רות עשור נ' מדינת ישראל - משרד החינוך ואח'

1.גב' רות עשור, התובעת, מבקשת כי נחייב את הנתבעות בתשלום פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב, העסקה פוגענית, התנכלות תעסוקתית, לשון הרע ועגמת נפש בסך כולל של 220,000 ₪.

2.התובעת עובדת משרד החינוך, מורת שילוב בבית הספר "אפלמן" בדימונה (להלן – בית הספר) מזה כ-34 שנה. הנתבעת 1, מדינת ישראל ( משרד החינוך) היא מעסיקתה של התובעת, והנתבעת 2 היא מנהלת בית הספר מזה כ-4 שנים. בית הספר הוא בית ספר רב תחומי המופעל על ידי רשת עמל והוא אולפנה דתית. במהלך חודש מאי 2014 קרתה תקרית בין הנתבעת 2 לבין התובעת, שהצדדים חלוקים באשר לנסיבותיה. בעקבות תקרית זו הגישה הנתבעת 2 תלונה במשטרה כנגד התובעת והתובעת זומנה להליך משמעתי שלאחריו קיבלה מכתב נזיפה מאת הנתבעת 1.

3.לטענת התובעת, עם כניסתה של הנתבעת 2 לנהל את בית הספר עשתה האחרונה כל שלאל ידה כדי לפגוע בתובעת. כך, לטענתה, הנתבעת 2 - האשימה אותה האשמות פרועות חדשות לבקרים, הציקה לה ופגעה בכבודה; במהלך יום 20.5.14 האשימה אותה הנתבעת 2 כי היא אינה משתפת פעולה עמה וכי הפרה הפרות משמעת עד כדי עירוב משטרת ישראל באירוע; הנתבעת 2 הייתה מעוניינת שהתובעת תפרוש ומשסירבה לפרישה זכתה ליחס צונן ולהתעלמות מופגנת, אף על פי שמילאה אחר כל בקשה ודרישה מקצועית ומילאה את עבודתה נאמנה; מטרתה של הנתבעת 2 היתה להוציאה מהמערכת ולשם כך מנעה ממנה אף תפקידים רבים שהייתה יכולה למלא; היא מנהלת מעקב אחרי התובעת, מונעת מהורים לשוחח עמה ומבצעת כלפיה מעשי נידוי והחרמות, ואף פעלה לכתיבת מכתב כנגדה לפיקוח במשרד החינוך באשר לאי תפקודה לכאורה; עוד מתארת התובעת בתביעתה אירוע בו זכתה לחוסר גיבוי מצד המנהלת למול תלמיד והוריו וכן טוענת ליחס מזלזל לו זכתה במהלך שיחתה עם המנהלת בעניין. כמו כן התברר לה כי הנתבעת 2 דיווחה על התובעת כמורה בתכנית "אופק חדש" בעוד היא אינה כזו, ובכך נמנעו ממנה זכויות המגיע לה וכאשר ביקשה לנסוע למשרד החינוך לברר זכויותיה ולהבהיר כי אין ברצונה לפרוש, חלה אף החרפה ביחסה של הנתבעת 2 כלפיה; כחלק מההתנכלות לה "זכתה" קוצצו שעתיים נוספות בהן היתה מכינה תכניות עבודת הקלדות לתלמידים; ביום 23.12.14 זומנה לשימוע במשרד החינוך בטענות שווא כאשר לטענתה כל שנכתב בזימון לשימוע הוא שקר והנכון הוא שכל שביקשה הוא להביע מחאתה כנגד התנהלות הנתבעת 2, ועל כן נכנסה לחדרה ואמרה בכעס "עד מתי תרדפי אותי" כשבניגוד לנטען בזימון לשימוע לא זרקה כל קלסר לעברה של הנתבעת 2, אלא הניחה קלסר דק על שולחנה כאות מחאה, שלא בנוכחות תלמידים ומורים כי אם בנוכחותה של מזכירתה של הנתבעת 2 בלבד. לטענתה אף התלונה במשטרה שנפתחה בעקבות כך נסגרה במהרה ומי שיצרה אווירה לא נעימה היא הנתבעת 2.

4.עוד מוסיפה התובעת, שהתנהלות משרד החינוך בעניינה היתה מוטה וחד צדדית כאשר קיבלה ביום 8.1.15 את החלטת הנזיפה כאשר רק ביום 18.1.15 קבלה מכתב "התראה בטרם נזיפה" – דהיינו החלטת הנזיפה ניתנה עוד בטרם ההתראה. לטענתה, אף בשימוע ביום 23.12.14 שניהלה הגב' אסנת זגורי, כממונה על המשמעת, נמשכה המתקפה עליה על ידי המפקח האזורי על החינוך ואף סרבו לבקשתה לקבל את פרוטוקול השימוע.

5.לטענת התובעת, משרד החינוך ממנו יש לצפות לחובת תום לב מוגברת, לא רק שהתעלם מפניותיה לעזרה אלא שערך לה משפט שדה כשכל הליכי ה"שימוע" היו נגועים בחוסר תום לב, חד צדדיות וזלזול . כן טוענת כי התנהלותה של הנתבעת 2 כפי שפורט לעיל היתה התעללות ממש והתנכלות וגרמה לה לחשש תמידי באשר לעתידה התעסוקתי בשל ניסיונותיה להביא לפרישתה ויש בהם משום העסקה פוגענית והתנכלות תעסוקתית. לאור האמור טוענת התובעת כי על הנתבעות לשפותה בגין הפרת חובת תום הלב והתנכלות תעסוקתית בסך של 50,000 ₪.

6.עוד טוענת התובעת כי יש לפצותה בגין לשון הרע. לטענתה, בהתנהלותן של הנתבעות נפגמה הערכתה של התובעת בעיני האדם הסביר ובכלל זה עובדים אחרים בנתבעת וכן נפגעה על ידי הודעות כוזבות שנישאו בגנותה על ידי בעלי עניין אשר תכליתם היא להשחיר את שמה לרבות תלונת השווא במשטרה וכי המעשים המיוחסים לנתבעת 2 אשר הופנו כלפי התובעת במהלך העסקתה יש בהם כדי להשפילה בעיני הבריות לבזותה ולפגוע במשלח ידה. לטענתה התנהלות הנתבעות לרבות הגשת תלונת שווא במשטרה פגעו הנתבעות בשמה הטוב ובכבודה באופן קשה כשהיא נלקחה למשטרה כאחרון העבריינים מושפלת ובוכייה למול תלמידים ומורים. לטענתה יש לקחת בחשבון פסיקת הפיצוי את הנסיבות המיוחדות של אישיותה וותקה המוניטין החיובי שצברה וכן הקהילה המקצועית והדתית, חומרת הפגיעה בה ובמוניטין שצברה ומידת התפוצה של הפרסום הפוגעני ונגישותו לסביבה בה היא חיה. לטענת התובעת בגין הגשת תלונת השווא במשטרה וכן בגין הוצאת מכתב הנזיפה על לא עוול בכפה ורק בשל התנהלות קלוקלת של הנתבעות, אשר פגעה בה ובשמה קשות והוציאה דיבתה רעה ואשר גרמו לה נזקים קשים סבל וצער עגמת נפש ונזק לעתידה המקצועי יש לחייב הנתבעות בסך של 50,000 ₪ בגין לשון הרע.

7.עוד טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעות בגין עגמת נפש בשל התנהלותה המקוממת של הנתבעת 2 ואותו אירוע בו הואשמה בעבירת משמעת והשימוע בגינו, אשר הותיר בה תחושת השפלה עמוקה, אכזבה, חוסר ביטחון עצמי, נזק נפשי ועלבון אישי צורב בסך של 120,000 ₪ וזאת בשים לב לתקופת העסקתה הארוכה אצל הנתבעת מחד והיחס המחפיר והמשפיל לו זכתה מאידך.

8.כן עתרה התובעת במסגרת תביעתה למתן צו עשה לביטול הנזיפה אותה קיבלה במכתב מיום 8.1.15.

9. בהודעתה של התובעת מיום 6.10.15 צמצמה התובעת את הסעדים אותם היא תובעת מהנתבעת 2 לסעד לפיצוי בגין לשון הרע בלבד. יתר הסעדים- מתן צו עשה למחיקת הנזיפה, פיצוי בגין התנכלות תעסוקתית והעסקה פוגענית ופיצוי בגין עגמת נפש נותרו כנגד הנתבעת 1. להודעתה זו של התובעת ניתן תוקף של החלטה על ידי כבוד סגן הנשיאה, השופט סופר.