סואעד נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "חוק הפיצויים"].

הדיון פוצל כך שהיום נדונה שאלת החבות בלבד.

רקע

1. התובע נחבל בידו בתאונה מיום 22.7.08 וטופל בחדר מיון של בית החולים וולפסון [להלן – "התאונה"] בבית החולים נרשם מפיו כי נגרמה לו חבלה ישירה מדלת הרכב וכן "לדבריו שבר באצבע". בהמשך צולמה אצבע 3 ביד ימין שלו.

2. בהמשך וכעולה מהתיק הרפואי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה מסר התובע כי "נפגע מהדלת של הרכב הדלת של רכבו נסגרה על אצבע 3 יד ימנית". בפענוח US מיום 29.12.08 נצפה קרע שלם של הגיד המכופף באצבע שמלא, ולראשונה אוזכר גם קרע מאסיבי חלקי בגיד המכופף של אצבע 2 מימין באותו גובה [ג/6].

3. התובע היה בעת הרלוונטית בעלים של טנדר מיצובישי מגנום [בעל תא נוסעים כפול, מכונה "דאבל קאבינה" וארגז פתוח מאחור] ומ.ר. 40-416-60 [להלן – "הרכב"]. הרכב היה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת.

4. לטענת התובע כפי שפורטה היום במהלך חקירתו הנגדית, אירעה התאונה כאשר הסיע את אחיו פאיז, לסידור בדרום תל אביב. שניהם ישבו במושב הקדמי של תא הנוסעים: התובע במושב הנהג ופאיז במושב הנוסע שלשמאל הנהג. לבקשת פאיז עצר התובע את הרכב על מנת להורידו לסידור, זאת כשמנוע הרכב עדיין פועל. אך פאיז לא הצליח לפתוח את הדלת הקדמית ימנית. על כן ירד התובע ממושב הנהג, מצד שמאל קדמי של הרכב, הלך מסביב לרכב. אך הוא עצר תחילה בדלת ימנית אחורית של הרכב ופתח אותה בידו הימנית. זאת עשה כדי להביא לפאיז את התיק שלו שהיה בתא הנוסעים מאחור, בין המושב הקדמי לאחורי. ואז, הוציא את התיק עם ידו השמאלית אל מחוץ לרכב ולפתע סגר פאיז [שכזכור ישב במושב הנוסע הקדמי ואפילו לא הצליח לפתוח את הדלת שלצידו] אל הדלת הימנית אחורית על ידו הימנית של התובע וכך בעצם אירעה התאונה.

5. הנתבעת חולקת על התרחשות זו של התאונה. לטענתה לא עמד התובע בנטל להוכיח את התרחשותה, וממילא לא הוכיח "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים.

דיון וממצאים

6. היום נשמעו ההוכחות בתיק. מטעם התובע העידו הוא עצמו ואחיו [מצד האם] – פאיז. חוקר מטעם הנתבעת שזומן להעיד, לא הגיע לבית המשפט ועל כן החלטתי על הוצאת תצהירו, לרבות תימלולו, מתיק בית המשפט.

7. ב"כ הנתבעת השמיע באוזני התובע קלטת נ/3. התובע האזין לקלטת, ותחילה אמר כי הוא מזהה את קולו כאחד המשוחחים [עמ' 6, ש' 14]. מיד חזר בו [ש' 16]. אך כבר בשורה הבאה של הפרוטוקול נכשל בלשונו: הוא נשאל על ידי ב"כ הנתבעת האם הוא אומר שמישהו אחר [משוחח בקלטת] אמר "בקשר לתאונה תדבר עם העורך דין?" והשיב ספונטנית: "נכון אני יש לי עו"ד אני לא יכול לדבר איתך" [ש' 18]. האזנתי לקלטת פעמיים והתבוננתי בתובע כשהאזין לה. תחילה לא גילה כל סימני התנכרות וניכר היה בהתנהגותו כי הוא מזהה את עצמו. לאור כל אלה אני קובעת כי התובע הינו המשוחח בקלטת.

8. התובע מסר כל העת כי התאונה אירעה כאשר נטרקה דלת הרכב על ידו הימנית. אך השאלה הייתה, היכן ובאילו נסיבות, שהרי על מנת להקים לנתבעת חבות, על הטריקה לעמוד בתנאי ה"שימוש" בסעיף ההגדרות שבחוק הפיצויים. והנה, בקלטת אמר התובע :

"ליד הבית ... נסגר בטעות ... הנכד שלי סגרת את הדלת מכה אחת חזק, נסגר על היד שלי, על האצבע האחד ......

.... את היד שלי הילד לקח כמה דברים מהבת שלי וסגר על ... היד שלי, מכה חזקה .....

..... זה לא מול הבית, למטה יעני בכביש מול ה ... חנות שלי ....

.... כן ביעבץ 70 ....".

9. נמצא כי הקלטת כשלעצמה קבילה ולשאלת משקלה ביחס לגרסת התובע ופאיז כפי שהובאה במשפט – אדרש לפי הצורך.

10. עדותו של התובע באשר לנסיבות התאונה, כמו גם עדותו של פאיז אחיו, כפופות כל אחת להחמרות שבסעיף 54 [2] לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971. ספק בעיני אם יכולות הן להוות מבחינת דיני הראיות, סיוע אחת לשנייה. אך גם אם כן, הרי לא נתתי לאף לא אחת מהן אמון ולא יכולה הייתי לייחס לאף אחת מהן משקל.

11. התובע אישר את השירטוט ת/2 של הרכב. התובע פרס גרסה שלמה ומפורטת בחקירתו הנגדית, גרסה שלא באה לידי ביטוי בתצהירו. על כן היה צורך לשאול אותו לאט לאט וביסודיות, כיצד בעצם אירעה טריקת הדלת הנטענת על ידו הימנית. ומתשובותיו עולה חוסר היגיון רציני ביותר אם לא חוסר היתכנות מוחלט: התובע העיד כי פתח את דלת תא הנוסעים הימנית – אחורית באמצעות ידו הימנית. הוא אישר כי אין מדובר בדלת הזה. המשמעות הנהירה לכל אדם, גם לבית המשפט, כי הדלת הזו נפתחת ימינה והצידה מגופו של התובע העומד באותה עת מחוץ לרכב. ואז התובע הכניס לגרסתו את ידו השמאלית אל תא הנוסעים, הוציא את התיק של פאיז ואישר חד משמעית שהיד השמאלית הזו ביחד עם התיק היו מחוץ לרכב [עמ' 6 למעלה].