אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> י.ק. נ' שטיחי שמחון בע"מ (ח.פ. 511896839)

י.ק. נ' שטיחי שמחון בע"מ (ח.פ. 511896839)

תאריך פרסום : 14/05/2017 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה באר שבע
38314-11-13
10/05/2017
בפני השופט:
יוחנן כהן

- נגד -
התובעת:
י.ק.
עו"ד אילן צינמן
הנתבעת:
שטיחי שמחון בע"מ (ח.פ. 511896839)
עו"ד דני אליגון
עו"ד ניר קרץ
פסק דין

 

 

1.לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת.

 

עיקר המחלוקת הנטושה בין הצדדים נוגעת לתביעה לתשלום פיצויי פיטורים בטענה של התפטרות התובעת מטעמי בריאות בהתאם להוראות 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים").

 

בעניין זה נעיר, כי חלק ניכר מטענות ההגנה של הנתבעת ומההתנצחות בין הצדדים היה בקשר לשאלה האם קמה לתובעת זכאות לקבלת פיצויי פיטורים על בסיס הפגיעות הפיזיות בכפות הידיים אם לאו. זאת – למרות שלשאלה זו, אין משמעות ממשית למחלוקת נשוא תיק זה, כדי להכריע בתובענה שבפנינו. על כך נרחיב בהמשך.

 

2.מטעם התובעת העידה התובעת עצמה. מטעם הנתבעת העידו מר שמעון שמחון – בעלים ומנהל בנתבעת (להלן: "מנהל הנתבעת" או "מר שמחון") והגב' לבנה כהן – עובדת אצל הנתבעת.

 

 

העובדות הצריכות לעניין

 

3.הנתבעת היא חברה העוסקת בתחום עיצוב הבית והעסק, המפעילה חנות לעיצוב בעיר באר שבע.

 

4.התובעת, ילידת 1962, עבדה אצל הנתבעת מיום 1.4.2002 עד למועד סיום עבודתה.

 

5.המוסד לביטוח לאומי הכיר בפגיעות בהן לקתה התובעת בשתי ידיה כפגיעות עבודה שאירעו במועדים שונים. בהחלטות ועדות רפואיות שהתכנסו בענייניה של התובעת, נקבעו לתובעת אחוזי נכות (זמניות וצמיתות) בגין הפגיעות (ת/6 ונספח 6 לכתב התביעה).

 

על פי טענת התובעת, הפגיעה בכף ידה השמאלית אירעה בחודש יולי 2009, עת היא ביצעה את עבודתה. נציג להלן את השתלשלות העובדות הרלוונטיות לתביעה ממועד זה, כעולה מהמסמכים הרפואיים -

 

6.ביום 20.12.2009 הוצא לתובעת אישור מחלה מיום 20.12.2009 עד ליום 25.12.2009.

 

7.ביום 11.1.2010 הוצאה לתובעת תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי, שבה נרשם כי התובעת סובלת מדלקת בגיד של אגודל יד שמאל מזה זמן ממושך וממוגבלות בתנועה. בתעודה זו הופנתה התובעת לניתוח שהתבצע באותו היום. במסגרת תעודה זו, הוצא לתובעת אישור מחלה מיום 9.12.2009 עד ליום 6.2.2010 (חלק מהימים אושרו באופן רטרואקטיבי) ימי המחלה שאושרו לתובעת במסגרת תעודה זו, חופפים לימי מחלה שאושרו לתובעת באישורים מימים 15.1.2010 ו- 22.1.2010.

 

8.במסגרת תעודות רפואיות נוספות לנפגע עבודה, אושרו לתובעת ימי אי כושר, במועדים כדלקמן - ביום 1.2.2010 אושרו לתובעת ימי מחלה מיום 7.2.2010 עד ליום 27.2.2010, ביום 1.3.2010 אושרו לתובעת ימי מחלה מיום 28.2.2010 עד ליום 30.3.2010 וביום 3.5.2010 אושרו לתובעת ימי מחלה מיום 4.5.2010 עד ליום 31.5.2010.

 

9.ביום 27.5.2010 קיבלה התובעת אישור ממרפאה תעסוקתית - ד"ר אלה קריסטל (להלן – ד"ר קריסטל), שבו נכתב – "שטיחי שמחון שלום רב! לאור מצבה הבריאותי הנוכחי הנ"ל מתאימה לעבודה במגבלות הבאות: ללא מאמץ פיזי על יד שמאל כולל עבודות חוזרניות כגון תפירה, גזירה או הרמת משאות מעל 1 ק"ג".

 

10.בתעודה רפואית נוספת לפגיעה בעבודה מיום 31.5.2010 אושרו לתובעת ימי מחלה מיום 1.6.2010 עד ליום 30.6.2010 על ידי ד"ר סמיונוב אלכס, וביום 13.6.2010 אושרו לתובעת ימי מחלה מיום 1.6.2010 עד ליום 1.6.2010 על ידי ד"ר מיצ'יקובסקי לריסה. חלק מימי המחלה שאושרו בתעודות אלה חופפים. כמו כן, בתעודה מיום 13.6.2010 אושרו לתובעת ימי מחלה באופן רטרואקטיבי.

 

11.ביום 11.10.2010 אושרו לתובעת ימי מחלה עבור מועדים שחלו חמישה חודשים קודם לכן - מיום 4.5.2010 עד ליום 31.5.2010. כמו כן, בתעודות נוספות לפגיעה בעבודה, אושרו לתובעת ימי מחלה נוספים - ביום 20.10.2010 אושרו ימי מחלה מיום 21.10.2010 עד ליום 10.11.2010, ביום 11.11.2010 אושרו ימי מחלה מיום 21.10.2010 עד ליום 4.12.2010, ביום 6.12.2010 אושרו ימי מחלה מיום 5.12.2010 עד ליום 4.1.2011, ביום 4.1.2011 אושרו ימי מחלה מיום 5.1.2011 עד ליום 28.11.2011, ביום 28.1.2011 אושרו ימי מחלה מיום 29.1.2011 עד ליום 27.2.2011, ביום 4.3.2011 אושרו ימי מחלה מיום 28.2.2011 עד ליום 13.4.2011 וביום 12.4.2011 אושרו ימי מחלה מיום 14.4.2011 עד ליום 4.5.2011.

 

12.להשלמת התמונה נציין כי בין מועדים אלה, במכתבים מיום 21.10.2010 ומיום 4.12.2010, פנה מנהל הנתבעת אל התובעת, ושטח טענותיו כלפיה, בין היתר בנוגע להיעדרויותיה מהעבודה, וכן ציין כי משאושר לה שלא לעבוד יותר בתפירה ומשתפקידה כולל עבודה עם לקוחות במחלקת העיצוב בלבד, הרי שעבודתה אינה מצריכה עוד עבודה פיזית.

 

13.ביום 5.1.2011 השיבה התובעת למכתבי הנתבע, באמצעות ב"כ דאז, עו"ד פרגמנט, ובו צוין כי התובעת אינה יכולה לבצע את הפעולות הנדרשות ממנה בתור יועצת במחלקת העיצוב. מכתב זה נענה על ידי הנתבעת במכתב בא כוחה מיום 19.1.2011.

 

14.ביום 9.2.2011 התקיים ביקור בעמדת העבודה של התובעת, בו נכחו – התובעת, עופר שמחון ושלושה רופאים, ביניהם ד"ר קריסטל. בתיעוד הביקור נרשם – "לאורך כל הביקור רושם לסכסוך עבודה קשה מאוד עם רושם שהדבר השפיעה קשות על העובדת מבחינה נפשית !!!" (הדגשות הוספו-י.כ.), ובדיון ואבחנה נרשם – "הרושם הוא שמדובר בסכסוך עבודה כאשר למרות המגבלות התפקודיות של העובדת לא ניתן לקבוע שהעובדת אינה כשרה לשום עבודה והמעסיק מצידו מוכן והציע תפקיד ע"פ המגבלות. תוכנית: 1. לזמן את העובדת לבדיקה במרפאתנו עם המלצה לעבור בד' EMG (לטענתה לא מתפקדת עם האצבעות 1,2,3 דו-צדדי מה שלא נמצא בקורלציה עם האבחנה...) 2. הערכה תפקודית במכון ריפוי בעיסוק 3. לשקול צורך בהערכה פסיכיאטרית לאור משבר הנפשי שהנ"ל נמצאת בו. 4. המשך מעקב של העובדת עם עו"ס תמר". (הדגשות הוספו-י.כ.)

 

15.ביום 16.2.2011 נערך ביקור נוסף בנוכחות התובעת. בתיעוד לביקור נכתב כי התובעת הביאה עמה שני מסמכים חדשים –הפנייה לניתוח ביד ימין ליום 2.3.2011 ואישור המוסד לביטוח לאומי על קבלת 5% נכות צמיתה. עוד צוין בדו"ח הביקור – "על פי הערכת אורטופד בד' ידיים פתולוגית מאוד עם מיסוך קשה של קליניקה של דה קוורון. למעשה 2 הידיים אינן מתפקדות כולל כל האצבעות מה שלא מוסבר ע"י קליניקה של מחלה המקורית ולא ברור על איזה רקע. מדובר בכאב לא טיפוסי ובלתי פרופורציונאלי במיוחד שלאחר הניתוח", ובדיון ואבחנה נרשם– "ישנו discrepance בין הממצאים של הבדיקה הפיזקלית לבין התפקוד היום-יומי. הרושם שמדובר בפחד (גם מבטאת זאת באופן מילולי) ומרכיב הנפשי שדומיננטיים ומגבילים את התפקוד של יד שמאל למרות הפוטנציאל הרב!!! לדעתי זקוקה ל: 1. הערכה פסיכיאטרית בשל המשבר הנפשי בו נמצאת 2. השלמת בירור אורטופדי ע"י EMG בשל אי התאמת ממצאים בבד' פיזיקלית לעומת התפקוד 3. הערכת ריפוי בעיסוק 4. טיפול אינטנסיבי של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק" (הדגשות הוספו-י.כ.).

 

16.ביום 21.2.2011 התובעת נבדקה על ידי רופא אורטופד, ד"ר בוריס נוביק (להלן –ד"ר נוביק) (מדובר בביקור אחר מתוך סדרה של ביקורים שנערכו אצל ד"ר נוביק). בתיעוד הרפואי נכתב – "ללא שינויים בסטטוס. לפי בקשה רופא תעסוקה הפניה לEMG, אין צורך לביצוע EMG עקב שמחלה ע"ש דקרוין קשורה לדלקת לדלקת גידים ולא עצבים, פיזיותרפיה קיבלה לפני חודש ללא שיפור".

 

17.ביום 28.2.2011 התובעת נבדקה על ידי רופא פסיכיאטר – ד"ר פלטניק אלכסנדר (להלן – ד"ר פלטניק). בסיבת ההפניה נרשם כי התובעת הופנתה על ידי רופאה תעסוקתית, ד"ר קריסטל, "בשל התרשמותה על נסיגה במצבה הפשי (טעות במקור-י.כ.) של הנבדקת על רקע בעיות וסכסוך במקום עבדתה". בממצאי הבדיקה נכתב – "אפקט לבילי ירוד. דיבור בלחץ. מתוחה מאוד. מאוד משתדלת לשמור על הפסאדה, אך כל פעם שנאלצת לספר על בעיותיה הקשורות לעבודה וחוויות שחווה היום הן פיזיות והן נפשיות, פורצת בבכי. בעת השיחה, בעת הקונפרונטציה, פתחה התקף חרדה. אינה פסכוטית אינה אובדנית שיפוט ותבנה קימים", ובהמשך נכתב - "במצבה הנפשי כיום איני מציע לחזור לעבודה, כהמקום במלאו המבון שכולל גם יחסים בינה ובין ממעסיק, מהבים סטרס נפשי נוסף וכיום אינה מסוגלת להתמודד עמו" (טעויות במקור, הדגשות הוספו-י.כ.). במסגרת ביקור זה, לתובעת הומלץ על טיפול תרופתי.

 

18.ביום 16.3.2011 התובעת אובחנה שוב על ידי ד"ר פלטניק. בתיעוד הביקור צוין כי מצבה של התובעת "ללא שינויים ואף החמיר" ונקבע לה המשך טיפול תרופתי. יצוין כי ממצאים דומים נקבעו על ידי ד"ר פלטניק בביקורים מאוחרים יותר של התובעת, מימים 11.4.2011 ו- 17.7.2011.

 

19.באותו היום,16.3.2011, התקיים ביקור נוסף בנוכחות התובעת. בתיעוד הטיפול נרשם: "1. הייתה אצל רופא פסיכיאטר ד"ר פלטניק אלכסנד מ- 28.2.2011 אבחנה של adjustment+prolonged depressive זקוקה לטיפול פסיכיאטרי בשילוב עם טיפול תרופתי, תתחיל VIEPAX. במצב נפשי כיום אינו מציע לחזור לעבודתה כי המקום במלוא מובן שכולל גם יחסים בינה ובין המעסיק מהווים סטרס נפשי נוסף וכיום אינה מסוגלת להתמודד עימו. החלה טיפול תרופתי. 2. סיכום הערכת מרפאה בעיסוק מ- 23.2.2011: לאורך כל הבדיקה נמנעת משימוש באגודלים, מבצעת אחיזות לא יעילות באצבעות 2-5. טווחי תנועה תקינים אך עקב כאבים אין תנועה אקטיבית ספונטנית עם האגודלים. בבדיקה הצליחה לאחוז חפצים קלים עם אגודל, אך כאשר נדרשה הפעלה כנגד התנגדות – לא הצליחה לבצעה. 3. לפני שבועיים עברה ניתוח שחרור הדה- קוורווין ביד ימין. סובלת מאוד מכאבים ומדווחת על החמרה גם ביד שמאל שכרגע נמצאת תחת עומס רב" (הדגשות הוספו-י.כ.), ובדיון ואבחנה נרשם: "לאור חוות הדעת שהתקבלה מרופא פסיכיאטר ומצבה הנפשי הירוד ביותר והיכרות עם המקרה לעומק כולל מעורבות עו"ס וביקור בעמדת עבודה עם רושם לסכסוך קשה ביותר, מסכימה עם חוות דעתו של פסיכיאטר שאינה מסוגלת בשלב זה לחזור לעבודתה במקום עבודה הנוכחי" (הדגשות הוספו-י.כ.).

 

20.עוד באותו היום, הוצא אישור של ד"ר קריסטל למעסיק, שבו נכתב - "שטיחי שמחון. הנ"ל נבדקה היום במרפאתנו. לאור חוות דעתו של מומחה לעניינה אינה מתאימה לכל עבודה בחברתכם. ביקורת במרפאתנו – בהתאם - לצורך".

 

21.לסיום פרק זה נציין כי התובעת שהתה בחו"ל בין התאריכים 21.9.2009 עד 16.10.2009, 5.5.2010 עד 23.5.2010 ו – 3.10.2010 עד 12.10.2012 [תעודת בירור פרטים על נוסע, מטעם משרד הפנים (ת/8)].

 

טענות הצדדים

 

22.לטענת התובעת, העסקתה אצל הנתבעת הסתיימה בשל מצב בריאותי לקוי בו לקתה כתוצאה מעבודתה אצל הנתבעת ולאור החלטה של רופאה תעסוקתית, ד"ר אלה קריסטל, מיום 16.3.2011. בהתאם לכך, טוענת התובעת, זכאית היא לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

 

לתמיכה בטענה, מפנה התובעת למסמכים הרפואיים בעניינה, בניהם חוות דעת של רופאים שונים, בין היתר רופאים תעסוקתיים ורופאים בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה, וכן מסמכים מטעם המוסד לביטוח לאומי – המלמדים, לטענתה, כי מצבה הרפואי והנפשי מנע ממנה את המשך העבודה אצל הנתבעת.

 

לגרסת התובעת, יחסי העבודה בינה לבין הנתבעת הסתיימו ביום 16.3.2011 (במועד הוצאת האישור הרפואי) אם כי, בהתאם לפסיקה [דב"ע (ארצי) נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ נ' פרץ (26.1.1997)] הזכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 קמה גם במקום בו החלטת הרופא התעסוקתי ניתנה במועד מאוחר לסיום יחסי העבודה בפועל.

 

עוד טוענת התובעת, כי מנהל הנתבעת התנהג כלפיה בצורה אובססיבית על מנת להשאירה בעבודה, תוך שבדה מליבו סיפור בדבר רצונה להפוך כביכול לעצמאית ולבצע עבודות פרטיות עבור לקוח לשעבר של הנתבעת, רופא במקצועו, שסייע, כביכול, לתובעת להוציא אישורים רפואיים. על פי התובעת, גרסה זו לא הוכחה, כאשר הנתבעת נמנעה מלהעיד חוקר פרטי שנשכר על ידה בניסיון לאשש גרסה זו.

 

מוסיפה התובעת וטוענת כי על רקע מחלתה התפתח סכסוך עבודה מתמשך בינה לבין הנתבעת, אשר הוביל להתפתחות פגיעה נפשית אצלה.

 

התובעת ציינה כי הנתבעת סירבה לקבל קביעות של רופאה תעסוקתית בנוגע להגבלות בעבודה (מיום 27.5.2010), תוך שהיא חייבה את התובעת לבצע עבודה מאומצת ומסוכנת לבריאותה. נוכח זאת, מצבה של התובעת הלך והתדרדר עד שביום 1.3.2011 נאלצה היא לעבור ניתוח נוסף בשורש כך יד ימין, ולאחר מכן הוצאה הקביעה של הרופאה התעסוקתית מיום 16.3.2011, בה נקבע, כאמור, כי היא אינה כשירה עוד לעבוד.

 

בהתאם לכל זאת, התובעת עותרת לתשלום סך 63,626 ₪ בגין פיצויי פיטורים, וסך 45,000 ₪, שהופחת לצורכי פשרה, בגין הלנת פיצויי פיטורים.

 

כמו כן, התובעת עותרת לתשלום סך 23,077 ₪ עבור פדיון ימי חופשה, בגין 80 ימי חופשה שלטענת התובעת לא נוצלו, וכן לסך 5,236 ₪ עבור 7 ימי הבראה עבור כל שנת עבודה שבשנתיים האחרונות להעסקה, שלטענת התובעת לא שולמו.

 

23.מנגד, הנתבעת טוענת כי לא מצבה הרפואי של התובעת הוא שהביא לסיום יחסי העבודה בין הצדדים. כעולה מטיעוני הנתבעת, התובעת עבדה תחילה כתופרת וילונות, לאחר מכן שימשה כאחראית ומנהלת המתפרה ובסיום דרכה אצל הנתבעת, לאחר שהתלוננה והציגה את האישור הרפואי מיום 27.5.2010, נוידה היא, לבקשתה, לתפקיד במחלקת העיצוב אצל הנתבעת, אותו היא ביצעה מספר חודשים. לטענת הנתבעת, האישור הרפואי מיום 27.5.2010 מהווה אישור חריג משאינו של רופא תעסוקתי.

 

עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא הלינה ולא דיווחה על פגיעה כלשהי לאחר העבודה שביצעה ב"בית יונה" בחודש יולי 2009 (אשר הוכרה על ידי המל"ל כפגיעת עבודה), ולמעשה תלונתה הראשונה בנוגע למצבה הבריאותי צצה רק כחמישה חודשים לאחר האירוע בבית יונה.

 

הנתבעת סבורה כי באמצעות העדויות הוכח, שעבודת התובעת במחלקת העיצוב כלל לא דרשה מהנתבעת לבצע עבודה אשר לא תאמה למגבלות הרפואיות שצוינו באישור הרפואי מיום 27.5.2010.

 

על פי גרסת הנתבעת, התובעת הייתה עובדת מוערכת וחיונית מאוד למפעלה, אך היא ניצלה עובדה זו, כאשר היא הרבתה להיעדר מהעבודה לתקופות ממושכות (לעיתים למשך חודשים שלמים), מבלי להודיע לאיש וללא שהציגה מסמכים רפואיים. הנתבעת טוענת, כי מדובר במסמכים רפואיים אשר ניתנו בניגוד לנהלים שנקבעו בנוגע למתן תעודות רפואיות, וכי חלקם אף ניתנו באופן רטרואקטיבי ובניגוד לממצאי חוות דעת המרפאה התעסוקתית.

 

עוד נטען, כי מספר פעמים במהלך התקופות בה שהתה התובעת בימי מחלה, נמצא כי היא הייתה בחו"ל. לעניין זה נטען – כי בחודש מאי 2010 התובעת טסה לקבורת אביה, כאשר מהמסמכים הרפואיים עולה כי חמישה חודשים לאחר מכן התובעת הוציאה אישורי מחלה על תקופה זו, ובעדותה היא לא הצליחה לתת כל הסבר לכך. כמו כן במקרה אחר, לאחר שבקשת התובעת לצאת לחופשה בת שבוע לצורך טיפול שיניים - נדחתה על ידי מנהל הנתבעת, בנימוק שהוא עצמו נזקק לטוס לחו"ל למטרות עסקיות, התובעת נעדרה מהעבודה, כאשר לימים הובהר כי באותו שבוע היא שהתה בחו"ל. עוד נטען בהקשר זה, כי הוכח שהתובעת טסה בגפה ובעדותה טענה התובעת טענה תמוהה, לפיה היא לא נדרשה להרים מזוודות כאשר נסעה לבד.

 

לטענת הנתבעת, התובעת נטשה את עבודתה אצל הנתבעת כבר בחודש אוקטובר 2010, ולמעשה -האישור הרפואי מיום 16.3.2011 של המרפאה התעסוקתית, על בסיסו משתיתה התובעת את תביעתה, ניתן כ- 8 חודשים לאחר האישור הרפואי על הגבלת עבודה מיום 27.5.2010, כאשר בארבעת החודשים האחרונים לתקופה זו, התובעת כלל לא הייתה בעבודה.

 

עוד טוענת הנתבעת, כי התיעודיים הרפואיים של הרופאה התעסוקתית, לרבות התיעוד הרפואי מיום 9.2.2011 ומיום 16.2.2011, מאיין את האישור הרפואי מיום 27.5.2010 (בו נקבע על עבודה תחת מגבלות), כאשר במסגרת מסמכים אלה נקבע כי לא ניתן לקבוע כי התובעת אינה כשירה לעבוד וכי המקור להתנהלות התובעת נעוצה בכלל בסכסוך עבודה הקיים בין הצדדים.

 

לטענת הנתבעת, ממצאי חקירה מיוחדת שהתנהלה באמצעות משרד חקירות ששכרה לצורך ניהול הגנתה, מעלה כי התובעת ביצעה עבודות שונות הנוגדות את המגבלות הרפואיות שנרשמו לה באישור מיום 27.5.2010, כאשר התובעת נצפתה כשהיא ללא תחבושת על ידה, מרימה את נכדה (נטען כי ככל הנראה מדובר בנכדה) ומטפלת בו למשך מספר שעות.

 

הנתבעת טוענת כי התביעה מבוססת למעשה על אישור פסיכיאטרי בעניינה של התובעת, שהוצא כחמישה חודשים לאחר הפסקת עבודתה בפועל, והוגש רק יום לפני מועד דיון ההוכחות הראשון, כאשר מנהל הנתבעת העיד כי הוא נחשף לטיעון בדבר ההגבלות נפשיות (על בסיס האבחון הפסיכיאטרי) רק במהלך ניהול התביעה, בדיון מיום 31.3.2015.

 

לגרסת הנתבעת, האירוע המכונן אשר היווה את שינוי גישתה של התובעת כלפי עבודתה אצל הנתבעת טמון בהיכרות התובעת עם לקוח של הנתבעת, רופא במקצועו, המתגורר באחד מהישובים במרכז הארץ, אשר בעבורו בוצעה עבודת תפירת וילונות. נטען, כי אותו רופא הזמין את התובעת למסיבת סילבסטר 2010 שם הוא שכנע אותה לבצע עבורו עבודות נוספת באופן פרטי. הנתבעת מוצאת חיזוק לטענה זו במסמכים הרפואיים, מהם עולה כי ניתוח שעברה התובעת בחודש ינואר 2010 התבצע על ידי רופא מבית חולים אסותא בבת ים.

 

באשר לתביעה לפדיון חופשה – נטען, כי בדיון המקדמי התקבלה טענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת וסכום התביעה בגין רכיב זה הופחת לסך 17,926 ₪. לגוף העניין נטען, כי כעולה מתלוש השכר שהוגשו, לתובעת שולמו חלק מימי החופשה שהיו ברשותה.

 

בנוגע לתביעה לדמי הבראה – הנתבעת טוענת כי כעולה מתלושי השכר, לתובעת שולמו מלוא דמי ההבראה להם היא זכאית – 7 ימים עבור שנת 2009 ו- 7 ימים עבור שנת 2010.

 

התביעה לפיצויי פיטורים

 

24.סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, שעניינו – התפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי, קובע -

 

"התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות – רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים".

 

מהוראות הסעיף עולה כי יסודות העילה לפיצויי פיטורים בהתפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי הם:

 

א.התפטרות.

ב.מצב בריאותי של העובד או של בן משפחה.

ג.קשר סיבתי בין המצב הבריאותי לבין ההתפטרות ("לרגל").

ד.קיומה של סיבה מספקת להתפטרות לאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין.

 

25.הנטל להוכיח את התקיימות כל יסודות העילה לפיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, מוטל על העובד. על מנת לבסס תביעתו זו, על העובד להוכיח באמצעות תעודות רפואיות, כי מצב בריאותו אינו מאפשר לו בתנאי העבודה המוצעים ויתר נסיבות העניין להמשיך בעבודה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה. על העובד הנטל להוכיח, כי מצב הבריאות היה המניע להתפטרותו וכי קיים קשר סיבתי בין מצב הבריאות וההתפטרות (דב"ע נג/210/3 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ ואח', פד"ע כ"ז 514 ; דב"ע לה/3-41 יעקב היגר נ' דינה שוורץ, פד"ע ז 24).

 

לצורך הוכחת חלותו של סעיף 6 לחוק, אין חובה בהמצאת אישור רופא תעסוקתי, ודי כי העובד יוכיח את מצב בריאותו בדרך אחרת [דב"ע נז/57-3 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ נ' שלומית פרץ, פד"ע ל' 364].

 

כמו כן אין צורך כי מצב הבריאות ימנע מהעובד כל אפשרות להמשיך בעבודתו, או שיכביד על עבודתו ועל בריאותו מעבר לרגיל; די בקיום קשר סיבתי בין מצב הבריאות ובין ההתפטרות, וכי קשר זה יהיה המניע להתפטרות או אחד המניעים העיקריים לה (דב"ע לג/8-3 טוטנאור בע"מ נ' אליהו לפידות, פד"ע ד 321).

 

בית הדין הארצי לעבודה מפי הנשיא אדלר פסק כי:

 

"תכליתו של סעיף 6 לחוק הינה להעניק פיצויי פיטורים לעובד שנאלץ להתפטר עקב כך שמצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך את עבודתו במפעל. רוצה לומר, שאין הגיון להעניק פיצויי פיטורים לעובד בעקבות מחלה, שאינה מונעת או מקשה מאוד על המשך עבודתו. מנגד, תכליתו של חוק פיצויי פיטורים אינה לשעבד את העובד למקום עבודה אחד. המשק המודרני והתחרותי מבוסס על מעבר חופשי של מצרכים, הון, עבודה ושירותים. לעובד שמורה הזכות לעזוב את מקום עבודתו ולעבוד במקצוע ובמקום העבודה שהוא בוחר לעצמו ויש להמעיט את ההגבלות המוטלות עליו באמצעות הפסד פיצויי הפיטורים. זאת ועוד, אין לעודד מצב בו עובד בשל חשש מהפסד פיצויי פיטורים ימשיך לעבוד על אף שמצב בריאותו אינו מאפשר זאת...".

(ע"ע 1214/02 ישראל שטרית נ' סטופ אש בע"מ, פד"ע לח 838 – להלן – עניין שטרית).

 

הלכה היא כי עובד המתפטר מטעמי בריאות, נדרש לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה בהם לא תהיה סיבה מספקת להתפטרות (דב"ע לג/3-2 חיים זילבר נ' גלוביס בע"מ, פד"ע ד 153). יחד עם זאת, למרות שקיימת חובת הודעה מוקדמת על כוונת "התפטרות בדין מפוטר", מחמת מצב בריאות לקוי, אי אפשר לומר באופן קטגורי, כי עובד ששתק במעמד ההתפטרות, אך הוכיח בפני בית הדין בצורה ברורה וחד משמעית שהתפטרותו נבעה ממצב בריאותי לקוי, יפסיד את פיצויי הפיטורים. (דב"ע לב/56-3 ד"ר נוביצקי ואחרים נ' ציונה ביאדר, פד"ע ד' 259, 261).

 

בעניין זה נפסק:

"...סעיף 6 לחוק אינו קובע במפורש שקבלת פיצויי פיטורים מותנית בכך, שאין למעסיק עבודה אחרת עבור אותו עובד המבקש להתפטר. יחד עם זאת, בית דין זה קבע בפסיקתו, כי על העובד להודיע למעסיק טרם התפטרותו, על מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו כמונע המשך העבודה שעשה עד כה, וזאת על מנת לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או תנאי עבודה ולהשפיע בכך על "שאר נסיבות" כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות. אולם, בכך אין כדי להוביל למסקנה, כי העובד חייב לקבל כל עבודה אלא רק עבודה ההולמת את כישוריו. זאת ועוד, מלשון הסעיף עולה, כי אף אם העובד מסוגל לבצע את העבודה המוצעת לו, ישקול בית הדין את מצב בריאותו, תנאי העבודה בתפקיד החדש ונסיבות אחרות"

(עניין שטרית, עמ' 843-844).

 

יש לבחון את תחושתו הסובייקטיבית של התובע בד בבד עם קיומם של ממצאים רפואיים לכך. לתחושתו הסובייקטיבית של העובד החולה יש לייחס משקל לא מבוטל אם תחושה זו מגובה במסמכים רפואיים מתאימים. (עניין שטרית לעיל; דב"ע ל/3-17 שרה רפפורט - שושנה אסולין פד"ע ב 25). אין חשיבות למועד מתן התעודה הרפואית אלא הקובע הוא שאלת קיומם של הממצאים הרפואיים בעת ההתפטרות ומידת תחושתו הסובייקטיבית של המתפטר וכן יש להביא בחשבון גם את "תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין" בעת בחינת השאלה אם הייתה הצדקה רפואית להתפטרות שאותה מבקשים לראות כפיטורים לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים. (דב"ע 98/48-0 גיסמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 130).

 

מן הכלל אל הפרט

 

26.מהראיות שהוגשו לבית הדין, כמו גם מטענות הצדדים והעדויות שנשמעו בבית הדין, עולה המסקנה כי בנסיבות העניין הייתה לתובעת סיבה מספקת להתפטרות, וזאת לאור מצבה הנפשי בו היא הייתה נתונה ערב סיום יחסי העבודה.

 

כבר כאן נציין, כי אכן, התרשמנו שעקב הליקוי הרפואי בכפות ידיה של התובעת, הנתבעת ניידה את התובעת למשרה חלופית במחלקת העיצוב והמכירות. כמו כן התרשמנו, כי אופי העבודה במחלקת העיצוב תאם את המגבלות הפיזיות של התובעת שנקבעו על ידי ד"ר קריסטל ביום 27.5.2010, ולמעשה לתובעת לא קמה זכאות לקבלת פיצויי פיטורים על בסיס הפגיעות הפיזיות בכפות הידיים.

 

יחד עם זאת, מהחומר הרפואי שהוגש לפני בית הדין, ובכלל זה – התיעוד הרפואי של ד"ר קריסטל מהמרפאה התעסוקתית וכן חוות הדעת של הפסיכיאטר – ד"ר פלטניק, עולה תמונה ברורה לפיה, בנוסף למגבלות הפיזיות בכפות הידיים, התובעת סבלה ממצב נפשי שלא אפשר לה להמשיך לעבוד אצל הנתבעת ובגינו נאלצה היא לעזוב את עבודתה אצל הנתבעת. על רקע זה, מצאנו כי התפטרותה של התובעת מזכה אותה בפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, ונפרט -

 

27.עניינה של התובעת נבחן על ידי מרפאה תעסוקתית. כעולה מחומר הראיות – ביום 9.6.2011, נערך ביקור בעמדת העבודה של התובעת, בנוכחות התובעת ובנוכחות מנהל הנתבעת – מר שמחון. מתיעוד הביקור עולה כי באותו ביקור נבחן אופי העבודה של התובעת, אך לצד זה גם עלו רשמים בנוגע למצבה הנפשי של התובעת. כך, ציינה ד"ר קריסטל כי לאורך כל הביקור עלה הרושם כי קיים סכסוך עבודה קשה בין הצדדים, אשר "השפיע קשות על העובדת מבח' נפשית!!!". הגם שבאבחנה שערכה ד"ר קריסטל באותו ביקור, צוין כי לא ניתן לקבוע כי העובדת אינה כשירה לעבודה אצל הנתבעת, וכי הנתבעת מציעה תפקידים המתאימים למגבלות התובעת, ד"ר קריסטל מצאה לנכון לבחון המשך בדיקה, ובכלל זה "לשקול צורך בהערכה פסיכיאטרית לאור משבר הנפשי שהנ"ל נמצאת בו".

 

ואכן, בביקור נוסף שנערך לנתבעת על ידי המרפאה התעסוקתית, מיום 16.2.2011, ד"ר קריסטל הפנתה את התובעת להערכה פסיכיאטרית "בשל המשבר הנפשי בו נמצאת". התובעת אכן נבדקה על ידי פסיכיאטר, ד"ר פלטניק, ובחוות דעת מפורטת ומנומקת מיום 28.2.2011, קבע ד"ר פלטניק כי במצבה הנפשי לא מומלץ שהתובעת תמשיך בעבודתה אצל הנתבעת.

 

על בסיס חוות דעת זו של הרופא הפסיכיאטר, הוצא האישור לנתבעת מיום 16.3.2011, על ידי ד"ר קריסטל, ובו נקבע כי התובעת אינה מתאימה לעבוד בכל עבודה אצל הנתבעת. לציין, כי לאישור זה קדמה בדיקה נוספת של ד"ר קריסטל, שנערכה אף היא ביום 16.3.2011, ובתיעוד לאותו ביקור פורטו ממצאי חוות הדעת של ד"ר פלטניק ובהמלצה, שהתבססה על חוות הדעת הפסיכיאטרית, נרשם כי התובעת אינה כשירה להמשיך לעבוד אצל הנתבעת.

 

לאור האמור, הרי שהוכחו קיומם של שלושת היסודות הראשונים של עילת הזכאות לפיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

 

28.באשר ליסוד הרביעי, בדבר קיומה של סיבה מספקת להתפטרות לאור הממצאים הרפואיים - באנו למסקנה כי אף יסוד זה מתקיים.

 

ראשית - אין לקבל את טענת הנתבעת כי הפעם הראשונה שבו התגלה לה עניין המגבלה הנפשית של התובעת הייתה רק במהלך הדיון במסגרת תיק זה. אמנם, בעדותו בבית הדין חזר מר שמחון והדגיש כי נודע לו לראשונה על הממצאים הפסיכיאטרים רק בדיון ההוכחות, אולם טענה זו לא עולה בקנה אחד עם המסמכים שהוגשו בתיק; מהתיעוד הרפואי עולה כי מר שמחון נכח בביקור שנערך בעמדת העבודה של התובעת ביום 9.2.2011, שבו הנושא הנפשי עלה ונשקלה אף האפשרות לקבלת הערכה פסיכיאטרית לתובעת. כמו כן, עניין מצבה הנפשי של התובעת עלה גם במכתב מיום 14.4.2011 של ב"כ התובעת אל מר שמחון (ת/7), בו נכתב, ברחל בתך הקטנה – "מאז ועד יום מצבה הרפואי והנפשי של מרשתי הלך והדרדר עד כדי היעדר יכולת לשוב לעבודה בחברתך". ואם בכך לא די – אז חוות הדעת הפסיכיאטרית של ד"ר פלטניק, כמו גם יתר המסמכים מהם נלמד מצבה הנפשי של התובעת, צורפו למסמכים הרפואיים שהוגשו כנספח 3 לכתב התביעה (הוגשו לתיק בית הדין ביום 21.1.2014), ומכאן ברור כי עניין מצבה הנפשי של התובעת נודע לנתבעת הרבה לפני מועד דיון ההוכחות בתיק.

 

29.יותר מכך – אף אם נלך בדרך הנתבעת ונסבור כי הנתבעת לא ידעה על המצב הרפואי, מבחינה נפשית, ממנו סבלה התובעת ערב התפטרותה - אין בכך כדי לשנות;

 

הוכח לפנינו, כי בתקופה שבין סוף שנת 2010 עד למועד סיום יחסי העבודה, יחסי הצדדים העבודה בין הצדדים היו עכורים במיוחד. התובעת ציינה בתצהירה כי יחסו של מנהל הנתבעת כלפיה השפיע עליה לרעה ואף העידה בבית הדין כי "כאשר התחילו הבעיות עם הידיים, היחסים באמת השתנו בנינו, היחסים השתנו לגמרי, הוא הפסיק לדבר איתי, הוא אפילו לא היה אומר לי שלום. אני הסברתי לרופאה את כל הסיפור שהשתנו היחסים מאז שהייתי חולה" (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 17-19). גרסה זו נתמכת במסמכים שהוגשו לבית הדין – ובכלל זה, המסמכים הרפואיים, לרבות התיעוד הרפואי מביקור הרופאה התעסוקתית במקום העבודה בנוכחות הצדדים, בהם נכתב, לא אחת, כי קיים רושם של סכסוך עבודה קשה בין הצדדים. ניתן ללמוד על יחסי העבודה הקשים אף מההתכתבות בין הצדדים שהחלה בשלהי שנת 2010, במכתבו של מר שמחון אל הנתבעת. מסמכים אלה, לא רק שהם מאששים את גרסת התובעת, הם גם סותרים את גרסתו של מר שמחון, כפי שנשמעה בעדותו, כי - "באשר לטענה של יחסי עבודה עכורים, שום יחסים עכורים, רק העובדה שהיא נעדרה רבות מהעבודה ודרשה שאנחנו נפטר אותה. זו המחלוקת" (עמוד 31 לפרוטוקול, שורות 22-23).

 

עוד הוכח בפנינו, כי קיים קשר הדוק בין יחסי העבודה הקשים ששררו בין הצדים לבין המצב הנפשי אליו נקלעה התובעת. בחומר הרפואי נרשם כי מדובר בסכסוך עבודה קשה והוא הוא אשר השפיע על מצבה הנפשי של התובעת. ד"ר פלטניק פירט בחוות דעתו את הממצאים עליהם הושתתה חוות דעתו; כך למשל ציין, כי התובעת מוצפת במחשבות על היחס הלא ראוי שהיא מקבלת ממעסיקה וכי היא מרבה לבכות כאשר היא מדברת על העבודה ועל הצורך לשוב לעבודה. בסיכום והמלצות הסביר ד"ר פלטניק כי יחסי העבודה עם הנתבעת גורמים לה "סטרס נפשי נוסף וכיום אינה מסוגלת להתמודד עמו".

 

בנסיבות אלה, בהן עצם קיום יחסי העבודה בין התובעת לנתבעת הוא לב ליבו של המגבלה הרפואית – הנפשית, ממנה סבלה התובעת, ברי כי הנתבעת לא יכולה הייתה להציע לתובעת משרה אחרת או תנאי עבודה חלופיים אצלה, שהיו עונים למגבלה הרפואית של התובעת. רוצה לומר – כי התפטרות התובעת, בנסיבות העניין, הוא הפתרון היחיד שעמד בפנייה כמתן מענה למגבלתה הנפשית, וממילא מדובר בסיבה מספקת להתפטרות.

 

ודוק –חוות הדעת הרפואיות קובעות באופן ברור וחד משמעי כי בשל מצבה הנפשי התובעת אינה יכולה להמשיך עוד לעבוד אצל הנתבעת. ד"ר קריסטל ציינה זאת במפורש במכתבה לנתבעת מיום 16.3.2011 כשכתבה שהתובעת "אינה מתאימה לכל עבודה בחברתכם" (הדגשות הוספו-י.כ.).

 

30.הנתבעת, מנגד, לא הצליחה לסתור עובדות אלה הנלמדות מהמסמכים הרפואיים. נהפוך הוא – במסגרת הגנתה, הנתבעת התבססה והסתמכה על חוות הדעת הרפואית, בכל הנוגע למגבלות הפיזיות שנטענו על ידי התובעת (בכפות ידיה). מכאן – שהנתבעת מסכימה עם המסקנות הרפואיות וממילא היא לא חלקה עליהן.

 

31.לאישור הרופאה התעסוקתית (ד"ר קריסטל) מיום 16.3.11 משקל בדומה למשקל הניתן לתעודות מחלה מכוח תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה).

 

אשר על כן, כל עוד לא התבקשה התובעת להיבדק בפאן הנפשי על ידי המעסיק או מומחה מטעמו; וכל עוד לא נסתרה חוות הדעת של הרופאה התעסוקתית ואף לא חוות הדעת הפסיכיאטר – ד"ר פלטניק, בחוות דעת רפואית אחרת – הרי שיש לאמץ את מסקנותיה של הרופאה התעסוקתית – ד"ר קריסטל, ביחס לקשר שבין מצבה הנפשי של התובעת להמשך עבודתה בשירות הנתבעת.

 

32.נוסיף – כי בחינה דווקנית של יסודות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, בנסיבות המיוחדת של מקרה זה, עלולה לחטוא למטרה ולהביא לתוצאה שאינה רצויה – בה עובדת הסובלת ממגבלה נפשית שהתפתחה בשל סכסוך עבודה, נאלצת להמשיך לעבוד בעבודה המזיקה לה אף יותר, רק מהחשש שתאבד את פיצויי הפיטורים שצברה במשך שנים רבות. יפים לעניין זה דבריו של בית הדין הארצי בפסק הדין בעניין שטרית, כפי שצוטטו לעיל.

 

בהקשר זה נציין - כפי שטענה הנתבעת עצמה, מדובר בעובדת טובה, ששנים הייתה מוערכת מאוד וחיונית לנתבעת. הנתבעת הגדירה אותה כ"בורג חשוב בנתבעת" ו"עמוד התווך", וכפי שפסק בית הדין הארצי בעניין שטרית – "...אי-ההכרה בזכאותו של המערער לפיצויים במקרה דנן יש בה כדי לחזק את הסתירה פנימית שבאחד מעקרונותיו הבסיסיים של חוק פיצויי פיטורים, לאמור שעובד מוצלח המבקש לעזוב את מקום עבודתו לא יהא זכאי לפיצויי פיטורים, בעוד שעובד פחות מוצלח שהמעביד רוצה שיעזוב את מקום עבודתו יימצא זכאי לפיצויי פיטורים" (עניין שטרית, עמ' 845).

 

33.בנסיבות העניין, בהן מדובר בעובדת טובה, שלאורך שנים עבדה אצל הנתבעת ותרמה רבות למפעלה, ולאור הממצאים הרפואיים בדבר מצבה הנפשי של התובעת אליו היא נקלעה בעיקר בשל סכסוך עבודה קשה שאירע בינה לבין הנתבעת, ונוכח המסמכים הרפואיים המדברים בעד עצמם – נמצאנו למדים כי תנאי העבודה ו"שאר הנסיבות", אכן מהווים סיבה מספקת להתפטרות התובעת מהנתבעת, ולפיכך – יש לקבל את התביעה בגין רכיב זה.

 

34.באשר למועד סיום יחסי העבודה – משהגענו למסקנה כי מצבה הנפשי של התובעת הוא שהביא לסיום יחסי העבודה, וזאת לאור האישור הרפואי שניתן על ידי הרופאה התעסוקתית - ד"ר קריסטל, הרי שמועד סיום יחסי העבודה הוא יום הוצאת האישור מהרופאה התעסוקתית, קרי – יום 16.3.2011.

 

35.יוצא מכאן, כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה המתחילה ביום 1.4.2002 ומסתיימת ביום 16.3.2011. משהתקבלה גרסת התובעת בנוגע למועד סיום יחסי העבודה, ומשהנתבעת לא הצביעה על טעות בתחשיב שהוצג על ידי התובעת לצורך חישוב רכיב זה, אנו מקבלים את תחשיב התובעת.

 

לפיכך, התובעת זכאית לסך 57,615 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

 

36.לא מצאנו לנכון לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בשים לב למחלוקת אשר נטושה בין הצדדים, המעידה על טעות כנה באי תשלום הסכום, ועל כן הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

 

37.בשולי הדברים נזכיר כי בהחלטת בית הדין מקדם המשפט מיום 29.10.2014, רכיב התביעה לפיצויי פיטורים הופחת לסכום הקרן בלבד, בסך שנפסק בסעיף 34 לעיל.

 

 

 

התביעה לפדיון חופשה

 

38.בכתב התביעה טענה התובעת כי היא זכאית לפדיון חופשה שנתית, עבור 80 ימי חופשה לשנים 2007-2010 בסך 22,577 ₪ = (18+21+22+19) * 258.40 ₪. בהחלטה מיום 29.10.2014, בית הדין הורה על מחיקת התביעה ככל שהיא נוגעת לשנת 2007 (18 ימי חופשה), מחמת התיישנותה, והעמיד את סכום התביעה בגין רכיב זה על סך 17,926 ₪.

 

39.לטענת הנתבעת, התביעה בגין רכיב זה אינה עומדת בקנה אחד עם המציאות, משהתובעת לא לקחה בחשבון את הימים בהם היא שהתה בחופשה, כדלקמן –

במהלך שנת 2009 – התובעת שהתה בחו"ל 21 יום, אותם פדתה כימי חופשה בתלושי השכר מחודשים 9-10/2009.

בחודש 12/2009 התובעת פדתה 4 ימי חופשה.

בחודש 5/2010 – התובעת שהתה בחו"ל 25 ימים.

 

40.אין חולק כי במהלך תקופת עבודתה התובעת נסעה מספר פעמים לחו"ל. מציר הזמן שהגישה התובעת לבית הדין (ת/1) עולה כי התובעת שהתה בחו"ל בין התאריכים 21.9.2009-16.10.2009, בין התאריכים 5.5.2010-23.52010 וכן בין התאריכים 3.10.2010-8.10.2010. נתון זה נתמך גם מ"תעודת בירור פרטים על נוסע" של משרד הפנים (ת/8), בו צוינו בדיוק אותם תאריכים כמועדי כניסה ויציאה של התובעת את הארץ. מכאן, במהלך תקופת עבודתה התובעת שהתה, מספר פעמים, בחופשות, אשר חלקן ארכו פרק זמן ארוך יחסית.

 

41.אולם, מעיון בתלושי השכר עולה, כי התובעת לא קיבלה שכר עבור מרבית הימים מתקופות אלה -כך, מעיון בתלוש השכר לחודש 9/2010, חודש בו התובעת הייתה 10 ימים בחו"ל, עולה כי התובעת השתכרה בסך 3,634 ₪, שהוא כמחצית משכר העבודה החודשי הממוצע בו היא השתכרה בחודשים הצמודים לחודש זה; מעיון בתלוש השכר לחודש 5/2010, חודש בו התובעת שהתה 18 ימים בחו"ל, עולה כי התובעת השתכרה בסך 616 ₪ בלבד, שהוא כעשירית משכר העבודה החודשי הממוצע בו התובעת השתכרה בחודשים הסמוכים לחודש זה; כך גם בחודש 10/2010, חודש בו התובעת שהתה בחו"ל למשך ארבעה ימים, היא השתכרה בסך 2,430 ₪ בלבד, בעוד שבחודשים שקדמו לחודש זה התובעת השכרה בסך 6,000 ש"ח.

 

יוער, כי הימים בהם התובעת שהתה בחו"ל בחודש 5/2010, חופפים לימי מחלה שאושרו לה, בשני אישורי מחלה מימים 3.5.2010 ו- 11.10.2010. חרף זאת, מתלוש השכר של אותו חודש, לא ניתן להבין מדוע לא שולם לתובעת כמעט מלוא שכרה עבור חודש זה. תלושי השכר אינם ערוכים בצורה ברורה, אין בתלושי השכר תיעוד מסודר וקוהרנטי של ימי החופשה וימי המחלה שנצברו לתובעת, וכן התלושים נעדרים רישום מסודר בדבר הימים שנוצלו על ידי התובעת בגין חופשה ומחלה.

 

יוצא מכאן, כי הנתבעת לא הראתה כי אכן שולם לתובעת תשלום עבור דמי חופשה שנתית במהלך התקופה הרלוונטית.

 

42.לצד כל זה, מתלוש שכר חודש 10/2009 עולה כי התובעת קיבלה שכר מלא עבור חודש זה. לאור זאת, ומשאין מחלוקת כי בין התאריכים 1.10.2009 ל- 16.10.2009 התובעת הייתה בחו"ל, ונוכח העובדה כי בתלוש השכר צוין כי התובעת ניצלה 12 ימי חופשה – רישום העולה בקנה אחד עם מספר הימים בהם התובעת שהתה בחו"ל באותו חודש, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת ניצלה 12 ימי חופשה בשנת 2009, בסך 3,100.8 ₪ = 12 * 258.40 ₪, ויש להפחית סכום זה מהסך שנתבע בגין רכיב זה.

 

43.מכאן, שהתובעת זכאית לסך 14,825.2 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית.

 

התביעה לדמי הבראה

 

44.לטענת התובעת, היא זכאית לתשלום בגין דמי הבראה עבור השנתיים האחרונות לתקופת העבודה.

 

הנתבעת טענה מנגד, כי אף טענה זו אינה מתיישבת עם המציאות, וכי את דמי ההבראה עבור שנת 2010 התובעת קיבלה בתלושי השכר של חודשים 6-7/2010 ואת דמי ההבראה עבור שנת 2009 התובעת קיבלה באותם חודשים לשנת 2009.

 

45.עיון בתלושי השכר אליהם הפנתה הנתבעת מלמד, כי אכן שולמו דמי ההבראה שנתבעו במסגרת התביעה דנן, ולפיכך דין התביעה בגין רכיב זה – להידחות.

 

במאמר מוסגר נבהיר כי תעריף דמי ההבראה נקבע בהתאם למועד בו דמי ההבראה היו אמורים להשתלם (ולא בהתאם למועד הגשת התביעה כפי שסברה התובעת).

 

סוף דבר

 

46.לאור כל האמור, התביעה מתקבלת חלקית, כך שהנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים הבאים -

 

א.סך 57,615 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

ב.סך 14,825.2 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.

 

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה עד למועד התשלום המלא בפועל.

 

47.הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליה, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

 

 

48.זכות הערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

 

 

 

 

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ז, (10 מאי 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

תמונה 3

 

תמונה 2

 

תמונה 4

נציג ציבור עובדים

מר משה זיכרמן

 

יוחנן כהן, שופט

 

נציגת ציבור מעסיקים

גב' סוזן אלפרנג'י

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ