אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סע"ש 48564-05-16

סע"ש 48564-05-16

תאריך פרסום : 31/07/2017 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
48564-05-16
20/07/2017
בפני השופטת:
רוית צדיק

- נגד -
תובעת:
קרייזי בלון קידום מכירות בע"מ
עו"ד רות דונר
הנתבעים:
1. אהוד כרמי
2. אברהם כרמי

עו"ד דוד גלעדי
פסק דין

1.לפניי תביעת התובעת, כנגד הנתבעים 1 – 2, בגין הפרת תניית אי תחרות אשר נקבעה בהסכם העבודה של הנתבע 1, הפרת חובות תום הלב והאמון האישי החלות על הנתבע 1 וגזל סוד מסחרי של התובעת.

רקע עובדתי:

2.התובעת הינה חברה המספקת פתרונות מיתוג וקידום מכירות, בין היתר, עצי ריח, צמידי סיליקון, אביזרי זיהוי ועוד.

3.הנתבע 1 עבד בתובעת מיום 1.1.15 ועד ליום 30.3.16, בתפקיד מנהל רכש. מתוקף תפקידו היה הנתבע 1 אחראי על התנהלות מול ספקי החברה, ביצוע הזמנות ומעקב אחר הזמנות משלב הביצוע ועד האספקה לחברה.

הנתבע 2 הינו אביו של הנתבע 1.

4.בהסכם עבודת התובע נקבעה תניית סודיות והגבלת תחרות אשר זו לשונה (ס' 13 להסכם, נספח 2 לתצהירו של מנכ"ל התובעת): "13.1 העובד מתחייב לשמור בסודיות, לא לגלות, לא למסור ולא להשתמש, בכל מידע הנוגע לחברה ו/או הקשור לחברה ו/או ללקוחותיה, אשר הגיע או יגיע לידיעתו עקב מילוי תפקידו בחברה, לרבות סודותיהם המסחריים ו/או העסקיים ו/או המקצועיים של החברה ו/או של לקוחותיה – וזאת הן במהלך תקופת עבודתו בחברה והן לאחריה, ללא הגבלת זמן.

13.2 העובד מתחייב לשמור על סודיות בכל הקשור לתנאי העסקתו בחברה. 13.3. העובד מתחייב שלא להתחרות בעסקי החברה ולא להתקשר עסקית עם לקוחותיה ו/או עובדיה ו/או ספקיה, במישרין או בעקיפין, בעצמו ו/או באמצעות אחרים, בין כעצמאי ובין כשכיר – וזאת הן במהלך תקופת עבודתו בחברה והן במשך 9 חודשים לאחר תום תקופת עבודתו בחברה".

5.ביום 2.3.16 הגיע הנתבע 1 לחדרו של מנכ"ל התובעת והודיע על התפטרותו. בין הצדדים סוכם כי הנתבע 1 יסיים את עבודתו ביום 21.4.16. ביום 30.3.16 התקיימה שיחה בין מר אקי ארז, אחד מבעלי התובעת, לבין הנתבע 1, אשר במהלכה התעורר ויכוח ביניהם והנתבע 1 קם ועזב את התובעת ולא שב עוד לעבודתו. בהתאם לכך, בוצע לנתבע 1 גמר חשבון במסגרת תלוש 3/16.

6.ביום 6.4.16 התקבלה בתיבת הדואר האלקטרוני של מנכ"ל התובעת הודעה מספק ישראלי חדש בשם "אולזול – מוצרי פרסום ומתנות", המציע לתובעת לרכוש במחיר זול מאוד מוצר אשר נמכר על ידי התובעת עצמה, עצי ריח ממותגים וכך נרשם בהודעה-"היי, מצורף מחירון עצי ריח – ריחניות פרסום לרכב. המחירים הנמוכים בארץ, אנו היבואנים – ללא תיווך..". ההודעה חתומה על ידי "אבי – מנהל מכירות" (הדוא"ל צורף כנספח 8 לתצהירו של מנכ"ל התובעת).

7.ביום 1.5.16 קיבל מנכ"ל התובעת הודעת דואר אלקטרוני נוספת מהעסק "אולזול", אשר זו לשונה - "בוקר טוב, מצורף מחירון ריחניות פרסום לרכב ומחירון שרוכים לתג עובד" (הדוא"ל צורף כנספח 9 לתצהירו של מנכ"ל התובעת).

8.בעקבות הודעות אלו ערכה התובעת בדיקות ומצאה כי הנתבע 2 פתח עסק בשם "אולזול" למכירת מוצרי פרסום וקידום מכירות. כן התברר לתובעת, כי העסק רשום על שם אביו של הנתבע 1, הוא הנתבע 2, בעוד כתובת העסק נרשמה ככתובת מגורי הנתבע 1.

9.התובעת הגישה בקשה לצו מניעה כנגד הנתבעים 1 – 2. בבקשה עתרה למתן לצו מניעה זמני אשר ימנע מהנתבעים לעשות שימוש ברשימת הספקים, מחירונים, רשימת לקוחות ומידע המצוי במחברת התובעת אשר נעלמה ממשרדיה, מאחר ומהווים לעמדת התובעת, סוד מסחרי. בנוסף, עתרה התובעת לקבל צו המונע מהנתבע 1 להפעיל את העסק אשר הקים.

10.בדיון בסעד הזמני אשר התקיים ביום 1.6.16, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הנתבעים יהיו מנועים מלפנות ל – 5 ספקים בחו"ל במשך 5 חודשים מיום קבלת הרשימה המוסכמת אותה יגישו הצדדים לבית הדין. הצדדים לא הצליחו לגבש רשימה מוסכמת על כן הגישה התובעת רשימת ספקים מטעמה (אשר כללה 4 ספקים סיניים וספק אחד טורקי). הנתבעים התנגדו להגשת הרשימה מאחר ואינה מפורטת דיה ואינה כוללת את פרטי כתובות הדואר האלקטרוני של הספקים. בהחלטתי מיום 17.4.16 נדחתה התנגדות הנתבעים והובהר כי אין ממש בטענה על פיה יש לחשוף את פרטי הדוא"ל או אמצעי אחר של הספקים, שעה ששם הספק ברור ואף שם המדינה ממנה נרכשים המוצרים. בהתאם לכך, הוריתי לצדדים לפעול על פי הסכמה מיום 1.6.16 בהתייחס לרשימת הספקים אשר צורפה לתיק על ידי התובעת.

11.ביום 16.1.17 התקיים דיון ההוכחות. מטעם התובעת העידו: מנכ"ל התובעת -מר דיטה רוימן, מר ערן גלילי, מנהל תיק לקוחות בתובעת וכן גב' ליזה ריפס - בעלת עסק בשם "לירי פתרונות רישום", אשר התובעת משמשת כספק שלה. הנתבעים 1 – 2 הגישו תצהירים מטעמם אולם הנתבע 1 בלבד העיד.

השאלות השנויות במחלוקת-

12.במסגרת הליך זה, עיקר השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, הינן כדלקמן:

  1. האם התובעת הוכיחה קיומם של סודות מסחריים? ככל שכן, האם הנתבע 1 נטל שלא כדין סודות אלו?

    1. האם התנהלות הנתבע 1 עולה כדי הפרת חובות תום הלב והאמונים?

    2. האם יש תוקף לתניית אי התחרות הקבועה בהסכם עבודתו של הנתבע 1?

    3. ככל שהתשובה לאחת מהשאלות לעיל חיובית – האם זכאית התובעת לסעדים אותם דרשה – פיצוי בסך של 500,000 ₪ בגין הפסד הכנסות, החזר שכר עבודתו של הנתבע 1, פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪?

      להלן נדון בשאלות אלו לפי סדרן.

      דיון והכרעה-

      עיקר טענות הצדדים-

      13.לטענת התובעת קיבלה את הנתבע 1 לעבודה בתפקיד מנהל רכש למרות העדר ניסיונו בתחום הרכש מאחר ועבד בתחום עמילות המכס. בחודש 10/15 שהה מנכ"ל התובעת בנסיעת עסקים בסין. במהלך חודש זה נפגש מנכ"ל התובעת עם ספקים, נציגי מפעלים, ביקר בתערוכות מקצועיות ואת כל סיכום הנסיעה, נתונים, תובנות, מחירים, רשם במחברת ייעודית (להלן: המחברת). מחברת זו הינה תוצר עבודה של חודש בסין ונועדה לביסוס הקשרים שרקם מנכ"ל התובעת בנסיעה זו.

      14.התובעת הדגישה כי מחברת זו הינה סוד מסחרי מאחר ותכליתה לקדם את התובעת ולהעניק לה יתרון יחסי על פני שאר חברות קידום המכירות בשוק הישראלי. עוד נטען כי המחברת מגלמת השקעה של למעלה מ – 15,000 דולר, עלות השהייה בסין. התובעת ציינה כי מחברת זו נשמרה במשרדו של מנכ"ל התובעת בתוך מגירה נעולה.

      15.לטענת התובעת, במהלך השוטף של העבודה נהג הנתבע 1 להיוועץ במנכ"ל התובעת לצורך ביצוע עבודתו ומנכ"ל התובעת נהג להשיב לשאלות הנתבע 1, תוך הפניית הנתבע 1 לספקים ולמחירים ספציפיים המצוינים במחברת. ביום 29.3.16 עתיד היה מנכ"ל התובעת לצאת לחופשה ממושכת בחו"ל לכן לבקשת הנתבע מסר לידיו את המחברת. המחברת נמסרה לנתבע 1 אשר התבקש להחזירה לתובעת. עם שובו של מנכ"ל התובעת מחופשתו דרש וחפש את המחברת אולם לא מצאה.

      16.עוד טענה התובעת, כי ביום 5.5.16 פנו אל מנכ"ל התובעת 3 לקוחות גדולים והודיע כי התקבלה פנייה טלפונית על ידי גורם שהציג עצמו בשמות אבי/אלי/אודי, כבעל עסק חדש למוצרי פרסום בשם "אולזול", במטרה למכור להם מוצרי פרסום. אדם זה מסר להם פרטים אודות התקשרויות קודמות שלהם עם החברה, כגון רכישות קודמות שביצעו. כמו כן, לקוחות אלו ציינו בפני מנכ"ל התובעת כי יש לו "חפרפרת בחברה".

      17.נוכח זאת ומאחר ועוד קודם לכן, ביום 6.4.16 קיבל מנכ"ל התובעת הודעת דואר אלקטרוני פרסומי מעסק חדש בשם "אולזול – מוצרי פרסום ומתנות" המציע לתובעת לרכוש עצי ריח ממותגים, ערכה התובעת בדיקות לאחריהן התברר כי הנתבע 1 פתח עסק המתחרה בה , גנב סודות מסחריים ופנה ללקוחותיה.

      18.לטענת התובעת, הנתבע 1 נטל עמו את מחברת, רשימת לקוחות, רשימת ספקים, מחירונים, טפסים שהיו בשימוש החברה, DATA של לקוחות (פרטי התקשרות, מוצרים שרכשו, מחירים ששילמו) נתונים אשר נצברו במשך 28 שנות פעילות החברה ומהווים פרי מאמץ מיוחד ושקידה רבה של התובעת בהכנתם ובליקוטם, באופן שהעברתם לנתבעים "מן המוכן" מקנה להם ערך מוסף, לכן יש לראותם כסוד מסחרי הראוי להגנה מאחר והכנת רשימת לקוחות וספקים חדשים כרוכה במאמצים רבים, ונדרש מאמץ מיוחד בגיבושם על פני כל שנות פעילותה של התובעת. לכן שימוש ברשימות מן המוכן מאפשר לנתבעים להוזיל עלויות, להציע את מוצרי התובעת במחירים נמוכים יותר באופן משמעותי ממחירוני התובעת ובכך לפגוע בעסקיה.

       

      19.עוד טענה התובעת כי הנתבע 1 מתוקף תפקידו כמנהל רכש היה בעל ההרשאה הגבוהה ביותר למידע השמור במחשבי החברה, בעוד לשאר עובדי החברה הייתה גישה מצומצמת רק לנתונים חלקיים.

      20.התובעת הדגישה, כי מנכ"ל התובעת קיבל דואר אלקטרוני פרסומי מ"אולזול" לתיבה פרטית שלו אשר אינה בשימוש והוזנה על ידי מנכ"ל התובעת למערכת המחשב של החברה לפני 7 שנים. בנוסף, התברר לתובעת כי הנתבע 1 שלח פרסומיים גם ללקוחות היסטוריים של החברה, אשר הפסיקו את פעילותם ולא ניתן להגיע אליהם אלא באמצעות רשימת הלקוחות של התובעת. עובדות אלו מוכיחות לטענת התובעת כי הנתבע 1 גנב את רשימת לקוחותיה.

      21.לטענת התובעת, הנתבע 1 היה מודע לכך כי פעל בהיותו עובד התובעת בניגוד לכל דין על כן בחר להעמיד את אביו המבוגר כבעל העסק "אולזול" ברישומים הפורמליים של העסק, כדי להסתתר מאחוריו בעת ביצוע העסקאות, כאשר לטענת התובעת הנתבע 1 אף נוהג להציג עצמו בשם אביו, אבי.

       

      22.לשיטת התובעת מעשיו של הנתבע 1, אשר הקים עסק מתחרה במהלך עבודתו, מהווים הפרת אמון חמורה. לפיכך, יש ליתן צו מניעה קבוע לאכיפת תניית אי התחרות אשר יורה לנתבעים להשיב לידי התובעת את המחברת, וימנע שימוש בסודותיה המסחריים. כמו כן, עתרה התובעת לפיצוי ללא הוכחת נזק בשל גזל סודותיה המסחריים בסך של 100,000 ₪, פיצוי בגין נזק מוכח המשקף את הפגיעה בהכנסותיה כתוצאה מפעילות הנתבעים בסך של 500,000 ₪ וכן החזרי שכר בסך של 19,200ש"ח, אשר שולמו על ידה לנתבע 1 במהלך החודשיים האחרונים להעסקתו תקופה בה עבד הלכה למעשה ב"אולזול" לכן אינו זכאי לשכר מהתובעת. לסכומים אלו ביקשה התובעת להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ו/או פיצויי הלנה.

      23.הנתבע 1 טען מנגד, כי הינו בעל רקע וניסיון בייבוא ושיווק מוצרים שונים באינטרנט טרם עבודתו בתובעת. עיסוק זה היה ידוע היטב לתובעת והוא התקבל לעבודתו לאור ניסיונו הרב באיתור ספקים וייבוא מוצרים.

      24.במהלך עבודתו התגבשה אצל הנתבע 1 ההבנה כי הוא מעוניין להתמקצע במכירות בתחום הפרסום. בחודש 1/16 רכש "דומיין" (מתחם באינטרנט) שהתפנה באופן מפתיע בשם "allzol.co.il"', על מנת שישמש כאתר מכירות לאחד המוצרים אותם ירצה למכור והאתר לא היה פעיל כלל.

      25.בסוף 3/16 הנתבע 1 סיים את עבודתו עקב אי קיום התחייבויות התובעת בנוגע לגובה שכרו ונוכח העובדה כי התובעת העבירה את משרדיה מפתח תקווה לראש העין. לאחר סיום עבודתו הצטרף הנתבע 1 לנתבע 2 והם פתחו את אתר האינטרנט "אולזול" החלו להשקיע מאמצים גדולים באיתור כתובות רבות, לצורך שיווק מוצרים. לטענת הנתבע 1, תוך זמן קצר צברו מעל ל – 10,000 כתובות דואר אלקטרוני של לקוחות וספקים בארץ ובחו"ל. הנתבעים פנו לספקים רבים וגיבשו רשימה של כ – 10 מוצרים שאותם יכולים היו לפרסם במחיר מבצע, לצורך קידום מכירותיהם באתר.

      26.הנתבע 1 הוסיף וטען, כי מעולם לא ניסה להסתיר את פעולותיו, ההיפך הוא הנכון – הנתבע 1 פנה למר אקי ארז, אחד מבעלי השליטה בתובעת ועדכן כי בכוונתו לפתוח עסק בתחום מוצרי הפרסום וישמח לעבוד מול התובעת כלקוח ולרכוש ממנה מוצרים כלקוח. מר ארז השיב בחיוב ואיחל לנתבע איחולי הצלחה. לאחר כמחצית השעה, מר ארז התקשר לנתבע 1 ואמר "אני מבקש רק אל תפנה לספקים שלי". הנתבע 1 ענה כי הוא מבצע איתור נרחב, של מאות ספקים באינטרנט, שולח בקשות רבות לקבלת הצעת מחיר ובסופו של יום בוחר בהצעה הזולה ביותר אשר עומדת בקריטריונים. מספר ימים לאחר שיחה זו, התובעת אף נענתה לבקשת הנתבע 1 למסור לו הצעות מחיר למוצרים שונים.

      27.לטענת הנתבע 1, כיום עיקר הפעילות מבוצעת על ידי הנתבע 2, שהינו פנסיונר ונכה נתמך ביטוח לאומי, אשר העיסוק עם האתר משמש לו כהשלמת הכנסה. נתבע 1 מסייע בידו בכל הנוגע לתחזוקת האתר ואילו הנתבע2 מבצע את עיקר הפעילות לרבות פגישות עם ספקים ולקוחות, ביצוע פעולות שיווק, ביצוע משלוחים ואספקת ההזמנות ללקוחות.

      28.בהקשר זה, טען הנתבע 1 כי במהלך כל השנים היה בעל עוסק פטור והעדיף משיקולי מס להעביר את הפעילות העסקית על שם העוסק מורשה שפתח אביו כדי שיוכל להתקזז על המע"מ והוצאותיו.

      29.הנתבע 1 הכחיש את טענת התובעת כי נעשה שימוש ברשימת הספקים שלה, ברשימת הלקוחות ובמחירונים. לטענת הנתבע 1, כל ספקיה ולקוחותיה של התובעת מפורסמים ברחבי רשת האינטרנט לרבות כתובותיהם ותיבות הדואר האלקטרוני שלהם. הנתבע 1 פנה לאלפי לקוחות פוטנציאליים בעיקר באמצעות דואר אלקטרוני כאשר רשימת הכתובות של לקוחות וספקים בתחום זה, לוקטו על ידי הנתבע 1 באמצעות חיפוש פשוט בגוגל וכל המידע אף נמכר לכל המעוניין במחירים שווים לכל נפש על ידי גופים המתמחים בכך.

      30.הנתבע 1 הכחיש כי רשימת הספקים, לקוחות ,מחברות ומחירוני התובעת מהווים סוד מסחרי וכן הוכחש קיומו של סוד מסחרי מכל סוג שהוא. בנוסף, הנתבעים טענו כי הנתבע 1 לא הפר את חובת האמונים ולא הקים עסק מתחרה בתקופת עבודתו אצל הנתבעת.

      31.הנתבע 1 הכחיש בתוקף את הטענות על אודות מחברת של התובעת, לרבות עצם קיומה של מחברת זו. הנתבעים טענו כי לא ידוע להם על קיומה של המחברת ומעולם לא נמסרה היא לידיהם. לחילופין, גם אם הייתה קיימת מחברת כזו, הרי שפרטי הספקים מפורסמים באינטרנט וכן דרכי ההתקשרות עמם.

       

      32.הנתבעים טענו כי אין להתיר לתובעת לפגוע בחופש העיסוק שלהם וכי התובעת לא הצליחה להוכיח כי נגרם לה נזק והפיצוי אותו דרשה מופרז ולא מבוסס. עוד נטען כי יש לסלק על הסף את התביעה כנגד הנתבע 2 בשל היעדר עילה וסמכות עניינית.

       

      המסגרת הנורמטיבית-

      הכללים לבחינת תניית אי תחרות-

      33.בענייננו, אין חולק בין הצדדים כי בהסכם עבודת התובע קיימת תניית אי

      תחרות (ס' 13 להסכם העבודה). בכל הקשור לתניית אי תחרות, נפסק בעניין סער (ע"א 6601/96 AES SYSTEM INC נ' סער, פ"ד נד(3) 850, כי: "ככלל אין למעסיק אינטרס לגיטימי שעובדו לא יתחרה בו לאחר סיום עבודתו" . דהיינו, תניית אי תחרות או הגבלת תחרות תוכר רק מקום בו מוכח אינטרס לגיטימי של המעסיק אולם, אף אם יוכיח המעסיק שכך הם פני הדברים, עדיין יש לבחון את סבירות ומידתיות ההגבלה לרבות משך ההגבלה, היקפה והתחום הגאוגרפי עליו היא חלה.

      34.לעניין האינטרס הלגיטימי של המעביד נקבעו בעניין צ'ק פוינט ארבעה

      קריטריונים להגבלת חופש העיסוק, ואלו הם: (ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 4.6.1999)".

      "(א)סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם.

      (ב)הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת; זאת, כתמורה עבור השקעת המעסיק בהכשרתו. ברי, כי אם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה.

      (ג)תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעסיק.

      (ד)חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון אשר חב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב. דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות העובד עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקתו..".

      35.כאמור לעיל, נפסק כי קיומו של סוד מסחרי מצדיק את הגבלת העיסוק של העובד. בחקיקה ובפסיקה נקבעו כללים ברורים בכל הקשור להוכחת קיומו של סוד מסחרי. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות), מגדיר סוד מסחרי באופן הבא: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

      36.סעיף 7(א) לחוק עוולות מסחריות קובע כי: "לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה: (א)הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים........".

      37.בעניין צ'יק פוינט התייחס בית הדין הארצי למאפיינים של המונח 'סוד מסחרי' וקבע: "מכאן, עסקינן ב'סוד מסחרי', כאשר מדובר במידע המצוי בידי המעסיק בלבד, אינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי בנקל. בדרך-כלל מדובר במידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק, כגון: בידי ההנהלה הבכירה או בידי מנהלי מחלקת השיווק. ניתן לגלות מידע רב אודות חברה באמצעים המודרניים הקיימים כיום דוגמת האינטרנט. כמו כן, קיים מידע המופץ לכלל העובדים בחברה. כל אלה אינם בגדר 'סוד מסחרי'. מכאן, כי מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר 'סוד מסחרי'.

      38.על דרך ההוכחה בדבר קיומו של סוד מסחרי נפסק כך: "'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של 'סוד מסחרי' להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד', כפי שארע במקרה דנן אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה'סוד המסחרי' על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר 'סוד'. יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב'סוד' וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".

      מן הכלל אל הפרט-

      39.בענייננו, התובעת לא הביא ראיות לכך כי השקיעה משאבים מיוחדים בהכשרת

      הנתבע 1 או כי ניתנה לו תמורה מיוחדת (שני הקריטריונים הראשונים המצדיקים את הגבלת חופש העיסוק, עניין צ'ק פוינט לעיל). לפיכך, נותר לבחון האם התובעת הוכיחה כי מתקיים בעניינו של הנתבע 1, הקריטריון השלישי או הרביעי, דהיינו - קיומו של סוד מסחרי או הפרת חובות האמונים ותום הלב, אשר יש בהם כדי להצדיק את טענותיה בדבר הגבלת חופש העיסוק של הנתבע 1.

      40.מנכ"ל התובעת טען כי הייתה בידיו מחברת בה ליקט את כל נתוני נסיעותיו המקצועיות המקנה יתרון יחסי על פני שאר חברות קידום המכירות, אותה שמר סגורה במגירה עם מפתח (ס' 7 לתצהירו של המנכ"ל). כמו כן, טען מנכ"ל התובעת כי הנתבע 1 נהג להשתמש במחברת וכן כי מסר לנתבע 1 את המחברת, טרם נסיעתו לחו"ל ועם שובו ארצה נעלמה המחברת (ס' 8, ס' 12, 17 לתצהיר המנכ"ל). מנגד, התובע הכחיש מכל וכל כי נהג להשתמש במחברת ואף טען כי לא ידע על קיומה (ס' 31 לתצהירו של הנתבע 1).

      41.לאחר ששקלתי את גרסאותיהם הסותרות של הצדדים, הראיות והעדויות, מצאתי כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת טענתה כי קיימת מחברת מיוחדת אשר הנתונים המפורטים בה הינם סוד מסחרי. בנוסף, התובעת לא הוכיחה כי הנתבע 1 נטל מחברת זו, מהטעמים הבאים - ראשית, התברר כי לגרסת התובעת, בידיה יותר ממחברת אחת וישנן 5 – 6 מחברות, אשר כולן משמשות לאותה מטרה (עדותו של מנהל תיק הלקוחות, עמ' 6 ש' 12 – 15). חרף זאת, התובעת לא הציגה בפניי ולו אחת ממחברות אלו, על מנת להוכיח מהם הנתונים המפורטים בכל מחברת וכי מדובר בנתונים העולים כדי סוד מסחרי. עדותו של מנכ"ל התובעת בעניין זה, הייתה כללית ולא הייתה מפורטת דיה על מנת להוכיח כי המחברת אכן כוללת מידע העולה כדי סוד מסחרי-

      "ש.אמרת שגנבו את רשימת הלקוחות והיא נמצאת במחברת?

      ת.לא לקוחות. במחברת יש רשימה של ספקים מסוימת. המחברת היא נדבך אחד מכל קנייין הרוחני שלנו, מכל המידע שלנו הסודי, מהסודות המסחריים שלנו. יש נתונים שיש גם לקוחות וגם ספקים. הספקים חמשתם שבקשנו עבורם צו מניעה, הם 5 ספקים שהנתבע עבד איתם בשלושת החודשים שהוא עבד אצלנו. זה לא היה במחברת. אמרנו מספק זה אתה מזמין שרוכים ומוצרים אחרים מספק אחר. זו היתה העבודה שלו.

      ש.מה היה במחברת שנגנבה?

      ת.זוכר ספקים מסוימים. זו מחברת מחודש 10/14. זו נסיעת עבודה לסין. נסעתי באותה תקופה לתערוכה הכי גדולה בעולם בסין.

      ש.אילו ספקים יש במחברת הזאת שהם סודות מסחריים?

      ת.המחברת היא רק חלק ממכלול"(עמ' 12, ש' 6 – 14).

      42.שנית, התובעת לא הוכיחה את טענתה כי הנתבע 1 עשה שימוש במחברת זו. מנהל תיקי הלקוחות, מר גלילי, העיד בפניי כי מי שנהג להשתמש באותן מחברות הן מר גלילי ומנכ"ל התובעת ולא ציין את שמו של התובע כגורם אשר נהג להשתמש במחברת (עמ' 8 לפ', ש' 29 - 30).

      שלישית, חרף טענת התובעת כי המחברת נגנבה, לא נקטה בצעדים המצופים והמתבקשים לאחר גילוי הגניבה. מנכ"ל התובעת הודה כי כאשר התברר כי המחברת נעלמה, לא התקשר לנתבע 1 ושאל אותו היכן המחברת אשר נמסרה לו-

      "ש.מה עושה אדם שנותנים לו מחברת ולא מחזיר, שאלת אותו בטל' איפה המחברת?

      ת.כשאודי החליט שהוא עוזב הייתי בחו"ל בחופשה. שראיתי שאין מחברת שחזרתי, התחלתי לחפשה, לא התקשרתי לשאול איפה המחברת לשאלתך"(עמ' 13, ש' 3 - 6).

      43.מנכ"ל התובעת טען בחקירתו כי מזכירתו שאלה את הנתבע 1 היכן נמצאת המחברת, אולם לא מצאתי בעדותו של מנכ"ל התובעת מענה מדוע לא הועלו הדברים על הכתב ומדוע לא נשמעה עדותה מזכירת התובעת לגבי עניין זה, אף כי מדובר בעובדה מהותית בגרסת התובעת-

      "ש.הגשת תלונה במשטרה שנגנבה מחברת?

      ת.לא. בגלל העצה של העו"ד שלי. שאלו אותו איפה המחברת, המזכירה שאלה.

      ש.למה לא באה להעיד?

      ת.יש לי את העו"ד ותשאל אותה. נכון שיכולתי להביאה אין מניעה.

      ש.טוען הנתבע שהיתה לו התכתבות ארוכה עם המזכירה שלך בכל הנוגע למכתב הפטורים, בשום שלב לא כותבים לו לגבי המחברת?

      ת.אני מודע בהתכתבות בסוף חודש 3, שלא ידענו שיש בעיה, כי לא ידענו שהיא חסרה, כי הייתי בחו"ל ולא היתה בעיה ולא היתה הכתבות בנושא.

      ...

      ש.מתי גילית שאין מחברת?

      ת.בתחילת חודש 5.

      ש.שגילית למה המזכירה לא כתבה מה עם המחברת?

      ת.היא דברה איתו בטל'.

      ...

      ש.טוען הנתבע שהשאלה הזו לא עלתה בכלל באותה שיחה?

      ת.הנתבע טוען על ההתנהלות בסוף חודש מרץ.

      לשאלה שובאני טוען שהוא גנב לי סודות והוא טוען שלא. זו מילה מול מילה"(עמ' 13, ש' 10 – 24).

       

      44.לאור האמור, מצאתי כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת קיומה של מחברת הכוללת סודות מסחריים ואף לא כי הנתבע 1 נטל מחברת זו שלא כדין.

      רשימת לקוחות, ספקים, מחירונים ו"דטה בייס"- האם סוד מסחרי הם?

      45.מחלוקת רבתי ניטשה בין הצדדים בשאלת קיומו או העדרו של 'סוד מסחרי' בר הגנה לתובעת.

      סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר סוד מסחרי כך:

      "סוד מסחרי", "סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו";

      46.בית הדין הארצי הכיר 'ברשימת לקוחות' כבאה בגדר הגדרת סוד מסחרי כמשמעות המונח בחוק עוולות מסחריות. נקבע כי יכולים להתקיים מקרים בהן רשימות יוכרו כסוד מסחרי. הערך המוסף ההופך רשימה טכנית ל'רשימת לקוחות' שהיא בבחינת "סוד מסחרי", הוא מטען ההשקעה והתרומה של המעסיק ביצירת הרשימה. על מנת להכריע בשאלה האם רשימת לקוחות מהווה סוד מסחרי אם לאו, יש לברר האם ברשימה כלול מידע שמקורו בהשקעת משאבים מצד המעסיק והאם בקבלת הרשימה "מן המוכן" יש ערך מוסף מלבד קובץ שמות הלקוחות בענף. ערך מוסף הנובע מכך שגלום ברשימה יתרון מסחרי, מידע סודי ולא נגיש לציבור ולחילופין, מידע יצירתי הכרוך בהשקעת מאמץ מיוחד, זמן וממון (ע"ע (ארצי) 80/08 דאטה פול בע"מ – יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ (7.10.2010)).

      47.רשימת לקוחות יכולה לבוא בגדרו של סוד מסחרי ולהיחשב כאינטרס בר הגנה- "רק בנסיבות בהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה 'מן המוכן'")ע"ע (ארצי) 9046/96 בן ברוך - תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, נד(1) 625), כן נפסק כי "במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה" )ע"ע (ארצי) 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ - פודליין בע"מ, פ"ד לח 72). הדברים יפים בהתאמה באשר למחירון שסודיותו אינה אוטומטית ונקבעת מקום בו הוכח כי ננקטו אמצעים משמעותיים להצפנתו

      48.בענייננו, התובעת טענה כי רשימת הלקוחות, הספקים, המחירונים, הטפסים ונתוני ה "דטה בייס" , עולים כדי סוד מסחרי, מאחר והיו שמורים במחשבי התובעת ומשמדובר בספקים אשר לחלקם אין אתרי אינטרנט, כאשר קיימים ספקים אשר נדרשת נסיעה של שעות כדי לפגוש אותם ולהתקשר עימם. בנוסף, נדרש הליך של ניסוי עם ספקים אלו עד להגעה לטיב המוצר הרצוי והטוב ביותר לצרכן (ס' 3 – 5 לתצהירו של מר גלילי, עמ' 7 – 8 לעדותו של מר גלילי, ס' 23 לתצהירו של מנכ"ל התובעת).

      49.התובעת לא הוכיחה את טענתה בדבר קיומו של סוד מסחרי, מאחר ובחרה שלא להציג את הרשימות וקובץ נתונים אשר עולים לטענתה כדי סוד מסחרי. התובעת לא הציגה את רשימת הספקים, הלקוחות, מחירונים, טפסים מסוג כלשהו או "דטה בייס", אשר עולים לטענתה כדי סוד מסחרי.

       

      50.מנכ"ל התובעת הודה בעדותו כי יש בידיו נתונים אלו אולם התובעת בחרה שלא להציגם -

      "ש.האם יש לחברה רשימת לקוחות?

      ת.יש.

      ש.איפה היא?

      ת.אני יכול להראות לך במחשב. זה נמצא במערכת הזום.

      ש.יש בעיה לצרפה?

      ב"כ התובעת:

      כן בטח.

      המשך ח.נ.

      ת.לבית המשפט אין לחשוף את הנתונים. אין לי בעיה.

      ש.עובדתית עשית זאת כן או לא?

      ת.עובדתית גם לא שמתי את תחזית מזג האוויר.

      ש.בעיניך זה לא רלונטי לצרף את הרשימה?

      ת.בעיני לא. אין לי את הצד המשפטי.

      ש.רשימת ספקים?

      ת.זה אותו דבר. התשובות הן זהות לגבי כל הנתונים וגם לגבי הספקים, חדוד נוסף לגבי רשימת הספקים שמתוקף תפקידו של אודי מיד עם תחילת עבודתו הוא קיבל רשימה של אנשי קשר בכל חברה ומה קונים ממנה כדי להתנהל מול הספקים הללו. זאת העבודה שלו.

      ש.יש לך איש קשר אחד כזה, שתוכיח שאודי אמר לו תמכור לי?

      ת.טל' לא. אני יכול להוכיח את הספקים.

      ש.אז למה לא צרפת?

      ת.יש לנו תמונות של צ'טים..

      לשאלה שובכי אני לא הצד המשפטי ולא בניתי את התיק ולא היתה לי מניעה לצרף.

      ש.יש איזה שהם מחירונים שהם ספציפים שלכם והם סוד מסחרי?

      ת.בודאי.

      ש.למה לא צרפת?

      ת.כי זה סוד מסחרי. אני יכול להראות לבית המשפט את כל הנתונים.

      ש.פנית לבית הדין הגשת תביעה ותצהיר, אך לא הראית לבית הדין למה?

      ת.כי בית הדין לא ביקש זאת. אם יבקש אציג זאת און ליין. הנתונים שלי הם לא ממוצאים ולא צריך לחפש אותם. כל הנתונים של כל החברה וגם הנה"ח וספקים נמצאת במערכת המחשוב של החברה ובמקרה יש לי גישה פה לכל הנתונים ממחשב הנייד, כל נתון שבית הדין יבקש להמציא אפשר.

      ש.יש מחיר במחירונים שלכם שלא ראינו אותם עד היום, שיהא למישהו קושי לקבל מחיר זול יותר?

      ת.בוודאי. כי במחירים שלנו ובאיכות של המוצרים שלנו, לולא היינו האטרקטיביים ביותר לא היינו מצליחים להתקיים. צריך להבין שהמבנה פעילות של החברה הלקוחות שלי הם פירסומאים, הם כמו אודי, אך הם קונים ממני את הסחורה ומוכרים ללקוחות במחיר יותר גבוה. יש פערי תווך. אם הם היו יודעים למצוא זאת לבד או את המחירים שלי אז לא היתה זכות קיום לחברה.

      ש.מה היתה בעיה להביא אותם לבית המשפט?

      ת.אם הייתי חושב שזה רלוונטי הייתי מביא.

      ש.טענת שחלק מהמחירונים זה חלק מהסודות המסחריים?

      ת.ברור. אז אני צריך להראות לך זאת?" (עמ' 13, ש' 10 – 24).

      51.אם כן, התובעת בחרה שלא להגיש את הנתונים לגביהם נטען כי מהווים הם סוד

      מסחרי. בהיעדר הצגתם נתונים אלו והיקפם, גרסת התובעת לגבי רשימות הלקוחות והספקים וכן המחירונים, הטפסים וה"דטה בייס", אינה מפורטת דיה על מנת להוכיח כי נתונים אלו עולים כדי סוד מסחרי. התובעת לא הבהירה בכמה לקוחות/ספקים מדובר ובמחירונים של אילו מוצרים. כן לא ברור האם הנתבע 1 ידע לנקוב בשמות לקוחות והצעות מחיר אשר נתנו להם לרבות הצעת מחיר זולה יותר אשר ניתנה על ידו.

      52.בהקשר זה נציין, כי החלטת התובעת שלא להציג ראיות אלו ולו מקצתן , אף לא לעיני בית הדין אינה ברורה בפרט נוכח עדות מנכ"ל התובעת ממנה עולה כי ממילא הנתבע היה בעל גישה מלאה לנתונים אלו במהלך עבודתו בחברה וקיבל רשימה מלאה של אנשי הקשר אצל כל ספק.

      53.זאת ועוד, התובעת הסתירה פרט מהותי נוסף בגרסתה. מנכ"ל התובעת טען כי פנו אליו 3 לקוחות גדולים ומסרו כי פנו אליהם מחברת "מאולזול" ובשיחות אלו ניתנו פרטים לגבי התקשרויות קודמות שלהם עם התובעת (ס' 18 לתצהירו של מנכ"ל התובעת). אולם, התובעת לא פירטה זהותם של לקוחות אלו ולא הגישה כל ראיה בעניין זה. אין חולק כי מדובר בפרט עובדתי מהותי בגרסת התובעת, שכן מדובר בנסיבות בהן התגלה לתובעת, לטענתה, גזל הלקוחות, על ידי הנתבע 1. לפיכך, גם מטעם זה, מצאתי כי התובעת לא הוכיחה את טענתה כי הנתבע 1 נטל את רשימת לקוחותיה.

      לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי

      רשימת הספקים, הלקוחות והמחירונים אשר בידיה עולים כדי סוד מסחרי.

      54.אוסיף, כי מהעדויות עלה כי בתחום בו פועלים הצדדים, ניתן לאתר את הספקים

      והלקוחות על ידי האינטרנט ובאמצעות ביקור בתערוכות כאשר לתובעת אין הסכמי בלעדיות עם ספקים או פטנט כלשהו (ר' ס' 30 לתצהירו של הנתבע 1 וכן עדותו של מר גלילי, מנהל תיקי לקוחות בתובעת בעמ' 7-8 לפ'). לפיכך בשל טעם זה, קיימת חשיבות רבה להצגת הנתונים לגביהם טענה התובעת כי הינם בגדר סוד מסחרי. מן המקובץ עולה כי לא עלה בידי התובעת להביא ראיות להוכחת טענתה כי רשימת הספקים, הלקוחות, המחירונים, הטפסים וה"דטה בייס" מהווים סוד מסחרי.

       

      הפרת חובות תום הלב והנאמנות-  

      55.מאחר ולא הוכח קיום סוד מסחרי וגזל הסוד על ידי התובע יש לבחון את חובת תום הלב והאמונים בהן חב הנתבע במסגרת יחסי העבודה. ההלכה בעניין חובות תום הלב והאמונים החלות על העובד סוכמה בע"ע (ארצי) 35403-12-11 קאנטרי פלורס בע"מ נ' חוה נחמני (פורסם ביום 29.11.16) וכך נקבע: "חובת תום הלב המוטלת על עובד במסגרת יחסי העבודה נקבעה בשורה של פסקי דין ומקורה בניסיון ליצור מערכת חברתית ועסקית המושתתת על יחסים הוגנים וכללי תחרות אשר בבסיסם יושרה אשר מאפשרת קיומה של חברה שבה "אדם לאדם - אדם" (ע"א 207/79 רביב משה ושות' בע"מ נ' בית יולס בע"מ, פ"ד לז(1) 533 (1982)). מכח חובה זו מוטלות על העובד חובת נאמנות וחובת אמון מוגברות. חובה זו אינה נגזרת מהוראותיו של חוק ספציפי אלא מנורמות התנהגות הנפרשות על פני מערכת יחסי עובד-מעסיק המוטלות על כל עובד וביתר שאת על עובד בכיר..".

      56.בפרשת הארה (ע"ע 1688-11-11 הארה תוכניות העשרה בע"מ - אליעזר פן,

      [פורסם בנבו], 4.12.2012) הודגש מקומן המרכזי של חובות תום הלב הנאמנות ביחסי העבודה. בעניין הארה, נדונה פעילותם של המשיבים להקמת חברה מתחרה בעת שעבדו אצל המערערת, תוך התקשרות עם לקוחותיה, הגם שלא נמצא קשר סיבתי ישיר בין פעולות העובדים לכך שהלקוחות לא המשיכו להתקשר עם החברה, נקבע כי פעילותם מהווה הפרה של חובות תום הלב והנאמנות שחבו המשיבים כלפי המערערת.

      בעניין ע"ע (ארצי) גירית בע"מ – מרדכי אביב, פד"ע ל"ט, 728 (2004) קבע בית הדין הארצי כדלקמן:

      "בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו. חובת הנאמנות, חובת תום הלב, וחובת ההגינות הנובעות מחוזה עבודה, מהוות את התשתית ליחסי עבודה הוגנים. העובד והמעביד אינם יריבים הניצבים משני עברי המתרס וחובתם ההדדית היא שלא להימצא בניגוד אינטרסים".

      ובהמשך:

      "יש לתת משקל הולם לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן. הפרת חובות אלו על ידי המשיבים, יש בה משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור שאין להתירה. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל"סוס טרויאני" אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו".

      57.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הראיות והעדויות, מצאתי כי התובעת הוכיחה כי הנתבע 1 הפר את חובת תום הלב והנאמנות ולמרבה הצער התברר, כי אכן היה ל"סוס טרויאני" בחצרי התובעת ויצא כשנתח בידו וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, התובעת הוכיחה כי התובע רכש עוד ביום 25.1.16 את ה"דומיין" (מתחם) לאתר האינטרנט www.allzol.co.il וקישר אותו לאתר אותו בנה, זאת כ – 3 חודשים בלבד לאחר תחילת עבודתו בתובעת (ס' 18 לתצהירו של הנתבע 1, ס' 22 לתצהירו של מנכ"ל התובעת, נספח 10 לתצהירו של מנכ"ל התובעת).

      58.אין בידי לקבל את טענת הנתבע 1 בעניין זה, כי האתר נרכש "לצרכי השקעה" בלבד (ס' 18 לתצהירו של הנתבע 1) ולא היה אתר פעיל (ס' 41 לתצהירו של הנתבע 1).

      59.התובעת הוכיחה כי ביום 1.2.16, בסמיכות מועדים לתאריך רכישת האתר, הנתבע 1 כבר פתח "עוסק מורשה" על שם "אולזול" (תדפיס תעודת עוסק מורשה צורפה כנספח 12 לתצהירו של מנכ"ל התובעת). בהמשך לכך, ביום 7.2.16 החל הנתבע 1 לפרסם את "אולזול מוצרי פרסום" בפייסבוק. ביום 15.3.16 אף הועלה לאתר הפייסבוק של "אולזול" קישור לאתר האינטרנט של החברה, עם פרוט רשימת מוצרים לפרסום אותם מציג האתר וכן שמו של הנתבע 2 (צילום הפרסומים בפייסבוק צורפו כנספח 13 לתצהירו של מנכ"ל התובעת). בנוסף, ביום 31.3.16 הנתבע 1 אף פתח חשבון בנק על שם העסק החדש "אולזול" (תדפיס פתיחת חשבון הבנק צורף כנספח 11 לתצהיר מנכ"ל התובעת).

      60.לפיכך, מהראיות אשר הוצגו בפניי עולה כי הנתבע 1 הקים עסק מתחרה ואף פרסם אותו, עוד במהלך תקופת עבודתו בתובעת. עדי התובעת והראיות אשר הוצגו בפניי הפריכו את גרסת הנתבע 1, לפיה דובר ב"דומיין בלבד".

      61.שנית, התובעת הוכיחה כי הנתבע 1 בחר להסתיר את מעשיו, כאשר רשם את העסק החדש אותו הקים על שם אביו. הנתבע 1 רשם את העסק החדש כעוסק מורשה על שם אביו וכן פתח חשבון בנק על שם אביו (תדפיס חשבון הבנק צורף כנספח 11 לתצהירו של מנכ"ל התובעת). הנתבע 1 אף רשם את אביו כגורם המחזיק את פרטי המתחם אותו רכש אולם, ציין את שמו כגורם המנהל את המתחם (פרטי המתחם צורפו כנספח 10 לתצהירו של מנכ"ל התובעת).

      62.בהקשר זה, שקלתי את טענת הנתבע 1 כי לא פעל מאחורי גבה של התובעת אלא העדיף משיקולי מס להעביר את פעילותו העסקית על שם העוסק מורשה שפתח אביו, מאחר והיה בעלים של עוסק פטור כל השנים (ס' 19 לתצהירו של הנתבע 1). אין בידי לקבל טענה זו מאחר ולא הוכח כי הנתבע 1 היה בעלים בעבר של עוסק פטור. כמו כן לא ברור מדוע יש בעובדה זו כדי למנוע מהנתבע 1 להקים עוסק מורשה בעצמו.

      63.נוסף על האמור, טענת הנתבע 1 לא הייתה מהימנה בעיני, כאשר התברר כי עירב את אביו, הנתבע 2, בעניינים בהם נדרש איש קשר לשם הקמת העסק החדש (ר' לעיל, תדפיס חשבון הבנק, הקמת האתר), בעוד מעדות הנתבע 1 עלה כי הוא אשר יזם את הקמת העסק החדש והיה הגורם שעמל על פיתוחו על כל הכרוך בכך לרבות פנייה ללקוחות ואיתורם(עמ' 22 לפ', ס' 23 – 24 לתצהירו של הנתבע 1, ס' 5 לתצהירו של הנתבע 1 בהליך הזמני). העובדה כי הנתבע 1 בחר להסתיר את הקמת העסק החדש ולרשמו על שם אביו, מחזקת את מסקנתי כי הפר את חובת האמונים ותום הלב החלות עליו.

      64.שלישית, הוכח כי הנתבע 1 פתח את העסק החדש בסמיכות זמנים למועד בו סירבה התובעת לבקשה להעלאת שכרו ואף התריעה בו לשפר את תפקודו. ביום 4.2.16 נערכה שיחה בין הנתבע 1 לבין מנכ"ל התובעת ואחד מבעליה, מר אקי ארז. בשיחה זו ביקש הנתבע 1 העלאת שכר לסך של 11,000 ₪ (ס' 5 להסכם העבודה נספח 2 לתצהירו של מנכ"ל התובעת, דוא"ל מיום 4.2.16, נספח 3 לתצהירו של מנכ"ל התובעת). התובעת סירבה לבקשת הנתבע 1 והסכימה להעלות את שכרו באופן חלקי בלבד לסך של 9,500 ₪, כאשר הובהר לנתבע 1 כי קיימים פערים מקצועיים בינו ובין הנהלת התובעת ועליו להגיע לתפוקות הרצויות על מנת לקבל את העלאת השכר המבוקשת (ס' 9לתצהירו של מנכ"ל התובעת).

      65.הנתבע 1 לא הגיב לסיכום שיחת המשוב אשר נשלח אליו (נספח 3 לתצהירו של מנכ"ל התובעת) אולם שלושה ימים לאחר אותה שיחה, ביום 7.2.16, ניתן למצוא פרסום ראשון לאתר "אולזול" בדף הפייסבוק של העסק החדש. סמיכות זמנים זו מחזקת את מסקנתי כי הנתבע 1 פעל במכוון ובמודע מאחורי גבה של התובעת.

      66.רביעית, התובעת הוכיחה כי הנתבע 1 פנה בפועל ללקוחותיה וספקיה. הוכח כי רשימת לקוחות החברה שמורה במחשבי החברה (ס' 3- 5 לתצהירו של מר גלילי). גב' ליזה ריפס הצהירה כי חברת "אולזול" פנתה אל תיבת דואר אלקטרוני פרטית שלה, אשר שמורה אצל התובעת ואינה מפורסמת כתיבת העסק שלה (ס'2-5 לתצהירה):" אני בעלת עסק בשם לירי פתרונות רישום, ובין היתר, אני מספקת תגי שם לאירועים. חברת קרייזי בלון היא ספק שלי לשרוכים לצוואר ולתגי שם. קיבלתי ב – 3.5.16 מייל שיווקי מאבי מאולזול אשר ניסה לעניין אותי בשרוכים ותגי עובד יחד עם מחירון. המייל השיווקי מאולזול הגיע לתיבת מייל פרטית שליliza.rips@gmail.com שלא מפורסמת כתיבת הדוא"ל של העסק. אין שום אפשרות להגיע אל כתובת המייל שלי דרך האינטרנט. אין לעסק שלי אתר אינטרנט ואני לא מפרסמת אותו באינטרנט בשום צורה".

      67.הנתבע 1 הציג פרסום של סדנת אסטרולוגיה אשר פורסם באינטרנט בה צוינה כתובת הדואר של גב' ריפס. לטענת הנתבע 1, באמצעות חיפוש אותו ביצע באינטרנט הגיע לתיבת הדוא"ל של גב' ריפס (ס' 28 לסיכומי הנתבע 1). לא מצאתי לקבל את גרסת הנתבע 1 מאחר והחיפוש אותו הציג וביצע לטענתו, הינו חיפוש "הפוך", של כתובת דואר אלקטרוני קיימת של גב' ריפס. הנתבע 1 לא הסביר מהו החיפוש אותו ביצע במקור וכיצד הגיע לכתובתה של גב' ריפס אשר פורסמה באתר אסטרולוגיה ללא קשר לשם העסק שלה ולפי איזו מילת חיפוש. בנוסף, מעדותה של גב' ריפס התברר כי כתובת הדואר האלקרוני אשר פורסמה באינטרנט בהקשר לסדנת האסטרולוגיה, הינה תיבה אחרת מהתיבה אליה נשלחה הצעתה של "אולזול" וכדבריה-

      ש.היה לך קשרים עסקיים עם התובעת?

      ת.הם מספקים לי את השרוכים והתגים של השם.

      ש.איך את מתקשרת איתם?

      ת.במייל  שלי ששמו LIZA.RIPSֲ@GIMLL COM

      ש.את מפרסמת באינטרנט מאמרים?

      ת.ראיתי מה שפרסמת באינטרנט. זה פרסום של המורה לאסטרולוגיה שלי.

      ש.מפנה לנספח ד' לתצהיר הנתבע 1?

      ת.מדובר בפוסט שמיכאל אופק מורה של לאסטרולוגיה שעזרתי לה בצורה התנדבותית באיזה שהוא קורס או סדנה שהוא ערך. המייל שלי מפורסם פה, הוא מייל אחר. יש לי מיל פרטי נוסף שמופיע כאן.

      ...

      ש.את טוענת בתצהיר שהמייל שלך לא מפורסם באינטרנט, הוא פרטי. האם זה נכון שהמייל שלך כן מפורסם באינטרנט באתר של מיכאל?

      ת.המייל שקבלתי מהנתבע נשלח לליזה ריפס (מייל שלי) כפי שפורט לעיל. המייל פרטי ולא פורסם בשום0פורום. הוא יכל לדעת שהקשר שלי בתחום הרישום והשרוכים להציע לי את הסחורה שלו לעשות את ההקשר הזה. מכך שהוא ידע על כך מבפנים כתוצאה מכך שהוא עבד אצל התובעת.

      ש.המייל שמפורסם כאן הוא שלך, בנספח ד' לתצהיר הנתבע 1?

      ת.הוא שלי. המייל הזה שלי הוא לא מפורסם בתור מייל עסקי. זה לא המייל שהשתמשתם בו כדי לשלוח לי פרסום. זה לא אותו מייל, לידיעתי. אני בעלת המייל" (עמ' 3, ש' 7 – 10, 25-27).

      68.בהמשך חקירת גב' ריפס ניסה הנתבע 1 להוכיח כי גם ההצעה השיווקית נשלחה לדואר אלקטרוני עסקי של גב' ריפס, אולם לא הציג כל ראיה לכך ולא הוכיח טענתו זו. לפיכך, אני קובעת כי הוכח בפניי כי הנתבע 1 שלח הצעה לתיבת דואר אלקטרוני פרטית השייכת ללקוח התובעת, גב' ריפס, אליה יכול היה להגיע רק באמצעות הנתונים השמורים במחשבי התובעת.

      69.בדומה, שוכנעתי בטענת התובעת כי הנתבע 1 פנה לתיבת הדואר האלקטרוני הפרטית של מנכ"ל התובעת hanamolam@gmail.com , אשר הייתה בשימוש על ידי מנכ"ל התובעת בשנת 2009 כשהחל את עבודתו ונשמרה במחשבי התובעת מאז (ס' 21 לתצהירו של מנכ"ל התובעת), אליה שלח הנתבע 1 ביום 6.4.16 פנייה עם הצעה שיווקית מאולזול (ס' 15 לתצהיר מנכ"ל התובעת אשר לא הופרך).

      70.בעניין זה טען הנתבע 1 כי כתובת הדואר האלקטרוני של מנכ"ל התובעת אינה חסויה אלא מופיעה בגלוי ברשת האינטרנט בהקשר לאתרי היכרויות ואתרי סקס (ס' 40 לתצהירו של הנתבע 1), אולם מדובר ב"חיפוש הפוך" לכתובת דואר אלקטרונית ספציפית לצרכי ההליך. הנתבע 1 לא הציג בפניי כיצד הגיע דווקא לכתובת הדואר של מנכ"ל התובעת במקור ומהו החיפוש אותו ביצע לשיטתו.

      71.בהקשר זה אציין, כי בתצהירו לא הכחיש הנתבע 1 כי פנה לספקי התובעת, אלא טען כי לא פנה אליהם באופן מודע וכך הצהיר-"בניגוד לטענותיו של דימה, אני לא פניתי לשום ספק שלו באופן מודע ובטח שלא לספק בלעדי שלו" (ס' 43 לתצהיר הנתבע 1) וטען כי הגיע אל הספקים מהם רכש סחורה רק ב"עזרת חיפוש ספקים ברשת". אולם, שוכנעתי כי הנתבע 1 טען טענתו בנושא זה בעלמא ללא כל ראשית ראיה להוכחת הטענה, התחמק מלהבהיר מי היו הספקים מהם רכש את הסחורה וכך העיד-

      " ש.אשמח לקבל את שמות הספקים?

      ת.הזמנתי משלושה ספקים שונים. לא זוכר את שמם בעל פה.

      ש.אף אחד מהם לא היה מוכר לך מעבודתך בתובעת?

      ת.הספקים שרכשתי מהם השגתי אותם בעזרת חפוש ספקים ברשת.

      ש.שלושת הספקים שאיתרת ברשת, הגעת אליהם במקרה אבל אף אחד מהם לא היה מוכר לך מעבודתך בתובעת?

      ת.לא. לא שידוע לי. לא זוכר את רשימת הספקים של התובעת בעל פה.

      ש.שראית בחודש יולי 16 את הרשימה, שניתן הצו, אחד מהספקים הללו, שאנו בקשנו עליו צו, זה ספק שפנית אליו לפני שידעת על התביעה?

      ת.לא יודע. פניתי להרבה מאוד ספקים באמצעות המייל, אלו ספקים שנמצאים באליבבה ובמיד אינצ'ייינה, ובאתר אחד 688 שאלו האתרים העיקריים שאני מאתר ספקים מחו"ל.." (עמ' 18, ש' 1 - 5).

      72.הנתבע 1 טען כי ניתן להגיע בקלות אל הספקים של התובעת והציג בהקשר זה אופן חיפוש באינטרנט לצורך איתור כל אחד מחמשת הספקים עימם חסמה התובעת את הגישה, באמצעות מילת מפתח (למשל, "תרגום בגוגל של ריחניות לרכב לטורקית", ס' 42 לתצהירו). אך הנתבע לא הציג את כל רשימת התוצאות של אותו חיפוש ולא הוכיח כיצד הגיע מרשימת התוצאות שניתנה על ידי גוגל, דווקא לאותם ספקים עימם התקשרה התובעת. לפיכך, שוכנעתי בטענת התובעת כי הנתבע 1 עשה שימוש מסוים בנתונים השמורים אצל התובעת על מנת להגיע ללקוחה גב' ריפס.

      73.רביעית, שקלתי את טענת הנתבע 1, כי התובעת ידעה על עיסוקיו המקבילים כעולה מתצהירו-"אני עסקתי במשך שנים גם ברכישת מוצרים בהיקפים קטנים כאמור מספקים שונים באינטרנט ומכירתם באתרים שונים שהקמתי לעצמי...עיסוקי זה היה ידוע היטב לתובעת ואני התקבלתי לעבודתי אצל התובעת לאור ניסיוני הרב בתחום איתור ספקים וייבוא מוצרים" (ס' 8 לתצהיר הנתבע 1). בהמשך תצהירו, הדגיש הנתבע 1 כי בעת קבלתו לעבודה סיפר לתובעת על עיסוקו בתחום המגנטים דווקא(ס' 19): "חשוב לי להדגיש כי אני עסקתי ועוסק בתחומי עיסוק נוספים...אפילו הבהרתי לנתבעת במועד קבלתי לעבודה כי אני רוצה למצוא מקום עבודה שיכניס לי מספיק כסף כדי שאוכל לעזוב את העסקים האחרים שלי, כמו המגנטים באירועים ודימה גם ניסה למצוא לי קונה לכל הציוד שלי והפגיש אותי עם חבר שלו שהתעניין ברכישה של ציוד למגנטים".

      74.מנכ"ל התובעת הכחיש מכל וכל את הטענה כי הנתבע 1 מסר לתובעת כי הוא עוסק בתחום אתרי האינטרנט והבהיר כי קיבל את הנתבע 1 לעבודה אף שלא היה לו ניסיון רלבנטי בתחום ה sourcing -ׁ (איתור ספקים וניהול הזמנות), לאור המוטיבציה הגבוהה של הנתבע 1, תקופת עבודתו הממושכת במקום עבודתו הקודם וכך הצהיר- "סברתי שאני יכול לגדל אותו לתפקיד ובנוסף לאור דרישות השכר שלו שהתאימו לתקציב המשרה כפי שהוגדר על ידי" (ס' 6 לתצהיר מנכ"ל התובעת).

      75.מנכ"ל התובעת העיד כי הנתבע 1 סיפר לו על עיסוקו בתחום המגנטים ולא בתחומי איתור ספקים, רכישת מוצרים וניהול הזמנות באינטרנט. עדותו של מנכ"ל התובעת עלתה בקנה אחד עם האמור בתצהירו ואף עם האמור בתצהיר הנתבע 1 -

      "ש.טוען הנתבע הודיע לאקי בראיון הזה, שיש לו עסקים נוספים במקביל, שהוא מנהל עסק לפרסום ושווק של מגנטים, שיש לו אתרי אנטנט, יש לו עסוקים נוספים שאין בכוונתו לוותר עליהםידעת מכך?

      ת.ידעתי שלאודי שהיה לו עסק של צלום מגנטים לארועים שמגיעים לחתונה הוא מצלם. אם ידעתי שהוא עוסק בעוד תחומים מהצד איך שהוא קשורים לעסק שלו הוא היה נפסל על הסף. זה אומר שזה אדם עם פוטנציאל שעלול לקחת ממני את הידע וללכת להתפתח לבד. בחוזה העסקה מצויין בפרוש שאסור לעבוד בעבודות נוספות, ובמידה והוא רוצה הוא צריך להמציא זאת בכתב. גם בקו"ח שלו לא מציין שום דבר מהדברים האלו"(עמ' 10, ש' 25 – 32).

       

      76.אוסיף, כי עיון בגיליון קורות חייו של התובע העלה כי התובע לא פירט כי הינו בעל ידע או ניסיון בתחום איתור ספקים ורכישות מוצרים באינטרנט (גיליון קו"ח של הנתבע 1 צורף כנספח א' לתצהירו של מנכ"ל התובעת).

      77.לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסת מנכ"ל התובעת על פני גרסת הנתבע 1. לא שוכנעתי בטענת הנתבע 1 כי התובעת ידעה על עיסוקיו ומכל מקום הנתבע 1 לא הוכיח כי הבהיר לתובעת כי יש לו ניסיון בתחום ה- sourcing ׁ (איתור ספקים וניהול הזמנות).

      78.לא נעלם מעיני כי לטענת הנתבע 1, שוחח עם מר אקי ארז, אחד מבעלי התובעת והודיע לו כי פתח עסק וכי מר ארז איחל לו בהצלחה (ס' 26 לתצהירו של הנתבע 1). לגרסת הנתבע 1, שיחה זו התקיימה רק ביום 31.3.16 קרי, לאחר תום עבודת הנתבע 1. בנוסף, גם לגרסת הנתבע 1, מר ארז התקשר אליו לאחר תום השיחה וביקש כי לא יפנה לספקיו(ס' 26,31 לתצהירו של הנתבע 1). בהקשר זה אציין, כי יש לדחות טענת הנתבע 1 כי היה על התובעת לזמן את מר ארז לעדות לעניין תוכן שיחה זו, מאחר והנטל מוטל על הנתבע 1 להוכיח את גרסתו. אוסיף, כי הנתבע 1 אף הבהיר בתצהירו כי שיחתו עם מר ארז הוקלטה ("אני דיברתי עם מר ארז בתאריך 31.3.16 (השיחה מוקלטת)" - ס' 31 לתצהירו), אך בחר שלא להציג את אותה הקלטה. אי הצגת ראיה זו אשר משמעות רבה נודעת לה בנסיבות מקרה זה, מחלישה את גרסת הנתבע 1. לאור האמור לעיל, טענת הנתבע 1 כי התובעת ידעה על מעשיו ופעילותו, נדחית.

      79.לסיכום, לאור האמור לעיל, הוכח בפניי כי הנתבע 1 פתח עסק המתחרה בתובעת במהלך עבודתו, הסתיר את מעשיו כאשר רשם את העסק על שם אביו וכן הציג את אביו בפרסומים הרשמיים של העסק ואף פנה לקוחה של התובעת (גב' ריפס), באמצעות שימוש בנתונים הקיימים אצל התובעת. מכל אחד מטעמים אלו ונוכח הצטברותם, אני קובעת כי האופן בו פעל הנתבע 1 עולה כדי הפרת את חובות תום הלב והאמונים החלות עליו.

      נפקות תניית אי התחרות הקבועה בהסכם העבודה-

      80.סוגיה נוספת בה נדרשה הכרעתי הינה האם יש תוקף לתניית אי התחרות הקבועה בהסכם העבודה של הנתבע 1. לטענת הנתבע 1 אין ליתן תוקף לתנייה זו, מאחר ונכפה עליו לחתום על חוזה העבודה על כן אין תוקף לסעיף הקובע כי הוא חב חובת נאמנות לתובעת (ס' 2.3 להסכם עבודתו צורף כנספח 2 לתצהיר מנכ"ל התובעת) ובהתאם אין משמעות לתניית אי התחרות הקיימת בהסכם עבודתו. סבורני כי אין ממש בטענת התובע וודאי אין בטענתו כדי לפטור את התובע מאחריות למעשיו. ראשית, בהתאם להלכה, חובות תום הלב והאמונים הן חובות עצמאיות מכוח יחסי העבודה בין הצדדים וקיומן אינו תלוי בתניה חוזית מפורשת בין הצדדים. לפיכך, גם ללא התנייה הקבועה בהסכם העבודה חב הוא בחובת תום הלב והאמונים לתובעת. שנית, הנתבע 1 לא הרים את הנטל להוכיח כי החתימה על הסכם העבודה נכפתה עליו והעלה טענה זו בעלמא ללא כל תימוכין.

      81.הנתבע 1 הצהיר כי לא קרא את הסכם העבודה ולא קיבל עותק ממנו (ס' 26 לתצהירו) וכן כי סירב לחתום על ההסכם מאחר שאינו משקף את השכר עליו סיכם עם בעלי התובעת, מר ארז, כאשר לגרסתו - "...אני הודעתי לבת אור, בנוכחות מר ארז, כי אני לא מקבל את האמור בהסכם, שאינו משקף את ההסכמות שבין הצדדים, אולם בת אור הודיעה לי שאני מחויב לחתום על ההסכם לצורכי ביטוח וכי ללא חתימתו, לא אהיה מובטח ולא אוכל להמשיך לעבוד. אני הודעתי לבת אור כי אחתום על ההסכם מחוסר ברירה ולא מתוך הסכמה לתוכן האמור בהסכם ורק לאחר ששוחחתי עם מר ארז והוא אמר לי שההסכם הוא זמני ל - 3 חודשיים בלבד ובעוד 3 חודשים, אם אני מתאים, נשב ונערוך הסכם חדש" (ס' 13 לתצהיר הנתבע; עדות הנתבע 1 בעמ' 21, ש' 12 – 18). אין בדברים אלו כדי להוכיח את טענת הנתבע 1 כי החתימה על ההסכם נכפתה עליו. נהפוך הוא, גרסתו מלמדת כי היה מודע היטב לתוכנו של ההסכם.

       

      82.לאור האמור לעיל ולאחר שהוכח בפניי כי הנתבע 1 הפר את חובות האמונים ותום הלב כלפי התובעת כאשר הקים עסק מתחרה במהלך עבודתו בתובעת, אני קובעת כי יש תוקף לתניית הגבלת העיסוק הקבועה בהסכם עבודתו והנתבע 1 הפר את האמור בתנייה זו .

      83.אשר לשאלה הנוגעת לסעד לו זכאית התובעת בשל הפרת חובות האמונים ותום הלב המוטלות על הנתבע 1, אדון להלן.

      הסעד-

      84.תניית אי התחרות בהסכם עבודתו של הנתבע1 הגבילה את עיסוקו למשך 9 חודשים מסיום עבודתו. אם כך, עולה השאלה האם המדובר בתנייה סבירה. במסגרת צו המניעה הסכימו הצדדים לצמצם את תחולת תניה זו ל – 5 חודשים בלבד ולרשימה הכוללת 5 ספקים.

      85.לאור ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים ומאחר וחלפה למעלה משנה מהמועד בו סיים התובע את עבודתו (חודש 3/16), מצאתי כי אין עוד צורך להכריע בשאלה האם יש מקום להגביל את עיסוקו של הנתבע 1, מעבר לתקופה עליה הסכימו הצדדים כאמור לעיל.

      86.עם זאת, התנהלות התובע כמתואר לעיל, מצדיקה מתן סעד של פיצוי כספי לתובעת. בהקשר זה, שקלתי את טענתה של התובעת כי נגרם לה נזק כספי והפסד הכנסות בסך של 500,000 ₪ (ס' 26 – 27 לתצהירו של מנכ"ל התובעת). התובעת לא הוכיחה את טענתה זו, מאחר ולמעט תרשים כללי אשר הוצג בתצהירו של מנכ"ל התובעת, לא הציגה את הנתונים עליהם מבוסס תרשים זה או חוות דעת חשבונאית של גורם מקצועי אחר המבסס את טענתה. בנוסף, בהקשר זה מקובלת עלי טענת הנתבע 1 כי התובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין הנתונים אותם הציגה למעשים המיוחסים לנתבע 1, כאשר הנתבע 1 הציג מספר רב של הסברים אלטרנטיביים לירידה בהכנסות התובעת, כגון: העובדה כי בתקופה זו החברה נותרה ללא סמנכ"ל מכירות, אחת מסוכנות המכירות יצאה לחופשת לידה, החברה עברה מראש העין לפתח תקווה באותה תקופה ולכן עבדה במתכונת מצומצמת, התחרות בשוק גדלה באופן משמעותי ועוד (ס' 45 לתצהירו של הנתבע 1). התובעת לא הפריכה את גרסתו הנתבע 1 וההסברים האלטרנטיביים אשר הציג. בהתאם לכך, התובעת לא הוכיחה את טענתה כי נגרם לה נזק מוכח ולכן התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו בגין רכיב זה.

      87.בדומה, לא מצאתי כי יש בסיס לטענת התובעת כי הינה זכאית להחזר שכר בתקופת עבודת הנתבע 1. לטענת התובעת, הנתבע 1 אינו זכאי לשכר בגין תקופה זו, מאחר והוכח כי כבר פעל עבור "אולזול" (ס' 33 לכתב התביעה). אין די בטענת התובעת כדי להצדיק שלילת שכרו של הנתבע 1, בנסיבות מקרה זה. ממכתב ההמלצה אותו מסר מנכ"ל התובעת לנתבע 1, עולה כי עד לגילוי העובדה כי הנתבע 1 פתח עסק עצמאי, התובעת הייתה מרוצה מתרומת הנתבע 1 לתובעת ובהתאם לכך התובע זכאי לשכר בגין תקופה זו(מכתב ההמלצה צורף כנספח 7 לתצהירו של מנכ"ל התובעת).

      88.באשר לטענת התובעת כי הינה זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין גזל סוד מסחרי אציין כי כאמור לעיל, התובעת לא הוכיחה קיומו של סוד מסחרי. בסיכומיה הבהירה התובעת כי פיצוי זה נדרש לאור התנהלותו חסרת תום הלב של הנתבע 1 והפרת חובת האמונים אותה הוא חב לתובעת (ס' 34 לסיכומיו). בנוסף, מעיון בבקשת צו המניעה ובכתב התביעה עולה, כי התובעת פירטה את עילת חוסר תום הלב כאחד מאותם אינטרסים לגיטימיים המצדיקים מתן סעד של הגבלת עיסוק ופיצוי כספי.

      89.לפיכך, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה בהן המדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד המקורי שהתבקש ולאחר שכל העובדות הדרושות להענקת אותו סעד התבררו בפני בית הדין, אני סבורה כי יש לראות בפיצוי ללא הוכחת נזק אותו דרשה התובעת, ככולל בתוכו גם את הפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב.

      90.בעת קביעת גובהו של הפיצוי שקלתי את משך העסקת התובע (כ – 5 חודשים בלבד), העובדה כי התובע החל להקים עסק מתחרה בסמוך לאחר תחילת עבודתו (כ – 3 חודשים), פניה ללקוחה אחת בלבד והסכמה להגבלת עיסוקו ולהימנע מלפנות ל – 5 ספקים אותם ציינה התובעת. לאור כלל שיקולים אלו, אני קובעת כי על הנתבע 1 לשאת בפיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין הפרת חובות תום הלב והאמונים לתובעת. דרישת התובעת לקבלת פיצויי הלנה נדחית, מאחר והמדובר ברכיב אשר אינו נושא הלנה.

      התביעה כנגד הנתבע 2-

      91.בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי יש למחוק את התביעה כנגד הנתבע 2 על הסף בהיעדר עילה וכן מאחר ובית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה כנגד הנתבע 2, מאחר ולא התקיימו יחסי עובד – מעביד בין התובעת לבין הנתבע 2. בתגובה (מיום 15.8.16), טענה התובעת כי כבר ביום 17.7.16 ניתן על ידי בית הדין צו שיפוטי המופנה כלפי הנתבעים 1 -2 המונע מהם מלפנות ל – 5 ספקים מחו"ל, בהתאם לסיכום אליו הגיעו הצדדים, בהמשך לבקשה לצו מניעה שהוגשה ע"י התובעת. לפיכך, לעמדת התובעת, שעה שהנתבעים לא העלו טענה זו בהזדמנות הראשונה עוד בתגובה לצו המניעה, אין באפשרותם להוסיף ולהעלותה.

      92.בתום דיון ההוכחות, טענו הצדדים כי הגיעו לכלל הסכמה ביניהם בעניין זה

      "ב"כ הנתבעים:

       אני חושב שצריך למחוק את הנתבע 2 מההליך. לא נטען שלא תבעו את בעל הדין הנכון מבחינה רישומית. התצהירים מדברים בעד עצמם ולא נעלה כל טענה שתנסה להתחמק מאחריות הנתבע 1 בטענה שהוא לא הנתבע הנכון.

      ב"כ התובעת:  כל קביעה של בית הדין ביחס לעוולות מסחריות, תחול על הנתבע 1.

      ב"כ הנתבעים:  אנו מסכימים כי כל תוצאה שתקבע בהליך זה , תחול על שני הנתבעים.

      ב"כ התובעת:  אני מוותרת על חקירת הנתבע 2 לאור דברי חברי מהם עולה כי הוא מוותר 

      על יומו. אני מבהירה כי לא נדרוש פסק דין כנגד הנתבע 2 כי לא התייצב לחקירה על תצהירו אולם כל קביעה של בית הדין , תחול על שני הנתבעים.

      ב"כ הנתבעים:  אני מסכים" (עמ' 23, ש' 21 – 32, עמ' 24 ש' 1).

      93.הסכמה זו בין הצדדים לא קיבלה תוקף של החלטה. לאחר ששקלתי את מלוא העובדות ואת פרטי ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים , החלטתי לדחות את ההסכמה הדיונית, מאחר ואין בכוחה של הסכמה זו לשנות מכללי הסמכות העניינית.

      94.סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה,תשכ"ט-1969 הוא הסעיף מכוחו קונה בית הדין את סמכותו לדון בהליכים המשפטיים המובאים בפניו. הלכה פסוקה היא כי סמכותו של בית הדין לעבודה נבחנת על פי מהות התביעה וקיומם של יחסי עבודה. בעניין ע"ע 294/99 ניסים לוי – התאגדות לחינוך גופני הפועל אשדוד (2000) [פורסם בנבו] נקבע כי:

      "על מנת שבית הדין ירכוש סמכות ענינית צריך שיתקיימו שני תנאים: הראשון – הלגיטימציה של הצדדים, קרי זהות הצדדים – עובד ומעביד והשני – עילת תביעה שהיא מתחום יחסי עובד ומעביד".

      95.בענייננו כתב התביעה אינו מעלה טענה מפורשת או מכללא בדבר קיומם של יחסי עבודה בין התובעת ובין הנתבע 2. ככל שטענת התובעת מתייחסת לעובדה כי הסעד המבוקש הוא מתחום יחסי עבודה, אין בידי לקבל טענה זו מאחר והקובע לעניין הסמכות אינו הסעד אלא העילה (ראו-ע"א 2618/03 פי. או . אס (רסטורנט סליושנס) בע"מ – ליפקונסקי (פ"ד נט(3) 497, 508). אף אם הסעד המבוקש על ידי התובעת כנגד הנתבע 2 עניינו מתחום משפט העבודה, המבחן הנוהג בבתי הדין לעבודה לאורו נקבע מי הבאים בשעריו, הוא מבחן מהות הצדדים ומהות הסכסוך ולא ענינו של הסעד המבוקש.

      96. אין חולק בין הצדדים כי בין הנתבע 2 לבין התובעת לא התקיימו יחסי עבודה והתובעת לא הצביעה על מקור משפטי המקנה לה סמכות עניינית כלפי הנתבע 2. בהקשר זה, שקלתי את טענת התובעת לפיה הנתבעים אינם יכולים עוד להעלות את טענת הסמכות העניינית, מאחר והסכימו להחיל על הנתבע 2 את הצו השיפוטי בדבר ההתחייבות להימנע מפנייה לחמשה ספקים. אין בידי לקבל את טענת התובעת משני טעמים - הראשון, בהתאם לדין, בעל דין יכול להעלות טענת סמכות עניינית בכל שלב בהליך. השני, ההסכמה אליה הגיעו הצדדים נסובה סביב הגבלת פעילות העוסק המורשה ("אולזול"), אשר פועל באמצעות הנתבעים ולכן לא היה בה כדי להקנות סמכות עניינית כלפי הנתבע 2 וממילא הסכמת הצדדים אינה מקימה סמכות עניינית מקום בו אינה קיימת על פי הדין.

      97.נוסף על האמור אציין כי לא נעלמה מעיני ההלכה הפסוקה בעניין ע"ע (ארצי) א.מ. חטיפי העמק בע"מ – עפיף בן שלים ח'וטבא ואח' (26.4.2006) שם נדונה סוגיית סמכותו העניינית של בית הדין כלפי צדדי ג' בתביעות שעניינן גרם הפרת חוזה וגזל סודות מסחריים ונקבע כי המבחן או קנה המידה העיקרי הצריך לקביעת סמכותו העניינית של בית הדין הוא מבחן העילה במובנה הרחב. עילת תביעה אינה מתמצית במהות הטענות אלא כוללת את הצדדים הקשורים לטענות אלו. דהיינו ,כאשר צדדים כלשהם הם חלק מהעילה, חלק מעובדות המקרה הבונות תביעה, עליהם להיות צד לדיון ולמצער, כצד חיוני לברור מקיף וממצה של הסכסוך. על כן לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בעילות של גזל סוד מסחרי, גרם הפרת חוזה כלפי צדדים שלישיים שאינם צדדים ישירים ליחסי עבודה. יחד עם זאת בנסיבות מקרה זה לא מדובר במעבר עובד לחברה מתחרה באופן שהחברה המתחרה נהנית מהמידע אשר מתקבל מהעובד וכן לא הוכח כי הנתבע1 גזל סודות מסחריים והעבירם לאביו לאחר סיום תקופת עבודתו בתובעת על כן, גם מטעם זה הנני סבורה כי הנתבע 2 אינו צד המהווה חלק מהעילה או עובדות המקרה מאחר ושוכנעתי כי עסקינן ב"שחקן" פאסיבי נעדר מעורבות ממשית אשר עיקר תפקידו ברישום העסק החדש אותו הקים הנתבע 1 , על שמו. לאור האמור לעיל, הנני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבע 2 מחמת היעדר סמכות עניינית.

      תשלום אגרה-

      98.טענה נוספת אשר הועלתה ע"י הנתבעים בכתב הגנתם, הינה כי התובעת לא שילמה אגרה בגין תביעתה לסעד כספי בסך של 619,200 ₪ לפיכך יש להורות על סילוקה התביעה על הסף.

      99.הנתבעים טענו מנגד כי הדיון בתובענה העיקרית אוחד עם הבקשה לצו מניעה ובעת הגשת כתב התביעה במערכת "נט המשפט" לא נדרשה התובעת לשאת באגרה כלשהי וכי בהתאם למערכת "נט המשפט" מדובר בתיק "כללי – פטור מאגרה".

      100.מבדיקה בתיק התברר כי הצדק עם התובעת ובשל תקלה במערכת "נט המשפט" לא הוצאה דרישה לתשלום אגרה. עם זאת, כאמור מדובר בטעות ובהתאם לדין, התובעת מחויבת לשאת בתשלום אגרה בגין הסעד הכספי אותו תבעה . מששולם סכום האגרה בסך של 6,192 ₪ על ידי התובעת, התייתר הצורך להכריע בטענות הנתבעים בעניין אי תשלום אגרה.

      סוף דבר -

      101.הנתבע1 ישלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, סך של 20,000 ₪ כפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב והנאמנות.

      102.נוסף על האמור לעיל, הנתבע 1 ישלם לתובעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

      לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

      ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ז, (20 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

      Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ