נשי אמי"ת נ' עיריית רעננה

פסק דין

כללי

1.עתירה זו מופנית נגד החלטת עיריית רעננה להטיל על העותרת היטלי פיתוח בסך 12,621,794 ₪. העותרת טוענת כי היא אינה בעלת הנכסים נשוא דרישות התשלום, ולכן אין לחייבה בתשלום ההיטלים.

העתירה והתגובה לה

2.לפי האמור בעתירה, העותרת מפעילה רשת חינוכית ארצית, הכוללת עשרות מוסדות חינוך, אשר בהם לומדים מעל 20,000 תלמידים. אחד ממוסדות הדגל שלה הוא כפר בתיה – כפר נוער אשר נוסד בשנת 1947 ככפר לילדים ניצולי שואה, ומשמש כיום כקמפוס חינוך מרכזי של אוכלוסייה דתית ברעננה וסביבתה (להלן: "כפר בתיה"). כפר בתיה מטפל בין השאר בנוער עזוב וקשה חינוך ובילדי הקהילה האתיופית.

3.ביום 2.11.10 התקבלו אצל העותרת דרישות תשלום בגין היטלי פיתוח (היטל ביוב, היטל אספקת מים, היטל סלילה והיטל תיעול), המתייחסות לנכסים בכפר בתיה בשטח של כ-120 דונם (גוש 7650 חלקות 4, 38 ו-273; גוש 7651 חלקה 5). ביום 8.11.10 פנתה העותרת אל המשיבה בבקשה שזו תמסור לה פירוט של כל העבודות שבגינן היא נדרשת לשלם את היטלי הפיתוח. ביום 7.12.10 מסרה המשיבה לעותרת את נימוקי דרישת התשלום, במסמך מפורט בן 75 עמודים. ברם, ביום 16.12.10 הודיעה העותרת למשיבה כי אין בכוונתה להתייחס לנימוקי דרישות התשלום לגופם, בטענה כי היא אינה בעלת הנכסים נשוא דרישות התשלום.

4.ימים ספורים לאחר מכן הגישה העותרת את העתירה, שבה טענה כי יש לבטל את דרישות התשלום שהוצאו לה. לטענתה, החבות לשלם את היטלי הפיתוח מוטלת לפי חוקי העזר הרלוונטיים על "בעל הנכס", שהוא הבעל הרשום של הנכס, והיא אינה בעלת הנכסים. הבעלים של הנכסים הוא לטענתה "ארגון נשות מזרחי באמריקה אינק.", אשר קרוי, לפי הטענה, גם "הסתדרות נשי מזרחי באמריקה". נטען כי ארגון זה נרשם כבעל הנכסים בלשכת רישום המקרקעין בפתח תקווה, עוד לפני ייסודה של העותרת. כן נטען כי העותרת אמנם מפעילה בנכסים אלה מוסדות חינוך בהסכמת בעליהם, אך אין בכך כדי להטיל עליה חבות כלשהי לשלם את היטלי הפיתוח. העתירה לא כללה טענות לגופם של החיובים, אך העותרת ציינה כי היא שומרת לעצמה את זכותה לטעון כל טענה גם בקשר לכך, אם לא יבוטל החיוב. כן צוין כי העותרת הגישה ערר על היטל הביוב, הכלול בדרישות התשלום, לוועדת הערר לענייני ביוב בנתניה.

5.לעתירה צורפו דפי מידע מפנקס הזכויות המתנהל בלשכת רישום מקרקעין פתח תקווה, המתייחסים לארבע החלקות נשוא העתירה. בהתאם לדפים אלה:

א.חלקה 4 בגוש 7650 (להלן: "חלקה 4") רשומה מיום 8.8.1944 בבעלות "ארגון נשות מזרחי של אמריקה אינק".

ב.חלקה 38 בגוש 7650 (להלן: "חלקה 38") רשומה מיום 8.9.1967 בבעלות "הסתדרות נשי מזרחי באמריקה".

ג.חלקה 273 בגוש 7650 (להלן: "חלקה 273") רשומה מיום 2.2.1995 בבעלות "הסתדרות נשי מזרחי באמריקה".

ד.חלקה 5 בגוש 7651 (להלן: "חלקה 5") רשומה מיום 8.8.1944 בבעלות "ארגון נשות מזרחי באמריקה אינק".

6.בתגובתה לעתירה, טענה המשיבה כי יש לדחות את העתירה על הסף, ולחלופין, לגופה. המשיבה טענה כי העתירה לוקה בחוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב. לפי הטענה, העותרת מושתקת מלטעון כי היא אינה בעלת הנכסים, הואיל ובהליכים אחרים פעלה כבעלים והצהירה על עצמה כבעליהם של הנכסים נשוא העתירה. המשיבה הפנתה לכתב תביעה למתן סעד הצהרתי שהגישה העותרת נגד מינהל מקרקעי ישראל ונגד עיריית רעננה, בת"א 8326-02-08 נשי אמי"ת נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', אשר עדיין מתנהל. בכתב התביעה האמור טענה העותרת כי עמותת נשי אמי"ת, לשעבר "ארגון נשי מזרחי באמריקה", היא הבעלים במקרקעין הפרטיים בשטח של כ-120 דונם, נשוא החיוב דנן. כן ציינה המשיבה כי במשך השנים, ולצורך קבלת היתר בנייה בנכס, הצהירה העותרת בבקשות שהגישה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה רעננה, כי היא הבעלים בנכס. כמו כן, העותרת פעלה במשך השנים מול מינהל מקרקעי ישראל ומול הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, והגישה התנגדויות לשינוי ייעוד המקרקעין, בתור הבעלים במקרקעין. כמו כן, בעקבות יוזמת העירייה להפקיד לאישור את תוכנית רע/במ/2001 (לפי כתב התביעה בת"א 8326-02-08 מדובר בתוכנית המשנה את ייעודם של כ-400 דונם מאדמות כפר בתיה מייעוד חקלאי לייעודים של מגורים, נופש וספורט, ובמסגרתה יופקעו חלק מאדמות כפר בתיה שבבעלותה של אמי"ת לצורכי ציבור), נכרת בין העירייה לבין העותרת הסכם, במטרה להסיר את התנגדותה של העותרת לתוכנית. מטרת ההסכם הייתה להסדיר את התוכנית אגב פגיעה קטנה ככל שניתן במקרקעי העותרת, תוך קביעת אזורי בנייה, שינוי ייעוד חקלאי והפקעת שטחי ציבור במקרקעין שבבעלותה. בנוסף ציינה המשיבה כי מתדפיס רשם העמותות עולה ששמה לשעבר של עמותת נשי אמי"ת הוא "נשי מזרחי באמריקה". המשיבה טענה כי העותרת מנסה להשתמט מתשלום ההיטלים בתחבולות, בעוד היא נמנעת מלצרף כמשיב לעתירה את מי שלשיטתה הוא הבעלים האמיתיים של הנכס. כן טענה המשיבה כי העותרת נמנעה מלצרף תצהיר שיתמוך בטענות העובדתיות שהועלו בעתירה.

7.לגופו של עניין נטען כי העותרת, כבעליהם של הנכסים, מחויבת לשלם את היטלי הפיתוח ולהשתתף בדרך זו בהוצאות הרשות מקומית בהקמת התשתיות המוניציפאליות. המשיבה ציינה כי ההיטלים נדרשו בעבור עבודות נרחבות שהתבצעו בין השנים 2010-2008. כן צוין שבגין הנכסים נשוא העתירה לא שולמו מעולם היטלי פיתוח.

הבקשה להצטרף כצד לעתירה

8.ערב הדיון המוקדם בעתירה הוגשה, בהסכמת העותרת, בקשה להצטרף כצד לעתירה. הבקשה הוגשה על ידי "אמי"ת וומן, אינק. חברת חוץ מספר 560020299 (הקרויה גם הסתדרות נשי מזרחי באמריקה)" (להלן: "המבקשת"). המבקשת ביקשה להודיע כי היא הבעלים של המקרקעין נשוא העתירה, ולכן היא הגורם שיש להפנות אליו את דרישות התשלום. לפי המפורט בבקשה, בשנת 1930 הקים התאגיד האמריקאי Mizrachi Women’s Organization of America, Inc., סניף של התאגיד בישראל. בשנת 1947 נרשם הסניף הישראלי כאגודה עותומאנית נפרדת בשם "הסתדרות נשי מזרחי באמריקה". שם העמותה העותומאנית היה זהה לשם התאגיד האמריקאי. בשנת 1984 נרשמה האגודה העותומאנית "הסתדרות נשי מזרחי באמריקה" כעמותה ישראלית בשם "נשי אמי"ת". בשנת 2002 נרשם התאגיד האמריקאי, אשר בינתיים שינה את שמו ל-Amit Women, Inc., כחברת חוץ בישראל.

9.ביחס לחלקה 4 ולחלקה 5, אשר נרשמו בטאבו עוד בשנת 1944 בבעלות "ארגון נשות מזרחי באמריקה אינק", טענה המבקשת כי לא ייתכן שהעותרת היא בעליהן של חלקות אלה, שכן העותרת התאגדה כעמותה עותומאנית, נפרדת מהתאגיד האמריקאי, רק בשנת 1947, כשלוש שנים לאחר רכישת החלקות. ביחס לחלקות 38 ו-273, שרשומות משנת 1967 ו-1995, בהתאמה, בבעלות "הסתדרות נשי מזרחי באמריקה", מכירה המבקשת בכך ששם זה שימש הן את התאגיד האמריקאי, הן את התאגיד הישראלי (האגודה העותומאנית שלימים הייתה לעותרת). טענת המבקשת היא כי יפוי כוח שצורף לבקשתה מבהיר כי התאגיד האמריקאי, החתום על יפוי הכח, הוא אשר הסמיך את התאגיד הישראלי לבצע בשמו ועבורו פעולות שונות במקרקעין, ולכן התאגיד האמריקאי הוא בעליהן של שתי החלקות.

10.יפוי הכח שצורף הוא מסמך מודפס מיום 22.2.1970 הנושא את הכתובת רח' דב הוז 16/18 בתל אביב, ומתנוסס עליו הלוגו:

"ה ס ת ד ר ו ת נ ש י מ ז ר ח י ב א מ ר י ק ה

המועצה הישראלית