סבטאב(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני ערר על החלטת בימ"ש השלום בראשל"צ (כב' השופטת זמיר) מיום 22/03/10 אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

נגד העורר, יחד עם נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום בגין מספר מעשי התפרצות למקום מגורים וגניבה בצוותא. האישום היחיד נגד העורר שבפני הוא האישום החמישי, בו נטען כי בתאריך 13/01/10 התפרצו העורר ואדם נוסף לבית מגורים ברח' רמב"ם בראשל"צ וגנבו שם מיטלטלין כמפורט בכתב האישום, וזאת בשעה שנאשם 3 מתצפת על הבניין.

בד בבד הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, ובימ"ש השלום הורה על מעצר עד תום ההליכים לאחר שקבע כי לא הובאה בפניו חלופת מעצר ראויה.

בערר מעלה ב"כ העורר טענות לעניין הראיות לכאורה וטוען כי החומר הראיתי בנוגע לעורר הוא דל ביותר ואין בו כדי להצדיק מעצר. כמו כן הוא מעלה טענת אפליה שלעורר בהשוואה לנאשם 2 ועל הנאשם 3 אשר שוחררו למעצר בית. ולבסוף הוא מעלה את הטענה כי ראוי לשחרר את העורר למעצר בית בבית הוריו.

ב"כ המשיבה טוענת כי אין לפתוח מחדש את הדיון בשאלת הראיות לכאורה, לאחר שבעניין זה הייתה הסכמה של הסנגורית בבימ"ש קמא כי קיימות ראיות לכאורה (לצורך הליך המעצר), והעובדה שבשלב מאוחר יותר נתחלף סנגורו של העורר, אינה מהווה עילה לפתוח עניין זה ולדון בו מחדש.

בעניין טענת האפליה מצביעה ב"כ המשיבה על ההבדל המהותי בעברם הפלילי של הנאשמים 2 ו-3 בהשוואה לעברו של העורר.

ובעניין חלופת מעצר, מצביעה היא על כך שהתסקיר שניתן בעניינו של העורר היה שלילי ביותר, ועל כן צדק בימ"ש קמא בכך שלא הורה על חלופת מעצר. יחד עם זאת בימ"ש קמא, לדבריה, לא סגר את הדלת להציע בפניו חלופת מעצר ראויה.

לעניין הראיות לכאורה, אכן בדיון בפני בימ"ש קמא ביום 16/02/10, טענה בתחילה הסנגורית לעניין הראיות. בהמשך, לאחר ששמעה את דברי ביהמ"ש, ציינה כי היא חוזרת בה מהטענה שאין ראיות לכאורה (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 7-9). אכן ההלכה בעניין זה ידועה: "שינוי בייצוגו של בעל דין אינו מהווה כשלעצמו עילה לחזרה מהסכמות דיוניות שהושגו בין הצדדים, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן המצדיקים סטייה מכלל זה" (בש"פ 2077/10, בש"פ 8649/05, בש"פ 5214/06, בש"פ 1718/05, בש"פ 6885/07).

במקרה שבפני לא נתן ב"כ העורר כל טעם של ממש מדוע לפי דעתו זהו מקרה חריג ויוצא דופן אשר מצדיק סטייה מן הכלל האמור. ב"כ העורר לא הצביע על עובדות חדשות שלא היו ידועות עד עתה או על שינוי בנסיבות או על כל נימוק אחר לבד מעצם העובדה שייצוג העורר נתחלף ועתה מייצגו סנגור אחר הרואה באור אחר את הראיות בתיק. אציין כי בימ"ש קמא הביע תרעומתו מן העובדה כי הבקשה לאפשר דיון מחדש בראיות הגיע על רקע תסקיר שלילי ביותר בעניינו של העורר (עמ' 38 להחלטתו), וזאת על רקע טענת התובעת כאן כי כל כולו של המהלך לא נולד אלא בעטיו של אותו תסקיר שלילי עד מאוד, ונסיון לבצע "מקצה שיפורים" על ידי הסנגור החדש.

לאור האמור לעיל, אינני סבור כי יש מקום להיכנס בדיון זה לשאלת הראיות לכאורה. בעניין טענת האפליה בין העורר ובין הנאשמים 2 ו-3, פירטה ב"כ המשיבה בדיון היום (עמ' 3 לפרוטוקול) את עברם של הנאשמים 2 ו-3, וזאת בהשוואה לעברו הפלילי המכביד של העורר. לחובתו של העורר 8 הרשעות בגין 13 עבירות רכוש, אלימות, החזקת סכין, הפרת הוראה חוקית, הצתה של מבנה במזיד, סמים, והעלבת עובד ציבור וכל זאת בין השנים 2003 עד 2009. העורר ריצה מאסר של 17 חודשים, וכיום תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 8 חודשים. העורר שוחרר ממאסר ממושך רק 4 חודשים עובר לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי. כב' ביהמ"ש קמא בהחלטתו מיום 18/02/10 התייחס לכך שהעורר, לדבריו, עבריין מועד, אשר לא חדל מאורך חייו העברייני על אף העונשים שהוטלו עליו בעבר, וכי התנהגותו עלולה לסכן את ביטחון הציבור. בימ"ש קמא חזר על כך גם בהחלטתו מיום 22/03/10. לנוכח האמור, אינני סבור שהייתה כאן אפליה בין העורר לבין הנאשמים האחרים, להבדיל מאבחנה בין נאשמים שעברם הפלילי קל יחסית, לבין העורר שלו עבר פלילי רב ומכביד.

ביחס לתקופת מעצר, הורה בימ"ש קמא, חרף דעתו בעניין עילת המסוכנות שנתקיימה במקרה דנן על תסקיר שירות מבחן, ואכן התקבל תסקיר מיום 08/03/10 בעניינו של העורר. התסקיר הוא שלילי ביותר ובשורה התחתונה נקבע בו כי קיים סיכון להישנות של התנהגות בעייתית ופורצת גבולות, וכי אין ביכולתם של בני משפחתו של העורר להשפיע עליו באופן המרסן את התנהגותו ולצמצם את הסיכון ועל כן אין המלצה לשחררו לפיקוחם.

העורר כיום אינו מציע חלופה אחרת אלא שחרור למעצר בית בבית הוריו. כב' בימ"ש קמא ציין בהחלטתו את האמור בתסקיר שירות המבחן כי בסוף שנת 2007 שוחרר כבר העורר למעצר בית בבית הוריו ובפיקוחם, ובמסגרת זאת חזר והסתבך בעבירה של הפרת תנאים ותווך בסחר בסם, ונדון בשל כך למאסר ממושך של 20 חודשים.

כאמור המלצת שירות המבחן בעניינו של העורר היא שלילית, וההלכה היא כי על מנת שבימ"ש יסטה מהמלצה שלילית של שירות המבחן, יש להצביע על נימוקים כבדי משקל (בש"פ 9122/09, בש"פ 6779/09, בש"פ 2244/10). במקרה שבפני לא הוצבע על נימוקים כבדי משקל, או נימוקים בכלל, מדוע עלי לסטות מן ההמלצה של שירות המבחן, בפרט ששירות המבחן שלל במפורש את החלופה של מעצר בית בבית ההורים בפיקוחם, וכיום אין העורר מציע שום חלופה אחרת אלא אותה חלופה שנפסלה.

סיכומו של דבר, אינני סבור כי שגה כב' בימ"ש בהחלטתו לעצור את העורר עד תום ההליכים, ואני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה היום א' אייר תש"ע, 15/04/2010 במעמד הנוכחים.

צבי דותן, שופט

הוקלד על ידי: רינת מימוני התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: