סיגל ואח' נ' ווי.פי.אם. בע"מ ואח'

פסק דין

1. התובעים הם שניים מבין קבוצה בת 32 איש ואישה, החברים ב"חיל הידידות", הזמינו מנתבעת 1, שהיא סוכנות נסיעות, טיסה לוילנה לתאריך 1.6.11. הדבר הצריך חניית ביניים בריגה, כדי להחליף מטוסים. הטיסות האלה התבצעו על ידי נתבעת 2 (להלן:איר בלטיק).

2. הטיול אמור היה להמשך 13 ימים וכל אחד מאנשי הקבוצה שילם עבור הטיול, כולל הטיסות סך של 1,800 יורו.

3. הקבוצה נחתה בשדה התעופה בריגה בשעה 09:47 בבוקר, במקום בשעה 09:40, עקב איחור ביציאה מנתב"ג. ההמראה מריגה לווילנה נועדה לשעה 10:25.

4. רק שלושה מבין אנשי הקבוצה הצליחו לעלות על המטוס הממריא לריגה ויתר 29 אנשי הקבוצה, כולל התובעים, לא הצליחו לעלות על המטוס והמטוס המריא לווילנה בלעדיהם.

5. שלושת הנוסעים הנ"ל המריאו לווילנה בסברם כי מזוודותיהם נמצאות במטוס הממריא לווילנה ומבלי שידעו כי המזוודות שלהם נשארו בשדה התעופה בריגה.

6. התובעת 1, שהיא נשיאת הסניף הישראלי של "חיל הידידות" והיא שאירגנה את הטיול, נאלצה לדאוג שאיר בלטיק תביא את חברי הקבוצה לווילנה. נאמר לה שהדבר לא יוכל להתבצע בטיסה ואיר בלטיק העמידה לרשותם אוטובוס. הסתבר שגודל האוטובוס אינו מספיק כדי לקחת גם את 26 הנוסעים וגם את מזוודותיהם ואיר בלטיק העמידה עוד רכב שבו נסעו חלק מהקבוצה והמזוודות.

4. המסע באוטובוס וברכב הנוסף החל רק כעבור למעלה מארבע שעת לאחר הנחיתה ונמשך כארבע שעות, כך שהקבוצה הגיעה לווילנה רק בסביבות 18:00. החום היה כבד והאוטובוס לא היה ממוזג.

5. על פי התכנון המקורי, הטיול בווילנה, לאחר הנחיתה, אמור היה להתחיל בשעה 11:30 לפנות הצהריים, אולם מאחר והנוסעים הגיעו לווילנה רק בסביבות 18:00, הטיול שנועד לאותו יום לא יכול היה להתבצע.

6. התובעים מתלוננים גם על כך שאיר בלטיק סיפקה להם מזון ושתיה רק לאחר בקשות חוזרות ונישנות וגם הוא היה דל ביותר וזאת מבלי לקחת בחשבון שאיר בלטיק אינה מגישה מזון בטיסותיה. דהיינו, הנוסעים שהו בשדה התעופה בריגה זמן רב עד שאיר בלטיק סיפקה להם מזון ושתיה.

האטובוס עצר בדרך לווילנה, כדי שהנוסעים יוכלו לקנות מזון ושתיה, אולם בהעדר כסף מקומי, הם לא היו יכולים לעשות זאת.

7. תובעת 1 העידה לגבי ההשתלשלות האירועים בשדה התעופה בריגה ועדותה לא הוזמה ולא נסתרה, ואני מאמין לדבריה.

לדבריה, הנוסעים ירדו מהמטוס בריגה ונעמדו בתור של הדלפק של איר בלטיק, כאשר הסתבר לתובעת 1 כי עקב התור בדלפק, הנוסעים לא יצליחו לעלות על המטוס לווילנה בשעה 10:25, היא פנתה לנציגי איר בלטיק במקום ואלה פתחו דלפק מיוחד לחברי הקבוצה.

אולם, לאחר שבדלפק זה נקלטו שלושה מחברי הקבוצה, נציגי אייר בלטיק סגרו את הדלפק ולא איפשרו את קליטת יתר 29 חברי הקבוצה. לדברי נציגי איר בלטיק במקום הטיסה סגורה והמטוס ימריא בזמן שנועד להמראתו, כך שלא ניתן לטפל בקליטת 29 חברי הקבוצה.

כל נסיונותיה של התובעת 1 לשכנע את נציגי איר בלטיק להעלות לטיסה את כל אנשי הקבוצה, עלו בתוהו.

התובעת 1 העידה כי בשדה התעופה בריגה לא היו מקומות ישיבה וחברי הקבוצה, ביניהם הרבה מבוגרים מאד נאלצו לעמוד במשך למעלה מארבע שעות עד הגעת האוטובוס.

8. מר שמואל זיק-אל, שהיה אחד משלושת חברי הקבוצה שהצליח לעלות לטיסה לווילנה, העיד כי המטוס היה כמעט ריק מנוסעים. לדבריו הוא ניסה לשכנע את הדיילת במטוס כי יש להעלות לטיסה את כל חברי הקבוצה, נענו בתשובה כי על המטוס להמריא לפי לוח הזמנים.

9. התובעים דורשים שהנתבעות יפצו אותם בגין הפסד יום אחד מבין 13 ימי הטיול, עבור התלאות ועגמת הנפש שנגרמו להם עקב העובדה שהם היו אמורים להגיע לווילנה בטיסה, הם נאלצו להגיע לווילנה באוטובוס ובאיחור של למעלה משמונה שעות.

10. תובעת 1, בהיותה ראש הקבוצה ומארגנת, דורשת פיצוי נוסף בגין טיפולה בכל התקלות שאיר בלטיק גרמה וכדי להביא את הקבוצה לווילנה, כאשר הדברים נעשו בקשיי תקשורת רבים מול אנשים שאינם דוברים אנגלית.

11. יש לציין, כי מזוודות חברי הקבוצה, לרבות שלושת האנשים שעלו לטיסה לווילנה, הורדו מהמטוס שנחת בריגה ולא הועלו על ידי איר בלטיק למטוס שנועד להטיסם לווילנה, כנהוג בטיסות המשך.