אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סבירסקי נ' פוירינג

סבירסקי נ' פוירינג

תאריך פרסום : 22/08/2013 | גרסת הדפסה
רת"ק
בית המשפט המחוזי באר שבע
60105-05-13
18/08/2013
בפני השופט:
יעל רז-לוי

- נגד -
התובע:
משה סבירסקי
הנתבע:
שי פוירינג

החלטה

1. המבקש שכר את שרותיו של המשיב, עו"ד במקצועו, לצורך הגשת תביעה לפטור ממס הכנסה, בהיותו חולה במחלת הסוכרת. המבקש חתם על הסכם שכר טרחה בתאריך 22.7.10, במסגרתו התחייב לשלם למשיב "סך של 5,000 + מע"מ עבור לימוד התיק והכנת הבקשה לפטור ממס, ישולם עם חתימת ההסכם. ובמידה והבקשה תתקבל ישולם בנוסף סך של 15,000 ₪ + מע"מ, וכן סכום השווה ל- 8 פעמים הטבת המס המבוקשת". בתאריך 2.2.11 התקבלה החלטת הוועדה הרפואית, לפיה ניתנה למבקש דרגת נכות בשיעור 100% צמיתה החל מתאריך 1.9.09, ובעקבותיה החלטה על פטור מלא ממס הכנסה. לפיכך, עם סיום הטיפול בתובענת המבקש, המשיב דרש מהמבקש את תשלום מלוא שכר הטרחה עליו סוכם, כאשר חישוב שכר הטרחה נעשה על פי שומת מס הכנסה לשנת 2009 (לאור היות המבקש עצמאי ולאור היותה השומה היחידה שהיתה קיימת לעת ההיא). המבקש מסר למשיב שיקים וביניהם שיק על סך 7,500 ₪, אותו ביטל. בעקבות חילוקי דעות בדבר גובה שכר הטרחה שנדרש לשלם (המבקש רצה ששכ"ט יחושב על סמך שומת 2010, ולחילופין מחצית משומת 2010 ומחצית משומת 2009) בא המבקש בדברים עם המשיב. משלא הגיעו להסכמה, הגיש תובענה לבימ"ש לתביעות קטנות להחזר חלק משכר הטרחה ששולם על ידו, וכן החזר הוצאות בגין תשלום להוצאה לפועל (עקב ביטול השיק) ובגין עוגמת נפש, בסך כולל של 17,109 ₪.

בית המשפט, לאחר ששמע את טענות הצדדים, עיין במסמכים שהוגשו לו, ולאור הסכמת הצדדים כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה, קבע כי המשיב ישיב למבקש סך של 3,000 ₪ בתוך 30 יום.

נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני.

2.המבקש חוזר בבקשתו על הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא, וטוען כי הסכום שנקבע מהווה "מתנה" למשיב, ומבקש לפסוק לטובתו את השבת מלוא סך ההפרש על פי חישוב שכר טרחה שלדעתו הוא הצודק ביותר בנסיבות המקרה, לבין שכר הטרחה ששולם בפועל.

המשיב מנגד הגיש תשובה לבקשה (למרות שלא נתבקש לעשות כן), וביקש להותיר את פסק הדין על כנו.

3.כידוע, מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים [רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ , לא פורסם, פסק דינה של כב' השופטת ארבל מיום 17/03/09; רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ, לא פורסם, מיום 5.7.06; רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177 (להלן: עניין סרבוז); רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב לא פורסם, מיום 20.3.05)]. בעניין סרבוז נאמר, כי מילות המפתח, בכל הנוגע להליכי הדיון בתביעות קטנות, הן מהירות, עלות נמוכה והיעדר פורמאליות. להשגת יעדים אלה היה המחוקק מוכן לסטות מכללי הדיון הרגילים, אם כי יש להדגיש, כי אופיים של ההליכים הוא אמצעי ולא מטרה בפני עצמה. מוסד התביעות הקטנות לא נוצר מתוך מטרה לפתח שיטת דיון יעילה ומהירה כשלעצמה, כי אם מתוך הרצון לסייע לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית. אלא שכדי להשיג את המטרה הסופית יש הכרח בצמצום הדרישות הפורמאליות ובפישוט ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות.  

"התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט), למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976); וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (סעיף 64) .  

היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התברר העניין.  

הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפניה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

4.זאת ועוד, הלכה היא, כי רק בנסיבות חריגות ובמקרים קיצוניים ערכאת הערעור תתערב בפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, קל וחומר כשמדובר בערעור שניתן רק ברשות:

"אכן, עילות התערבות בפסק דין שניתן על דרך הפשרה מצומצמות מטבע הדברים יותר מאשר במקרה של ערעור רגיל, ובית המשפט יטה להתערב בפסק דין כזה אך ורק במקרים של "חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו..." ... ראו גם ע"א 2587/98 מידנברג נ' ששון (לא פורסם), בו מנה בית משפט זה (מפי השופט אריאל), בלא למצות, מקרים של התערבות בהכרעת ערכאה ראשונה לפי סעיף 79א, שעניינם חריגה מסמכות, תוצאות בלתי סבירות לחלוטין, התעלמות לחלוטין מטענות באי כוח הצדדים, אי מתן אפשרות לצדדים לטעון טענותיהם או טעות על פני הדברים בהבנת ההסכמה בין הצדדים... אגב אורחא נציין, כי בפסק דין אגיאפוליס נקבע גם כי רשאי בית המשפט לפסוק גם על פי הדין, לרבות דחיית התביעה: "...בית משפט אשר בעלי הדין מסרו לו הכרעה בסכסוך 'על דרך הפשרה', אינו חייב לפסול את הפסיקה הנראית לו צודקת בנסיבות העניין, רק משום שהיא 'נגועה' בחסרון שהיא חופפת את הדין המהותי" (השופט אילן, עמ' 347). השופט טירקל סבר אף הוא, כי הרשות בידי בית המשפט לשקול אם שיקולים שבדין ואם אחרים" (רעא 4044/04 יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ נ' אסתר סגל, נח(6) 849) .

5.לאחר שעיינתי בחומר המונח לפניי לא מצאתי, כי המקרה דנן נופל בגדרו של אחד החריגים שהוכרו בפסיקה. בענייננו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, בחן את טענותיהם ואת המסמכים שהוצגו לו (כפי שנאמר במפורש בפסק הדין) ולאחר כל אלו, מצא שיש לפסוק למבקש את הסכום שקבע ולא את מלוא הסכום שנדרש על ידו.  

אכן בית המשפט לא נימק את אותו חלק בהכרעתו. גם אם יש לשאוף להנמקה גם במקרים של פסקי דין על דרך הפשרה, הרי שמרווח שיקול הדעת רחב הוא ותלוי הנסיבות (ר' רע"א 11579/05 ניידות חב"ד להפצת יהדות ארה"ק נ' ניסים חנניה, פסק דינו של כב' השופט רובינשטיין מיום 28.11.06). בענייננו, המבקש מקבל את מסקנת בית המשפט ואינו מעלה טענה נגד פסק הדין או דרך קבלתו, אלא אך מבקש להתערב בגובה הסכום שנפסק לטובתו. מכאן אין לומר כלל, כי המדובר באחד מאותם מקרים חריגים, בהם קיימת הצדקה להתערב בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, בהסכמת הצדדים. עוד יצויין כי החלטת בית המשפט סבירה, אף בשים לב לכך שהצדדים לא תחמו את גדר ההכרעה של בית המשפט על דרך הפשרה.

6.לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי על פי החומר שהונח בפני, כי נפלה טעות בהכרעת בית משפט קמא, ולא מצאתי כל עילה להתערב בהכרעתו. אשר על כן – הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

העירבון שהופקד על פרותיו יוחזר למבקש.

המזכירות תודיע.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ג, 18 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ