סעת נ' מגני

פסק דין

1.התביעה הוגשה לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1995 (להלן – "החוק").

התובע טוען כי הנתבע פרסם אודותיו לשון הרע, בכך ששלח מכתבים לוועדה המקומית לתכנון ובניה וטען בהם כי הוא, התובע, זייף את חתימתו של אדם אחר, מר מנחם מוטעי, על מסמכים שהגיש לקבלת "רישיון בתוך שכונת מגורים", רישיון להפעלת נגריה, שהפעיל התובע.

2.התובע טוען כי את הפרסום עשה הנתבע מתוך כוונה להזיק ואכן נגרם לו, לטענתו, נזק שכן כתוצאה ממכתביו של הנתבע ולשון הרע שנכללה בהם, לא קיבל התובע היתר לעשות במבנה שברשותו שימוש חורג לצורך נגריה.

לפיכך, דורש התובע פיצוי בסכום של 100,000 ₪, סכום הפיצוי שנקבע בחוק איסור לשון הרע בגין פרסום שנעשה על מנת לפגוע.

3.הנתבע אינו מכחיש כי שלח את המכתבים האמורים לוועדה לתכנון ובניה, וגם אינו חולק על כך כי תוכן המכתבים מהווה לשון הרע כהגדרתה של זו בחוק ומשלוח המכתבים מהווה פרסום כמשמעות מונח זה בחוק, אלא שהוא טוען כי קמה לו הגנה מכח 14 לחוק שכן הפרסום היה אמת, וכן הגנה מכח סעיף 15 (8) לחוק שכן פעל בתום לב והמכתבים הוגשו לרשות המוסמכת לתת אישורי בניה ו/או היתרים לשימוש חורג, וזאת בקשר לשימוש שעשה התובע במבנים, כנגריה, דבר שגרם למטרד לנתבע ולתושבים אחרים באזור.

4.סעיף 14 לחוק קובע: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת יהיה בפרסום עניין ציבורי".

סעיף 15 (8) קובע כי:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

1....

8. "הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על המפגע, מכח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה. "

5.לאחר שעיינתי בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים ובסיכומי הצדדים, אני מחליטה לדחות את התביעה.

6.הצדדים הם שכנים והם מתגוררים בבתים צמודי קרקע בכרכור.

שטחו של התובע גובל בשטחו של הנתבע וכן בשטח של אדם נוסף, מר מנחם מוטעי, שהלך לעולמו במהלך ניהולה של תובענה זו.

מהחומר שבתיק עולה כי התובע ניהל, בעצמו או באמצעות אחרים, נגריה וזו גרמה מטרד ניכר לנתבע, וככל הנראה גם לשכנים נוספים.

עובדה זו עולה באופן מפורש מהחלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון, מיום 22/2/10, שצורפה כנספח ד' לתביעה.

7.על רקע זה, וכן על רקע בקשתו של התובע להתיר לו שימוש חורג שיאפשר את המשך הפעלת הנגריה, נעשו פניותיו של הנתבע לוועדה לתכנון ובניה במכתבים נשוא התביעה.

בנסיבות האלה, אני קובעת כי מדובר בפרסום שנעשה בתנאים המפורטים בסעיף 15 (8) לחוק.

8.אין בידי לקבל את טענת התובע, לפיה מאחר שהנתבע טען, בין היתר, כי השכן מוטעי טוען כי חתימתו זוייפה על ידי התובע, הרי שהכתובת הנכונה להגשת תלונה בעניין הזה היתה משטרת ישראל ומאחר שהנתבע פנה לוועדה המקומית לתכנון ובניה ולא למשטרה, הרי שפנייתו אינה חוסה תחת הגנת סעיף 15 (8) לחוק.

9.הנתבע העיד, ואני מאמינה באופן מלא לעדותו, כי הפעלת הנגריה גרמה לו (וגם לשכנים נוספים) למטרד ניכר והוא ניסה בכל מאודו להפסיק את פעילותה של הנגריה.