אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סאקי זאדה נ' הרמבם

סאקי זאדה נ' הרמבם

תאריך פרסום : 08/06/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
26298-09-13
02/06/2014
בפני השופט:
רונן אילן

- נגד -
התובע:
סולימן סאקי זאדה
הנתבע:
בנימין הרמבם
פסק-דין

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סך של 475,064 ₪. לטענת התובע, בעסקת השקעה משותפת שעשה עם הנתבע בתחילת 2004, קבל הנתבע עבורו כספים עוד ביוני 2004 אך לא העבירם לתובע. עוד טוען התובע שעשה עם הנתבע עסקת הלוואה נפרדת בתחילת 2006 אלא שגם הלוואה שהעמיד אז לנתבע לא הושבה לו.

על רקע זה עתר הנתבע לסילוק התביעה על הסף בטענת התיישנות. פסק הדין מתמקד לפיכך בטענה זו.

הרקע הרלוונטי לפי הנטען בכתב התביעה

במסגרת תיק זה מתבררת תביעה כספית לתשלום סך של 475,064 ₪.

בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, התובע הינו יליד 1934 והכיר את הנתבע במסגרת קהילת יוצאי אירן. במהלך אפריל 2004, התקשרו התובע והנתבע בעסקת רכישת חנויות בקניון ברומניה, עם אדם בשם מאור זינגר (להלן: "זינגר"). זינגר לא עמד בהתחייבויותיו וביום 7.6.04 נכרת הסכם לביטול הרכישה (להלן: "הסכם הביטול") במסגרתו התחייב זינגר לשלם לתובע ולנתבע 140,000$ בשלושה תשלומים החל מיוני 2004. בו ביום בו נכרת הסכם הביטול שילם זינגר לנתבע 75,000$ ולמחרת שילם זינגר לנתבע 35,000$ נוספים. לפיכך, טוען התובע, אמור היה הנתבע להעביר לתובע מחצית מהסכום שקבל, 65,000$, אך לא עשה כן. לאחר מספר חדשים, בתחילת 2005, שילם זינגר סך נוסף של 30,000$ באמצעות נציגו, מר אברהם כהן, ומסכום זה קבל התובע 10,000$.

על בסיס עובדתי זה טוען התובע שהנתבע היה חייב להעביר אליו 65,000$ עוד ביוני 2004 אך בפועל הועבר לתובע סך של 10,000$ בלבד ולכן על הנתבע להעביר את ההפרש בסך 55,000$ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאז יוני 2004.

עוד טוען התובע בכתב התביעה כי ביום 1.2.06 העמיד לנתבע הלווה בסך 40,000 € וסכום זה לא הושב לו כלל, שלכן יש לחייב את הנתבע בהשבתו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

התובע מסביר כי בשל אמונו בנתבע השתהה בהגשת התביעה ועותר כעת בכתב התביעה לחיוב הנתבע בתשלום סכום התביעה.

טענות הצדדים

הנתבע הגיש כתב הגנה ובמקביל גם הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף, בטענת התיישנות.

לטענת הנתבע, עילת התביעה הראשונה התיישנה שכן לפי הנטען בכתב התביעה נוצרה העילה להשבת הכספים ששילם זינגר עוד ביוני 2004, למעלה מ- 9 שנים טרם הגשת התביעה. גם עילת התביעה השנייה, זו המתייחסת להלוואה מיום 1.2.06, התיישנה, שכן התביעה הוגשה כ- 7 וחצי שנים לאחר העמדת ההלוואה הנטענת.

לגופן של טענות התובע בכתב התביעה, טוען הנתבע שהטענות חסרות בסיס לחלוטין. ביחס להחזר כספי ההשקעה, טוען הנתבע שלזינגר הועברה בסך הכל מקדמה בסך 30,000$ שמתוכה שילם התובע 10,000$, וסוכם עם זינגר על ביטול העסקה והשבת המקדמה בצירוף פיצוי של 5,000$. סכום כולל זה בסך של 35,000$ בלבד, אכן שולם על ידי זינגר וחולק בינו לבין התובע לפני שנים. עוד טוען הנתבע כי המסמך המכונה "הסכם הביטול" איננו אלא פברוק וזיוף ולכך הוא מפנה לתצהיר של זינגר המצורף לכתב ההגנה. ביחס לאותה הלוואה מיום 1.2.06, טוען הנתבע כי התובע העביר לחשבון הנתבע ברומניה 40,000 € וסכום זה (למעט 1,000 €) הועבר בתוך 5 ימים לאדם בשם הרמן גרינברג. כל זאת, טוען הנתבע, נעשה לפי בקשת התובע וכשהנתבע כלל לא מודע להעברות הללו עליהן למד מבירור שנעשה רק לאחר הגשת התביעה.

נוכח טענת ההתיישנות נתבקשה תגובת התובע וזו הוגשה ביום 27.2.14.

לטענת התובע, מרוץ ההתיישנות כלל לא החל ב- 2004 או ב- 2006 שכן העובדות המבססות את עילות התביעה כלל לא היו בידיעתו ורבות מהן בכלל נודעו לו רק למקרא כתב ההגנה. התובע מפנה לטענות בכתב ההגנה שלפיהן מכחיש זינגר את אמיתות הסכם הביטול וטוען שנודע לו על כך רק מכתב ההגנה. התובע מפנה לטענות בכתב ההגנה בדבר העברת כספי ההלוואה להרמן גרינברג וטוען שגם על כך למד לראשונה מכתב ההגנה. עוד טוען התובע שבכלל יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום בו ארע הנזק שאז תקופת ההתיישנות הינה 10 שנים וטרם חלפה.

תגובת התובע לעניין ההתיישנות לא נתמכת בתצהיר.

בקדם המשפט סיכמו הצדדים את טענותיהם לעניין טענת ההתיישנות ועל יסוד הטענות בכתב וההשלמות בדיון ניתן פסק דין זה.

דיון

במוקד פסק דין זה עומדת טענת ההתיישנות אשר מעלה הנתבע כטענה מקדמית, טענת סף.

מקום בו ההכרעה בטענת הסף של ההתיישנות עשויה להביא לסיום ההתדיינות בתביעה, ובכך לחסוך מהצדדים ומבית המשפט משאבים ניכרים, שומה על בית המשפט לדון בשאלת ההתיישנות כטענה מקדמית. עם זאת, כאשר כך נעשה, כאשר מתבררת טענת ההתיישנות כטענה מקדמית, הנחת היסוד בבירור הטענה היא שהעובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות. מצב בו בירור טענת ההתיישנות מחייב בירור עובדתי, עיתים אין מקום לבירור הטענה כטענה מקדמית (רע"א   901/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל ואח' [פורסם בנבו] 19.9.2010, פסקאות 26 – 27 בפסק הדין).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ