אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סאלחה נ' מדינת ישראל

סאלחה נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 03/08/2011 | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
29215-06-11
02/08/2011
בפני השופט:
כמאל סעב

- נגד -
התובע:
סאלח סאלחה
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

לפני עערעור על פסקי הדין של בימ"ש לתעבורה בעכו, שניתנו על ידי השופט אבישי קאופמן הן בתיק תת"ע 8531-02-11 והן בתיק תת"ע 476-05-10.

הצדדים ביקשו לאחד את הדיון בשני הערעורים ולטעון בשניהם במסגרת ערעור אחד ואף הסכימו שינתן בשניהם פסק הדין אחד.

שני המערערים הובאו לדין בבימ"ש לתעבורה בגין כך שחצו כביש בעיר כרמיאל שלא במעבר חציה. עקב זאת נרשם נגד כל אחד מהם דו"ח ברירת משפט על סך 100 ₪. הם לא שלמו את הדו"ח וביקשו להישפט. בדיון כפרו, בימ"ש לתעבורה שמע את הראיות במסגרת שהוסכמה והרשיע אותם בעבירה לפי תקנה 110 (ב) לתקנות התעבורה – תשכ"א – 1961, (להלן – "התקנות", והטיל על כל אחד מהם קנס בסך 250 ₪.

הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין.

ההליך בבית משפט לתעבורה:

המערערים הודו שחצו את הכביש שלא במעבר חציה, אך טענו כי בסמוך למקום בו חצו את הכביש לא היה מעבר חציה ומכאן טענתם שלא היה יסוד עובדתי ליחס להם עבירה זו ולהרשיעם בדין.

המערערים הגישו לבימ"ש לתעבורה תמונות של הכביש אותו חצו והסכימו שבית המשפט יבקר במקום שלא במעמדם ויתן את הכרעת דינו. בימ"ש לתעבורה ביקר במקום והחליט להרשיעם בדין.

בימ"ש לתעבורה ציין כי תקנה 110 אינה נוקטת בלשון חד משמעית המתירה מעבר כביש שלא במעבר חציה, באם מעבר החציה מצוי במרחק מסוים ומדויק ממקום החציה. מחוקק המשנה עשה שימוש בניסוח התקנה במילים, "בקרבת מקום", ועל כך כתב בימ"ש לתעבורה שמשמעות צמד המילים "משתנה ממקרה למקרה לפי נסיבותיו והתנאים הספציפיים בו", תוך שהוא עושה אבחנה בין חציית כביש בסימטה לבין חציית כביש ראשי וסואן. על כן, קבע כי אין כל יסוד לטענת המערערים, שהתקנה חלה רק כאשר מעבר החציה מצוי במרחק של 30 מטר.

בימ"ש לתעבורה ציין עוד כי המערערים חצו, בשעות הצהריים, כביש עירוני ראשי, שכל כיוון ממנו עשוי משני נתיבים וכשהתנועה במקום ערה. מהביקור במקום עלה כי המרחק מהמקום בו חצו את הכביש לבין המקום בו מצוי מעבר חציה עולה על 30 מטר, "אולם לא במידה רבה", לכן בהכרעת דינו קבע בימ"ש לתעבורה כי " (ו)הדרישה כי בתנאי הכביש המסוכנים שבמקום יצעד אדם מרחק זה עד למעבר החצייה, בכדי לחצות את הכביש בביטחה היא דרישה סבירה", לכן הרשיעם בדין.

לדעת המערערים טעה בימ"ש לתעבורה בקביעותיו והיה עליו לזכותם בדין לחילופן יש להקל בדינם.

המשיבה סבורה כי דין הערעור להידחות. בימ"ש לתעבורה קבע עובדות שאין מקום להתערב בהן וכי גם העונש אינו חורג מרמת הענישה המקובלת.

לאחר שעיינתי בהכרעת הדין של בימ"ש לתעבורה, בראיות, בגזר הדין, בהודעות הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור על שני חלקיו.

צדק בימ"ש לתעבורה עת קבע כי גם אם המרחק של מעבר החציה עולה על 30 מטר ממקום חציית המערערים את הכביש, יש בכך כדי לבסס את הרשעתם בדין, וכי לטעמי, בנסיבות העניין, גם אם המרחק בין מקום חציית הכביש על ידי המערערעים לבין מיקומו של מעבר החציה היה עולה על 100 מטר, עדיין היה ראוי שהמערערעים יצעדו 100 מטר או אותו מרחק סביר ויחצו את הכביש במקום שיועד לכך הן למען בטחונם והן למען מניעת שיבוש התנועה בכביש ויצירת סיכונים מיותרים לנוהגים ברכב.

המונח "בקרבת מקום", יכול לקבל משמעות שונה ממקום למקום ובניסבות אחרות ושונות, הכל תלוי בסוג הכביש, המהירות המותרת בו, עומס התנועה ונסיבות אחרות ונוספות שיכולות להשתנות ממקום למקום וממקרה למקרה. טענת הצדדים שבמרחק של 30 מטר ממעבר חציה, יוכל הולך רגל לחצות את הכביש שלא במעבר חציה שנבנה לכך, עלולה ליצור מצבים מסוכנים שיביאו לפגיעה בחיי אדם ובדרך זו יהפוך הכביש, שיועד לנסיעת מכוניות, לקטעים, קטעים במרחקים של 30 מטר שבהם יטענו הולכי הרגל לזכות מעבר, ובדרך זו להפריע לתנועה בכביש ואף לשבש אותה. התכלית של תקנה 110 לתקנות לאפשר להולך רגל לחצות כביש בביטחה, בזהירות ומבלי להפריע לתנועת כלי הרכב כשבקירבת מקום אין מעבר חציה, ובלבד שלא יהופך הכביש לקטעים קטעים של מעברי חציה דימיוניים והמרוחקים האחד מהשני מרחקים קצרים, בין אם המרחק כטענת המערערים 30 מטר ובין אם זה במרחק גדול יותר. תקנה זו באה להקל על הולכי הרגל, אך אינה משחררת אותם מחובתם לעבור במעבר חציה המצוי בקרבת מקום ובנסיבות העניין מעבר חציה המצוי במרחק של 30 מטר או קצת יותר ואף בנסיבות העניין, לטעמי, גם מרחק של 100 מטר, אינו פוטר את המערערים מחובתם לציית לתקנה.

זאת ועוד בימ"ש לתעבורה ערך ביקור במקום והתרשם כי חציית הכביש במקום בו חצו המערערים, מקים את העובדות הדרושות להרשעה בעבירה על פי תקנה 110 לתקנות, קביעה זו היא קביעה עובדתית, שכאמור התערבות ערכאת הערעור בעניין דא, מצומצת כפי שקבעה הפסיקה עליה חזרו בע"פ 6809/09 ויאצסלב מלינובסקי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 31.3.2011), שם נאמר כי:

" ................. הלכה ידועה היא כי ערכאת ערעור לא תיטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא אם נפלה בהכרעת הערכאה הדיונית טעות מהותית היורדת לשורש העניין או כאשר המסכת העובדתית אשר נקבעה על ידה אינה מתקבלת על הדעת [ראו למשל: ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225, 235-232 (1983); ע"פ 4912/91 תלמי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 581, 600 (1993); ע"פ 9902/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (לא פורסם, 16.7.2007); ע"פ 2977/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.3.2008); ע"פ 10479/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.6.2009); ע"פ 2353/08 פלוני נ' מדינת ישראל פסקה 11 (לא פורסם, 7.12.2009)] ........ "

עוד נאמר כי:

" ......... כלל אי ההתערבות של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית חל ביתר שאת מקום בו ממצאים אלו מושתתים על מידת המהימנות שמייחס בית המשפט לעדים שנשמעו לפניו. הגיונו של כלל זה נעוץ בכך שהערכאה הדיונית, המופקדת על מלאכת ההתרשמות מן העדים, משפת גופם, מהתנהגותם ומאופן מסירת עדותם נהנית מיתרון ברור על פני ערכאת הערעור [ראו: ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 644-643 (2000); ע"פ 1275/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 30 (לא פורסם, 1.9.2009); ע"פ 10102/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 68 (לא פורסם, 7.9.2010)]. יכולתה של הערכאה הדיונית לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויות השונות מצדיקה כי בית המשפט של ערעור יתערב בממצאיה אך במקרים נדירים, בהם נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית [ראו למשל: ע"פ 3579/04 אפגאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 119, 124 (2004); ע"פ 420/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 67 (לא פורסם, 23.11.2009)] ... ".

יש להזכיר כי העובדות נקבעו על יסוד הביקור במקום ביצוע העבירה, קביעות עובדתיות אלו חזקות יותר מהקביעה העובדתית המבוססת על התרשמות בית המשפט מהעדים ולעניין זה ראוי להפנות לאשר מאר בית המשפט העליון בע"פ 2638/10 פלוני נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 24.3.11), כי :

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ