נתשה נ' מירס תקשורת בע"מ

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטתו של כב' הרשם אריה ביטון מיום 14/11/10 אשר ניתנה בת.א. ,173026/09 ולפיה נדחתה הבקשה לביטול פסק דין אשר הגיש המערער.

2.כב' הרשם ציין בהחלטתו, כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 10/10/10 וזאת באשר לפסק דין אשר ניתן ביום 14/12/09, וקבע כי הבקשה הוגשה באיחור.

כב' הרשם הסתמך בהחלטתו על תדפיס פעולות בחשבון העו"ש של המערער ממנו עלה כי הוטל עיקול על חשבון הבנק של המערער וזאת במסגרת הליכים לביצוע פסק הדין אשר ניתן נגדו.

בהחלטה נכתב כי לטענת ב"כ המשיבה נודע למבקש על פסק דין עוד בחודש יוני 2010 שכן המבקש הוא זה שדאג להעביר למשרד ב"כ המשיבה תדפיס פעולות בחשבון העו"ש שלו המעיד על העיקול שהוטל על הכספים.

התדפיס הועבר למשרד ב"כ המשיבה בפקס עוד ביום 21/6/10 ולפיכך, ניתן לקבוע, כי לפחות מחודש יוני 2010 ידע המבקש על מתן פסק הדין נגדו.

כפועל יוצא מכך, ניתן לראות כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור ובענייננו, "חל כלל הידיעה אשר אף גובר על כלל ההמצאה".

כב' הרשם כתב בהחלטתו, כי הוא לא מצא "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין, והבקשה נדחתה.

3.המערער טוען, כי הוא הגיש ביום 7/10/10 את הבקשה לביטול פסק דין כאשר נודע לו לראשונה על פסק הדין כתוצאה מהטלת עיקול על חשבונו במסגרת תיק ההוצל"פ.

המערער טען, כי הוא לא הגיש בקשה להארכת מועד כיוון שהוא ידע על נושא פסק הדין / העיקול רק שלושה שבועות לפני שהגיש את בקשתו וציין, "ומכל מקום, במידה ויראה ביהמ"ש הנכבד לנכון להגיש בקשה להארכת מועד, יתבקש הוא לראות בערעור זה טעם להארכת מועד". (מתוך סעיף 3 לכתב הערעור).

4.המערער ציין, כי בעקבות הטלת העיקול מומשו כספים אשר אינם שייכים לו וכי כב' הרשם לא שקל את סיכויי הגנת המערער בטרם דחה את בקשתו לביטול פסק הדין.

הסתמך על המסמך אשר הציג ב"כ המשיבה בדבר העברת תדפיס פעולות בחשבון העו"ש חרף טענת המערער שלא ידוע לו איך הגיע המסמך למשרד ב"כ המשיבה, ולא התייחס לטענת המערער ולפיה, הבנק הוא זה ששלח את המסמך לב"כ המשיבה.

5.ב"כ המשיבה בעיקרי הטיעון מטעמה טען, כי דין הערעור להידחות.

ב"כ המשיבה טען, כי ניתן ללמוד על כך שהמערער ידע, גם ידע, כבר בחודש יוני 2010 על ההליכים המתנהלים כנגדו במסגרת תיק ההוצל"פ וזאת לאור השתלשלות העניינים שתוארה: כתב התביעה נמסר לידי המערער בכתובתו המוצהרת במרשם האוכלוסין. (אישור מסירה לידי המערער צורף נספח 1 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה). משלא הוגש כתב הגנה ניתן פסק דין ביום 14/12/09. אזהרה נמסרה למערער ביום 8/4/10. (נספח 3 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה). צורף תצהיר של ב"כ המשיבה התומך בטענה ולפיה ביום 20/6/10 פנה טלפונית מי שהיה בא כוחו הראשון של המערער, וביקש לדעת כמה צריך לשלם עבור חיבור המכשירים חזרה לרשת המשיבה. המערער פנה בעצמו למשרד ב"כ המשיבה עוד באותו יום וביקש גם הוא לדעת פרטים לגבי החוב. המערער התבקש למסור את מספר הטלפון הנייד שלו כדי שמשרד ב"כ המשיבה יוכל לעמוד עימו בקשר וכך עשה.

באותה שיחה טען, כי "לקחו לו 60,000 ₪ שעוקלו לטובת המשיבה".

המערער התבקש להציג מסמך מהבנק לביסוס טענתו שכן ב"כ המשיבה לא ידע באותה עת, מה הסכום שמומש.

ביום 22/6/10 נשלח מטעם המערער תדפיס פעולות בחשבון העו"ש שלו ממנו ניתן היה ללמוד על העיקול שבוצע בחשבונו.

בדיון אשר התקיים בפני כב' הרשם ביטון ביום 14/11/10, אישר המערער בחקירתו, כי היה "מישהו" מטעמו שהתקשר למשרד ב"כ המשיבה, וכאשר נאמר לו כי זה היה בחודש יוני 2010, הוא השיב: "אני לא זוכר" (עמ' 1 שורות 14 – 19 לפרוטוקול).

הוא אישר, כי רק לו יש גישה לחשבון הבנק שלו. לטענתו, הוא לא שלח את תדפיס חשבון הבנק לאף אחד אך הוא הביא את המסמכים לעורך הדין שלו. (עמ' 2 שורות 6 – 7 לפרוטוקול).

6.ב"כ המשיבה טען, כי המערער בבקשתו לביטול פסק הדין לא עבר את המשוכה של "טעם מיוחד" בהגשת הבקשה באיחור. לא הצליח לעבור את המשוכה של ביטול פסק דין מחובת הצדק שכן הוא טוען בעלמא, כי הוא לא קיבל כתבי בי דין אך לא ביקש כלל לזמן את מוסר המסירה לדיון בהתאם לתקנה 522 (ב) לתקסד"א ולפיכך, לא נסתר נושא מסירת כתב התביעה והאזהרה מלשכת ההוצל"פ כדין.