סע"ש 50225-04-15

לטענת המבקש (להלן גם: "התובע"), אזי המשיב מס' 2 (להלן גם: "הממונה" או "המנהל"), מתנכל לו בעבודתו מזה כחמש (5) שנים, באמצעות פגיעה בכבודו, במעמדו, בסמכויותיו ובשמו הטוב. לפיכך, התובע מבקש מביה"ד "סעד זמני" שיקל על מצוקתו בעבודתו בשירות הציבורי.

תלונות שהגיש התובע כנגד המנהל, או כאלו הקשורות במעשים שלו, מתבררות ונבדקות כעת ע"י אגף המשמעת של נציבות שירות המדינה. מדובר בחקירה משמעתית, הנמצאת בעיצומה, וטרם הוכרע בה דבר. לטענת משיבה מס' 1 (להלן גם: "המדינה" או "משרד התחבורה"), אין מקום להכריע בבקשה ל"סעד זמני", טרם שיימוצה הליך החקירה המשמעתי.

לא קיבלתי את טענת המדינה שביקשה את "עיכוב ההליך", ואפשרתי לב"כ המבקש לעמוד על זכותו לעתור ל"סעד זמני"; ללא קשר לבדיקה המשמעתית המבוצעת, שהיא גם בהתייחס לתלונותיו של התובע.

ב"כ התובע פירט את טענותיו לגופם של דברים, טענות שמשרד התחבורה לא מצא לסתור בשלב זה, וכל עוד החקירה במישור המשמעתי טרם מוצתה.

המדינה למעשה מתגוננת כנגד הבקשה ל"סעד הזמני" בטענה אחת בלבד, והיא טענת "שיהוי". לדבריה מדובר בשיהוי כבד, שבו לקה המבקש בפנייתו ל"סעד זמני", שהוא כשלעצמו מונע את התערבות ביה"ד בדרך של "סעד זמני", טרם שהוכחה התובענה.

אין חולק, שבשלב הנוכחי לא הוכח ולו לכאורה פגיעה ממשית בשכרו של התובע, הממשיך להיות מועסק במשרתו במשרד התחבורה. נותרה אפוא השאלה, מה הנחיצות להעניק לתובע "סעד זמני" עוד שטרם הוכיח תביעתו (שיש לציין שאפילו לא הוגשה בפועל עד היום).

לטענת התובע (עמ' 2, שורה 21, לפרוטוקול הדיון של 14.7.15), נטל ממנו הממונה עליו את: "הסמכויות לאשר אישורי היבוא למדינת ישראל. לקחו ממני את מהנדס הייצור והעבירו אותו. (לקחו גם את) הסמכויות שלי לפקח את נושא הייצור".

אכן, לכאורה מדובר בשלילת סמכויות ממשיות – דבר שהמדינה לא סתרה במפורש את עצם ביצועו. ואולם, באותה נשימה ממש, בעדותו בביה"ד מאשר התובע כי מדובר במעשה שבוצע ב- 19.6.13 לפי מסמך כתוב.

מדובר אפוא בפגיעה שנעשתה לפני שנתיים וחצי (1/2 2); וקרוב לשנתיים לפני הגשת הבקשה הנוכחית. את השיהוי הרב, מתרץ ב"כ התובע בכך שמרשו פנה לדרכים אחרות לנסות לקבל את תרופתו, ביניהן הדרך הנמצאת כעת בעיצומה, היא הבדיקה המשמעתית.