סע"ש - 50549-06-15

התובע עבד בנתבעת 1 (להלן – זוגלובק) כשוחט החל מיום 1/11/13 ועד ליום 22/12/14. שירותי השחיטה ניתנו לזוגלובק בתקופה הרלוונטית על ידי הנתבעת 2 שהיתה מעסיקתו האחרונה של התובע (להלן – נזר).

ביום 23/4/14 קיבל התובע מנזר הודעת פיטורים, אשר בוטלה ביום 30/4/14.

ביום 27/5/14 שוב קיבל התובע הודעת פיטורים, בעקבותיה הוכרז סכסוך עבודה בנתבעות, בטענה כי הפיטורים בוצעו על רקע ניסיונות התארגנות בנזר.

ביום 19/6/14, במסגרת ס"ק 17272-06-14 (להלן – הסכסוך הקיבוצי), שהתובע צד לו לצד עובדים נוספים וארגון כוח לעובדים, ואשר עסק בפיטורי התובע ועובדים נוספים מנזר, נחתם הסכם פשרה והוא קיבל תוקף של פסק דין ביום 22/6/14. על הסכם הפשרה חתומים ב"כ המבקשים (העובדים וכוח לעובדים) וב"כ המשיבות (הן הנתבעות בתביעה דנן). בהתאם להסכם הפשרה נקבע כי הודעות הפיטורים בטלות. עוד נקבע כי התובע יחזור לעבודתו הרגילה בנזר במלוא היקף המשרה, תנאי השכר, העבודה והסמכויות, כפי שנהגו טרם פיטוריו. בנוסף, בגין התקופה שבין פיטורי התובע לבין מועד החזרתו לעבודה התחייבה נזר לשלם לו את שכרו ואת כל הזכויות הנלוות, בהתאם לממוצע השכר בשלושת החודשים שקדמו לפיטוריו (מרץ, אפריל ומאי 2014). התובע אכן חזר לעבודתו.

במהלך חודש יולי 2014 הועבר לתובע הסכם עבודה לחתימה, אך הוא סירב לחתום עליו וביום 22/12/14 הודיע התובע על התפטרותו מעבודה.

בכתב התביעה שבפני עתר התובע לסעדים הבאים:

א.פיצוי לדוגמא נוכח פגיעה בהתארגנות עובדים בסך 150,000 ₪;

ב.פיצוי בגין העדר שימוע בסך 43,542 ₪;

ג.פיצוי נוסף בגין פיטורים שלא כדין ובגין עגמת נפש בסך 41,771 ₪;

ד.פיצוי בגין אובדן ימי עבודה בסך 20,631 ₪;

ה.פיצויי פיטורין וכן זכויות נוספות לעת סיום עבודה.

ו.פיצויי מכוח חוק הגנת השכר וחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה).