פיטקובסקי נ' עיריית רעננה

לפנינו תביעת התובעת למתן פסק דין הצהרתי לפיו התובעת זכאית לעדכון סטטוס העסקתה בהתאם להוראות חוקת העבודה של הרשויות המקומיות (להלן – חוקת העבודה) לעובדת קבועה בדירוג דרגה 13 לנוכח הוותק שלה ועדכון שכרה השעתי לסך 60 ₪ בהתאם לטבלת השכר של מדריכים שעתיים בחינוך נוער וקהילה. כמו כן עתרה התובעת לתשלום סך 1,257,840 ₪ שצומצם במסגרת תצהיר התובעת לסך 512,974 ₪.

רקע כללי ועיקר טענות הצדדים:

1. התובעת עובדת בעיריית רעננה (להלן – העירייה או הנתבעת) כמאמנת / מדריכת כושר בחדר הכושר בקריית הנופש והספורט ברעננה החל מיום 2.10.94 ועד לימים אלו (סעיף 3 לתצהיר התובעת, סעיף 2 לסיכומי התובעת ותלושי שכרה נספח ב' לכתב ההגנה). כן ראו עדותו של מר אסף שדה, מנהל קרית הנופש והספורט בעירייה (להלן – מר שדה) בעמ' 331 שורה 29 עד עמ' 332 שורה 6 לגבי תפקידיה של התובעת והיותה מדריכה מוסמכת.

2. התובעת הועסקה בתקופה הרלבנטית במסגרת חוזי העסקה מיוחדים / חוזים למתן שירות לתקופות קצובות בנות שנה אחת שהתחדשו מדי שנה.

3. במסגרת חלק מחוזי ההעסקה של התובעת צוין, כי הוראות חוקת העבודה לא יחולו על היחסים שבין התובעת לבין העירייה, אלא אם החילו אותם הצדדים במפורש וכי התובעת מוותרת על כל תביעה כנגד העירייה מההתקשרות עמה לנוכח ההסכמה להעסיק את התובעת בתנאים המיוחדים (נספח 1 לתצהיר הנתבעת).

4. התובעת עבדה בהיקף משרה ממוצע של כ-75% (סעיף 3 לכתב התביעה, סעיף 11 לסיכומי התובעת וסעיף 10 לסיכומי הנתבעת) והייתה מבוטחת בפנסיה תקציבית (סעיף 12 לסיכומי הנתבעת).

5. לטענת התובעת היא מועסקת במשך למעלה מ-20 שנים כעובדת זמנית נטולת זכויות. לגרסתה מדובר בהתנהלות חסרת תום לב מצד העירייה ויש להחיל על העסקתה את חוקת העבודה. לדבריה, ההסתדרות התנגדה להעסקת התובעת בצורה זו (נספח ג' לכתב התביעה). לנוכח האמור עתרה התובעת לקבלת פסק דין הצהרתי כמפורט לעיל וכן לתשלום הפרשי שכר ותנאים סוציאליים בהתאם לדרגת מדריך מוסמך בחינוך המשלים לפי חוקת העבודה בסך 512,974 ₪ כאמור בחוות דעתו האקטוארית של המומחה מטעמה, מר נתי גרנאי (להלן – מר גרנאי).

6. הנתבעת טענה, כי התובעת לא קופחה בזכויותיה ותלונותיה הינן אמצעי ליצור לחץ לשיפור תנאי העסקתה בעירייה תוך ניסיון ליהנות מכל העולמות, הן להיות מועסקת לפי הסכם אישי עם תנאי שכר מיטיבים והן לקבל זכויות לפי ההסכם הקיבוצי. לגרסת העירייה, בחוזי ההעסקה של התובעת צוין שחוקת העבודה לא תחול על העסקתה וכי תנאי זה מותר בהתאם לחוקת העבודה. לדבריה, במסגרת תפקידה של התובעת כמאמנת חדר כושר היא השתייכה לאוכלוסייה של עובדים המועסקים על פי חוזים מיוחדים לתקופה קצובה, שכן מהות העסקתם הינה מותנית, ארעית ומשתנה מידי תקופה כך שכלל לא מדובר במשרה תקנית. עוד ציינה הנתבעת, כי התובעת אינה יכולה לקבל זכויות מעבר למוסכם עמה לנוכח האמור בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, קיימת חובת קיזוז והשבה, התובעת אינה חלק ממפעלי החינוך המשלים, קיימות שגיאות וטעויות מהותיות בחוות דעתו של מר גרנאי ועדותה של התובעת אינה אמינה וכוללת סתירות.

דיון והכרעה:

אופן תחולת הוראות חוקת העבודה על העסקת התובעת:

7. בהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה (ע"ע (ארצי) 48964-12-16 עיריית רעננה – ציפי לוי-דים, 22.10.18) (להלן – פס"ד לוי-דים) על העסקת עובדים בעיריות חלה חוקת העבודה ולכן הסכם מיוחד המתנה על הוראות חוקת העבודה יכול להיעשות רק בהתאם להוראות חוקת העבודה. חוקת העבודה מתווה שני מסלולים להעסקה בחוזה מיוחד: האחד בהסכמת ההסתדרות (סעיף 1(ה)(2) לחוקת העבודה) והשני, הסכמה הנובעת מהוראות חוקת העבודה.

• לעניין העסקה בהסכמת ההסתדרות יצוין, כי לא הוצג כל אישור להסכמת ההסתדרות להעסקת התובעת בהסכם מיוחד. נהפוך הוא: כפי שעלה מחומר הראיות, ההסתדרות התנגדה להעסקת התובעת במתכונת האמורה (ראו נספח ג' לכתב התביעה).

• לעניין הסכמה הנובעת מהוראות חוקת העבודה, הרי שבסיכומיה וכן במכתב התשובה של העירייה מיום 11.1.18 לפניית ההסתדרות (נספח ד' לכתב התביעה) הפנתה העירייה לסעיף 101.142 לחוקת העבודה המתיר העסקת עובדים בהסכמים מיוחדים ולפיו "עובדים במפעלי החינוך המשלים, שהם מפעלים זמניים מיוחדים, פרוייקט ארעי כגון: אירועים, תערוכות וכיו"ב ו/או עובדים המועסקים בעבודות לא צמיתות, ניתן להעסיקם על פי חוזה מיוחד, בהתאם לנוהל הקיים ברשות המקומית".

ואולם, כפי שנקבע בפס"ד לוי-דים "מנוסח הסעיף לא עולה שבכל מפעלי החינוך המשלים אפשרית העסקת עובדים בחוזה מיוחד, אלא רק באלו שהם פרוייקטים זמניים או בהתייחס למשרות שאינן צמיתות" וכי הוראות חוקת העבודה לעניין זה מטילות מגבלות על משך הזמן שניתן להעסיק עובדים באופן זה (סעיף 101.151 לחוקת העבודה קובע, כי "מדריך שעבד בהצלחה שנה תמימה, תיחשב לו שנה זו כשנת ניסיון. הוסיף לעבוד בהצלחה, שנת ניסיון שניה – ייחשב מועמד לקביעות בעבודתו בהדרכה אצל המעסיק, שהעסיקו בשתי השנים האלה" וסעיף 101.153 לחוקת העבודה קובע, כי: "קביעות תינתן רק למדריך שעבודתו במפעלי החינוך המשלים וקידום נוער היא עבודתו היחידה או עבודתו העיקרית (אם הוא עובד ביותר ממשרה אחת), ובלבד ששעות עבודתו במפעלי החינוך המשלים וקידום נוער לא יהיו פחות משליש המשרה, ועבודתם צמיתה").

• מעיון בחומר הראיות התרשמנו, כי העסקת התובעת לא הייתה במסגרת מפעל זמני מיוחד או במסגרת פרויקט ארעי אלא במסגרת עבודה קבועה וצמיתה הנמשכת קרוב לשלושה עשורים. עבודת התובעת כמדריכת / מאמנת כושר בחדר כושר של העירייה משנת 1994 ועד היום לא יכולה בשום אופן להיחשב כפרויקט זמני המצדיק החתמת התובעת על הסכמים מיוחדים לתקופות קצובות בנות שנה אחת בכל פעם. התובעת סיימה את שתי שנות הניסיון שלה זה מכבר לשביעות רצון העירייה (שכן אחרת היא לא הייתה ממשיכה בהעסקתה רבת השנים) והיקף משרתה עלה על 1/3 משרה (75% משרה) כך שמדובר במשרתה העיקרית, אם לא היחידה. כן ראו עדות גזבר העירייה, רו"ח יוסי מזרחי (להלן – רו"ח מזרחי) בעמ' 239 שורה 16 שם ציין "חדר הכושר כחדר כושר אינו זמני".

כאמור בפס"ד לוי-דים "הנחת המוצא בכל הקשור לחוזים מיוחדים היא כי מדובר בחריג לכלל של העסקה באמצעות כתב מינוי ותקן, מתוך מטרה למנוע העסקה באמצעות חוזה מיוחד לאורך זמן ובכך למנוע מתן קביעות (בג"ץ 3758/17 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' הנהלת בתי המשפט [פורסם בנבו] (20.7.17)). כאמור גם בפקודת העיריות וגם בחוקת העבודה קיימות הוראות ספציפיות המתירות העסקה בחוזה מיוחד ברוח העיקרון כי מדובר בחריג לכלל".

די בכך שאין תחולה לסעיף 101.142 לחוקת העבודה על העסקת התובעת ועל כן חלות על העסקתה הוראות חוקת העבודה (סעיף 24 לפס"ד לוי-דים).

• בנסיבות אלו מצאנו לקבוע, כי יש לראות את התובעת כעובדת קבועה של העירייה (סעיף 101.153 לחוקת העבודה) לכל דבר ועניין ועל העסקת התובעת חלות הוראות חוקת העבודה החל ממועד תחילת העסקתה. בנסיבות אלו וכאמור בפס"ד לוי-דים, אין ליתן תוקף להוראות בחוזים המיוחדים / הסכמי מתן השירותים שנערכו עם התובעת והמתנות על תחולת חוקת העבודה.

עריכת תחשיב הפרשי השכר בהתאם לטבלאות עובדי חינוך, נוער חברה וקהילה

8. לטענת התובעת היא זכאית להפרשי שכר ותנאים סוציאליים לפי תעריף שעה הנגזר מדרגת מדריך מוסמך בפרק עובדי חינוך נוער וקהילה (חינוך משלים) (ראו בנדון חוות דעתו של מר גרנאי).
9. סעיף 101.111 לחוקת העבודה מגדיר את "מפעלי החינוך המשלים" כ"מפעלי החינוך המשלים הצמודים לבתי-ספר, מפעלי חינוך ותרבות קהיליתיים, שכונתיים או אזוריים, בתי נוער, מועדונים שכונתיים וקהיליתיים, חוגים אומנותיים או מקצועיים, קורסים להשתלמות מדריכים, תערוכות, אירועים מרכזיים, כינוסים, מפגשי נוער, מפעלי חינוך עונתיים, קייטנות ומחנות נופש וכל פעילות נוספת הנקבעת על-ידי הרשות המקומית".

10. סעיף 101.181 לחוקת העבודה קובע, כדלקמן:

"כללי: בחודש מר חשון תשנ"ז, נובמבר 1996, פרסמו משרד החינוך והתרבות, מרכז השלטון המקומי, בשיתוף עם הסתדרות הפקידים, שלוש הערים הגדולות וארגון עובדי חינוך, נוער, חברה וקהילה אוגדן "הגדרת תפקידים לעובדי נוער וקהילה ברשויות המקומיות" (להלן – "האוגדן").

במסמך המשותף סוכם כי "האוגדן", על כל פרקיו, מרכיביו ותנאיו, יהווה בסיס משותף להמשך פעולה בין החתומים עליו, ובין היתר העניינים, לעדכונים, ולהתאמות בתנאי ההעסקה הקיימים לעובדים, אשר תפקידיהם מפורטים בו. לפיכך, מצהירים הצדדים כי הם מאמצים בזאת את האוגדן כבסיס משותף לקביעת התאמות ועדכונים, תנאי ההעסקה והגמולים באחוזים כמפורט להלן.

החתומים על ההסכם הגיעו לידי מסקנה כי נדרשת אחידות הן בהגדרת התפקידים והדרישות להכשרה, לנסיון ולכישורים ספציפיים לעובדים בתפקידי חינוך, נוער, חברה וקהילה, והן בקביעת הגמולים באחוזים לבעלי אותם תפקידים במערכת המוניציפלית.

הסכם זה בא למסד, לארגן, להסדיר ולקבוע נהלים ברורים ואחידים בתחום, באשר לזכאות לגמולי תפקיד, ניהול, הדרכה וריכוז לעובדי חינוך, נוער, חברה וקהילה ברשויות המקומיות בתפקידים החדשים אשר נוצרו בשטח במהלך השנים ואשר לא היו קיימים בעת החתימה על ההסכם הקיבוצי הקודם בשנת 1987, בהסכמים הקיבוציים שנחתמו מאז וכן לבעלי התפקידים ה"מסורתיים"".

11. במסגרת העמדה מטעם הממונה על השכר שהוגשה בעניינו של מר אליעד בן משה, שעבד במקביל לתובעת, נמסר לעניין הסוגיה של סיווג הדירוג הנכון, כי:

"4. בהודעה בענייני עובדים מס' 776/97, שאומצה בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות בסעיף 101.181, הוסכם כי תפקידי עובדי החינוך המשלים, הוגדרו באוגדן "הגדרת תפקידים לעובדי נוער וקהילה ברשויות המקומיות (להלן: "האוגדן"). האוגדן מפרט את הגדרות התפקידים לעובדי החינוך המשלים (שהינם בדירוג חינוך נוער חברה וקהילה), תוך עדכון מעת לעת בהדרגה ובהתאמה לצרכים העולים מהשטח, ולהחלטות הנעשות ב"וועדת אוגדן בעלי התפקידים", כמפורט במבוא לאוגדן.

5. באוגדן לא קיים תפקיד "מאמן חדר כושר" ולא קיים תפקיד "רכז חדר כושר". אמנם קיים באוגדן תפקיד "מנהל חדר כושר" (תפקיד ד.6, בעמ' 64 לאוגדן), אולם מהנתונים המפורטים בתיק שבכותרת, נמצא כי התובע לא הוגדר כמי שמועסק בתפקיד זה. כאמור, יצוין כי האוגדן לא ממצה בהכרח את כלל התפקידים הקיימים, כפי שנכתב בפרק "עבודת הוועדה – מטרות, תהליך העבודה והמשמעויות" (עמ' xiii באוגדן), בין היתר.
6. בנסיבות העניין ומששאלת סיווג תפקידו של התובע היא בעיקרה שאלה עובדתית, הקשורה בפעולות אותן ביצע ומבצע התובע במסגרת תפקידו, וקשורה גם בכוונת הצדדים ביחס להעסקת התובע במשך השנים, בין היתר, מותיר הממונה על השכר את ההכרעה בדבר דירוג תפקיד התובע להכרעת בית הדין הנכבד, בהתאם לראיות שיובאו בפניו".

12. לנוכח האמור עולה השאלה, האם תפקידה של התובעת הינו חלק מתפקידי עובדי החינוך המשלים, ולטעמנו התשובה לכך חיובית.

13. בענייננו אין מחלוקת, כי התובעת מועסקת בעירייה כמאמנת / מדריכת כושר בחדר כושר. תפקיד זה דומה במהותו לתפקיד מנהל חדר כושר.

כמו כן מעיון ב"אוגדן בעלי תפקידים הגדרות תפקידים לעובדי חינוך, נוער וקהילה מנהיגות, התנדבות קידום נוער מרכזים קהילתיים ומתנ"סים ספורט ותרבות ברשויות המקומיות והאזוריות" המעודכן עולה, כי תפקיד של "מאמן / מדריך בענף ספורט" מוגדר כתפקיד ה3 באוגדן (עמ' 68) לאחר תפקיד ה2 "מנהל חדר כושר", כך שנראה, כי תפקידה של התובעת כמאמנת / מדריכת כושר הינו חלק מהחינוך המשלים.

14. מעבר לאמור, נראה כי אף לעמדת העירייה עצמה יש להחיל על התובעת את הדירוג כאמור, שכן לגרסתה של העירייה (שנדחתה) על התובעת חלות הוראות סעיף 101.142 המתייחסות לעובדי החינוך המשלים העובדים בעבודה שאינה צמיתה או בפרויקטים מיוחדים. כן ראו עדותו של גזבר הנתבעת, רו"ח מזרחי, ממנה עולה, כי על הנתבעת חלות הוראות חוקת העבודה המתייחסות לדירוג חינוך ונוער. כך רו"ח מזרחי אישר בעדותו, כי "... הדירוג החל עליה (גב' גולדברג, אחת מהתובעות – המותב) לצורך העניין דירוג אלטרנטיבי לפי חוקת העבודה זה דירוג חינוך ונוער. כלומר שם דנים בכל המדריכים, מנהלים מקצועיים או מה שיוצא מזה מה שנקרא בכל החינוך הלא-פורמלי וזו החוקה שחל עליה. ... בסדר מדריכים הכוונה שלי כל המדריכים כל המנהלים המקצועיים כל מי שעוסק בתחום של הספורט תרבות חינוך לא-פורמלי חל בפרק הזה" (עמ' 225 שורות 1-7); "אז אני מצהיר ואומר שהיא אמורה לחול תחת חוקת העבודה. חוקת העבודה שזה דירוג חינוך ונוער ... דירוג חינוך ונוער חל החל מהמדריך הפשוט וכלה במנהל התחום" (עמ' 225 שורות 13-16).

15. יצוין, כי בפסק דין לוי-דים צוין, כי "המשותף לכל המסגרות שפורטו בהגדרה הוא היותן חינוך בלתי פורמלי, המוענק לתלמידים במערכת החינוך, בדרך כלל מחוץ למסגרת בית הספר, לאחר שעות הלימודים שמטרתן שיפור מיומנויות לימודיות וחברתיות, השתתפות בפעילויות פנאי, תוך התנסות ומעורבות שאין לה מקום במערכת החינוך הפורמלית" (כן ראו בנדון ע"ע (ארצי) 1167-10-22 גבי קמינסקי – עיריית גבעתיים, 3.5.23).

ואולם בעניין לוי-דים נדון עניינה של מורה "בהנחלת הלשון במרכז להשכלת המבוגר" ועלתה השאלה האם תפקידה נופל במסגרת החינוך המשלים שלכאורה, כדברי ביה"ד הארצי, "נועד לתת מעטפת חינוכית לתלמידים במערכת החינוך עד לגיל 18". ביה"ד הארצי, באותו עניין, ציין כי לא היה בפניו ערעור על קביעת ביה"ד האזורי כי מדובר בתפקיד בחינוך המשלים ומעבר לכך "... ובשים לב לעמדת הממונה לפיה החינוך המשלים כולל היום גם מסגרות של חינוך מבוגרים, נצא מנקודת הנחה לצרכי ההליך שלפנינו כי המשיבה הועסקה במסגרת החינוך המשלים, וחלות על העסקתה הוראות חוקת העבודה החלות על עובדים במפעלי החינוך המשלים". (סעיף 24 לפס"ד לוי-דים)

16. בנסיבות אלו, הן לנוכח עמדת הממונה על השכר והגדרת התפקיד של התובעת במסגרת האוגדן, הן על פי מהותו של התפקיד הכולל הדרכה, אימון וחינוך גופני והן בהתאם לעמדת הנתבעת, מצאנו כי יש להחיל על העסקת התובעת בעירייה את הוראות חוקת העבודה החלות על עובדים במפעלי החינוך המשלים בדירוג חינוך ונוער.

תחשיב זכויות התובעת:

17. במסגרת כתב התביעה עתרה התובעת לפיצוי בסך כולל של 1,257,840 ₪ המורכב מהפרשי שכר וזכויות סוציאליות בסך 1,237,840 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪.

18. במסגרת תצהירה וסיכומיה של התובעת צומצם סכום הפיצוי בגין הפרשי שכר וזכויות סוציאליות לסך 512,974 ₪ ולא נתבע דבר בגין עוגמת נפש ונראה שרכיב תביעה זה נזנח.

19. לעניין הפרשי השכר והזכויות הסוציאליות מצאנו כאמור, כי על העסקת התובעת בעירייה יש להחיל את הוראות חוקת העבודה החלות על עובדים במפעלי החינוך המשלים בדירוג חינוך ונוער.

20. הצדדים הגישו תחשיבים מטעמם (חוות דעת של מר גרנאי מטעם התובעת ותחשיב של רו"ח מזרחי מטעם הנתבעת).

מעיון בטענות הצדדים עולה, כי קיימת מחלוקת תהומית בין התחשיבים באופן המקשה על קבלת מי מהם. כך, קיימת מחלוקת לגבי ערכו של השכר השעתי לפיו יש לערוך את התחשיבים; תקופת ההעסקה של התובעת ורציפותה; עריכת ההשוואה בין השכר שהתובעת קיבלה בפועל לשכר לו היא הייתה זכאית לו חושבו זכויותיה בהתאם לחוקת העבודה; טבלאות השכר לפיהן יש לערוך את התחשיבים; ותחשיב הזכויות (ראו למשל עדותו של מר גרנאי כאשר נשאל ע"י ביה"ד בעמ' 68 שורות 15-19 "אתה עשית בדיקה מה היה השכר שלה לו היא נגיד הייתה עובדת על פי החוקה בדקת מה השכר שלה שהיה אמור להיות על פי חוקת העבודה?" והוא השיב "לא בדקתי אני התייחסתי לתלושים כמו שהם בפועל והלכתי על פי התלושים בפועל, לא נכנסתי לתיאוריות כמה היא הייתה צריכה לקבל ועל בסיס זה לחשב את הקרן השתלמות את דמי חגים וכו'").

21. לנוכח האמור אנו סבורים כי יש למנות חשב שכר מומחה מטעם ביה"ד על מנת שיבחן את השכר והתנאים הסוציאליים שהתובעת קיבלה בפועל מחד ואת זכויותיה בהתאם לחוקת העבודה מאידך בתקופה הרלבנטית לתביעה על מנת לאמוד את הסכומים להם זכאית התובעת לקבל מהנתבעת.

בהקשר זה יובהר, כי לנוכח מהות תביעתה של התובעת הרי שיש לבצע מחד תחשיב לגבי הסכומים להם התובעת הייתה זכאית בהתאם לדירוג חינוך ונוער כאמור בחוקת העבודה ומהסכומים האלו להפחית את הסכומים שקיבלה בפועל.

22. בטרם מינוי חשב שכר שיחווה את דעתו לגבי ההפרשים להם זכאית התובעת, ככל שהיא זכאית, בהתאם לחוקת העבודה, לנוכח טענת העירייה לפיה התובעת עבדה במשך חודש אחד בשנת 1994 ולאחר מכן שבה לעבוד בחודש ינואר 1997 ועבדה לא ברצף ועל מנת להגיע לחקר האמת, מצאנו להורות לתובעת להמציא לתיק ביה"ד עד ליום 9.4.26 רישום מעסיקים מהמוסד לביטוח לאומי לתקופה שמחודש 10/1994 ועד לחודש 4/2019 ובו פירוט התקופה בה התובעת הועסקה אצל הנתבעת.

הנתבעת תמציא עד לאותו מועד העתק מתלושי שכרה של התובעת לחודשים 4/2012 עד 4/2019.

23. לאחר המצאת המסמכים ימונה חשב שכר מטעם ביה"ד ותינתנה לו הוראות מתאימות. יובהר, כי בשלב זה שכר טרחת חשב השכר ימומן ע"י הנתבעת.

סוף דבר:

24. ניתן בזאת פסק דין חלקי לפיו התובעת הינה עובדת קבועה בעירייה וכי יש להחיל על העסקת התובעת בעירייה את הוראות חוקת העבודה החלות על עובדים במפעלי החינוך המשלים לפי דירוג חינוך ונוער.

25. כפועל יוצא מן האמור, שכרה של התובעת יעודכן בהתאם להוראות חוקת העבודה החלות על עובדים במפעלי החינוך המשלים לפי דירוג חינוך ונוער בהתאם לוותקה של התובעת ולהיותה מדריכה מוסמכת.

26. התובעת תהא זכאית להפרשי שכר וזכויות סוציאליות בהתאם לחוות הדעת שתימסר ע"י חשב השכר.

27. הוצאות ההליך ייפסקו עם מתן פסק הדין הסופי ולאחר הגשת חוות הדעת.

ניתן היום, ב' ניסן תשפ"ו, (20 מרץ 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.