סייד אחמד נ' אבו פול ואח'

פסק דין

1.במועדים הרלוונטיים לתביעה, היתה התובעת הבעלים של מקרקעין הידועים כחלקה 8 בגוש 12149 מאדמות כפר עארה שבמשולש (להלן: "המקרקעין").

ביום 31.10.2000 מכרה התובעת מחצית מזכויותיה במקרקעין למר פאיז מצארווה (להלן: "פאיז"). על אף שבסעיף 8 להסכם המכר הנ"ל נקבע כי מס שבח מקרקעין ומס רכישה שיחולו על העסקה, ישולמו ע"י פאיז, לא שולם המס במועד והתובעת נאלצה להגיש תביעה כנגדו בבית משפט השלום בחיפה. ביום 3.7.07 ניתן פסק דין בהעדר הגנה בתביעה האמורה, ולפיו חויב פאיז לשלם לתובעת סך 158,740 ש"ח ובנוסף שכ"ט עו"ד.

2.ביום 2.5.02 חתמה התובעת על שני הסכמי מכר נוספים מכוחם מכרה לנתבעים 1 ו- 2 שטח של 1248 ממ"ר במקרקעין הנ"ל, לכל אחד. בהסכמים אלה התחייבו הנתבעים לשאת בתשלום מס שבח מקרקעין, מס רכישה, מס מכירה והיטל השבחה שיחולו על העסקאות. שני ההסכמים נערכו על ידי הנתבע מס' 4 - עורך דין במקצועו.

3.כתב התביעה התייחס לעסקה עם הנתבע מס' 1 בלבד ונטען בו כי הלה נמנע מתשלום המסים להם התחייב על פי ההסכם. עקב כך הוטלו על משכורתה של התובעת עיקולים, מכוחם העביר מעסיקה לרשויות המס תשלומים בסכום מצטבר של 25,105 ש"ח. סכום זה בשערוך למועד הגשת התביעה עמד ע"ס 38,322 ש"ח.

בתביעתה עתרה התובעת לחייב את הנתבע מס' 1 בנוסף בפיצוי בסך 25,000 ש"ח בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. יחד עם זאת, העמידה תביעתה ע"ס 87,470 ש"ח מבלי לפרט כיצד הגיעה לסכום זה ומהם מרכיביו.

4.עוד נטען בכתב התביעה כי בעת הכנת תביעתה, גילתה התובעת כי הנתבע מס' 4 הטעה אותה ועשה שימוש בייפוי הכוח שניתן לו על ידה, בכך שהעביר לנתבעים 2 ו- 3 חלקים בחלקה ללא ידיעתה וללא הסכמתה. התובעת ציינה כי הנתבע מס' 4 עשה שימוש בסמכות שניתנה לו תוך הפרת חובת הנאמנות כלפיה וכי רקם קנוניה עם הנתבעים תוך ניצול העובדה כי אינה יודעת קרוא וכתוב.

5.רק בתצהיר עדותה הראשית, גילתה התובעת לראשונה כי היא עצמה התקשרה בהסכם עם הנתבע מס' 2 וזאת ביום 2.5.02. על פי אותו הסכם העבירה התובעת לנתבע זה שטח של 1,248 ממ"ר במקרקעין. בתצהירה זה לא חזרה על הטענות הקשות שהעלתה כנגד הנתבע מס' 4 והסתפקה באמירה כללית כי נתבע זה בגד באמונה ולא עמד בחיובים החלים על עו"ד כלפי לקוחו.

6.בכתב הגנתם טענו הנתבעים 1 ו- 2 כי שילמו לרשויות המס את כל המגיע מהם בהתאם להסכמי ההתקשרות עם התובעת. הנתבעים 1-3 ציינו כי ביום 1.6.2002 רכשו את זכויותיו של פאיז במקרקעין, אותם רכש מהתובעת שנים אחדות קודם לכן, כפי שצוין לעיל. הואיל וזכויותיו של פאיז לא נרשמו בפנקסי המקרקעין, נעשה ההסכם באופן פורמלי מול התובעת, כשפאזוי חותם בשמה מכוח יפויי כוח נוטריוני בלתי חוזר שניתן לו על ידי התובעת.

לטענת הנתבעים, העיקולים שהוטלו על משכורתה של התובעת, אינם קשורים לעסקאות בהן היו מעורבים, ומקורם בעסקאות אחרות בהם התקשרה התובעת. לטענתם אותם עיקולים מתייחסים להסכם המכר שנחתם בין התובעת לבין פאיז ביום 31.10.2000, ואשר לא דווח לרשויות המס. הואיל והנתבעים היו מעוניינים לרשום את זכויותיהם במקרקעין בספרי האחוזה, הם נאלצו לסלק את חיובי המס שחלו על התובעת בגין העסקה עם פאיז בסך 64,975 ש"ח. בנוסף, הצליחה התובעת לטענתם להוציא בעורמה מהנתבע מס' 2 שיקים ע"ס 5,000 ש"ח ששולמו על ידו, לאחר שהלה שכנעה אותו כי העיקולים שהוטלו על משכורתה מקורם בחיובי המס החלים עליו בהתאם להסכם שכרתה עמו. בגין הסכומים הנ"ל וכן בגין ההוצאות שהיו כרוכות בטיפול בחובה של התובעת, הגישו הנתבעים תביעה שכנגד שעמדה ע"ס 69,975 ש"ח.

למותר לציין כי הנתבע מס' 4 דחה מכל וכל את הטענות החמורות שהועלו כנגדו, תוך שמחה על הקלות שבה נטענו כלפיו טענות מכפישות וחמורות המייחסות לו מעשים פליליים, ללא כל יסוד ואחיזה.

7.ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] , תשמ"ד - 1984.

8.יאמר מייד כי לא מצאתי כל יסוד לטענות שהועלו כנגד הנתבע מס' 4 שכן לא נעשה אפילו מאמץ מינימאלי מצד התובעת לבסס טענות חמורות אלו ולעגן אותן בראיות כלשהן. הדברים חמורים הן משום שמדובר בטענות קשות כגון קנוניה והפרת אמונים מצד נתבע זה, התנהגות המגיעה כדי מעשים פליליים מחד, והן בהתחשב בכך שמדובר בעורך דין ששמו הטוב, יושרו וניקיון כפיו הנם היקרים שבנכסיו. עמד על כך בית המשפט בע"א 802/87 נוף נ' אבנרי, פד"י מה (2), 489 בציינו כי: "המדובר בעורך דין ואיש ציבור, ואדם שכזה, שעיקר חיותו וקיומו יונקים מהיות שמו נקי ללא רבב, פגיעתה של לשון הרע המופצת נגדו ומכתימה את שמו הטוב רבה היא מפגיעה העלולה להיות לאדם אחר כתוצאה מלשון הרע הנאמרת כלפיו ומתפרסמת".

ניתן היה לצפות שבעל דין המעלה טענות כה קיצוניות וחמורות כנגד עו"ד ימציא תשתית ראייתית שתעמוד ביחס ישיר לחומרת ההאשמות, אך לא היא. לא זו בלבד שלא הוצגה תשתית ראייתית כאמור, אלא שלא הובאה אפילו ראשית ראיה להוכחת אותן טענות. התנהלות מעין זו ראויה לכל גינוי ויש להוקיעה.

לפיכך, בראש וראשונה אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע מס' 4 ומחייב את התובעת בהוצאותיו בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה נקבע על הצד הנמוך הואיל והצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה. בכל מקרה אחר היה ראוי לחייב את התובעת בהוצאות משמעותיות בהרבה.

9.בנוגע לתביעות ההדדיות של יתר הצדדים, לאחר שבחנתי את טענותיהם ועיינתי במסמכים שהציגו בפניי, אני קובע כדלקמן:

9.1התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית ללא צו להוצאות.

9.2אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת סך 10,925 ש"ח.

9.3הנתבע מס' 2 ישלם לתובעת סך 3,903 ש"ח.

9.4אני דוחה את התביעה שכנגד.