סונול דרום בע"מ נ' גרוסמן תשתיות בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק-דין.

עיינתי שוב בכלל כתבי הטענות, לרבות כתבי טענות שכנגד, שהוגשו, בחלקן, בניגוד לתקנות, ובחלקן באיחור מהמועדים שנקבעו.

לסתימת הגולל על מרבית טענות הלוואי הדיוניות שעלו אפתח רק בזאת, שמלכתחילה נכון היה לראות את הבקשה לביטול פסק-דין ככוללת בגופה גם בקשה להארכת מועד להגשתה, נוכח ההתייחסות המפורשת לסוגיית המועד בתוכה, ונוכח היות המבקש בלתי מיוצג אותה עת. כל הפלפולים בעניין זה מיותרים. ולנקודות קשורות: אמנם, המבקש איחר בהגשת תגובתו לתגובת המשיבה, ואולי אף הגיש בקשתו להארכת מועד להגשתה לאחר שכבר חלף המועד להגשתה – אולם מאידך, המשיבה הגישה שתי תגובות על אותה בקשה, בלא ליטול רשות ובלא הצדקה, ומה לה כי תלין על חריגות המבקש מסדרי הדין?

יש מקום לדון בבקשה לגופה; אולם לא ניתן להיעתר לה.

הבקשה הוגשה באיחור ניכר, והסברי המבקש באשר לאיחור זה לאקוניים ובלתי סבירים, תוך שהוא נאחז במצבו הבריאותי, בלא לצרף אסמכתאות הקושרות בין בעיות לב וגב מהן סבל במהלך התקופה לחוסר יכולת לתפקד בכל העניינים האחרים בחייו, ובלא שיהא בנימוקיו (לרבות בתגובתו על תגובת המשיבה) כדי להסביר את העובדה שניהל מו"מ פעיל עם המשיבה, התייצב לחקירות יכולת, דאג לאיחוד תיקיו, וניהל תיק פשיטת רגל. מדוע בכל אלה יכול היה לתפקד, אולם דווקא בביטול פסק-הדין שניתן נגדו לא יכול היה – למבקש פתרונים. למעלה מן הדרוש יש להדגיש, כי המבקש היה מיוצג בתקופות שונות מאז מתן פסק-הדין, ובאי-כוחו לא סברו, ככל הנראה, שיש מקום לתקוף את פסק-הדין עצמו. אם שגו או לא שגו בהערכתם זו, לא כאן המקום לקבוע, אולם ברי שלמעט במקרים חריגים ביותר, אין המבקש יכול להסתתר מאחורי מחדלם, שכן שלוחו של אדם כמותו.

היעתרות לבקשה משמעה, שכל נתבע, שניתן כנגדו פסק-דין, ושכשל בניסיונותיו להסדיר את חובו הפסוק, יוכל להטות את מאמציו, כעבור שנים, לביטול פסק-הדין עצמו. הדבר פוגע פגיעה אנושה באינטרס סופיות הדיון וציפיותיו הסבירות של הצד שכנגד, וכן בסדרי הדין ובעניינם של כלל המתדיינים בפני בתי המשפט.

אשר על כן, דין הבקשה להארכת מועד להידחות, ובהתאם, דין הבקשה לביטול פסק הדין עצמה להימחק על הסף.

למעלה מן הדרוש אציין בקצרה, כי אפילו היתה הבקשה מוגשת במועד, ספק אם היה מקום לבטל את פסק-הדין, שכן הגנתו של המבקש רחוקה מלהיות איתנה, ואין חולק כי לא נפל פגם מהותי במתן פסק-הדין (איני נדרש לטענות טכניות בעליל, שלא פגעו בכהוא זה בעניינו של המבקש או באפשרותו להתגונן בפני התביעה; או לטענת העדר סמכות מקומית, שאינה פוגעת בתוקפו של פסק-הדין). הטענה, כי יש לפרש את כתב הערבות כמתייחס לשמנים בלבד מנוגדת לכותרתו, ללשונו הפשוטה (בשים לב לסימן הפסיק לאחר המילה "רכישות"), ולהיגיון העסקי, בהעדר הסבר לכך שדווקא לפן זה, זניח ככל הנראה במסגרת ההתקשרות בין התובעת לנתבעת 1, נדרשה ערבות אישית של הנתבע 2, מנהל הנתבעת 1, ואילו לאספקת דלקים, שהיא חלק הארי בהתקשרות, לא תידרש ערבותו האישית. לא הוצע כל הסבר לחלוקה זו בעסקי הנתבעת 1 והיתפסותו של הנתבע להעדרה של המילה "דלקים" או נגזרותיה מגוף כתב הערבות (לאחר שהיא מופיעה בכותרתו) אינה סבירה בעיני (אם כי יתכן שהיתה מספיקה, נניח, לשם מתן רשות להתגונן).

משכך, נראה כי אף לגופה, נכון היה לדחות את הבקשה.

קיצורו של עניין: אני דוחה בזה את הבקשה להארכת מועד, ובהתאם, מורה על מחיקתה על הסף של הבקשה לביטול פסק-הדין. בשים לב למכלול כתבי הטענות שהוגשו, גם מטעם המשיבה, ישא המבקש בהוצאות המשיבה בסכום סמלי של 900 ₪.

ניתנה היום, ג' אדר ב תשע"א, 09 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.