סטשנקו ואח' נ' שאול

פסק דין

התובע מס' 1 היה אמור להתגייס לצה"ל בשנת 2009. משלא התייצב בלשכת הגיוס במועד גיוסו קיבל בסוף חודש דצמבר מכתב התראה בדבר מעצרו בשל אי התייצבות לגיוס. מאחר והתובע סבל מבעיות נפשיות פנו התובע ואימו, התובעת מס' 2 בתחילת חודש ינואר לנתבע על מנת שיפעל ויסייע לתובע להוכיח את אי התאמתו לשירות בצה"ל וימנע מעצרו.

התובעים שילמו לנתבע סך של 5,000 ₪ בגין שירותיו. לטענתם התובע אכן נבדק ע"י מומחה פסיכיאטריה ביום 10.1.10 אולם שוטרים הגיעו לביתו לצורך מעצרו, משלא מצאו אותו בבית חזרו ביום 13.1.10 לבית. התובע איים בהתאבדות ולא נעצר. בהמשך פנו לעורך דין אחר שפעל ועיכב ההליכים כנגד התובע. לטענת התובעים הנתבע לא פעל ולא השיג את הדרוש ועל כן הגישו תביעה זו בהליך של תביעות קטנות להחזר הכספים ששילמו לו וכן הוצאותיהם בגין הליך זה, סך כל התביעה הינו 6,000 ₪.

הנתבע טען בכתב הגנתו שבעקבות פעולותיו הושג עיכוב הליכים כנגד התובע.

בבית המשפט חזרו הצדדים על טענותיהם.

אין מחלוקת שכאשר הגיעו התובעים אל הנתבע כבר היה התובע במצב בו הוצא נגדו צו מאסר בגין אי התייצבותו. הנתבע העיד שיום לאחר שקיבל את חוות הדעת הרפואית בעניינו של התובע פנה ללשכת הגיוס, (המכתב הוצג כנספח ג' לכתב התביעה) וביקש שתערך בדיקה רפואית לתובע. כן שוחח עם קצין באותו היום .

הוא אף הסביר שדיבר עם ראש צוות לוכדי עריקים. כן הסביר לאחר שנשלחת חוות דעת ללשכת הגיוס, הטיפול בלשכת הגיוס אורך מספר ימים.

הנתבע לא יכול היה לדעת שכבר באותו היום, או יומים לאחר מכן יגיעו שוטרים לביתו של התובע ויבקשו לעצרו לאור צו המעצר שהוצא כנגדו.

סבורני שבנסיבות הענין פעל הנתבע כנדרש ולא השתהה כלל בפעולותיו בכל הנוגע לקבלת עיכוב ההליכים לאחר שקיבל את חוות הדעת הפסיכיאטרית.

התובעים על דעתם החליטו להמשיך הטיפול המשפטי באמצעות אחר ולא נתנו לנתבע אפשרות לסיימו.

לאור כל האמור לעיל סבורני שהתובעים לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה ולהוכיח תביעתם ומשכך דין התביעה להדחות. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לחייב בהוצאות.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"א, 16 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: