גליד ואח' נ' ג'י וואן פתרונות אבטחה בע"מ

המבקשים, כולם מנהלי סניפים במשיבה, שהיא חברת שירותי שמירה ואבטחה, פוטרו בסמוך לאחר שהעלו בפני מעסיקתם דרישה לתשלום גמול שעות נוספות. בפנינו עתירתם למתן סעד זמני לפיו יימנעו פיטוריהם, וזאת עד להכרעה בתיק העיקרי.

הצדדים

המשיבה היא אחת החברות הוותיקות והגדולות בארץ בתחום השמירה והאבטחה (בעבר נקראה "חברת השמירה"). המשיבה הינה חברה ציבורית, שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך, ושהכנסותיה נאמדות בחמש מאות מיליוני ₪ לשנה (לפי עדות נציגה, עמ' 34 ש' 14 לפרוטוקול). היא מעסיקה אלפי עובדים ומספקת שירותי שמירה ואבטחה לאלפי לקוחות באמצעות עשרות סניפים הפרושים בכל רחבי הארץ.

המבקשים הינם כולם עובדים ותיקים של המשיבה, המועסקים בתפקיד מנהלי סניפים, לפי הפירוט הבא:

המבקש 1, מר ניצן גליד, מועסק בחברה החל משנת 2010, וכמנהל סניף ירושלים החל משנת 2012;

המבקש 2, מר לירן יעיש, מועסק בחברה החל משנת 2005, וכמנהל סניף רחובות משנת 2014;

המבקש 3, מר אלמוג לנקרי, מועסק בחברה החל משנת 2012, וכמנהל סניף באר שבע משנת 2014;

המבקש 4, מר אלכסנדר רודובסקי, מועסק בחברה החל משנת 2001, וכמנהל סניף אשדוד משנת 2008;

המבקש 5, מר אביהו שלזינגר, מועסק בחברה משנת 2011, וכמנהל סניף חדרה-נתניה משנת 2014.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליך שבפנינו

בטרם נפנה לתיאור העובדות, נזהיר את עצמנו ונבהיר לקורא, שהחלטה זו ניתנת במסגרת בקשה למתן סעדים זמניים, בסמוך להגשתו של כתב התביעה בתיק. משכך, לא קדם לה בירור עובדתי מלא. העובדות כפי שתתוארנה להלן נקבעות אם כן כעובדות לכאורה בלבד, ובהחלט ייתכן שלאחר בירור עובדתי מלא – שצפוי להתקיים במסגרת בירור התיק העיקרי – נגיע למסקנות עובדתיות שונות.

ביום 30.4.20 פנה בא כוח המבקשים למשיבה בדרישה שתשלם למרשיו גמול שעות נוספות, תוך שהוא מסתמך במכתבו על דוחות הנוכחות שלהם, שמהם עולה – כך לטענתו – שמרשיו עבדו שעות נוספות רבות (נספח 1 לבקשה).

לטענת המבקשים, החל ממועד פניה זו, החלו המבקשים לקבל "ביקורי פתע" ממנהליהם או להיות מזומנים לפגישות במשרדי המשיבה, שכל מטרתן הייתה ללחוץ על המבקשים לסגת מדרישתם זו.

ביום 26.5.20, לאחר דין ודברים בין באי כוח הצדדים לעניין המועד למתן מענה מטעם המשיבה, נשלח מכתב תגובה מטעם המשיבה. במכתב נטען כלפי המבקשים כי לאחר קבלת מכתב הדרישה מטעמם, הוצמד לכל אחד מהם חוקר פרטי, שביצע אחריהם מעקבים, ומדוח החקירה עולה כי המבקשים מדווחים דיווחי נוכחות שקריים, עוזבים את עבודתם לאחר מספר שעות, ובמשך יום העבודה עושים לביתם ולצרכיהם הפרטיים בחלק ניכר מיום העבודה. למכתב צירפה המשיבה מכתבי זימון לשימוע לפני פיטורים (נספח 3 לבקשה).

במסגרת מכתבי הזימון לשימוע שהופנו לכל אחד מהמבקשים באופן אישי, המשיבה חזרה על טענתה כי מבדיקה שערכה התברר לה כי המבקשים מדווחים את שעות הכניסה והיציאה ממקום העבודה באופן שקרי ומגמתי, וכך זכו לקבל משכורות והטבות שלא הגיעו להם. כן פירטה המשיבה לכל אחד מהמבקשים מועדים ספציפיים שבהם מצאה חוסר התאמה בין השעה שדווחה כשעת הכניסה לעבודה לבין שעת הכניסה בפועל.

למבקשים ניתנה הזדמנות להעלות טענותיהם כנגד הפיטורים בעל-פה, במסגרת ישיבת שימוע שנקבעה ליום 1.6.20, או לחלופין להעבירם בכתב. עוד צוין במכתב, כי ככל שלאחר שמיעת הטענות ושקילתם, תתקבל החלטה על סיום העבודה, הרי שנוכח הנסיבות החמורות לא יהיו זכאים המבקשים לפיצויי פיטורים ולתשלום הודעה מוקדמת.

המבקשים העדיפו להעביר תגובתם בכתב, ובהתאם למועד שנקבע לשימוע, זו הועברה ביום 30.5.20. בתגובתם סיפקו המבקשים הסברים ביחס לתאריכים הספציפיים שבהם נתגלו, לשיטת המשיבה, הבדלים בין השעות המדווחות לשעות הכניסה בפועל למשרדי המשיבה (נספחים 4-5 לבקשה).