סגל ואח' נ' פזגז השרון בע"מ

פסק דין

רקע

לפניי תביעה קטנה בגין התקנת מערכת גז לחימום מים (להלן: "מערכת הגז") בביתם של התובעים על סך 21,221 ₪.

על-פי כתב התביעה, הנתבעת היא ספקית הגז של התובע. משנת 2008 החלה הנתבעת לערוך ביקורת תקופתית. בשנת 2011 פנתה הנתבעת לתובעים בהודעה כי היא מפסיקה לספק גז לדירה עד לאחר ביקורת טכנאי בודק מטעמה. טכנאי אכן הגיע לדירת התובעים וקבע כי יש להעתיק את מיקומו של מפסק הגז בשל הוראות בטיחות. אותו טכנאי הודיע כי מערכת הגז לחימום ביתי צריכה לעבור ביקורת בעלות של 250 ₪. באותו ערב, גילו התובעים כי מערכת הגז אינה תקינה. הנתבעת טענה כי מדובר בצירוף מקרים, והציעה לתובעים להתקין מערכת חדשה בתמורה לתשלום דמי שימוש חודשיים בסך של 30 ₪, בנוסף לתשלום דמי התקנה. המערכת החדשה הותקנה בביתם של התובעים, אך גם היא הייתה בלתי תקינה. המתקין שהגיע כדי להתקין את המערכת החדשה גילה כי ברז הגז לחימום המים סגור. התובעים פנו לנתבעת וביקשו לבטל את העסקה שביצעו עמה, וכן להשיב את המצב לקדמותו, קרי להחזיר את המערכת הישנה במקום החדשה שהותקנה. הנתבעת הגיבה כי המערכת הישנה נגרסה והתובעים אינם זכאים לזיכוי כספי.

התובעים טענו כי הנתבעת פירקה את המערכת לחימום גז שהייתה תקינה, וזאת כדי להתקין בביתם של התובעים מערכת חדשה ולגבות את התשלום עבורה. הנתבעת אף לא פעלה להשבת המצב לקדמותו, כפי בקשתם התובעים. כן נטען כי הנתבעת ביצעה התקנה לקויה שתוצאותיה גררו את התובעים לנזקים והוצאות בדמות רכישת מתקן סורגים ומתקן תלייה לכביסה חדשים. הנתבעת אף מחייבת את התובעים בדמי תשלום חודשיים לפי ראות עיניה, ולא לפי הסכם ההתקשרות שנחתם בין הצדדים.

התובעים טענו כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום של 21,221 ₪, כאשר סכום זה כולל את הרכיבים כדלקמן: עלות מערכת חדשה והתקנתה- 1,450 ₪, נזקים למתקן הסורגים ומתקן תליית הכביסה- 4,500 ₪, החזרים על הפרשי חיוב שחויבו התובעים בניגוד להסכם- 600 ₪, הוצאות משפט- 1,121 ₪, וכן פיצוי על הפרת ההסכם ועוגמת נפש- 10,000 ₪.

התובעים הוסיפו וטענו בכתב תשובה, כי הטכנאי שביצע את הבדיקה התקופתית סירב להשאיר חשבונית על סך של 250 ₪, וטען כי הנתבעת תעשה זאת באמצעות החשבוניות השוטפות. החלפת מערכת הגז בוצעה משום שהטכנאי שהגיע לבית התובעים טען כי המערכת אינה תקינה ואין מנוס מהחלפת המערכת לחדשה. לבסוף, נטען כי מערכת הגז שהוחלפה הייתה תקינה לחלוטין והוחלפה רק בשל טענותיו של הטכנאי כי יש להחליף את המערכת לחדשה בשל תקלות שלא ניתן לתקן.

בעדות התובע בבית-המשפט, חזר התובע על האמור לעיל.

על-פי כתב ההגנה, התובעים הינם לקוחות של הנתבעת מחודש יוני 2006. אחת ל-5 שנים מתבצעת בדיקה תקופתית על-פי התקן. במסגרת הבדיקה התקופתית שערכה הנתבעת בביתם של התובעים עלה כי יש להעתיק את ברז הגז בשל קרבתו ללהבת האש בכיריים. הליקוי תוקן על-ידי טכנאי מטעם הנתבעת ללא עלות מצד התובעים. עבור הבדיקה התקופתית לא נגבה תשלום. הנתבעת טענה כי לתובעים הוצע להחליף את מערכת הגז שבביתם הואיל והייתה ישנה מאוד, וזאת במנותק מהבדיקה שנערכה בביתם. לתובעים הוצעו ארבע חלופות לשדרוג מערכת הגז, והתובעים בחרו בחלופה של התקנת מערכת גז חדשה, אשר עלות התקנה חד פעמית, וכן דמי שכירות חודשיים בסך של 30 ₪ לחודש. כאשר יצא הטכנאי מטעם הנתבעת מביתם של התובעים, המערכת החדשה פעלה כשורה. הנתבעת טענה כי התובעים לא דרשו להשיב את המצב לקדמותו, וכי לא קיים תיעוד על בקשה לביטול העסקה. כן נטען כי התקנת המערכת בוצעה לפני כשנתיים, ועד למועד הגשת התביעה, לא הועלתה כל טענה מפי התובעים.

הנתבעת טענה כי הנזקים הנתבעים הינם מופרזים ולא קיים קשר סיבתי או עובדתי בין התנהגות הנתבעת לבין הנזק הנטען על-ידי התובעים.

בעדות נציג הנתבעת, חזר הנציג על עיקרי הדברים האמורים.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי מן הראוי לקבל את התביעה בחלקה בלבד.

אני מקבל את טענת התובעים לפיה מערכת הגז הוחלפה בביתם שלא לצורך, ובשל רשלנות של טכנאי הגז של הנתבעת. שוכנעתי כי המערכת הישנה בבית התובעים לא הייתה פגומה, ולא היה צורך מהותי להחליפה. ההחלפה בוצעה בשל כך שהטכנאי סגר את ברז הגז בשגגה, ולכן המערכת הישנה לא פעלה. מסקנה זו נלמדת בפרט מעדות התובע, שלא נסתרה, לפיה לאחר התקנת המערכת החדשה, אף היא לא פעלה, ורק בשלב זה גילה המתקין כי ברז הגז בקומת הקרקע היה סגור, ולאחר שפתח את הברז, פעלה המערכת באופן תקין.

מעשים אלה עולים כדי עוולת הרשלנות וכן בגדר הפרת חוזה.

לעומת זאת, לא שוכנעתי כי התובעים הוכיחו שהנתבעת או מי מטעמה גרמה לנזקים פיסיים למרפסת הכביסה של התובע או לסורגים. נראה כי מדובר בטענה כבושה, והתובעים לא העלו טענה זו בפני הנתבעת בסמוך לאחר גרימת הנזק לכאורה.

בכל הנוגע לנזק, שוכנעתי כי נזקו של התובע הינו בשיעור עלות ההתקנה של המכשיר החדש, הואיל ולא היה צורך בהתקנה האמורה, ובתוספת עלות המכשיר הישן אשר הנתבעת גרסה/השמידה ללא אישור התובעים.

אין מקום לפצות את התובעים בגין עלות שכירות המכשיר, וזאת בשל העובדה שבכל עת היו רשאים התובעים להפסיק את השכירות של המכשיר החדש ולהשיבו לנתבעת ללא עלות. מעת תחילת השכירות, היו התובעים רשאים להודיע על ביטול העסקה, ולהפסיק את השכירות, ומכאן שאין המדובר בנזק שנגרם להם. התובעים אמנם ביקשו שתושב להם המערכת הישנה, שנגרסה, אך לא הודיעו על ביטול החוזה.

אין מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש, ובגין נזקים נוספים כגון עלות ביקור הטכנאי אשר לא הוכחו.

בסיכומו של דבר, אני מעריך את נזקי התובעים כדלקמן: