סע"ש 45718-03-15

האם הנתבעת הפרה את הוראות חוק שיווין הזדמנויות בעבודה התשמ"ח - 1998 ביחס לתובע; האם הנתבעת הפרה את הסכם העבודה באופן המזכה את התובע בפיצוי בגין עוגמת נפש והאם הפרה הנתבעת את חוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1965 (להלן חוק איסור לשון הרע). אלה הן השאלות המרכזיות שהובאו להכרעתנו.

1. נקדים ונציין כי לאחר ששמענו את עדויות הצדדים היום, וכן סיכומים בעל פה, הגענו למסקנה כי יש לקבל את התביעה לפי חוק השוויון וכן את התביעה הנפרדת לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש וכי יש לדחות את התביעה לפי חוק איסור לשון הרע וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

    

   רקע כללי

2. התובע עבד בנתבעת החל מיום 6.1.2015 ועד ליום 5.2.2015. הנתבעת הינה חברה אשר עיקר עיסוקה הינו בענף הדפוס.

    

3. התובע הועסק במחלקת הכריכה ועבודתו התבצעה במשמרות אשר כללו שעות עבודה ארוכות.

    

4. ביום 5.2.15 הועסק התובע במשמרת הערב והלילה, שהחלה בשעה 17:00 והייתה אמורה להסתיים בשעה 7:00. בין התובע לבין הממונים עליו התגלעה מחלוקת בקשר ליציאת התובע להפסקה בסמוך לשעה 04:00, לאחר שהתובע יצא להפסקה ומיד בסמוך לאחר מכן נדרש לחזור לעבודתו בשל לחץ בעבודה אך סירב לעשות כן. מכאן ואילך כל אחד מהצדדים טוען להשתלשלות עניינים שונה כפי שיפורט להלן.

    

5. לגרסת התובע בשעה 04:00 הוא יצא להפסקה בהתאם להסכמתו של מנהל המחלקה מר עלמו. אולם, דקות ספורות לאחר מכן, פנה אליו מנהל העבודה במקום מר יצחק מיארה (להלן – מיארה) אשר לדבריו החל לצעוק עליו ועל שני עובדים אחרים אשר שהו בהפסקה והורה להם לחזור מיד לעבודה. התובע אשר היה לדבריו מותש אחרי שעות עבודה רבות, ביקש להשלים את ההפסקה ואף ציין כי מנהל המחלקה, מר עלמו, אישר לו לצאת להפסקה. שני העובדים האחרים אשר שהו גם הם בהפסקה חזרו לעבודתם. לגרסת התובע מיארה המשיך לצעוק עליו ודרש ממנו לחזור לעבודה אולם התובע עמד על זכותו להשלים את ההפסקה כשלפתע ולתדהמתו "תפס מנהל העבודה את שתי ידיו ונגח בעוצמה רבה בפניו". זאת, לעיני עובדים נוספים שנכחו במקום ובאופן משפיל ומבזה. עוד טוען התובע כי איש מטעם הנתבעת לא טרח ליתן לו טיפול רפואי או לסייע לו. לאחר מספר דקות – כך לגרסת התובע - הגיע למקום מנהל המחלקה והתובע סיפר לו על האירוע האלים עם מר מיארה. התובע אשר חש לדבריו כאוב ופצוע, ביקש להתפנות לטיפול רפואי ולבסוף לאחר שהוא זכה ליחס אדיש, לדבריו, נאות מנהל המשמרת מר אלקיים (להלן – אלקיים) להזמין לו מונית. מונית אשר התובע חיכה לה זמן רב. לדברי התובע, בעת שהוא המתין למונית, זימן אותו אלקיים לחדרו ואז פנה אליו בצעקות "מי אתה חושב שאתה בכלל; אתיופי מסריח; חושב שאתה חכמולוג גדול?; עוד איזה אתיופי לא מפותח". בנוסף לכל אלה, הודיע אלקיים לתובע כי הוא יידרש לשלם את עלויות המונית בעצמו וכן את הטיפול הרפואי ואף הוסיף ואמר "אתה תשלם את כל ההוצאות ואיציק [מיארה] יתבע אותך מחר, אני אלך לשולי [מנכ"ל הנתבעת] יא חצוף. מחר אתה לא תהיה פה."