סידר נ' סבאח ואח'

פסק דין

התובע טוען כי ביום 6.11.09 הוא החנה את רכבו בסמוך לביתו של הנתבע 1. הנתבע 1, שהוא נהג משאית הנושאת מערבל בטון, נסע רוורס עם המשאית ופגע ברכבו, כאשר הרכב חונה והתובע לא נמצא ברכב. לרכב נגרמו נזקים שהוערכו על ידי השמאי בגובה של מעל 60% מערך הרכב ולפיכך הרכב הוכרז כאבדן מוחלט. לדברי השמאי ערך הרכב, לאחר מכירת השרידים, 15,700 ₪, אותם וכן סכום נוסף של 1,500 ₪ שכר שמאי ו- 5,000 ₪ נסיעות ועגמת נפש תובע התובע מן הנתבע 1 שפגע בו ומהנתבעת 2 שביטחה את רכב התובע.

הנתבעת טוענת שמדובר בתאונה שלא אירעה כלל. לדבריה, רכב התובע לא נפגע בתאונה זו. ככל הנראה הוא נפגע בתאונה עצמית ומשלא נמצא מי שיפצה את התובע, בדה התובע, בצירוף עם הנתבע 1 אותו הוא מכיר, את סיפור התאונה על מנת לקבל פיצוי מהנתבעת 2.

הנתבעת 2 חולקת גם על הנזקים הנטענים שכן לטענתה ערך הרכב לאחר מכירת שרידים הוא 11,100 ₪ בלבד שכן יש להפחית מערך הרכב בסך 17,500 ₪ סכום של 3,325 ₪ בגין היות הרכב רכב חברה ו- 9% בשל בעלים נוספים.

את טענתה על בימוי התאונה מבססת הנתבעת על דו"ח חקירה ממנו עולה לכאורה כי התאונה לא יכלה להיגרם כפי שטוען התובע. וכן על סתירות שהתגלו, לכאורה, בין הגרסאות של התובע ושל הנתבע 1 לענין אופן התרחשות התאונה.

העידו בפני התובע, הנתבע 1 והחוקר מטעם הנתבעת מעדות התובע והנתבע 1 עולה כי התובע הגיע לביתו של הנתבע 1 על מנת לאסוף את אביו של הנתבע 1, שאיתו הוא עובד. הוא החנה את הרכב במרחק של 8 – 5 מ' מהמשאית של הנתבע 1, שעמדה במקום שממנו היא יכולה לצאת רק בנסיעה לאחור. הנתבע 1 הזיז את המשאית לאחור ופגע ברכב התובע.

החוקר מטעם הנתבעת העיד כי התגלתה סתירה בין עדות התובע ועדות הנתבע 1 כפי שנמסרו לו בקשר לשאלה האם רכב התובע היה מונע בזמן התאונה. כמו"כ התגלתה סתירה לגבי האופן בו קיבל רכב התובע את המכה נאמר לו, לדבריו, שהמכה התקבלה מהסולם של המשאית ולא מחלקה האחורי כפי שהעידו התובע והנתבע 1. החוקר העריך כי מדובר בתאונה מבויימת בשל הסתירות בין העדויות לגבי מצב רכב התובע בזמן התאונה (האם הרכב היה מונע – כך טען הנתבע או לא – כך טען התובע) בנוסף לאמור, היתה סתירה בקשר למרחק שבו העמיד התובע את רכבו מרכב הנתבע (התובע טען 5-6 מ' והנתבע 1-2 מ'). וכן אופן המכה ברכב התובע לא מתיישבת לדעתו של החוקר עם תיאור התאונה שנמסרה מפי הצדדים. כל זאת, בנוסף להיכרות שבין השניים, הביאו אותו להערכה שמדובר בתביעה מבויימת.

צד הטוען למרמה בביטוח צריך להוכיח היטב את טענתו.

בנדון דנן מדובר בהערכה של החוקר לפי סתירות שהתגלו לדבריו בנתונים שנמסרו לו. בענין זה אינני יכול לקבל את טענת הנתבעת.

ראשית, החוקר לא צרף את הקלטות השיחה שהוא טוען שערך עם הצדדים. לטענת הצדדים הם לא אמרו לו את מה שהוא טוען שאמרו לו לכן יש חשיבות לשמיעת ההקלטה של השיחה.

שנית, מדובר בצדדים דוברי ערבית כשפת אם ובחוקר ששפת האם שלו היא עברית. אמנם לדבריו הוא מדבר גם קצת ערבית והצדדים מדברים קצת עברית, ואולם, בפני העיד התובע עצמו בעזרת מתורגמן משום שלדבריו אינו מבין את השפה, והנתבע העיד חלק בעברית וחלק בערבית ולדבריו הוא לא הסכים לחתום על מה שהחוקר טען שהוא אמר כי הוא לא יודע לקרוא עברית. לכן הוא כתב שהוא חותם רק על מה שאמר ולא על מה שנכתב.

עדותו של החוקר היא למעשה עדות סברה לפיה אופן המכה והסתירות בעדויות מלמדת על ביום ואולם לטעמי אין די בכך וזאת בנוסף לאי קבילותה של עדות סברה.

לאור כל האמור לא הוכח שמדובר בתאונה מבויימת ועל הנתבעת לפצות את התובע בשל נזקיו. באשר לנזק, יש להעדיף את חו"ד השמאי מטעם הנתבעת שהעריך את שווי הרכב בהתאם למצבו כפי שהיה קודם לתאונה, הכולל בעלות חברה והפחתה בשל ריבוי בעלים כמו"כ אין מקום לקבל את התביעה המוגזמת בסך 5,000 ₪ בשל עגמת נפש ונסיעות.

לאור כל האמור אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 13,000 ₪ וכן אני מחייבם לשלם לתובע את הוצאות האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,600 ₪.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ב אדר א תשע"א, 16 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: