סע"ש 46934-01-16

בפני בית הדין בקשת הנתבעות לעיון מחדש בהחלטת בית הדין מיום 28.8.16 ובקשה לקיים קדם משפט בטרם דיון ההוכחות.

כמו כן בפני בית הדין בקשת התובע להארכת המועד להגשת תצהיר גילוי ועיון במסמכים ורשימת מוסכמות ופלוגתאות, וזאת עד לאחר מתן החלטה בבקשה לעיון חוזר וקביעת מועד לקדם משפט – שהגישו הנתבעות.

1. הנתבעות טענו כי נוכח החלטת בית הדיון מיום 12.5.16 לפיה מר קוריאל יודיע אם הוא מבקש להצטרף להליך, לא הגישו הנתבעות הודעה מטעמן בנוגע לצירופו של מר קוריאל. עוד טענו הנתבעות כי החלטת בית הדין לפיה מר קוריאל לא יצורף כצד להליך, עומדת בסתירה לכאורה להחלטת בית הדיון מיום 12.5.16. לטענת הנתבעות, בהתאם להחלטת הממשלה והוראות הנציבות, מתמנה משנה אחד למנכ"ל והוא מקבל תוספת שכר בהתאם לתפקידו. בעניין התובע שולמה תוספת השכר לתובע, במקום למר קוריאל, הגם שמר קוריאל נבחר במכרז כדין לתפקיד המשנה למנכ"ל. הנתבעות טענו כי לא היתה כוונה לשלם את התוספת הייחודית ליותר מאדם אחד, ולקראת פרישתו של מר קוריאל לגמלאות, נדרש התובע להשיב את הסכומים שקיבל למר קוריאל. לטענת הנתבעות, חרף המחלוקת העקרונית למי שייך הכסף, הרי שהכסף שולם פעם אחת, בין אם לתובע ובין אם למר קוריאל, ואין הצדקה לכך שקופת הציבור תישא בתשלום נוסף. בנסיבות אלה טענו הנתבעות כי מר קוריאל הוא צד דרוש, וככל שלא יצורף להליך, משמעות הדבר כי הוא מקבל כל החלטה או פסק דין שיפסק בהליך זה, לרבות חיובו בהשבת הסכומים שקיבל מהתובע. עוד עתרו הנתבעות לקבוע מועד לקדם משפט בתיק, על מנת להבהיר את מלוא הסוגיות העומדות לדיון ואת ההיבט העובדתי, העקרוני והציבורי בהליך, על מנת לייעל את הדיון ולפשטו.

2. מר קוריאל התנגד לבקשה ועתר לחיוב הנתבעות בהוצאות לדוגמה. מר קוריאל טען כי בהתאם לפסיקה בקשה לעיון חוזר אינה תחליף להגשת בר"ע או ערעור וכי שינוי החלטה שלא באמצעות הליך ערעורי ייעשה רק במקרים נדירים. עוד טען מר קוריאל כי הבקשה מבוססת על טענות שחלקת מהוות הרחבת חזית אסורה וחלקן בלתי נכונות, בלתי רלוונטיות או סותרות את האמור בכתבי הטענות. לטענתו, הנתבעות טוענות שיש מחלוקת בשאלה מי זכאי לקבל את התוספת, הגם שבכתב ההגנה חזרו הנתבעות על טענתן לפיה מר קוריאל זכאי לקבלה. כמו כן נטען כי אם התובע יזכה בתיק, אזי מר קוריאל יידרש להשיב את הכספים שהשיב לו התובע בהוראת החשבת הכללית, אולם בפועל הדבר אינו אפשרי מבחינה חוקית ומבחינה עובדתית מר קוריאל מעולם לא קיבל כספים מהתובע, ואין בין תנאי שכרו של מר קוריאל ובין זכויות שהנתבעות יצטרכו או לא יצטרכו לשלם לתובע בתום ההליך לבין מר קוריאל דבר. מר קוריאל שב על טענותיו בהודעה ובקשה מטעמו מיום 4.8.16 וטען כי אין מחלוקת בין הצדדים שמר קוריאל זכאי לתוספת על פי דין.

3. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה לעיון חוזר להידחות.

4. ראשית, לא קיים הליך של עיון חוזר בסדר הדין .

5. זאת ועוד, החלטת בית הדין ניתנה ביום 28.8.16. הבקשה לעיון חוזר הוגשה ביום 26.10.16, היינו לאחר שההחלטה הפכה חלוטה. הנתבעות לא הגישו בקשה לרשות ערעור ולא הבהירו מדוע הגישו בקשה זו, במקום לפעול בדרך המלך, היינו הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

6. לגופו של ענין, יצוין כי בית הדין ביקש לקבל את תגובת מר קוריאל, כיוון שמכתב התביעה עלה שהליך זה נוגע אליו באופן ישיר. כתב ההגנה ציין כי המדינה סבורה שרק מר קוריאל היה זכאי לתשלום.

7. לאחר קבלת תגובת מר קוריאל שוכנע בית הדין שאין לצרפו כצד להליך, כמפורט בהחלטת בית הדין מיום 28.8.16.

8. נימוקי הבקשה לעיון חוזר אינם מצדיקים קבלת הבקשה וצירוף מר קוריאל, בניגוד לעמדתו.