סונול ישראל בע"מ נ' אברהם

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשתה של המבקשת, הגב' אנג'ליקה אברהם, כי אורה על ביטול החלטתי מיום 4/3/2010 בת"ט 1839/09 ובה דחיתי את התנגדותה לתביעה בסכום קצוב שהגישה כנגדה המשיבה, חברת סונול ישראל בע"מ, הן בשל אי התייצבותה והן בשל טעמים לגופו של עניין.

המבקשת טוענת בבקשתה כי לאחר ניסיונות רבים מצידה להגיש את הבקשה לדחיית מועד הדיון, התקבלה, בסופו של דבר, פנייתה באמצעות הפקס למזכירות בית המשפט והובטח לה כי הבקשה תועבר לידי.

דא עקא, לטענתה, ניתן בסופו של יום פסק הדין, ללא התחשבות באישורים הרפואיים אשר הציגה ובקשתה.

המשיבה הגיבה לבקשת המבקשת וטענה כי המבקשת הגישה את בקשתה לדחיית מועד הדיון באיחור, סמוך למועד הדיון. עוד טענה המשיבה בתגובתה כי בקשתה נדחתה גם לגופו של עניין, לאור היעדרה של הגנה סבירה.

ביום 28/10/2010 התקיים בפני דיון בבקשתה של המבקשת והמבקשת נחקרה על תצהירה.

בחקירתה התברר כי נודע לה על החלטתי מיום 4/3/2010 כבר ביום זה, באמצעות מרכז המידע ולמרות זאת הוגשה בקשתה לביטול ההחלטה רק ביום 12/5/2010.

עוד התברר בחקירתה של המבקשת שטענתה היחידה לגבי התביעה בסכום קצוב נוגעת לסכום שכה"ט שנקבע. לאחר מכן שינתה עמדתה ואמרה כי שילמה 400 ₪ לידי המשיבה, אשר לא באו לידי ביטוי בכתב התביעה.

המבקשת הודתה כי הגיעה להסדר פירעון עם המשיבה, בו לא עמדה ולטענתה ביקשה להקטין את התשלום החודשי אך "לא ידעה למי לפנות" במשך כשנתיים ימים, וזאת בשל חילופי עו"ד אצל המשיבה.

הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

המבקשת טענה כי באה בדברים, במהלך התקופות שעברו, עם נציגי המשיבה, אך לא ייתכן, כלשונה, שכה"ט יעמוד על סך של 5,000 ₪ כאשר המשיבה ישנה על זכויותיה במשך שנתיים.

ב"כ המשיבה, לעומתה, טענה בסיכומיה כי הבקשה לביטול הוגשה באיחור, ללא בקשה להארכת המועד וכי המבקשת מכירה בחוב ולא פעלה כדי להסדירו.

דיון והכרעה

בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 נקבע כהאי לישנא:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה;החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם.". (ההדגשה שלי – י.ב.).

על פי אישור המסירה המוזן בתיק הרי שההחלטה מיום 4/3/2010 נשלחה למבקשת על פי הכתובת שמסרה היא עצמה בתצהירה בהתנגדות, וחזר בציון "לא ידוע".

אולם, המבקשת מודה כי ידעה על ההחלטה כבר מיום 4/3/2010 ובנסיבות אלה יש להעדיף את ידיעתה על פני כלל ההמצאה (שכן הודתה שידעה את תוכנה המהותי של ההחלטה).

לפיכך, משחלפו 51 ימים מיום שנודע למבקשת על ההחלטה ועד למועד הגשת הבקשה לביטול, הרי שהיה עליה להגיש בקשה להארכת מועד ולהצביע על טעם מיוחד שיירשם.

המבקשת לא עשתה כן ומטעם זה בלבד היה מקום לדחות את בקשתה.