סע"ש 47025-11-15

לפני בית הדין בקשת הנתבעת להורות על סילוק התביעה על הסף תוך חיוב בהוצאות, ותגובת התובע המתנגד לה.

הנתבעת גורסת כי כתב התביעה בהליך זה זהה לחלוטין לכתב תביעה שניתן לגביו פסק דין בהליך שמספרו סע"ש 22517-10-14) (להלן: "ההליך הראשון"). פסק הדין בהליך הראשון ניתן בתאריך 18.3.15 ולפיו נדחתה התביעה בהסכמה, לאור הודעת ב"כ התובע כי הושגה פשרה בין הצדדים מחוץ לכותלי בית הדין. על כן, סבורה הנתבעת כי מתקיים מעשה בית דין והתובע מושתק לתבוע בגין אותן עילות.

בעיקרי הדברים, התובע מודה כי כתב התביעה בהליך זה אכן זהה לכתב התביעה בהליך הראשון. לגרסתו, נאלץ לעשות כן ולהגישה בשנית מפני שהנתבעת מתנערת מכל ההסכמות שהושגו בין הצדדים, תוך התנהלותה בחוסר תום לב משווע וקיצוני ובכללה אף לא הועלו כנטען ההסכמות על הכתב. על כן ומשלא היה שינוי מהותי בנסיבות היווצרות עילות התביעה לכתחילה, הגיש את התביעה דנן הזהה לקודמתה. התובע סבור כי לא קיבל את יומו בבית הדין ולא מיצה את תביעתו בהליך הראשון בעיקר נוכח התנהלותה הנפסדת של הנתבעת. על כן מין הצדק לאפשר לו למצות תביעתו בהליך זה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ובהתאם להלכה הפסוקה, מצאתי כי יש להעתר לבקשה וכי אין מנוס מדחיית התביעה על הסף, מהנימוקים להלן.

סעיף 45.(א) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות) קובע כי:

" 45.(א)בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:

(1)מעשה בית דין;

(2)חוסר סמכות;