נקש ואח' נ' קל אוטו בע"מ

פסק דין

בתאריך 21.01.10 פנה התובע לנתבעת וביקשה לרכוש רכב. התובע שילם מקדמה בסך של 2,000 ₪ ולאחר מכן שילם סך של 39,000 ₪, סכום שנלקח כהלוואה מחברת פמה, חברת מימון (להלן:"פמה"). בתאריך 05.02.10 ביטלו התובעים את העסקה משום שלא הצליחו למכור את רכבם הנוכחי. התביעה שבפניי עוסקת בהשלכות של ביטול העסקה.

לטענת התובעים, לאחר ביטול העסקה, לא החזירה להם הנתבעת את הסכום של 39,000 ₪ ששילמו לנתבעת באמצעות פמה. עובדה זאת, לטענת התובעים, הובילה לביטול עסקאות מאוחרות יותר וגרמה להוצאות כספיות גבוהות:

"שכרתי רכב על חשבוני. בעיכוב הזה של הכסף חזרה, הפך להיות כדור שלג שהפך ל-120,000 ₪. נאלצתי לבטל עסקאות כל פעם כי לא החזירו את הכסף. הלכתי לקנות רכב אחר, ושוב"

כמו כן:

" למה אני צריכה לחכות כל כך הרבה זמן ולקבל גרסאות שונות כדי לקבל את הכסף שלי, אין לנתבעת כסף להחזיר? ... נגרם לי נזק כלכלי לא פשוט."

(עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 17-21)

לטענת הנתבעת, התובעים הם שהפרו את ההסכם בין הצדדים, ולמרות שעל פי ההסכם ביניהם המבטל יישא בעלות של 2,000 ₪, לפנים משורת הדין, הסכימה הנתבעת לבטל את ההסכם ואף השיבה לתובעים את המקדמה ששילם תוך זמן קצר. עוד הוסיפה, כי טרם הגשת התביעה על ידי התובעים, הושב מלוא הסכום ההלוואה שניטל על ידי התובעים מאת חברת פמה. בנוסף טענה, כי המימון שניתן על ידי חברת פמה הינו מימון חיצוני, כי אין כל קשר ישיר בין חברת פמה לנתבעת ומאחר שלטענת הנתבעת החזירה את הכסף במלואו לחברת פמה, אין לתובעים להלין אלא על חברת פמה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים המצורפים להם, אני קובעת כי דין התביעה להדחות.

התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת עילת תביעה כנגד הנתבעת או קשר סיבתי בין התנהגות הנתבעת לבין נזק שנגרם להם לטענתם. על פני הדברים, התובעים הפרו את ההסכם בין הצדדים, והם לא הוכיחו מתי היו אמורים לקבל את כספם, האם כספם הושב באיחור, האם השבת הכסף באיחור נבעה מאשם, ומי נושא באשם זה.

הנתבעת, מנגד, הציגה בפני בית המשפט מסמכים הסותרים את גרסת התובעים לעניין השבת הכסף, כאשר עולה מהם כי כספה של התובעת בסך של 39,000 ₪ הוחזר לחברת פמה ובתאריך 22.2.10, זמן לא ארוך לאחר ביטול העסקה על ידי התובעת, נשלחה קבלה מחברת פמה לנתבעת כאסמכתה לכך שההחזר בוצע כראוי.

בנוסף, צירפה הנתבעת את ההסכם עליו חתמו הצדדים, בו נקבע בסעיף 10, כי במידה והקונה יפר הפרה יסודית אחד מתנאי מזיכרון הדברים, יפצה את הנתבעת בסכום של 2,000 ₪. על אף האמור בסעיף 10 לזיכרון הדברים, הנתבעת פעלה לפנים משורת הדין, לא חייבה את התובעים בתשלום הפיצוי הכספי והחזירה לרשותם את סכום המקדמה ששולמה לפקודת הנתבעת עם חתימת ההסכם. לתמיכה בטענתה, צירפה הנתבעת מסמך הנושא את חתימתה של התובעת לפיו הוחזר לתובעים סכום של 2,000 ₪ בתאריך 01.03.10.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להדחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אב תש"ע, 05 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: