סוחודרב נ' קורץ ואח'

החלטה

כללי

1.בפני בקשה לתיקון כתב-תביעה. הבקשה הוגשה על-ידי אולגה סוחודורוב (להלן: "המבקשת" או "התובעת") כנגד ד"ר קורץ מיכאל ואח' (להלן: "המשיבים" או "הנתבעים").

העובדות הצריכות לענין

2.התובעת, רופאת-עיניים ילידת 1962 אובחנה כחולת סרטן שד ביום 25.1.00, ולטענתה, בוצע האיבחון באיחור ניכר, נוכח העובדה, שכבר בשנת 1994 מיששה גוש קטן בשדה הימני ופנתה לגורמים רפואיים לצורך התייעצות, ונמסר לה שאין מדובר בתהליכים מסוכנים, כי אם בשינויים פיברוטיים. לדברי התובעת "האיחור באיבחון מחלתה נבע מיחס בלתי-מקצועי ובלתי-זהיר מצידו של הנתבע 1 (ד"ר מיכאל קורץ – ד' ג') אשר לא נטל אנמנזה מפורטת וראוייה מהתובעת ו/או לא התייחס באופן מקצועי וראוי לתלונותיה של התובעת ו/או לא ביצע בה את כל הבדיקות הנדרשות והראויות לאור תלונותיה" (סעיף 22 לכתב התביעה).

עם גילוי המחלה, נותחה התובעת בבית החולים סורוקה, ולאחר מכן החלה לקבל טיפולי-כימותרפיה. לדבריה, כחודש וחצי לאחר הניתוח היא עיינה בתיקה הרפואי, או אז התברר לה, כי הגושים לא נכרתו במלואם, והושארו שוליים נגועים. כמו-כן, התפתחה בצקת בידה הימנית, ובדיעבד התברר לתובעת, כי הטיפול שקיבלה בבית החולים סורוקה כנגד הבצקת הינו טיפול בלתי-יעיל שעבר זמנו, אשר החמיר את מצבה.

בשלב זה איבדה התובעת את האמון ברופאי בית החולים סורוקה ועברה לקבלת טיפול בבית-חולים במרכז הארץ, שם המליצו הרופאים על כריתה מלאה של שני שדיה (מסטקטומיה), וכעבור חודשים ספורים פנתה התובעת לפרופ' ללצ'וק לצורך כריתת שדיה וביצוע שיחזור מיידי. כריתת השדיים בוצעה על-ידי פרופ' ללצ'וק, ושיחזורם בוצע על-ידי ד"ר שפלן (נתבע 4).

התובעת טוענת, כי לפני ביצוע הניתוח, ונוכח היזקקותה לטיפולי רדיותרפיה לאחר הניתוח, ומחשש להסתבכויות, סיכמה עם ד"ר שפלן, כי במהלך הניתוח תיכרתנה העטרות והפטמות בשלמותן, ולכן נדהמה לגלות עם התעוררותה מהניתוח, כי העטרות והפטמות לא נכרתו. ואכן, מיד לאחר הניתוח, החלו להצטבר נוזלים מתחת לפטמות "וניכר היה כי איזור הניתוח נמקי ואינו מחלים כראוי ..." (סעיף 29 לכתב התביעה). שבועיים לאחר הניתוח הראשון, נאלצה התובעת לעבור ביום 21.8.00 ניתוח שני, שבוצע על-ידי ד"ר שפלן, אשר במהלכו נכרתו העטרות והפטמות.

בכך לא תמו תלאותיה של התובעת. שבועיים לאחר הניתוח השני, נזקקה לניתוח שלישי, שבוצע ביום 21.9.00, במהלכו טופל זיהום שהתפתח בשד הימני, והוסר חלק מהצלקת בשד זה.

בתאריך 4.3.02 ביצע ד"ר שפלן בתובעת ניתוח רביעי, במהלכו נכרת עודף עור, והיות והתובעת המשיכה לסבול מכאבים קשים, ובהתייעצות עם פלסטיקאי אחר, היא נותחה בחמישית על-ידי אותו פלסטיקאי, אלא שסיבלה נמשך. "ביאושה, לאחר שלא יכלה לשאת עוד את מצבה, ומקץ שלוש שנים ארוכות של סבל רב ומתמשך, פנתה התובעת לד"ר גבי וויס, אשר ביצע באופן מיידי ודחוף ניתוח לניקוי וטיהור האיזור המודלק מהריקבון ותופעות הלוואי שנוצרו בו" (סעיף 36 לכתב התביעה). במהלך ניתוח זה נלקחה תרבית אשר גילתה "קיומו של חיידק עמיד וקטלני – MRSA – אשר היווה סכנה לחיי התובעת" (שם), או אז הוחלט על ביצוע ניתוח נוסף, שביעי במספר, להוצאת השתלים משדיה של התובעת. ניתוח זה "הביא לפתרון כאבה וסיבלה" (סעיף 37 לכתב התביעה) של התובעת, אולם היא נותרה עם "דופן חזה מצולק וכעור, ללא שיחזור ... ועם חודשים של כאב וסבל אשר שיתקו את התובעת כליל" (סעיף 38 לכתב התביעה).

3.הנתבעים כפרו במיוחס להם, והכחישו את חבותם לפיצוי התובעת. הם הדגישו את הטיפול הטוב והמסור שקיבלה התובעת, והלינו על השיהוי הרב שבו הוגשה התובענה, דבר הגורם להם לנזק ראייתי.

כמו-כן, נתבעת 6 – מדינת ישראל, שלחה הודעת צד שלישי לחמשת התובעים.

4.בתאריך 9.9.09 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה - היא הבקשה אשר בפני. התובעת עותרת לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת הנתבעים פרופ' שלמה ללצ'וק וד"ר פטריק בן מאיר, ותיקון עילות כתב התביעה בהתאם.

4.1הוספת פרופ' שלמה ללצ'וק – התובעת טוענת, כי היא סברה לתומה, שחלקו של פרופ' ללצ'וק בפרשה נשוא כתב התביעה בא לידי ביטוי בהתייעצות שערכה עימו עובר לקבלת ההחלטה לעבור ניתוח לכריתת שדיה, ותו לא. לדבריה, רק כשהוגש כתב ההגנה מאת ד"ר שפלן ומרכז עתידים, למדה לדעת, שהם מטילים את האחריות באשר לבחירת סוג הניתוח על פרופ' ללצ'וק, אשר המליץ לדבריהם על כריתת השדיים תוך הותרת הפטמות והעטרות.

זה המקום לציין, כי כתב ההגנה מטעם נתבעים אלו הוגש ביום 19.9.07, ויש להתפלא מדוע המתינה התובעת זמן כה רב עם הגשת הבקשה, כאשר כבר אז נודע לה קו ההגנה של ד"ר שפלן. התובעת מסבירה זאת בתצהיר שהוגש במסגרת ההליכים על-ידי ד"ר ללצ'וק, ובו הוא מודה לכאורה, כי הוא זה שנתן את הוראות הניתוח לד"ר שפלן, וכי העטרות והפטמות הושארו על-פי הוראותיו, בהתאם לסיכום בינו לבין התובעת, סיכום שהתובעת מכחישה את קיומו מכל וכל.

לא ברור לי על איזה תצהיר מסתמכת התובעת, ולא ברור באיזו מסגרת הוגש לכאורה תצהיר זה. מכל מקום, התצהיר אינו מצוי בתיק בית המשפט, והאמור בו אינו בידיעת בית המשפט, אלא מאי? מכתב ההגנה של ד"ר שפלן עולה במפורש, כי ד"ר ללצ'וק הינו בעל-דין נדרש בתובענה, במיוחד נוכח המחלוקות העובדתיות בשאלת ההסכמות עובר לביצוע הניתוח ו/או הניתוחים.

במאמר מוסגר אציין, כי יש לתמוה על כי נתבעים 4 ו- 5, המטילים את האחריות על ד"ר ללצ'וק, לא מצאו לנכון להגיש כנגדו הודעת צד שלישי, וכפי שציינתי ונוכח טענותיהם, אין כל ספק כי ד"ר ללצ'וק הינו בעל-דין נדרש.

4.2הוספת ד"ר פטריק בן מאיר – ד"ר בן מאיר ביצע בתובעת ניתוח ביום 8.1.04. ניתוח זה בוצע אצל הנתבעת, ולדברי התובעת "הוא לא צלח", קרי – ד"ר בן מאיר הינו הפלסטיקאי "האחר" אשר התובעת פנתה אליו לאחר כשלון הניתוחים הקודמים. מהבקשה עולה, כי התובעת איננה מייחסת לד"ר בן מאיר רשלנות כלשהי, ולדבריה, יש צורך בצירופו "כדי לפרוש בפני בית המשפט הנכבד את מלוא מערכת העובדות אשר עומדות בבסיס האירועים נשוא התביעה, וכן לצרף את כל הנוגעים בדבר, אשר טיפלו בתובעת במהלך אירועים אלה ..." (סעיף 27 לבקשה).

5.המשיבים 1 – 3 מתנגדים לתיקון כתב התביעה על דרך צירופו של פרופ' ללצ'וק, וזאת מחמת התיישנות התביעה כנגדו, ובאשר לד"ר בן מאיר – מביעים המשיבים 1 – 3 הסתייגות מהנסיון לצרפו בעת הזאת.

המשיבים 4 – 5 מתנגדים לתיקון כתב התביעה, הכולל, לטענתם, "הגנבת" טענות נוספות. הם מסכימים לצירופו של ד"ר פטריק בן מאיר, אולם מתנגדים מכל וכל לצירופו של פרופ' ללצ'וק, וזאת משום שהעילה לצירופו היתה ידועה לתובעת לפני זמן רב, והטענות כנגדו אינן עולות בקנה אחד עם טענותיה של התובעת כנגד בן מאיר.