סאלם ליכוד נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 27.12.11 על ידי השופט שלמה בנג'ו בתיק תת"ע 8853-12-10.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 ותקנה 169ב לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 2.10.10 בשעה 01:30 ברחוב רציף פנחס 10 בחיפה, נהג המערער ברכבו במקום ציבורי בהיותו שיכור. בדיקת דגימת האוויר שבוצעה למערער בינשוף הראתה כי בגופו נמצא ריכוז של 585 מיקרוגרם אלכוהול, בכל ליטר אוויר נשוף.

המערער זומן לבית משפט לתעבורה ביום 21.9.11, אך הוא לא התייצב. על כן הורשע בהיעדרו ונידון לעונשים הבאים: 2,500 ₪ קנס, 30 חודשי פסילה בפועל ו- 6 חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים, (להלן – "פסה"ד").

המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין ( להלן – "הבקשה"), תוך שהוא טוען כי רשם ביומנו את מועד הדיון, אך עקב שיפוצים בביתו, אביו זרק את היומן ולכן הוא לא זכר את מועד הדיון.

המערער הוסיף וטען כי ביום האירוע הוזעקה המשטרה למקום, עקב תלונת שכנים בגין רעש שפקע מהרדיו של רכב אחר, לטענת המערער, ומשהגיעה המשטרה הרכב האחר הנמיך את המוסיקה לכן פנו אליו על יסוד תלונת השכנים, השוטר ביקשו מהמערער להיכנס לרכב ולהרחיקו מהמקום ומבית השכנים, המערער טען בפני השוטר כי הוא שתה משקאות חריפים ולכן הוא אינו מוכן לנהוג ברכב.

לטענת המערער, השוטר לא שעה לדבריו תוך שהוא מורה לו להיכנס לרכב ולהעבירו למקום מרוחק מבית השכנים - המתלוננים.

המערער בסופו של יום עשה כמצוות השוטר, ומיד כשירד מהרכב נעשתה לו בדיקת ינשוף, שבה נמצא בגופו הריכוז שפורט בכתב האישום.

בית משפט לתעבורה הביא בהחלטתו את טענות המערער שפורטו לעיל בהסתמכו על תצהיר המערער שצורף לבקשה, והחליט בסופו של יום לדחות את בקשתו, תוך שהוא מתייחס לחומר הראיות ומסתמך עליו, מבלי ששמע את העדים.

המערער ביקש שבית המשפט לא יכביד עם המערער ביחס לעילה של הצדק סביר להיעדרות מהדיון, וכן ביקש לתת לו את יומו בבית המשפט כי יש בפיו טענת הגנה ראויה להישמע.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור כי לדעתו בית משפט לתעבורה בחן את הראיות וקבע ממצאים עובדתיים שהמערער לא טען דבר לגביהם.

עוד טענה המשיבה כי החלטת בית משפט לתעבורה מבוססת ומנומקת.

לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית משפט לתעבורה, בהחלטתו הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, בבקשה לביטול פסק הדין ונספחיה, לרבות תצהיר המערער, בהודעת הערעור ושמעתי את הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור.

המערער מעלה טענה ממנה משתמעת כי הוא ציית להוראת שוטר לנהוג ברכב, למרות שהוא ציין בפניו כי הוא שתה משקאות חריפים ואינו יכול לנהוג ברכב.

לכאורה, טענה זו מחייבת שמיעת עדויות, לרבות השוטר והמערער, וכי בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט לתעבורה, מבלי ששמע את העדים, אין לומר כי בפנינו ממצאים עובדתיים שערכאת הערעור לא תתערב בהם, כטענת עו"ד פסקל, ב"כ המשיבה.

כידוע, על מי שמבקש לבטל פסק דין שניתן בהיעדר, להראות קיומה של עילה אחת משתי עילות. העילה הראשונה – מתן הסבר סביר להיעדרות והשנייה – להצביע על קיומו של חשש ממשי לעיוות דין – ראו לעניין זה רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09), רע"פ 5146/09 שרעב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03), רע"פ 5377/03 וגדי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.03), רע"פ 8333/09 חביבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.10.09) ורע"פ 511/10 ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10).

לטעמי בעניינו של המערער מתקיימת העילה השנייה, קרי, העילה של חשש לעיוות דין, היה ופסק הדין של בית משפט לתעבורה יישאר על כנו. המערער מעלה טענה כי הוא ציית להוראת שוטר. היה וטענתו זו תתקבל על דעת בית המשפט שישמע את העדים, קיים סיכוי, לכאורה שלא ימצא אשם בעבירה שיוחסה לו. לכן יש בהשארת פסק הדין על כנו כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי לעיוות דין.

אשר על כן, אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית המשפט לתעבורה. הדיון יוחזר לבית משפט לתעבורה מהשלב של ההקראה.

תשומת לב מזכירות בית המשפט לתעבורה מופנית לכך שיש לזמן לישיבה שתקבע, את בא כוחו של המערער, עו"ד חביב ערפאן.