סולטנסקי נ' משטה

פסק דין

בפני תביעה קטנה לתשלום סך של 3,549 ₪, בגין נזקי רכוש, אשר נגרמו, על פי הנטען, לרכב התובע, בעקבות תאונת דרכים מיום 2.4.13 (להלן: "התאונה"). התאונה אירעה בשעה 14:00 או בסמוך לכך, ברחוב אצ"ל בתל-אביב. המחלוקת בין הצדדים הינה הן בשאלת האחריות לקרות התאונה והן בשאלת גובה הנזק.

כיצד אירעה התאונה?

בהתאם לטענות התובע, כפי שפורטו בכתב התביעה וכפי שהועלו בדיון, ביום 2.4.13, רכבו חנה בחניה מסודרת ברחוב אצ"ל בתל אביב. עת יצא התובע מהרכב, על מנת להוציא את בנו החגור במושב האחורי, הבחין ברכב הנתבע, אשר נסע בחוסר זהירות. לפתע, סטה רכב הנתבע כלפי רכב התובע, פגע ברכבו, וגרם לנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי דיוויד אוזר, מיום 9.4.13 (להלן: "חוות דעת השמאי"). התובע טוען, כי התאונה אירעה באשמתו המוחלטת של הנתבע, אשר נהג ברשלנות או בחוסר זהירות וכן נהג בניגוד לתקנה 21 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), הקובעת כך:

"(א)כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות.

(ב)כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא –

(1)יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך;

(2)יגרום נזק לאדם או לרכוש ולא ייתן מקום לגרום נזק כאמור;

(3)יפריע את התנועה ולא יעכבנה;

(4)יסכן חיי אדם.

(ג)לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".

כאן המקום לציין, כי גרסת התובע נתמכת בעדות רעייתו, אשר העידה בבית המשפט, כך:

"בעלי חנה את הרכב עם הפנים למדרכה והכביש מאחוריו, הנתבע שפשף את כל הצד האחורי אפילו המספר של הרכב יצא מהמקום, באוטו יש עד עכשיו פס לבן. הוא שפשף את כל הצד הזה. ...

רואים ששפשף גם מקדימה. ביקשנו שישלם את מה ששילמנו, באותו רגע בעלי נתן לו את כל הפרטים, הוא אמר בוא אני אשלם לך 500 ₪ וגם סוכן שלו התקשר כל הזמן, אמרתי לו לא לענות, מול הביטוח".

בהתאם לטענות הנתבע, כפי שפורטו בכתב ההגנה וכפי שהועלו בדיון, התאונה התרחשה עת נסע במהירות המותרת בנתיב הימני בכביש. לפתע, חש בחבטה בצד הימני באזור הדלתות ברכבו. או-אז הבחין ברכב התובע, יוצא מחנייה בפתאומיות ובמהירות על ידי נסיעה לאחור, בלא שהוא שומר מרחק מרכב הנתבע. הנתבע מציין, כי לא היה יכול להבחין בתובע יוצא מחניה, מאחר וזה לא אותת ו/או לא סימן בכל דרך אחרת כי הוא מתכוון לצאת מחנייה. הנתבע מכחיש כי רכב התובע עמד חונה בעת קרות התאונה. וזו תמצית עדותו של הנתבע בבית המשפט:

"...אני נסעתי בכביש שהיה פנוי ופתאום שמעתי השתפשפות שהתחילה מאמצע הרכב שלי, זאת אומרת שהוא יצא מהחניה ונפגש איתי, השפשוף באוטו שלי התחיל מהחלק האמצעי לא מהכנף, זאת אומרת שנסע השפשוף היה פה ומיד עצרתי, אם הייתי ממשיך לנסוע הייתי משפשף לו את הכל. אין לי עדים. זה שכונת התקווה, כל הרכבים חונים ככה, הוא יצא ברוורס אין לו שדה ראיה וכנראה ברגע השפשוף נעצר ואז יצא מהאוטו, אני השתפשפתי בכך שהאוטו שלי נפגע מהאמצע עד הסוף, יצאתי מהאוטו שלי וראיתי את הרכב שלו באמצע הכביש". ... כשיצא מהחניה היה לו אוטובוס שחסם לו את הראיה... לא יכולתי לצפות ולראות את זה, הוא יצא לאמצע הרכב שלי, בתמונות רואים את זה, עד הסוף".

דיון

לאחר ששמעתי את עדויות התובע ואשתו וכן את עדות הנתבע, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה, עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט, ובכלל זה בתמונות הנזקים שנגרמו לרכב התובע והנתבע, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה . אנמק בקצרה.

לאחר ניתוח חומר הראיות, מצאתי להעדיף את גרסת התובע, אשר נתמכה בעדות רעייתו, על-פני גרסת הנתבע, באשר לנסיבות התאונה. אשת התובע העידה בפני, באופן משכנע, מפורט ורהוט, כיצד קרתה התאונה. עדותה של אשת התובע הייתה מהימנה בעיני וראיתי לבסס עליה ממצא של עובדה. גם מוקדי הנזק ברכבים המעורבים בתאונה ואופיים, מתיישבים יותר, לטעמי, עם גרסת התובע מאשר עם גרסת הנתבע. ניתן לראות מתמונות הנזקים ברכבים, כי הנזק לרכב הנתבע הינו שפשופים המתחילים בחלק האמצעי של כנף ימין ואילו הנזק לרכב התובע הינו שפשופים ושריטות בחלק האחורי-ימני של הרכב. מסתבר יותר בעיני לקבוע, כי התאונה אירעה עת נסע רכב הנתבע בנתיב ימין, בסמיכות לרכב התובע שחנה במקום. מיד כשהרגיש הנתבע כי רכבו מתחכך ברכב התובע, עצר את רכבו, ובכך פעל כראוי להקטנת הנזק. אני קובעת, אפוא, כי התאונה נגרמה כמתואר על ידי התובע. לא מצאתי כי יש מקום לייחס לתובע אשם תורם. לא הוכח לי ולא שוכנעתי, כי רכב התובע חנה במקום לא חוקי ו/או באופן לא ראוי.

וכאן אני באה לשאלת גובה הנזק: התובע פירט בתביעתו מספר ראשי נזק, כלהלן: