סע"ש 50212-06-16

1. לפני בקשה של הנתבעת להטלת ערובה על התובעת, שהגישה תביעה קודמת שאף היא לטענת הנתבעת הייתה חסרת סיכוי ונמחקה (מספרה 18969/11/14 ,להלן: התביעה הקודמת).

בתובענה הנוכחית שזהה לקודמתה לא גילתה התובעת אודות התביעה הקודמת לא זו אף זו היא לא שילמה את ההוצאות שהוטלו עליה בתביעה הקודמת בסך 2,000 ₪, מה גם שההליך הקודם עלה לנתבעת (ששילמה שכ"ט לבאי כוחה) סכום גדול יותר של כ 7,000 ₪ . לנוכח כל זאת ביקשה הנתבעת להטיל על התובעת ,הפקדת ערובה כתנאי להמשך ההליך ובהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי ,תשמ"ד - 1984 (להלן התקנה).

2.לטענת התובעת אין מקום להטיל על התובעת הפקדת ערובה וזאת לנוכח סיכוי התביעה. התובעת מסרה כתובת מגורים ואין זה תפקידו של בית הדין לשמש כהוצאה לפועל. סיכוי התביעה טובים ומדובר בזכויות קוגנטיות. אין לנעול את דלתות בית הדין בפני התובעת על ידי חיובה בהפקדת ערובה.

3.טענות הצדדים נסמכו אך על המסמכים ולא היה צורך לקיים דיון וניתן ליתן החלטה על יסוד טענות הצדדים כפי שאעשה דלהלן.

הכרעה

4.סעיף 519 לתקנות סדר הדין שכותרתו ערובה לתשלום הוצאות קובע כדלקמן:

(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, ...

הפסיקה קבעה מה אמות המידה להטלת ערובה. בע"ע(ארצי) 93-10 ביאנריק בע"מ ואח'- אורי איינהורן (10.11.2010),נדונה שאלת חיוב תושב ישראלי בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משיב בערעור על פסק דין. בהחלטה זו, סקר כב' השופט סופר את ההלכה בנושא. דבריו יפים גם כאן וכך נאמר שם:

"מעמדה של זכות הגישה לערכאות נדונה לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה שראו בו זכות ה"נעלה" מזכות יסוד (ע"ע 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577,628). מנגד, קמה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס ככל שתידחה התביעה כנגדו. בהעדר הסדר ספציפי לעניין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בחוק בית הדין לעבודה או בתקנות על פיו, נקבע בפסיקת בית הדין כי במקרים המתאימים, ובהתחשב במיוחד שבמשפט העבודה ניתן לאמץ את הוראת תקנת 519 הנ"ל שעניינה בחיוב תובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע היה ותדחה תביעתו.....בכל הנוגע לחיוב בעל דין שהוא תושב ישראל בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, כפי ענייננו, קבעה הפסיקה זה מכבר כי כאשר לבעל הדין התובע "היסטוריה" של אי עמידת בחיובים קודמים של תשלום הוצאות שהוטלו עליו, הרי שיש מקום לצוות על הפקדת ערובה להוצאות (בש"א 199/05 אלקין - גולנרה (ניתן ביום7.3.05) והאסמכתאות שם).

אי קיום חיוב בהוצאות שהוטלו בפסק הדין של הערכאה הראשונה יהווה, בדרך כלל, נימוק לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הערעור (בש"א 423/05 שחר גולן – ויפג בע"מ, (לא פורסם, 28.6.05). כן ראו לענייננו: סעיף 8 להחלטת כב' השופטת גליקסמן בבש"א (ארצי) 465/08 מיה תבליני החיים ירושלים- מוסא גהאלין (28.11.2008).לאחרונה תוקנו התקנות והוסף שם (תקנה 519ב) מקרה מיוחד (עובדים זרים) בו ראה מחוקק המשנה ,שיש מקום להטיל ערובה ,כדי להבטיח החזר הוצאות, אם תדחה התביעה. נדמה שיש מקום לשוות אף עניין זה לנגד עינינו.

במצב הדברים במקרה דנן , יש לבחון בין היתר וכשיקול ראשון את סיכויי התביעה, בהתאם להלכה הנ"ל.