סבג רפי ושי נ' לוי יעקב ואח'

פסק דין

התובעים הגישו תביעה זו לפיצוי כספי בסך 12,130 ₪, בגין תאונת דרכים שארעה ביום 16.10.07 בצומת ההצטלבות בין הכביש המגיע מירוחם, לכביש דימונה באר-שבע.

התובע 2 (להלן: "התובע"), שנהג ברכב התובעים, נסע מכיוון ירוחם ישר צפונה, ואילו הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), שרכבו מבוטח אצל הנתבעת 2, הגיע ממול, מצפון, ופנה שמאלה לכיוון דימונה. התאונה ארעה בשעת לילה מאוחרת, בתוך נתיב נסיעת רכב התובעים, כאשר רכב הנתבע התנגש ברכב התובעים, עם חזיתו, בצדו השמאלי של רכב התובעים.

מדובר בצומת מרומזר, כאשר כל אחד מהצדדים טוען כי נכנס לצומת כאשר הרמזור בכיוונו דלק באור ירוק, וכי זולתו נכנס באור אדום.

לדיון ביום 1.8.10, הנתבע לא התייצב. הנתבע זומן כדין לדיון, ואישור מסירה חתום שהומצא ביום 25.3.10 לבת משפחה הגרה עימו, נסרק לתיק בית המשפט. בנסיבות אלה, ניתן היה לתת פסק דין כנגדו על מלוא סכום התביעה רק לנוכח העדר התייצבותו, מכח תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז 1976.

דא עקא, לנוכח העובדה שחברת הביטוח מטעמו, הנתבעת 2, התייצבה לדיון, וכן התייצבו שני מומחים, והתובע אף הסכים להגשת הודעות חקירה משטרתית של הנתבע ועדים מטעמו, החלטתי לשמוע את העדים ולתת פסק דין לגופו.

בדיון בפני העיד התובע, כי האט לקראת הכניסה לעיר, הרמזור האיר בכיוונו באור ירוק מלא, ורק במרחק של כ- 10 מ' מהצומת, הבחין בנתבע כשהוא מתחיל בפניה מולו. התובע זכר שהעד שישב לצידו צעק כשראה את רכב הנתבע: "מה הוא עושה?" לדבריו, הוא ניסה להסיט את רכבו ימינה, אולם היה מאוחר מדי ולא היה ביכולתו למנוע את התאונה.

עוד העיד מטעם התובע, עד שישב לידו ברכב בעת התאונה, מר רועי חליוה. העד חליוה העיד אף הוא, כי התובע נכנס לצומת כאשר הרמזור בכיוונו באור ירוק מלא. העד חליוה זכר אף הוא שצעק לתובע "מה הוא עושה?" כאשר ראה את רכבו של הנתבע נכנס לצומת. אכן, מדובר בעדות שנמסרה כשלוש שנים לאחר התאונה, ולכן לא זכר העד חליוה שמדובר בשני צמתים, ושהם באו מירוחם ולא מדימונה, אולם לא התרשמתי שיש בכך כדי לפגוע באמינותו בקשר לטענה העיקרית – כי הרמזור בכיוונם דלק באור ירוק.

הנתבע, כאמור לעיל, לא הגיע לדיון אליו זומן כדין, והנתבעים גם נמנעו מלהזמין עדים נוספים, אולם בהסכמת התובעים הוגשו הודעותיהם במשטרה, לפיהן הם נכנסו לצומת כאשר האור בכיוונם דולק ירוק.

הנתבע 1 טען בחקירתו המשטרתית, כי המתין בצומת לפני הפניה שמאלה, והחל בנסיעה רק כאשר הרמזור התחלף לירוק. כאשר נשאל הנתבע 1 אם הרמזור ישר ושמאלה התחלפו יחד, הוא השיב שלא שֹם לב לדבר, אבל: "אפילו הילד הקטן אמר לי: אבא סע" (ת/1 ש' 29). דהיינו אין בפיו תשובה ברורה לגבי האפשרות לבלבול בין הרמזור לכיוון הישר לרמזור לפנייה שמאלה.

העדה קרין לוי היא אשת הנתבע 1. הודעתה במשטרה הוגשה נ/2. היא אמנם טוענת כי הנתבע נכנס לצומת באור ירוק, אולם מוסיפה: "אני לא זוכרת כלום, כי לא ראיתי כלום. התעסקתי עם הילדים ברכב" (נ/2 ש'18-19).

העד עופר חסיד שנסע ברכב עם הנתבע 1, טוען כמו הנתבע 1 כי נכנס לצומת רק כשהרמזור התחלף לירוק, אולם הוא מוסיף: "הרמזור לידינו גם הראה ירוק לנוסעים ישר. התחלף לשנינו ירוק, לשמאלה ולישר" (נ/1 ש' 15-16).

קיימת חשיבות ניכרת לאמירה זו, משום שבהתאם לחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים, האור ברמזור הוא ירוק בכיוון ישר בו זמנית, ורק לאחר מכן, נגמר האור הירוק בכיוון התובע, ומתווסף אור ירוק גם לפניה שמאלה בכיוון הנתבע, בניגוד לגרסתו של חסיד.

שני הצדדים הביאו חוות דעת מומחים לגבי האחריות לתאונה, מר חנניה דרעי מטעם התובעים ומר יצחק ג'ובני מטעם הנתבעים.

המומחים היו חלוקים ביניהם בשאלת תזמון הרמזורים, אם לאחר האור הירוק בכיוון נסיעת התובע נדלק אור ירוק בכיוון נסיעת הנתבע כטענת המומחה ג'ובני, או שנדלק אור ירוק בכיוון דימונה-באר שבע, כטענת דרעי. לא מצאתי לנכון להכריע במחלוקת זו, אף כי אני נוטה לקבל את תכנית הרמזורים שנמסרה למומחה ג'ובני ע"י העירייה.

המומחה ג'ובני קבע כי התאונה נגרמה באשמתו של התובע, זאת בהסתמך הן על תכנית הרמזורים, והן על המרחק הרב שהספיק הנתבע לעבור בתוך הצומת. ג'ובני העיד, כי אם הנתבע יוצא מעצירה, מדובר בזמן רב ולכן בטווח זמן מספיק לעצירה. יחד עם זאת, אישר המומחה ג'ובני, כי אם הנתבע לא עמד בקו העצירה, אלא המשיך בנסיעה בפניה שמאלה, אז החישוב איננו נכון (ע' 6 ש' 8-10 לפרוטוקול).

המומחה דרעי ציין, כי לנוכח עוצמת הפגיעות בכלי הרכב, קשה להאמין שהנתבע 1 יצא מעצירה במהירות איטית, וסביר יותר שנסע ברציפות ובמהירות (ע' 6 ש' 13-14 לפרוטוקול).

בסיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את עדויות התובע והעד חליוה, והתרשמתי מהם לחיוב, עיינתי בהודעות הנתבע, אשתו והעד חסיד, וקראתי את חוות דעת המומחים, אני מכריע וקובע כי התובע נכנס לצומת כאשר הרמזור בכיוונו דלק באור ירוק.

כמתואר לעיל, ישנן סתירות בגרסת הנתבעים, ואף חוות הדעת מטעמם נסמכת בעיקרה על טענת העצירה של הנתבע. דווקא עדותו של התובע, לפיה הבחין ברכב הנתבע, במרחק של כ-10 מ' לפני הצומת, אולם לא הספיק לעצור, נשמעת אמינה, ולא מצאתי לנכון לקבוע כי הוא "גנב" את האור הירוק שכבר התחלף לאדום, כטענתו של ג'ובני.

מההודעות של הנתבע ונוסעיו, יחד עם חוות הדעת לגבי תזמון הרמזורים ועדות התובע, נראה לי כי הנתבע 1 ראה אור ירוק ברמזור בכיוון ישר מכיוונו, וטעה בסברו כי מדובר באור ירוק גם לפניה שמאלה, וכך נגרמה התאונה.