופן ראוי שיקולים אלו בדבר אופי עבודת התובעת ותפקידה.

 

72.באשר לטענות התובעת להתנכלות ולשיקולים זרים אשר הובילו להליך כנגדה, טענה זו נטענה בעלמא ללא כל תימוכין ולו בראשית ראיה על כן, יש לדחות את טענות התובעת בעניין זה (ראו- עדותו של הסמנכ"ל, אשר העיד כי הליך איחוד הגזבריות התנהל ללא קשר לתובעת וכן ס' 24 - 25 לתצהירו).

 

73.סיכומו של דבר- לאור כלל הטעמים הנזכרים לעיל מצאתי כי בהליך המשמעתי אשר נקטה הנתבעת כנגד התובעת, נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורשו של ההליך.

 

הסעד-

74.לאור טיב הליקויים אשר נפלו בהליך אשר נערך לתובעת ומאחר ומדובר בגוף ציבורי, הנני מורה על הוצאת מכתב ההתראה מתיקה האישי של התובעת.

 

75.באשר לטענות התובעת לתשלום פיצוי כספי בגין הליך שימוע שלא כדין, יצוין כי התובעת לא הוכיחה כי הינה זכאית לפיצוי כספי בשיעור אותו דרשה (30,000 ₪). עם זאת , מצאתי כי לאור הליקויים השזורים לאורך כל ההליך בקבלת ההחלטה בעניינה של התובעת כמפורט לעיל, זכאית היא לפיצוי כספי בשיעור של 10,000 ₪ בלבד, בגין הפגמים אשר דבקו בהליך אשר נערך בעניינה.

 

76.יובהר כי בעת קבלת החלטתי בדבר הפיצוי לו זכאית התובעת, שקלתי את השיקולים הבאים: תוצאת ההליך אשר ננקט כנגד התובעת-התראה אשר הינו אמצעי משמעתי מדרגה נמוכה; הנזק אשר נגרם לתובעת במקרה זה, כאשר מעבר לקיצור הפז"ם לדרגה (עמ' 17 לפ', ש' 12 – 15), לא הוכח כי נגרם נזק עקב מכתב ההתראה וכן התובעת קודמה בדרגה (ר' גם עדותה של התובעת, בעמ' 16 לפ', ש' 9-10) והנתבעת ממנה את לימודיה האקדמיים (עדות התובעת, עמ' 16 לפ' ש' 22 – 33). מנגד שקלתי את אופן ניהול ההליך והפגמים אשר דבקו בניהולו על כל שלביו לרבות קבלת ההחלטה בעניינה של התובעת.

 

האם התנהלות הנתבעת עולה כדי הפרת חוק איסור לשון הרע-

77.לטענת התובעת, במסגרת דיון רב משתתפים אשר התנהל במשרד החקלאות, נערך דיון בעניין ההליך המשמעתי המתנהל כנגדה ותוצאותיו הפכו "לשיחת היום" במשרד החקלאות. התנהלותה זו של הנתבעת, עולה כדי הוצאת דיבה על כן הינה זכאית לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ₪. הנתבעת טענה מנגד, כי דין התביעה להידחות על הסף בהעדר פירוט כנדרש בתביעות על פי חוק איסור לשון הרע והפסיקה מכוחו. בנוסף, ההליך המשמעתי שהתנהל בעניינה של התובעת לא חרג מתחום הסביר וממילא לא הייתה כל כוונה לפגוע בתובעת.

 

78.סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר "לשון הרע" באופן הבא:

"(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;(4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.

(3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו".

 

79.בע"ע 46548-09-12 לירן אבידן נגד פלאפון תקשורת ואלעד גרגיר (פורסם

בנבו, ניתן ביום 31.3.15), עמד בית הדין הארצי, על ההלכה בעניין חוק איסור לשון הרע וכך נקבע: "בחינת התקיימותה של לשון הרע נבחנת בארבעה שלבים - בשלב ראשון, יש לברור מהביטוי את

המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה של האדם הסביר, היינו לפי מבחן

אובייקטיבי, על פי הנסיבות ולשון הדברים. בשלב השני, יש לברר על פי

תכלית החוק באם מדובר בביטוי המהווה לשון הרע על פי סעיפים 1 ו - 2

לחוק. בשלב השלישי, יש לברר האם עומדת למפרסם אחת או יותר מההגנות

המנויות בסעיפים 13 - 15 לחוק. בשלב רביעי, יש לדון בשאלת הפיצויים

המגיעים לנפגע..".

 

80.בעניין חובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, נכתב בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997) כדלקמן: "בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה".

 

81.בית המשפט העליון נדרש לסוגיה זו וכך נפסק :"כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה..." (רע"א 291/12 מרדכי הלפרין נ' חיים איצקוביץ, פורסם בנבו, 25.6.2012).

 

82.טענת התובעת לעילת לשון הרע הינה טענה כבדת משקל אשר דורשת פירוט כדבעי. חרף זאת, במקרה שבפניי טענת התובעת כי הנתבעת הוציאה את דיבתה לא הוכחה ואף לא פורטה באופן הנדרש. התובעת הצהירה באופן כללי כי: "...נודע לי כי במהלך ישיבה רבת משתתפים אצל מנכ"ל משרד החקלאות הנוגעת לאיחוד הגזבריות, הליך השימוע והטענות כנגדי הועלו בפני כל משתתפי הישיבה" (ס' 15 וס' 11.2 לתצהיר התובעת, בו ציינה התובעת אמירה דומה). התובעת לא פירטה כיצד נודע לטענתה עניין זה ומה היו האמירות שנאמרו בישיבה או פרטים מהותיים אחרים, אשר יש בהם כדי להקים עילת תביעה מבוססת בהתאם לחוק איסור לשון הרע.

 

83.חקירתם הנגדית של עדי הנתבעת אף סתרה את טענת התובעת (ר' למשל עדותו של הסמנכ"ל בעמ' 16 לפ', ש' 7 – 9, אשר הכחיש את טענתה). אציין, כי לאחר ששמעתי את עדות הסמנכ"ל, שוכנעתי כי הנתבעת עשתה כל יכולתה וביצעה את הבירור בדיסקרטיות וכדבריו- "מאוד הקפדתי לא לערב את מי שלא צריך"(ר' עמ' 14 לפ', ש' 8 ) ובהמשך העיד :"לא שאלנו אנשים כי לא רצינו להרחיב זאת" (עמ' 15 לפ' ש' 12)וכן – "פניתי מבלי לציין מדוע אני מבקש את המידע"(עמ' 16 לפ', ש' 4 – 5).

 

84.התובעת אף הודתה בעדותה כי שלחה מיוזמתה, את מכתבי התשובה לנתבעת במסגרת ההליך המשמעתי ל - 8 גורמים נוספים במשרד החקלאות(עמ' 21 לפ' ש' 17 – 22). כך, העידה ד"ר בן דב, עדת התובעת, כי שמעה על ההליך המשמעתי מהתובעת עצמה (עמ' 11 לפ', ש' 4 – 5). מכאן, כי התובעת עצמה פרסמה את קיומו ואף את תוכנו של ההליך המשמעתי כנגדה.

לאור האמור לעיל, התובעת לא הוכיחה כי הינה זכאית לפיצוי בגין לשון הרע ותביעתה בגין רכיב זה נדחית.

 

עוגמת נפש-

85.הלכה פסוקה היא כי פיצוי בגין עוגמת נפש ייפסק בנסיבות חריגות (ר' למשל ע"ע 480/05 ליאור בן שטרית נ' פלונית, פורסם בנבו, 8.7.2008). מקרה זה אינו בגדר נסיבות חריגות אלו בהם זכאית התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש, מעבר לפיצוי אותו פסקתי לעיל. התובעת לא הוכיחה כי הינה זכאית לפיצוי כאמור ובכלל זאת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק נפשי על כן, תביעתה בגין רכיב זה, נדחית.

 

סוף דבר-

86.לאור האמור לעיל, הנתבעת תוציא את מכתב ההתראה אשר ניתן לתובעת מתיקה האישי.

 

87.הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, פיצוי בגין הליקויים אשר נפלו בהליך בסך של 10,000 ₪.

 

88.כמו כן תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

 

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ח, (05 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ