אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סוגיית איזון המשאבים ופירוק השיתוף בנכסי הצדדים

סוגיית איזון המשאבים ופירוק השיתוף בנכסי הצדדים

תאריך פרסום : 24/05/2017 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה תל אביב - יפו
1110-04-14, 47623-05-15
07/05/2017
בפני השופטת:
איריס ארבל-אסל

- נגד -
תובעת/נתבעת:
פלונית
נתבע/תובע:
פלוני
פסק דין

 

  1. על הפרק סוגיית איזון המשאבים ופירוק השיתוף בנכסי הצדדים.

 

רקע עובדתי רלוונטי בתמצית

 

  1. הצדדים, יהודים, נישאו זל"ז כדמו"י ביום 1.12.1991 והתגרשו בג"פ ביום 13.10.15.

 

  1. מנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדים.

 

  1. ביום 1.4.14 הגישה האישה תביעה לאיזון משאבים ושמירת זכויות (תמ"ש 1110-04-14, להלן – "התביעה לאיזון משאבים"). האישה עתרה להורות על חלוקה שוויונית של רכוש וזכויות הצדדים, לרבות רכוש אשר הבריח הגבר, לטענת האישה, אל בני משפחתו.

 

  1. על פי המידע אשר הובא לידיעתי, בלילה שבין יום 1.4.14 ליום 2.4.14, בסמוך לאחר שהאישה המציאה את כתב התביעה לאיזון משאבים לידי הגבר, תקף הגבר את האישה ונלקח למעצר. ביום 19.10.14, הודה הגבר במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה וביום 6.1.15 נגזר על הגבר מאסר בפועל לתקופה של 39 חודשים.

 

  1. בעקבות האמור לעיל, עתרה האישה ביום 30.3.15 להתיר לה לתקן את כתב התביעה לאיזון משאבים וטענה כי תקיפתה על ידי הגבר עולה לכדי "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה מכלל החלוקה השוויונית של נכסי האיזון, באופן של 70% לטובתה ו-30% לטובת הגבר.

 

  1. למען הסדר הטוב, ערעור אשר הגישה המדינה על קולת העונש שהושת על הגבר התקבל וביום 13.12.15, פסק בית המשפט העליון כי תקופת מאסרו בפועל של הגבר תוארך ותועמד על חמש שנים ושמונה חודשים.

 

  1. לאחר מספר ניסיונות כושלים להביא את הצדדים להסכמות, אישרתי ביום 7.1.16 את תיקון כתב התביעה כמבוקש.

 

  1. ביום 14.2.16 הגיש הגבר כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן.

 

  1. במקביל, ביום 26.5.15 הגיש הגבר תביעה לפירוק שיתוף (תמ"ש 47623-05-15, להלן – "התביעה לפירוק שיתוף"). הגבר עתר להורות על פירוק השיתוף בשלושה נכסי מקרקעין המצויים בבעלות משותפת של הצדדים ובתכולתם, וכן ברכב הרשום על שם הצדדים ומצוי בחזקת האישה.

 

  1. ביום 26.7.15 הגישה האישה כתב הגנה בתביעה לפירוק שיתוף.

 

  1. על פי הסכמתם הדיונית, הגיש כל אחד מהצדדים, בד בבד עם הצד שכנגד, תצהיר עדות ראשית בתביעה בה משמש תובע ולאחר מכן בתביעה בה משמש כנתבע.

 

  1. דיוני הוכחות התקיימו בימים 4.7.16 ו - 29.11.16.

 

  1. על פי הסכמת הצדדים, הגישה האישה סיכומיה ראשונה בשתי התובענות במאוחד, ביום 19.1.17.

 

  1. סיכומים מטעם הגבר הוגשו ביום 29.3.17.

 

  1. סיכומי תשובה הוגשו ביום 30.4.17.

 

התביעה לפירוק השיתוף

 

  1. הגבר עתר לפירוק השיתוף בשלוש דירות הרשומות על שם הצדדים בחלקים שווים: דירה אחת ב***** , בה התגוררו הצדדים, ושתי דירות ב******* , אותן נהגו הצדדים להשכיר.

 

  1. האישה לא התנגדה לפירוק השיתוף במקרקעין הרשומים על שם הצדדים במשותף ובתכולתם, אלא עתרה להשהות את פירוק השיתוף עד לאחר איזון המשאבים, על מנת ליתן בידה אמצעים לרכוש את חלקו של הגבר בדירת המגורים.

 

  1. בנוסף, בכתב התביעה אשר הגישה האישה לאיזון משאבים, ציינה האישה כי לצדדים קיימת גם יחידת נופש ברשת המלונות ******** ***, הרשומה אף היא על שם הצדדים בחלקים שווים.

 

  1. נוכח האמור, משעה שפסק דין זה ניתן בפירוק השיתוף ובאיזון המשאבים במאוחד, אין עוד מניעה, אף לשיטת האישה, להורות על פירוק השיתוף.

 

  1. לא נעלם מעייני, כי לטענת האישה, קיימים נכסים נוספים הרשומים על שם אחד הצדדים בלבד אולם דה פקטו, מצויים בבעלות משותפת של הצדדים ועל כן יש לפרק גם את השיתוף בנכסים אלו; יחד עם זאת, מקומו של הדיון באופן חלוקת נכסים הרשומים על שם צד אחד בלבד, הינו במסגרת התביעה לאיזון משאבים, שכן פירוק השיתוף עניינו אך ורק נכסים הרשומים על שם שני הצדדים במשותף.

 

  1. נוכח האמור, אני מורה כדלקמן:

 

א.         ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף בנכסי המקרקעין הרשומים על שם שני הצדדים, כדלקמן (להלן – "נכסי הנדל"ן):

דירה ברח' ---------, חולון, הידועה כגוש ---- חלקה --, תת חלקה --;

דירה ברח' --------, *******, הידועה כגוש ---- חלקה ---, תת חלקה --;

דירה ברח' -----, *******, הידועה כגוש ----, חלקה ---, תת חלקה -;

יחידת נופש ברשת המלונות קלאב הוטל. יצוין, כי במסגרת סיכומיו, הביע הגבר הסכמה לכך שחלקו ביחידת הנופש יועבר לילדיהם של הצדדים וככל שאכן כך יוסכם ויהיה מקובל גם על ילדי הצדדים, שהינם בגירים, אין מניעה מצד בית המשפט לפעול בהתאם. יחד עם זאת, ככל שלא תושג הסכמה לעניין זה, יחולו על יחידת הנופש ההוראות כפי שנקבע ביחס ליתר נכסי הנדל"ן, להלן.

 

ב.         נכסי הנדל"ן ימכרו כפנויים, למרבה במחיר, במכירה שבין מוכר מרצון לקונה מרצון.

 

ג.          סכום ממכר  הדירה לאחר ניכוי כל ההוצאות מכל מין וסוג שהוא אשר תהיינה כרוכות במכירתה, יחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

 

ד.         ככונסי נכסים למכירת הדירה, ימונו ב"כ הצדדים במשותף (להלן – "כונסי הנכסים").

 

ה.         כונסי הנכסים לא יעמידו את הדירה למכירה בטרם יחלפו 90 ימים ממתן פסק דין זה. בתקופה זו תעשינה ע"י כונסי הנכסים והצדדים, כל הפעולות הדרושות לשם הסדרת פירוק השיתוף בנכסי המקרקעין בדרך של העברת הבעלות המלאה בכל אחד מהנכסים לבעלותו של אחד מהצדדים, תוך ביצוע תשלומי איזון במידת הצורך.

 

ו.          היה והצדדים לא יגיעו להסדרים כלשהם בסיוע כונס הנכסים עד חלוף 90 ימים ממתן פסק דין זה, יוציאו כונס הנכסים את הדירה למכירה מאותו מועד ואילך.

 

ז.          כונסי הנכסים יפעלו על פי כל ההוראות שבדין, חוזה המכר שיחתם יהיה כפוף לאישורו של ביהמ"ש/ראש ההוצאה לפועל עפ"י סעיף  7  סייפא, לחוק ביהמ"ש לעניני משפחה התשנ"ה - 1995. כב' ראש ההוצאה לפועל יהיה מוסמך לבצע כל פעולה הנחוצה לשם קידום הליכי המימוש, לרבות פינוי הצדדים ומי מהם מהדירה.

 

ח.         כ"א מכונסי הנכסים יחתום על כתב התחייבות עצמית לפיצוי הצדדים על כל נזק, בלא הגבלת סכום, ויפקידו בתיק בית המשפט, עד עשרה ימים בטרם פתיחת הליכי המכר כאמור בס"ק ה לעיל.

 

ט.         היה ומי מכונסי הנכסים יסרב לקבל עליו את המינוי - יודיע על כך לבית המשפט, תוך  7  ימים מקבלת החלטה זו; ובמקרה כזה ימונה כונס נכסים אחר תחתיו.

 

י.          שווי נכסי המקרקעין הינו על פי חוו"ד השמאי מר -------.

 

  1. הגבר עתר לכך שגם השיתוף בתכולת נכסי המקרקעין יפורק. האיש לא פירט מהם פריטי התכולה בהם מבוקש פירוק השיתוף, מה גם שעל פניו, אין פריטי תכולה משותפים בנכסי המקרקעין ב*******, אותם נהגו הצדדים להשכיר, אלא רק בדירה בחולון בה התגוררו הצדדים בפועל. כבר נקבע כי אותו דין חל על דירת המגורים ועל המיטלטלין המצויים בה. ראה למשל ע"מ (ת"א) 1131/02 כ' צ' נ' כ' (ח') ת' (19.6.03), שם נאמר כדלקמן :

 

"אין ספק כי חלה על המיטלטלין חזקת השיתוף בענייננו. דין המיטלטלין המשותפים בדירת המגורים ודין דירת המגורים, חד הוא, ומשכך אינני רואה להוסיף על דבריו של בית המשפט קמא בעניין זה".

 

  1. כמו כן, די בעובדה כי בית המגורים נרכש על ידי הצדדים בחלקים שווים למגוריהם המשותפים, והם אכן התגוררו בו בפועל משך שנים, על מנת להקים חזקה לפיה גם המיטלטלין אשר נצברו בבית המגורים במהלך החיים המשותפים שייכים לשני הצדדים במשותף, והנטל לסתור מוטל על הטוען אחרת.

 

  1. נוכח האמור לעיל, אני מורה על פירוק השיתוף במיטלטלין, למעט תכולת חדריהם של ילדי הצדדים, ולאחר שכל צד ייטול את חפציו האישיים.

 

  1. על פי הוראת סע' 10 לחוק המיטלטלין, התשל"א – 1971, רשאי בית המשפט לצוות על חלוקת המיטלטלין בעין, או בדרך של מכירתם וחלוקת הפדיון בין הצדדים, או בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת בנסיבות העניין.

 

  1. בנסיבות אלה, אני מורה כדלקמן:

 

א.         חלוקת התכולה תתבצע בעין, באופן שהאישה תחלק את התכולה לשתי רשימות והגבר יבחר מתוכן את רשימת התכולה אותו הוא מעוניין לקבל.

 

ב.         האישה תעביר את הרשימות אל הגבר בתוך 14 ימים; הגבר יודיע בחירתו בתוך 14 ימים לאחר מכן.

 

  1. בנוסף לנכסי הנדל"ן, בבעלות הצדדים רכב מסוג **** *** שנת יצור 2003, מ.ר. ******* (להלן – "הרכב").

 

  1. שני הצדדים מסכימים כי יש לחלק ביניהם את שווי הרכב.

 

  1. יחד עם זאת, לטענת התובע, החל ממועד הקרע ביום 1.4.14, שהוא גם היום בו נכנס הגבר למעצר, עשתה האישה שימוש בלעדי ברכב והעבירה אותו לידי אחותו בסוף שנת 2015 כשהוא במצב בלתי שמיש. לכן, עותר הגבר לקזז מחלקה של האישה את הכספים אשר הוציא בניסיון לתקן את הרכב, לרבות עבור גרירתו, תיקונו וחידוש רישיון רכב.

 

  1. מנגד, טוענת האשה כי הרכב לא היה בשימושה, שכן מעולם לא הוציאה רישיון נהיגה. בנוסף, לא היה באפשרותה לבטח את הרכב בשל חסימת כרטיסי האשראי שבידה על ידי הגבר, כך שהרכב לא היה בשימוש כלל. עוד טוענת האישה שהגבר מעולם לא ביקש לקבל את הרכב ואם היה פונה, היתה מעבירה את הרכב לידיו או למי מטעמו עוד קודם.

 

  1. בחקירתו, הודה הגבר כי הוא אינו טוען ששווי הרכב ירד נוכח שימוש עשתה בו האישה, אלא כי שוויו ירד דווקא כתוצאה מכך שהחל מכניסתו למעצר, לא נעשה בו שימוש כלל. וכך טען הגבר בחקירה (פרוט' 29.11.16, עמ' 52 ש' 32 – עמ' 53 ש' 25):

ש.         אתה טענת שהתובעת הביאה את הרכב למצב שהוא מושבת?

ת.         נכון.

ש.         כי היא לא השתמשה בו בזמן מעצרך, ראה סעיף 40 לתצהיר שלך, אפשר לאשר?

ת.         מאשר שכתבתי את זה.

ש.         תאשר לי שלתובעת אין בכלל רישיון נהיגה?

ת.         אין לה רישיון נהיגה אבל מי שהשתמש ברכב זה הילדים. באופן קבוע הם השתמשו בו באופן קבוע כשהייתי איתם בבית. האם אנחנו מדברים על סמנטיקה? התכוונתי שזה היה לשימוש הבית. לא התכוונתי שהיא עצמה אלא גם כשהילדים הסיעו אותה.

ש.         הרכב היה בשימוש שלך ולביהמ"ש כתבת שהיא השבית את הרכב כי היא לא השתמשה בו. ?

ת.         אני במהלך כל התקופה של המעצר, בערך כשנה, אני לא יודע מתי היא דרשה מהעו"ד שלי לבוא ולקחת את הרכב מהחניה שלי בבית, הוא נמצא שם עם 4 גלגלים מפונצ'רים עם מצבר לא עובד אי אפשר היה להתניע אותו, אחי נאלץ לגרור אותו למוסך , לשלם. עד הטסט הם השתמשו בו? התכוונתי לתקופה, אני התכוונתי לאחר המעצר. עד המעצר השתמשתי בו. אני כתבתי את זה רק לתקופה של מהמעצר ועד לאותו רגע שדרשו ממני לבוא ולקחת אותו משם. אני מתכוון שזה היה באחריותה. אם היא תובעת ממני את ערך הרכב אז האחריות היא של מי? שלי? בתקופה שאני לא יכול לקחת את הרכב כי אני עצור? או שלה? לפחות היא הייתה צריכה להגיד לעורכי דין שלי לבוא לקחת את הרכב. היא דורשת את חצי ערכו של הרכב, אז היא לא אמורה לשמור על ערכו של הרכב?

ש.         כשאתה רצית לעצור את חשבון הבנק ידעת לעשות את זה?

ת.         כן.

ש.         כשרצית את כספי הפיצויים שלך לחברת **** ידעת לעשות את זה?

ת.         כן. אבל הרכב לא עניין אותי. המצב הנפשי שלי לא אפשר לי להתעניין ברכב.

ש.         ז"א כשמשהו חשוב לך אתה יודע איך לטפל בו וכשמשהו לא חשוב לך אתה לא יודע לטפל בו? סליחה, אני חוזר בי מהשאלה.

ת.         אני הייתי בטוח שהרכב בשימוש הילדים ולכן גם לא ביקשתי אותו.

 

  1. בנסיבות אלה, כאשר הגבר עצמו מודה כי הרכב מעולם לא היה בשימוש האישה, אלא בשימושו שלו, בוודאי שאין מקום לחייב את האישה על נזקים אשר נגרמו לרכב כתוצאה מכך שעמד ללא שימוש, בתקופה בה שהה הגבר במעצר בעקבות אלימות בה נקט כלפי האישה.

 

  1. נוכח האמור, אני דוחה את הטענה לפיה על האישה להשיב לגבר את הכספים אשר הוציא, כטענתו, בניסיון להשיב את הרכב לשימוש.

 

  1. כמו כן, אני מורה כי השיתוף ברכב יפורק באמצעות מכירתו וחלוקת התמורה בין הצדדים בחלקים שווים. בנסיבות החריגות של העניין, אין מקום להעמיד את שווי הרכב לצורך פירוק השיתוף על שוויו במועד הקרע, אלא על השווי העכשווי.

 

  1. איש מהצדדים לא הציג בפניו את שוויו הנוכחי של הרכב ועל פניו, דומה כי שוויו זעום, אם בכלל.

 

  1. בנסיבות אלה, הצדדים יפעלו במהלך 90 הימים הבאים למכירת הרכב באופן עצמאי, בין אם לשימוש צד ג' ובין אם כרכב לפירוק. ככל שבתום 90 ימים לא יעלה בידי הצדדים למכור את הרכב בכוחות עצמם, ימונו ב"כ הצדדים ככונסי נכסים במשותף לצורך ביצוע המכירה כאמור.

 

דמי שימוש ראויים

 

  1. במסגרת תביעתו לפירוק שיתוף, עתר הגבר לחייב את האישה בתשלום דמי שימוש ראויים בגין מגוריה בדירת המגורים, החל ממעצרו.

 

  1. יאמר כבר עתה, המקום הראוי לטענות אלו הינו במסגרת תביעה נפרדת לדמי שימוש ראויים, ולא כחלק מתביעה לפירוק שיתוף ועל כן, אין מקום להידרש לטענות אלו במסגרת זו.

 

  1. למעלה מן הצורך, אף לגופו של עניין, אני סבורה כי דין טענותיו של הגבר להידחות ואין מקום לחייב את האישה בתשלום דמי שימוש ראויים לטובת הגבר, כפי שיבואר להלן.

 

  1. סוגיית דמי השימוש קבועה בסעיף 33 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן – "חוק המקרקעין"), המורה כדלקמן:

"שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש".

 

  1. סעיף 33 לחוק המקרקעין מהווה "החלה פרטנית של העיקרון הכללי שמטרתו למנוע עשיית עושר ולא במשפט" (ע"א 891/95 זידאני נ' אבו אחמד פ"ד, נג (4) 769, 778; פרופ' פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט, מהדורה שנייה תשנ"ח, 432).

 

  1. משמעות הדבר היא, כי סעיף 33 לחוק המקרקעין חוסה תחת אותם עקרונות של הגינות ותום לב המונחים בבסיס האיסור על עשיית עושר, לרבות סמכותו של בית המשפט לבטל את חובת ההשבה כליל בהתקיים נסיבות העושות את ההשבה בלתי צודקת, כקבוע בסעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. ראה לעניין זה עמ"ש (מח' ת"א) 7396-12-09 פלונית נ' אלמוני (21.04.2013):

"לא בכדי בסעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 נקבע כי בית המשפט רשאי לפטור מחובת השבה אם ראה בית המשפט "...נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת".  יתר על כן, נראה כי גם התנהלות שיש בה משום חוסר תום לב, תהיה לה השפעה על קביעת החבות או הפטור.  במיוחד יפים הדברים בעת שעסקינן בבני זוג, אשר דרך כלל דרישת דמי שימוש ראויים, אינה עומדת לכשעצמה, אלא מהווה היא רכיב נוסף, בין שאר הרכיבים הקשורים לסכסוך בין בני הזוג".

 

  1. בהתבסס על עקרונות אלו, קבעה ההלכה הפסוקה כי חובת התשלום תחול רק במידה והשותף המשתמש מנע את השימוש מהשותף האחר, ולא אם השתמש במקרקעין לבד עקב עזיבה מרצון של שותפו. ראה ע"א 1492/90 זרקא נ' פארס (20.1.93), שם נקבע ביחס לחובת תשלום דמי השימוש:

"חובה זו אכן קיימת, אולם רק כאשר השותף האחר השתמש במקרקעין באופן בלעדי, באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין. היה ולא נמנע השימוש הזה מיתר השותפים גם כאשר הם לא השתמשו במקרקעין בפועל, אין השותף חייב בתשלום כלשהו ליתר השותפים."

 

  1. באופן דומה, נקבע כי השותף המשתמש לא יחויב בתשלום דמי שימוש, במידה והטעם להיעדר שימוש מצד השותף העוזב, נעוץ במניעה הנובעת ממנו עצמו כגון הרחקתו בצו בית משפט. ראה בע"מ 9881/05 פלוני נ' פלוני (09.04.2006):

"כאשר התנהגותו של אחד מבני הזוג מחייבת את הרחקתו בצו בית משפט, אין כל ספק שהשימוש בדירה המשותפת נמנע ממנו בשל התנהגותו, ולא בשל השימוש שעושה בן הזוג השני. בנסיבות אלה, לפי הלכת זרקא, אין השותף זכאי לדמי שימוש ראויים (ראו בע"מ 9126/05 הנזכר; ע"מ (תל אביב) 1054/04 פלונית נ' פלוני  (לא פורסם)). יתכן כי גם לפי הגישה הביקורתית ניתן לראות בהתנהגות המחייבת הרחקה ויתור של בן הזוג המורחק על זכויותיו בדירה, או חוסר תום לב שאינו מאפשר את תביעתן (דויטש, שם): אין בן זוג יכול לתבוע את חלקו בפירות של נכס, שעה שהוא עצמו - בהתנהגותו הפסולה - מבקש לסכל את הפקתם".

 

  1. במקרה שלפניי, הגבר הורחק מדירת המגורים בלילה שבין יום 1.4.14 ליום 2.4.14, לאחר שהתנפל על האישה באישון לילה ובעודה ישנה, חנק אותה עד אובדן הכרה. הגבר נלקח על ידי משטרת ישראל ישירות למעצר עד לתום ההליכים שמיד לאחריו, התחיל לרצות את עונש המאסר אשר נגזר עליו.

 

  1. בנסיבות אלה, המניעה המוטלת על הגבר מלעשות שימוש בדירה, נובעת מהתנהגותו הפסולה שלו עצמו ואין לחייב את האישה בתשלום דמי שימוש.

 

  1. יחד עם זאת, בנסיבות בהן הצדדים גרושים והגבר הגיש תביעה לפירוק השיתוף בדירה, העובדה שהגבר מנוע מלעשות שימוש בדירה נוכח מעשיו, אין משמעותה כי האישה רשאית להמשיך ולהתגורר בדירה ללא תשלום דמי שימוש עד לאחר שחרורו של הגבר ממאסר ויש לאפשר לגבר ליהנות מחלקו בדירה, על דרך של פירוק השיתוף.

 

  1. מכח העקרונות הכלליים של עשיית עושר ולא במשפט, ניתן היה, באופן עקרוני, לחייב את האישה בתשלום דמי שימוש, ככל ובית המשפט היה מתרשם כי פעלה שלא כדין להאריך את משך בירור התובענה לפירוק שיתוף ומתוך מטרה לסכל את הפירוק. אולם, לא נוכחתי כי בנסיבות המקרה שלפניי, פעלה האישה כאמור לעיל ועמידתה של האישה על כך שהפירוק יבוצע במקביל לאיזון המשאבים, על מנת ליתן בידה אמצעים לרכוש את חלקו של הגבר בדירה, הינה לגיטימית ולא נטען כי נעשתה בחוסר תום לב או מתוך ניסיון להשיג יתרון בלתי הוגן על הגבר, אשר ממילא כל צרכי מדורו ומחייתו מכוסים בשלב זה ולמשך השנים הבאות על ידי מערכת בתי הסוהר.

 

  1. למעשה, סבורני כי דווקא דרישת הגבר לתשלום דמי שימוש מהאישה, היא שנעשתה בחוסר תום לב - הן לנוכח הנסיבות בהן נכנס הגבר למאסר והן בשים לב לעובדה, שהגבר בחר לתבוע את דמי השימוש מהאישה בלבד ולא הגיש תביעה דומה כנגד בתו הבגירה, המתגוררת יחד עם האישה בבית המגורים ובעלה של הבת, אשר מתגורר שם לפרקים.

 

  1. נוכח כל האמור לעיל, דין הדרישה לדמי שימוש להידחות גם לגופו של עניין.

 

התביעה לאיזון משאבים

 

אופן ביצוע האיזון – חלוקה שוויונית בכלל הנכסים או אחרת

 

  1. סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן – "חוק יחסי ממון"), מורה כי עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט החריגים המנויים בחוק יחסי ממון וכוללים נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או ירושה, גמלה מהמוסד לביטוח לאומי או גמלה או פיצויים אחרים בגין נזק גוף או מוות וכן נכסים אשר בני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן.

 

  1. סעיף 5(ג) לחוק יחסי ממון, מבהיר כי האיזון השוויוני יחול על מכלול נכסיהם של בני הזוג, לרבות זכויות בעלות אופי אישי הנובעות מעבודה, כגון פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וזכויות עתידיות לפנסיה.

 

  1. עם זאת, סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, מעניק לבית המשפט שיקול דעת לסטות מכלל החלוקה השוויוני, בהתקיים "נסיבות מיוחדות" המצדיקות זאת. וזו לשון הסעיף:

ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

(1)        לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג;

(2)        לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;

(3)        לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע;

(4)        לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג במועד איזון המשאבים אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע.

 

  1. כאמור לעיל, במסגרת כתב התביעה המקורי לאיזון משאבים, עתרה האישה לחלוקה שוויונית של נכסי האיזון; לאחר הרשעתו של הגבר בהליך הפלילי, הגישה האישה כתב תביעה מתוקן, במסגרתו עתרה לחלוקה בלתי שוויונית לטובתה.

 

  1. לטענת האישה, החל ממועד אירוע התקיפה, חייהם של האישה וילדי הצדדים השתנו ונפגעו. לטענתה, ככל שחולף הזמן רק הולכים ומתעצמים המשקעים, המצוקות והקשיים הנפשיים עמם נאלצים להתמודד בשל מעשי הגבר. האישה טוענת כי מצבם הנפשי הקשה שלה ושל הילדים, אשר מתקשים לעכל את שאירע, הוביל לכך שנאלצו להתחיל טיפולים פסיכולוגיים על מנת לנסות ולהתמודד עם המצב החדש אליו נקלעו.

 

  1. נוכח האמור, טוענת האישה כי אירוע התקיפה עולה כדי "נסיבות מיוחדות" על פי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, בגינן ניתן להורות על ביצוע איזון משאבים באופן שאינו שוויוני.

 

  1. האישה מפנה לפסק דינה של כב' השופטת דפנה ברק-ארז, ע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני (7.1.14), אשר פסקה כי בסיטואציה בה אחד מבני הזוג הורשע בניסיון לרצח של בן הזוג האחר, תישלל זכותו של בן הזוג התוקף ליהנות מכספי הפנסיה של בן הזוג אותו ניסה לרצוח. זאת, כיוון שאלימות קשה וקיצונית עולה כדי שלילת אנושיותו של בן הזוג הקורבן ועל כן, יש מקום לשלול את זכות ההשתתפות של התוקף בפירות אנושיותו של הנתקף, כגון זכויות הפנסיה שלו. וכך נפסק מפי כב' השופטת ברק-ארז:

"אין חולק, כי ברגיל, שיתוף הנכסים בין בני הזוג כולל גם זכויות סוציאליות הנובעות מעבודתם (ראו למשל: ע"א 841/87 רון נ' רון, פ"ד מה(3) 793 (1991); ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו(1) 602 (1992); בע"מ 10916/03 צה"ל נ' פלונית [פורסם בנבו] (14.6.2007)). כפי שכבר צוין, כיום מורה על כך במפורש סעיף 5(ג) לחוק יחסי ממון. עם זאת, זכויות פנסיוניות שונות מחסכון רגיל. מימושן במתכונת מלאה מותנה בכך שהעובד אשר החסכון הפנסיוני נצבר עבורו עודנו חי. הפנסיה משתלמת לעובד עם פרישתו, עד אחרית ימיו. אני סבורה כי אדם שניסה ליטול את חייה של אשתו, ועל-פי קביעתו של בית משפט חפץ בתוצאה זו, מנוע כעת, לאחר שלא מימש את חפצו, מהעלאת הטענה שיש לראות באישתו אדם חי לצורך השתתפות בזכויות הפנסיה שלה...

מסקנתי היא אפוא זו: במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון יש מקום להיענות לבקשה להוציא מכלל האיזון את הזכויות הפנסיוניות של המבקשת – בהסתמך על עיקרון של מניעות".

 

  1. בנסיבות המקרה שלפניי, בעקבות הסדר טיעון אליו הגיע עם הפרקליטות, הורשע הגבר בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה - ולא בניסיון לרצח. משכך, אינני סבורה כי ניתן להחיל על המקרה שלפניי את כלל המניעות אשר התוותה כב' השופטת ברק ארז בפסק הדין.

 

  1. לא נעלמה מעייני טענת האישה, לפיה נתנה הסכמתה לתיקון כתב התביעה בהליך הפלילי על מנת לחסוך ממנה ומילדיה את הצורך להעיד ורק לאחר שהתובעת הסבירה לה שהעונש בגין עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בתוך המשפחה, זהה לעונש המוטל בגין ניסיון לרצח (פרוט' 4.7.16, עמ' 24 ש' 4-8).

 

  1. יחד עם זאת, משעה שהרציונל המונח בבסיס כלל המניעות של כב' השופטת ברק ארז, הוא כי אין להניח למי שהוכח כי ניסה לגדוע את חייו של בן זוגו, ליהנות מכך שנכשל בניסיונו ובן הזוג הנתקף ניצל, הרי שהיעדר הרשעה חלוטה בעבירה של ניסיון לרצח מונע את הפעלת כלל המניעות כאמור לעיל.

 

  1. וזאת יש לזכור: אין לדעת מה היה מכריע בית המשפט בהליך הפלילי ככל והגבר אכן היה מועמד לדין בעבירה של ניסיון לרצח ועל פניו, עומד וקיים הסיכוי כי בית המשפט היה מוצא שלא להרשיע את הגבר בעבירה זו.

 

  1. מטעמים אלו, מצאתי לדחות את טענת האישה לפיה יש להחריג את זכויות הפנסיה שלה מגדר איזון המשאבים.

 

  1. כב' השופטת ברק ארז, התייחסה בפסק דינה גם לסוגית השפעתה של אלימות קשה שננקטה במסגרת מערכת יחסים זוגית על איזון משאבים, במקרים בהם האלימות לא עלתה כדי ניסיון לרצח, בדברים אלו:

"לנוכח התוצאה שהגעתי אליה, מתייתר לכאורה דיון נרחב יותר בשאלה של השפעתה של אלימות קשה שננקטה במערכת יחסים זוגית על איזון משאבים במקרים שבהם האלימות לא עלתה כדי נסיון רצח. על כן, אדרש אליה בקצרה בלבד, מבלי להכריע בה...

לכאורה, אלימות המבקשת ליטול את הנפש או התעללות קשה וקיצונית אינה רק בגדר "אשם" במערכת היחסים בין בני הזוג. ראשית, היא פוגעת קשות בזכות לחיים ולשלמות הגוף, עד כדי איונה, ומהווה הפרה של נורמות יסוד של המשפט הפלילי. שנית, היא מבטאת שלילה מוחלטת של אנושיותו של הקורבן, מנקודת מבטו של התוקף. בכך, נשמט תנאי מקדמי בסיסי לקיומה של מערכת יחסים כלשהי בין בני הזוג. אירוע או מסכת אירועים מסוג זה אינו משפיע על איכותה של מערכת היחסים בין בני הזוג. הוא מאיין לחלוטין את הנדבך הקיומי שעליו היא מושתתת – הכרה בזכות הקיום של הצד האחר למערכת היחסים. מצבים אחרים המעכירים ואף מרעילים מערכת יחסים בין בני זוג עלולים להוריד את איכותה, אך אינם מאיינים אותה לחלוטין. נקודת המוצא שלי לדיון היא, אם כן, קודם כול, פרשנית. השאלה שיש להכריע בה היא אם במצבים קיצוניים של שלילת אנושיותו של הזולת ניתן לומר שקיימים יחסי ממון בין בני זוג, ולמצער, אם ניתן לומר שמנקודת מבטו של התוקף הוא שותף למערכת יחסים בין בני אנוש...

שתי "הערות אזהרה" נוספות נדרשות כאן. ראשית, שומה יהיה על בית המשפט לבחון, בכל מקרה ומקרה שבו הוא יתבקש להפעיל את שיקול דעתו לפי סעיף 8, האם האלימות החמורה והקיצונית שלה נטען היתה אירוע בודד, או מסכת מתמשכת של אלימות והתעללות. אכן, אף אירוע אלימות בודד הוא חמור מאין כמותו ומהווה פשע בר-ענישה, ועשוי לעלות, במקרים המתאימים, כדי שלילת אנושיותו של הקורבן מהיבטו של התוקף. אולם, אין בו כדי לאיין את מערכת היחסים ששררה בין בני זוג עד אותה עת, ומכאן שלא נשמט הבסיס לאיזון משאבים ובן הזוג התוקף יוכל עדיין לטעון לחלוקה שווה ביחס לנכסים שנצברו – על מנת שלא נימצא שוללים בדיעבד משאבים שהיו תולדה של מערכת יחסים תקינה וביטאו מאמץ משותף של בני הזוג. לעומת זאת, כאשר האלימות ליוותה את חייהם של בני הזוג כצל, יכול להימצא בסיס לטענה, במקרים מתאימים, כי היא עלתה כדי שלילת אנושיותו של הזולת לאורך כל התקופה שבה נצברו הנכסים, עד כדי הענקת "מגן" כנגד דרישת התוקף לזכויות בנכסיו של הקורבן, חרף העובדה ששלל את אנושיותו. לפיכך, באותם מקרים חריגים וקיצוניים שבהם יסברו בית המשפט כי הונח בסיס ראייתי איתן לכך שהופעלה אלימות העולה כדי שלילת אנושיותו של בן הזוג האחר, יהיה עליו לקבוע לא רק האם הדבר צריך להשפיע על איזון המשאבים, אלא גם מהו המועד שממנו ואילך יוצאו נכסים מסוימים של הקורבן מגדרו של האיזון. שנית, הגם ששכר עבודה או זכויות פנסיה הם נכסים התלויים באנושיותו של האדם הזכאי לקבלם, הנחת היסוד של חוק יחסי ממון (וקודם לכן, של הלכת השיתוף בין בני זוג במתכונתה העדכנית) היא שהפקתם נובעת מן המאמץ המשותף של שני בני הזוג – גם זה של בן הזוג האחר שעבד במקום עבודה אחר או עבד במשק הבית בלבד. מבחינה זו, אין להכיר בכלל גורף הגורס שכאשר איזון המשאבים המבוקש נוגע לשכר עבודה או פנסיה אירוע של אלימות מצדיק שלילת איזון המשאבים בו מניה וביה, מאחר ששכר העבודה או הפנסיה הם "של" הזכאי לקבלם. ממילא אין להסיק מהאמור כי יש לשנות מההלכה הנוהגת לפיה ברגיל שכר עבודה ונכסי פנסיה יחולקו באופן שוויוני בין בני הזוג, בלא להידרש לבחינה של התרומה הכלכלית הישירה של כל אחד מהם. יחד עם זאת, זכויות אלה מבטאות גם את אנושיותו של בעליהן, וזוהי עובדה שניתן להביא בחשבון (בהשוואה לנכסים שבהם המימד האישי בולט פחות) באותם מקרים חריגים אליהם התייחסתי לעיל". 

 

  1. בנסיבות המקרה שלפניי, היו בני הזוג נשואים כ-22 שנים וגידלו יחדיו שני ילדים. מקרה האלימות בגינו ניתן פסק הדין הפלילי כנגד הגבר, הינו חד פעמי ואירע לאחר מועד הקרע. האישה עצמה מודה כי "ככל הזוגות הנשואים, גם נשואינו ידעו עליות ומורדות אך ככלל התנהלו על מי מנוחות ובאהבה רבה. מדובר בנישואין שנעשו מתוך הבנה, בחירה ואהבה כנה" (ת.ע.ר. של האישה, סעיף 4).

 

  1. מן האמור עולה, כי אף לא ניתן לומר שקמו הנסיבות בעטיין יש לשלול את זכותו של הגבר לאיזון שווה במשאבים אשר הופקו במהלך מערכת היחסים.

 

  1. נוכח האמור, מצאתי כי אין לסטות בנסיבות המקרה מכלל האיזון השוויוני ואני דוחה את טענות האישה לעניין זה.

 

הדירה ב****

 

  1. על שם הגבר רשומה דירה ברח' ---------, ****, הידועה כגוש ----- חלקה -- (להלן – "הדירה ב****").

 

  1. אין חולק כי הדירה נרכשה על ידי הגבר, ממקורותיו העצמאיים, בטרם הנישואין.

 

  1. סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, מורה כי נכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג ערב הנישואין אינו נכלל במסת הנכסים המשותפים ולכן לא ייכלל בהסדר איזון המשאבים. יחד עם זאת, ניתן להוכיח כוונת שיתוף ספציפית גם ב"נכס חיצוני" וזאת מכוח הדין הכללי – דיני החוזים, דיני הקניין, דיני הנאמנות וכיו"ב – כאשר נטל ההוכחה מוטל על הטוען לכוונת השיתוף ב"נכס החיצוני" וכאשר כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו (ראה: ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3) 529; רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175; ע"א 7687/04 ששון נ' ששון, פ"ד נט(5) 596, 614).

 

  1. לטענת האישה, טרם נישואיהם, היתה לכל אחד מהצדדים דירה בבעלותו; תחילה, התגוררו הצדדים בדירה שבבעלות האישה, והשתמשו בדמי השכירות מהדירה הרשומה על שם הגבר לצורך מחייתם. לאחר שנישאו ונולדו ילדיהם, חשבו הצדדים כי יהיה נכון לעבור לדירה מרווחת יותר ועל כן, הסכימו כי הדירה בבעלות האישה תמכר לצורך מימון רכישת דירה משותפת גדולה יותר ודירתו של הגבר ב**** תישאר ותשמש למחייתם של הצדדים ולטובת התא המשפחתי.

 

  1. האישה מצביעה על אינדיקציות לכך שמדובר בנכס משותף לצדדים: לכל אורך חיי הנישואין, הדירה ב**** הושכרה וכספי השכירות הופקדו לחשבון המשותף, למעט תקופה של חודשים בודדים בהם הצדדים עצמם התגוררו בדירה זו; מאז ומתמיד היו הצדדים אמונים יחד על איתור ובחירת שוכרים לדירה ב****; בכל פעם ששוכרי הדירה היו מתחלפים, היתה האשה לוקחת חלק נכבד בניקיון ושיפוץ הדירה בטרם כניסת הדיירים החדשים; המס ששולם עבור השכרת הדירה ב****, שולם כמקשה אחת יחד עם כל נכסי הנדל"ן שבבעלות הצדדים; הצדדים שילמו ביחד באמצעות המחאה מהחשבון המשותף עבור עו"ד לצורך טיפול בתמ"א 38 אשר עתידה להתבצע בדירה.

 

  1. נוכח האמור, טוענת האישה כי יש לפסוק כי גם הדירה ב**** משותפת לשני הצדדים ויש לאזן את שוויה.

 

  1. מנגד, טוען הגבר כי הדירה ב**** נרכשה על ידו ומלוא תמורתה שולמה ממקורותיו העצמאיים טרם נישואיו לאישה. בתצהיר העדות הראשית אשר הגיש, טען הגבר כי רכש את הדירה ב**** לצורך השקעה בלבד (ת.ע.ר. של הגבר, סעיף 49). כן טען הגבר לאורך השנים, הוא זה שטיפל בעניינים השונים השוטפים לרבות תחזוקה/קלקולים/תיקונים מול הדיירים ששכרו את הדירה ב**** ומעורבותה של האישה היתה מינימלית (שם, סעיף 53).

 

  1. עוד טען התובע כי דאג לשמור על הדירה ב**** מחוץ ל"פול המשותף" והיה לו חשוב שדירה זו, בניגוד לנכסים המשותפים של הצדדים, תישאר בבעלותו הייחודית (שם, סעיף 55). וכן בהמשך (שם, סעיפים 56-57):

"ידעתי שהדירה הזו היא דירתי בלבד, לאור העובדה שכך קובע החוק. יתרה מכך גם ביני לבין התובעת היה ברור חד משמעית כי הדירה ב**** הינה ותיוותר בבעלותי בלבד וחיצונית לנכסינו המשותפים. אלמלא הסכמה זו מול התובעת, לא הייתי מפקיד את שכה"ד בחשבון המשותף אולם סמכתי על התובעת ועל ההסכמה וההבנה בינינו כי כל עוד, התובעת ואני חיים כזוג נשוי ומנהלים משק בית משותף, גם התובעת ובעיקר ילדינו המשותפים ייהנו מהכנסה זו אך כמובן שהדירה עצמה ממשיכה להיות שייכת לי.

אמת, שהתובעת עצמה לא היתה מרוצה מכך והיא ניסתה להפעיל עליי לחץ כי ארשום את הדירה גם על שמה או לחלופין כי אמכור את הדירה ב****. בכל פעם שנושא זה עלה לשיח בינינו, סירבתי להיכנע ללחצי התובעת, סירבתי למכור את הדירה והתעקשתי להותיר את הדירה בבעלותי היחידה והבהרתי את עמדתי נחרצות. כך למשל, עת רכשנו התובעת ואנוכי את הדירה ברח' -----, ב*******, נאלצנו לקחת הלוואת משכנתא גבוהה בכדי לממן את עלות הרכישה, שכן התנגדתי למכור את דירתי ב****, והתעקשתי להשאיר אותה ברשותי ולשאת במחיר שהיה כרוך בנטילת משכנתא גבוהה". 

 

  1. יחד עם זאת, בחקירתו לפניי, שינה הגבר מגרסתו וטען כדלקמן:

ש.         אחרי שהחשבונות בנק הפרטיים נפתחו, על איזו שנה אנחנו מדברים?

ת.         אני לא זוכר

ש.         תגיד לי בגדול?

ת.         לא יודע, 5-7 שנים אחורה מהיום. לא זוכר לא רוצה להגיד סתם.

ש.         אחרי שהחשבונות בנק הפרטיים האלה נפתחו כספי השכירות של הדירה מ**** לאן הופקדו?

ת.         לחשבון המשותף.

ש.         ז"א ש23 כל שנות נישואין כל חודש כספי השכירות הלכו לחשבון המשותף?

ת.         זה מה שהיה.

ש.         תאשר לי, שהכספים האלה שימשו את משק הבית?

ת.         הכספים שימשו את משק הבית. כן.

ש.         תאשר לי שהתגוררתם בדירה הזו ב**** למשך תקופה?

ת.         גרנו שם חודש ימים עד חודשיים. תקופה קצרה מאוד. והתחתנו.

ש.         תאשר לי שהדירה ב**** נרכשה כדירה להשקעה?

ת.         לא.

ש.         הבנתי. אני מפנה לסעיף 49 לתצהיר הארוך שלו. (מצטט) "לאור העובדה כי רכשתי את הדירה ב**** כנכס להשקעה בלבד", עכשיו הכדור אצלך?

ת.         טעות. לא רכשתי את הדירה ב**** כדירה להשקעה. רכשתי אותה כ-5-4 שנים לפני שנישאתי. גרתי בה כ-4-5 שנים עד שהתחתנתי. לא התכוונתי לרכוש אותה כדירה להשקעה אלא כדירת מגורים רכשתי אותה.

ש.         אני כבר הבנתי שהיום אנחנו הולכים לשמוע גרסה חדשה. יש לך תשובה בתצהיר, בתצהיר אתה מצהיר לביהמ"ש, לא יכול להיות שתי תשובות נכונות?

ת.         כשקניתי את הדירה. אני אומר לך לא קניתי אותה כדירה להשקעה אלא כדירה למגוריי.

ש.         אז היא הפכה לאחר הנישואין כדירה להשקעה?

ת.         יכול להיות שזו הכוונה מאחורי מה שכתבתי.

ש.         מצוין. אנחנו מסכימים שכל הפירות של ההשקעה הזאתי, של הנכס ב****, כל פירות הנכס הזה שותפו?

ת.         בתנאי, ובכמה תנאים. במהלך כל החיים המשותפים שלנו אני הבהרתי לה ובהסכמה שלה, שהכספים מהשכר דירה יכנסו לצורך חיי המשפחה, לצורך משק הבית. זה היה בהסכמה שלה, והבהרתי לה שהדירה הזו אף פעם אני לא אתחלק איתה ולא אמכור אותה והיא הסכימה לזה. היא הסכימה לזה אם לא הייתה הסכמה כזו לא הייתי מפקיד את הכספים לחשבונות המשותפים.

ש.         הסכם ממון בניכם נחתם?

ת.         לא.

ש.         האם זה נכון שגם לא שיפצת את הדירה הזו במהלך תקופת הנישואים מכיוון שזו הייתה דירה להשקעה?

ת.         לא מהטעם הזה. לא שיפצתי את הדירה זה נכון אבל לא מהטעם שאתה אומר. אלא מהסיבה שלא רציתי שיהיה לה שיתוף בדירה הזו ב****, וזה בעצת עורכי דין שקבלתי במהלך כל השנים שעבדתי איתם במחוז דן בחברת *****.

ש.         התייעצת עם עורכי דין?

ת.         בשיחות אתה יודע. לא בהתייעצות של ללכת למשרד. בשיחות סלון אמרו לי לבצע את זה בצורה הזו. לא שיפצתי את הדירה היא מוזנחת עד היום, היא דירת קבלן משנות ה-70, בדירה יש פי וי סי קרוע עד היום.

ש.         עורכי הדין האלה שהתייעצת איתם, לא המליצו לך לחתום על הסכם ממון?

ת.         זה היה מאוחר. זה היה לאחר שהתחתנתי כבר.

...

ש.         ככל שהיה צורך להשקיע בדירה הזו כספים מאיפה השקעתם את הכספים?

ת.         על איזה השקעות אתה מדבר בדיוק? לא היו השקעות בדירה.

ש.         סעיף 53 לתצהיר שלך (מקריא), תחזוקה תיקונים?

ת.         זו לא השקעה, תחזוקה שותפת זו לא השקעה. תחזוקה שותפת הייתה כאשר התקלקל איזה ברז את החלפתי או היה קצר שלחתי חשמלאי, כאשר הלך דוד שמש אז החלפתי.

ש.         כמה פעמים הלך דוד או קולטים?

ת.         פעם אחד דוד ופעם אחת קולטים.

ש.         צבע עשית בדירה?

ת.         כמעט ולא.

ש.         צנרת?

ת.         לא החלפנו צנרת אף פעם בדירה הזו.

ש.         כל התיקונים האלה, מאיפה הם שולמו ?

ת.         מהחשבון שלי. מהחשבונות המשותפים.

ש.         האם זה נכון שהתובעת עזרה באיתור וחיפוש של שוכרים?

ת.         אף פעם לא.

ש.         השוכרים הכירו אותה?

ת.         הכרות שטחית ביותר.

ש.         ראיתי שצירפת מסמך של "איגור השוכר". איגור אומר שתמיד השכירות שולמה אלייך. נכון? נכון שאתה אמרת לו לכתוב את זה?

ת.         לא. לא דיברתי איתו בכלל. ולא לשכוח שהייתי בכלא כל הזמן הזה.

ש.         לא אני פניתי אליו. אני רוצה להפנות אותך למסמך, זה מסמך חוזה השכירות של הדירה הזו, עם איגור, אותו איגור. תגיד לביהמ"ש, איגור ועו"ד שלו בדירה שהם עשו את החוזה שכירות למי הם ממענים את המכתב, איגור ועו"ד שלו. אותו איגור שאומר שהוא התנהל רק מולך. למי הם כותבים את המכתב שאליו הם מצרפים את חוזה השכירות?

ת.         מי כותב מה?

ש.         את המסמך הזה אתה מכיר?

ת.         אני מכיר.

ש.         מי כתב את המסמך הזה?

ת.         נכתב ע"י עו"ד ------- בבת-ים. הוא מודיע, הוא תמיד ייצג אותי ואת הצד השני, ואת השוכרים, תמיד בכל העסקאות שאני ביצעתי, הוא ייצג אותי וגם את הצד השני בקניה של דירות ומכירה של דירות ושכירויות מאחר והדבר החשוב פה שעו"ד ------- הוא דוד של התובעת. ואצלו עשיתי את כל העסקאות. הוא גם חתום על המסמך.

ש.         וכשהוא שולח את ההסכם שכירות למי הוא שולח את זה?

ת.         הוא ממען את זה ל------- ו-------. כמו שהוא נהג לעשות בכל המכתבים שלו אליי. גם בדירות האחרות הוא תמיד כתב ככה. גם אלי וגם ל------. בחוזה השכירות ב**** הפעולות היו מולי, עד כמה שזכור לי. אני זה שבאתי להחתים את החוזים אצלו.

ש.         בין שוכר לשוכר, כשהיו עוזבים, אתה היית צריך לנקות ולצבוע את הבית, ----- הייתה עוזרת?

ת.         הייתה רק פעם אחת כזו ב****, ויכול להיות שהיא מתבלבלת עם כל הפעמים שעשינו את זה בבת-ים. היא טענה שהיא שיפצה את הדירה בעצמה, ככה היא טענה, ב****, וכששאלו אותה למה התכוונת ששיפצת את הדירה היא אמרה קילפתי טפטים וניקיתי את הדירה. וזה מה שהיה. ואם זה נקרא לשפץ את הדירה , או.קיי.

ש.         היא בעצמה קלפה את הטפטים?

ת.         הייתי אני, אחותי, גם בת אחותי עזרה לי בדבר הזה כי היינו צריכים לעשות את זה בלילה אחד. ארבעתנו היינו בדירה בשביל לעשות את זה.

ש.         את הדירה הזו הייתם צריכים לפרסם בשביל להשכיר אותה?

ת.         פעם אחת.

ש.         מי התעסק בפרסום?

ת.         אני.

ש.         אני מביא לך את לוח הפרסום. מאיזה ויזה זה שולם?

ת.         לא יודע. שלי. שלי. כנראה שלי.

ש.         הבנתי, מאיזה חשבון זה שולם?

ת.         מהחשבון המשותף. היה לי חשבון אחד שרק משם יכולתי למשוך כספים.

...

ש.         על הדירה ב****, שילמת למס הכנסה בגין השכירות?

ת.         פעלתי ע"פ חוק. ושילמתי למס הכנסה על כל הדירות שהשכרנו.

ש.         אז למעשה אתה מאשר לי שאת מס הכנסה שילמתם על כל הדירות כפול אחד?

ת.         אני רוצה להסביר, התשלום בגין מס ההכנסה על שכר הדירה נעשה בפעולה אחת בתור ההצהרה שלי על ההכנסות שלי בסוף ובתחילת כל שנה כדי לקבל החזר מס, בהחזר המס ציינתי את ההכנסות שלי ושל התובעת ושל כל הדירות. ושילמתי את המס בבת אחת כדי שזה יתחשבן בסך הכללי. לא יכולתי להפריד אגב.

...

ש.         האם נכון שטענת שהדירה ב**** רשומה על שמך מעידה כי היא שלך?

ת.         נכון.

ש.         תאשר לנו שהדירה ב******* רשומה רק על שם התובעת?

ת.         נכון.

ש.         ולמרות זאת אתה טוען שהדירה ב******* משותפת?

ת.         נכון.

...

ש.         לקחת את הדירה שטענת שהיא רק שלך ב****, משכנת אותה כדי שתוכלו לרכוש דירה משותפת?

ת.         אני לא משכנתי את הדירה אני לקחתי הלוואה על הדירה ב****, בלעדי התובעת, משכנתי את הדירה ב**** לטובת ההלוואה הזו, עם הכספים האלה קניתי את הדירה ברחוב ------- המשותפת.

ש.         היא מכרה דירה שלה ב******* קניתם בזה דירה משותפת ואתה משכנת את הדירה ב**** וקניתם בזה דירה משותפת?

ת.         אני לקחתי הלוואה בבנק לאומי למשכנתאות עם הכספים האלה של ההלוואות אנחנו קנינו את הדירה ברחוב ------, המשותפת".

 

  1. מכל האמור עולה, כי הצדדים נהגו שיתוף מוחלט בנכסיהם החיצוניים – האישה בדירתה ב******* והגבר בדירתו ב****. הלכה למעשה, לא הייתה כל הפרדה בין הדירה ב**** לבין יתר הדירות אשר היו בבעלות משותפת של הצדדים והושכרו לצדדי ג': דמי השכירות מכל הדירות, הן אלו שרשומות על שם שני הצדדים והן זו ב**** הרשומה על שם הגבר בלבד, הופקדו במהלך כל שנות הנישואין לחשבון המשותף ושימשו למחייתם של הצדדים; הוצאות הנובעות מהדירה הרשומה ע"ש הגבר, כגון עבור תיקונים או פרסום מודעות להשכרה וכיו"ב, שולמו על ידי הצדדים מהחשבון המשותף; פניות של עו"ד אשר טיפל בהשכרת הנכסים עבור הצדדים, לרבות הדירה ב****, מוענו לשני הצדדים במשותף; תשלום המס עבור השכרת הנכסים, לרבות הדירה ב****, נעשה באופן עבור כל הנכסים המשותפים במאוחד, כמקשה אחת. כמו כן, הדירה מושכנה לצורך צרכי הבית המשותף והחזרי המשכנתא שולמו מהכספים המשותפים של הצדדים.

 

  1. משכך, אין לטענותיו של הגבר לפיהן פעל לשמר הפרדה בין הדירה ב**** לבין יתר נכסי הצדדים, כל תמיכה בתשתית אשר הונחה לפניי ונראה כי מדובר בגרסה אשר נוצרה לצורך ההליך ועקב הפירוד בין הצדדים.

 

  1. בנוסף, אינני סבורה כי יש לקבל את האבחנה של הגבר לעניין מכירת דירתה של האישה לצורך מימון רכישת דירה משותפת, לבין נטילת משכנתא על דירתו לצורך מימון רכישת דירה משותפת נוספת בוודאי כאשר החזרי המשכנתא שולמו על ידי הצדדים במשותף. ברור , כי משכון הדירה והשקעת הכספים ברכישת נכס משותף, מהווה הכנסת הדירה ב**** למאגר הנכסים המשותף והכל בנסיבות בהן אין בין הצדדים הסכם ממון הקובע אחרת.

 

  1. נוכח כל האמור לעיל, אני מורה כי קיים שיתוף בדירה ב****, באופן שהאישה זכאית לשווי מחצית הזכויות בדירה ב****.

 

  1. בהחלטה מתוך פרוטוקול הדיון מיום 22.1.15, הוריתי כי חוו"ד השמאי ----- תוגש גם ביחס לדירה ב****. חוו"ד השמאי ----- לא נסרקה לתיק בית המשפט ויש להניח כי היא מצויה בידי הצדדים. האישה זכאית לקבל מהגבר, במסגרת האיזון, סך השווה למחצית שווי הדירה ב**** על פי חוו"ד השמאי -----.

 

  1. כפועל יוצא, האישה זכאית גם למחצית מדמי השכירות אשר התקבלו בגין הדירה ב**** ועל הגבר להעביר לה את מחצית דמי השכירות החל מיום 9.2.15, ועד למועד בו ישולם לה מלוא חלקה בשווי הנכס.

 

זכויות סוציאליות

 

  1. עקב התקיפה, פוטר הגבר מעבודתו בחברת......והוא מקבל פנסיה מוקדמת. האישה תובעת איזון בכספי הפנסיה, כמו גם בזכויות הסוציאליות הרשומות על שם הצדדים לרבות ביטוחי חיים, קופות גמל, זכויות על פי פוליסת ביטוח מנהלים וכל זכות אחרת המתנהלת ו/או רשומה ע"ש מי מבני הזוג.

 

  1. כן עותרת האישה להורות על איזון הפרש פוטנציאל השתכרות בין הצדדים (פערי שכר ונכסי קריירה ומוניטין) ואיזונם.

 

  1. על פי פסיקתם העקבית של בתי המשפט, דינה של פנסיה מוקדמת כדין פנסיה רגילה לצורך איזון המשאבים בין בני זוג.

 

ראה לעניין זה פסק דינו של בית המשפט העליון, מפי כב' השופט ניל הנדל, בע"מ 3514/13 פלוני נ' פלונית (18.12.13):

"לא מצאתי מקום לקבל את הבקשה גם ככל שהיא נוגעת לחלוקת מענק הפרישה והזכויות הפנסיוניות בין בני הזוג שנפרדו. בית משפט זה אמר דברו בעניין חלוקת זכויות פנסיוניות במספר הזדמנויות (ראו למשל: בג"ץ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים, [פורסם בנבו] בפס' 12-11 (13.12.2006); בג"ץ 7716/05 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (27.8.2007)). נקבע כי זכויות פנסיוניות נכללות בחלוקת הרכוש בין בני זוג. כיום מופיע הדבר באופן מפורש בסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון) אשר מורה על חלוקה שוויונית של כלל נכסי בני הזוג עם התרת נישואיהם. כלשונו של סעיף 5(ג): "בסעיף זה, 'כלל נכסי בני הזוג' – לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות". אמנם, טענתו של המבקש מתייחסת לאיזון משאבים של זכויות פנסיוניות כאשר מדובר בפרישה מוקדמת, אך בכך לא מצאתי הצדקה להחלת דין שונה. זאת לנוכח לשון החוק, הפסיקה הקיימת כאמור בסוגית איזון זכויות פנסיוניות בכלל וכן אף בהצטבר הפסיקה המתייחסת לשאלה זו בפרט לפיה מדובר במשאבים בני איזון. ..

סבורני כי ככל שהעניין נוגע לחלוקת נכסי בני זוג שנפרדו, ככלל לא יהיה זה נכון להבדיל בהחלת הדין בין פנסיה שמקבל אדם בהגיעו לגיל פרישה לבין פנסיה שמקבל אדם בעת פרישה מוקדמת ועד גיל הפרישה מכוח החוק. לעצם הכללת הזכויות הפנסיוניות בחלוקה בהתאם לחוק ולשונו – אם אומר פנסיה בגיל פרישה או אם אומר פנסיה בטרם גיל פרישה עדיין אומר פנסיה. ניתן אמנם לחשוב על הבדלים מסוימים ביניהן כמו משך הצבירה של הזכויות, הגורם הנושא במימון וגם על הבדלים פנימיים בהתאם לסוג הפנסיה הרלוונטי, אך בשתי הקבוצות – מוקדמת ורגילה – הפנסיה נועדה להבטיח את יכולתו של העובד להתקיים לאחר שפרש מעבודתו. בשני המקרים למעשה הסתיימו יחסי העבודה וקיים מעין קשר סיבתי בין העבודה שבוצעה על ידי העובד לבין ההטבה הכספית. הזכויות לא ניתנות לעובד בעבור עבודה שהוא יספק לאחר שפרש מעבודתו. הזכויות צמחו לנוכח יחסי העבודה שהיו בטרם מועד הפרישה...

הגד זאת בצורה אחרת. הפנסיה היא מוקדמת לפנסיה הרגילה – באיזה מובן? התשובה היא שהיא מוקדמת בזמן לצפי מסוים, אך אינה מוקדמת בכך שהיא משולמת טרם סיום הקשר בין המעביד והעובד. צא ולמד, כי ההבחנות הקיימות בין שני סוגי הפנסיה כלל אינן רלוונטיות לאיזון המשאבים בין בני הזוג. המרכיב היסודי והעיקרי של הפנסיה נשמר בין אם היא מוקדמת ובין אם היא רגילה. העיקר הוא סיום הקשר ביחסי עובד-מעביד וטפלה היא דרך סיום הקשר. הפנסיה המוקדמת משקפת הסדר פנימי בין המעביד לעובד אך ייחודה הרעיוני של הפנסיה נשמר. לנקודה זו חשיבות גם על רקע לשון סעיף 5(ג) לחוק יחסי ממון – זכויות פנסיוניות. לנוכח כל האמור לעיל, וכי הזכות הצטברה במהלך חיי הנישואים, אינני מוצא לנכון להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי.

טרם סיום – לא נעלם מעיניי "דו"ח הוועדה לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו" אשר הוגש לממשלה בשנת 2010 ואשר הומלץ בו כי במקרה של פרישה מוקדמת הממומנת על ידי המעביד יש לראות בכספי הפנסיה המוקדמת כתחליף שכר עבודה ולא כקצבת פרישה (סעיף 2.2.2). עם זאת, אין זה החוק כיום. לשון החוק כיום כאמור אינו מבחין בין פנסיה הניתנת בגיל פרישה לפנסיה מוקדמת אלא קובע כי פנסיה נכללת בכלל הנכסים שיחולקו בין בני זוג שהתירו את נישואיהם. משכך, אין זה משנה לעניין התוצאה בסוגיה הנידונה גם אם המעביד הוא שנושא במימון כספי הפנסיה אם לאו. עבור העובד מדובר בכספי פנסיה ולא בשכר עבודה עבור עבודה עתידית".

 

  1. משכך, יש לאזן את גמלת הפנסיה המוקדמת בבחינת פנסיה רגילה והאישה זכאית לסכום השווה למחצית מהסכום שנצבר עבור הפנסיה במהלך תקופת החיים המשותפת, כפי שנקבע בחוו"ד האקטואר.

 

  1. כמו כן, זכאית האישה לחלקה ביתר הזכויות הסוציאליות אשר צבר הגבר בתקופה הרלוונטית ובכספים אשר קיבל הגבר בעת סיום יחסי העבודה, לרבות פדיון ימי מחלה, פיצויי פיטורין ותשלום חלף הודעה מוקדמת, הכל כאמור בחוו"ד האקטואר.

 

  1. האישה טוענת בסיכומיה, כי בחוות דעת האקטואר לא הובאו בחשבון מלוא ימי החופשה נכון למועד הקרע, אלא ליום 31.7.14, ארבעה חודשים לאחר מועד הקרע. האישה הגישה למומחה שאלות הבהרה לעניין ימי החופשה ותשובת המומחה הוגשה לבית המשפט עוד ביום 3.9.15. האישה לא ביקשה לזמן את המומחה לחקירה ועל כן, אני מורה כי החלוקה, גם לעניין פדיון ימי החופשה, הינה כאמור בחוו"ד המומחה.

כספים נוספים אשר שולמו לגבר ממקום עבודתו לאחר מועד הקרע ועד לפיטורין בפועל.

 

  1. כאמור לעיל, הגבר מצוי תחת סורג ובריח החל מחודש אפריל 2014. יחד עם זאת, הגבר פוטר מעבודתו באופן רשמי רק בסוף חודש נובמבר 2014 ועד למועד זה, הוסיף לקבל כספים ממקום עבודתו בחברת *****, אותם הפקיד לחשבונו הפרטי.

 

  1. לטענת האישה, אין מדובר במשכורת בגין עבודה שנעשתה לאחר מועד הקרע, שכן הגבר לא עבד בתקופה זו נוכח מאסרו. משכך, אין אלא להסיק כי מדובר בכספים שהשתלמו לגבר בגין זכויות אשר צבר עובר למועד הקרע ועל כן, זכאית האישה לחלקה בהכנסות אלו, בהתאם ליחס החלוקה כפי שנקבע בחוו"ד האקטואר ובדומה ליתר הזכויות הסוציאליות של הגבר.

 

  1. הגבר טוען כי "ע"פ הסדרים עם חברת *******, הנתבע קיבל משכורת חרף העובדה שלא עבד בפועל והתובעת אינה זכאית לכך, שכן המדובר בתקופה שלאחר מועד הקרע" (ראה סעיף 110 לסיכומי הגבר).

 

  1. הגבר לא הציג את אותם ההסדרים הנטענים מכוחם קיבל את הכספים ואף לא סיפק הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע קיבל משכורת בתקופה בה אין חולק כי לא ביצע כל עבודה בפועל.

 

  1. בנסיבות העניין, הדעת נותנת כי אותם כספים אשר שולמו לגבר בתקופה בה לא עבד כלל, מקורם בזכויות אשר צבר בתקופת עבודתו. מכאן יוצא כי למצער, חלק מהכספים הנ"ל נובעים מזכויות אשר צבר הגבר במהלך החיים המשותפים והאישה זכאית לקבל מתוכם את אותו שיעור כפי שנקבע בחוו"ד האקטואר, ביחס ליתר הזכויות הסוציאליות אשר צבר הגבר ממקום עבודתו במהלך החיים המשותפים.

 

 

חשבונות הבנק וכספים אחרים

 

  1. לצדדים שני חשבונות בנק הרשומים על שם שניהם ושלושה חשבונות בנק נוספים על שם הגבר. כספים אלו נכללו בחוות דעת האקטואר והנתבע לא התנגד לאופן החלוקה כפי שנקבע בחוו"ד ולא טען, עד למועד חקירתו בבית המשפט, להפרדה במי מחשבונות הבנק הרשומים על שמו. משכך, אני קובעת כי הכספים יחולקו בין הצדדים שווה בשווה, כאמור בחוות הדעת, כאשר מחלקו של הגבר ישולם לידי האישה סך נוסף של 10,000 ₪, לצורך יצירת שוויון בין סכומי הכסף אשר הועברו לכל אחד מהצדדים על פי החלטות מהימים 21.5.14 ו- 2.11.14.

 

  1. האישה טוענת כי במהלך תקופת החיים השותפים, הלוו הצדדים סך של 16,000 ₪ לאחיו של הגבר ואשתו, מתוכם נותרו חייבים סך של 10,000 ₪. לטענת האישה, אשת אחיו של הגבר הודיעה לה שהשניים השיבו לגבר את יתרת החוב לאחר מועד הקרע ומשכך, טוענת האישה, על הגבר להעביר אליה את מחצית הסכום, היינו סך של 5,000 ₪.

 

  1. מנגד, טוען הגבר כי דובר על הלוואה בסך כולל של 13,000 ₪, מתוכו הושב סך של 8,000 ₪ והיתרה בסך של 5,000 ₪ בלבד, הוחזרה לו לאחר מעצרו.

 

  1. אף אחד מהצדדים לא הביא אסמכתאות לתמיכה בטענותיו. בנסיבות אלה, כאשר האישה היא התובעת בתביעה לאיזון משאבים ונטל ההוכחה הינו עליה, אין לי אלא לקבל את הודאת הגבר לפיה קיבל לידיו סך של 5,000 ₪ בלבד לאחר מועד הקרע, כהחזר הלוואה אשר ניתנה מתוך הכספים המשותפים.

 

  1. משכך, האישה זכאית לסך של 2,500 ₪ מתוך הסכום אשר קיבל הגבר לידיו כהחזר הלוואה לאחר מועד הקרע.

 

הפרשים בכושר השתכרות

 

  1. האישה טוענת כי היא זכאית לסכום כספי בגין הפרשים בכושר ההשתכרות בין הצדדים.

 

  1. פסק הדין בו הוכרו נכסי קריירה כנכס בר איזון הינו בעמ 4623/04, פלוני נ' פלונית (26.8.07), שם קבע המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין, כדלקמן:

 

בני זוג עשויים לוותר על השכלה או על משרה, לעבוד או ללמוד שעות מעטות יותר, להקריב פוטנציאל לקידום ואף לוותר לחלוטין על קריירה, כל זאת כדי שיוכל בן הזוג האחר להתפתח בעצמו, למען טובתו-שלו, למען טובתו של הקשר הזוגי ולמען טובתה של המשפחה. לעיתים, נוטל על עצמו אחד מבני הזוג את עיקר עבודות הבית והטיפול בילדים (זה יכונה להלן: בן הזוג הביתי), בעוד שבן הזוג האחר יוצא לעבודה מחוץ לבית לשם פרנסת המשפחה (וזה יכונה להלן: בן הזוג החיצוני). אכן, חלוקה זו, היא עצמה, עשויה לשקף הטיה מגדרית, ובמשפחות רבות תורמים שני בני הזוג את חלקם הן בעבודות הבית ובגידול הילדים, הן בפרנסה, תוך שכל אחד מהם מפיק את הסיפוק ונושא במאמץ הכרוכים בשני מרחבים מרכזיים אלה בחייו של אדם. הצגת אבן הבוחן כמקרה קיצוני של חלוקה ברורה בין "בן-זוג ביתי" לבין "בן-זוג חיצוני" נועדה אך לשם זיקוק תמציתם של הערכים והאינטרסים הכרוכים בסוגיה שבפנינו. אין בכך משום תיאור של המציאות הרווחת וברי כי הפתרון לכל מקרה יקבע לפי האיזון הפרטני בחייהם של בני הזוג שיבואו בפני בית המשפט, כפי שנראה להלן.

כושר השתכרות הוא נכס השייך לאדם (ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486, 519-518). הוא היכולת לעשות וליצור דבר-מה בעל ערך אובייקטיבי. הוא מושפע ממשתנים רבים ומגוונים, בהם כשרונותיו האישיים של האדם, המקצוע שבו בחר, השכלתו, ניסיונו והמוניטין האישי שרכש. חלק מכושר ההשתכרות אינו בא לאדם מן הטבע. הוא אינו טבוע בצופן הגנטי שלו. הוא פרי שקידה ומאמץ, למידה והתנסות. רכישתם של חלק מאלה, בעיקר רכישתה של השכלה, מצריכה זמן וכסף. הללו, בדרך כלל, עומדים לבני הזוג באופן מוגבל, והקצאתם תלויה בשיקולים שונים. כל זוג וסיפורו-שלו. העיקר הוא, שבני הזוג עשויים לעמול יחד למען יגבר כושר ההשתכרות של אחד מביניהם, לרווחת המשפחה כולה. ה"קריירה" של אותו פרט לא נועדה אך לשם הערך האינדיווידואלי הטמון בה, אלא גם לשם הערך הקולקטיבי – פרנסתו של בן הזוג השני ופרנסתה של המשפחה כולה. אכן, הזמן ה"משפחתי" הוא אחד, והוא נוצר בשניים. היכולת של כל אחד מבני הזוג להשיא את יכולת ההשתכרות שלו תלויה לא מעט בתרומת-זמן (ומשאבים אחרים) מצדו של בן הזוג האחר".

 

  1. ככלל, גובשו בפסיקה שלושה תנאים אשר בהתקיימותם, יוענק "פיצוי" בגין הפרשים בכושר ההשתכרות. ראה פסק דינה של כבוד השופטת גליק בתמ"ש 52231-09 מ.ב נ' ע.ב. (1.11.11):

 

"ההלכה המשפטית גורסת כי הכללת כושר ההשתכרות ב"נכסי הנישואין" תיעשה בכפוף לתנאים מסוימים ובהם ניתן למנות מ"מעוף הציפור", שלושה יסודות (כאשר בד"כ הטענה היא כי בן הזוג הביתי הוא שאפשר לבן הזוג האחר לפתח את הקריירה שלו): (א) בן זוג "ביתי" מחד גיסא ובן זוג "קרייריסטי" מאידך גיסא; (ב) קיים "פער דרמטי" בכושר ההשתכרות של בני הזוג; (ג) נישואים לאורך זמן".

 

  1. במקרה דנא, האישה לא טענה וממילא לא הוכיחה, כי הקריירה המקצועית שלה הוקרבה לצורך קידום ופיתוח הקריירה של הגבר, או כי שימשה כבן זוג "ביתי" על מנת לאפשר לגבר לתפקד כבן זוג "קרייריסטי".

 

  1. בפועל, שני הצדדים הינם ******** ואף אם עובר למועד הקרע השתכר הגבר סכום גבוה יותר מזה אשר השתכרה האישה, לא נטען כי קיים הפרש בפוטנציאל ההשתכרות, בוודאי כאשר אין לבני הזוג ילדים קטינים הדורשים טיפול יומיומי שוטף.

 

  1. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי קיימים הפרשים בכושר ההשתכרות, אשר נגרמו במהלך החיים המשותפים של הצדדים, אותם יש לאזן.

 

 

החזרי מס

 

  1. במסגרת סיכומיו, טען הגבר כי האישה שלשלה לכיסה החזרי מס בגין תקופת החיים המשותפים. טענה זו, אשר הועלתה בשלב הסיכומים בלבד, מהווה הרחבת חזית אסורה וממילא לא הובאה בפניי במסגרת ההליך כל אסמכתא ממנה ניתן ללמוד כי האישה אכן גבתה החזרי מס כפי שנטען על ידי הגבר.

 

  1. למעלה מן הצורך, האישה הכחישה טענה זו במסגרת סיכומי התשובה אשר הגישה, תוך שהדגישה כי מדובר בהרחבת חזית והדבר נעשה רק על מנת להפיס את דעת הגבר.

 

  1. בשים לב לאמור לעיל, אין לי אלא לדחות את הטענה בדבר החזרי המס.

 

 

סיכומו של דבר

 

  1. אני מקבלת את התביעה לפירוק שיתוף ומורה על פירוק השיתוף בנכסי הנדל"ן הרשומים על שם הצדדים במשותף, לרבות התכולה המצויה בהן ואשר שייכת לצדדים, וברכב מסוג רנו לגונה השייך לצדדים בחלקים שווים.

 

  1. אני מקבלת את התביעה לאיזון משאבים באופן חלקי, באופן שהאיזון ייערך באופן שוויוני, ללא החרגת נכסי הפנסיה של האישה, אולם תוך הכללת הדירה ב**** והפנסיה המוקדמת של הגבר.

 

  1. לא מצאתי להורות על איזון הפרשים בכושר ההשתכרות.

 

  1. יתר הזכויות והכספים יחולקו כאמור בחוו"ד האקטואר, בשים לב לכספים הנוספים אותם על הגבר לשלם לאישה בגין החזר ההלוואה מאחיו שבוצע לאחר מועד הקרע ולאיזון הסכומים שנמשכו על ידי מי מהצדדים בהתאם להחלטות קודמות של בית המשפט.

 

  1. הכספים אשר קיבל הגבר ממקום עבודתו בין המועד בו חדל לעבוד באפריל 2014 ועד פיטוריו בנובמבר 2014, יחולקו בדומה לאופן חלוקת יתר הזכויות אשר צבר הגבר במקום עבודתו ובהתאם ליחס אשר קבע האקטואר.

 

  1. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות.

 

115.פסק הדין יישלח לצדדים והמזכירות תסגור את תיק תמש 1110-04-14 ותמש 47623-05-15.

 

 

ניתן היום,  יא' אייר תשע"ז, 7 במאי 2017, בהעדר הצדדים.

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ