פסק דין
1.לפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 [להלן: "החוק"].
2.התביעה הוגשה נגד הנתבעות בגין שתי תאונות שונות, בהן טוען התובע כי נפגע עקב שימוש ברכבו מ.ר. 4593518, המבוטח על ידן.
3.על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, התאונה הראשונה התרחשה ביום 21.1.07 בסמוך לשעה 18:00, התובע ניגש אל רכבו אשר חנה בחצר ביתו לצורך נסיעה. התובע פתח את דלת הנהג ברצותו להיכנס לרכב, להתניעו וליסוע בו , בטרם נכנס לרכב צעק לעברו אחיו דבר מה. התובע הסיט מבטו לעבר אחיו בעוד ידו הימנית מונחת על מסגרת דלת הנהג . אז בנו של התובע שאמור היה להתלוות אליו לנסיעה ועמד בסמוך לו טרק את דלת הרכב והתובע נפגע באגודל כף ידו הימנית (להלן: "התאונה הראשונה").
4. ביום 10.11.08 בשעה 13:30 או סמוך לכך בעת שהתובע נהג ברכבו בכפר זלפה ועמו שני ילדיו שנאספו על ידו מבית ספרם, בלם בשל תנאי הדרך את רכבו, עקה כך התנגשה ברכב מאחור ובעוצמה רבה מכונית מסוג שברולט והתובע נפגע בצווארו ובגבו התחתון. (להלן: "התאונה השנייה").
5.התובע יליד 2.4.73, במקצועו טפסן, מחסנאי עובד בניין ומייעץ לעוסקים בבנייה. העיד כי, עובר לתאונה הראשונה: עבד בחברת "צקר". אחריה הפסיק לעבוד שם עבד שם כטפסן, לא יכול היה לאחוז בפטיש יותר. לאחר מכן עבד כמחסנאי באותו מקום עבודה. התובע בוגר 12 שנ"ל כל חייו עבד בבנייה כיום עובד לטענתו כיועץ בניה אצל קבלן בשם תייסר, מייעץ לעניין אדריכלות הבנייה מניסיונו. עובד עד ארבע שעות ביום ומשתכר סך של 1,600 ₪. מר ג'ברין תייסיר- מעסיקו של התובע, העיד כי הוא מכיר את התובע כמה שנים. התובע עובד אצלו בקריאת תכניות, סימון קורות סימון תקרות וכיוצא באלו. התובע מגיע לשטח ומדריך את הפועלים מה לעשות, עובד ארבע שעות ביום.
6.המחלוקת בתיק זה הנה מחלוקת עובדתית ומחלוקת משפטית. הנתבעות סבורות כי מדובר בתאונות מפוברקות והתובע לא נפגע בתאונות דרכים כפי המתואר בכתב התביעה המתוקן, ולא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו על מנת להוכיח תביעתו ועל כן יש לדחות התביעה.
התאונה הראשונה:
7.התובע חזר בתצהירו כמעט באותן מילים על גרסתו בכתב התביעה המתוקן אודות נסיבות התאונה הראשונה. בבית המשפט העיד כי, לפני התאונה ישב בבית הוריו, יחד עם אשתו, אחיו ובנו. התובע ואשתו התכוונו לנסוע לנצרת יחד עם בנם. בזמן שהוא ביקש לצאת מהבית אביו חיבק את בנו, הוא ואשתו יצאו מהבית לכיוון הרכב. התובע הכניס את המפתח, ביקש להתניע את הרכב, המתין לבנו שיגיע מבית הוריו כדי להכניסו לרכב ולחגור אותו, אז אחיו קרא לו כדי שיביא לו דברים מנצרת ולפני שהספיק לסיים את המשפט, בנו סגר על ידו את דלת הרכב. התובע העיד כי באותו היום בבוקר נסע עם הרכב וגם אז בדק מידות שמן ומים הואיל ומדובר ברכב ישן . העיד כי לאחר שנכנס לרכב לא סגר את הדלת שלו כי היה אמור לבדוק מידת שמן ומים לפני הנסיעה. כשיצא מהרכב אחיו התחיל לדבר והוא הניח את ידו על הרכב. בנו טרק את הדלת וכך נפגע. העיד כי אחיו לקח אותו לבית החולים.
8.בנוסף העיד בזו הלשון: ""...אשתי רצתה להיכנס לרכב, אני רציתי להיכנס ולהתניע את האוטו. פתחתי את הדלת ביד שמאל, נכנסתי לרכב , שמתי את המפתח ורציתי להתניע. אח שלי קרא לי, הוא רצה שאביא לו משהו מנצרת . יצאתי מהרכב והנחתי את היד הימנית שלי על הגג. הנחתי את היד ככה ודיברתי עם אח שלי , חשבתי שמדובר בכמה שניות ואחרי זה אני אסע. הוא התחיל לדבר איתי , פתאום הבן שלי סגר את הדלת". (פרוטוקול מיום 10.4.11 עמוד 3 ש' 1-7).
9.התובע הסביר כי בנו לא היה בתוך הרכב, הוא נכנס לרכב לפני בנו על מנת להתניע כדי שהמנוע יתחמם. לא הדליק את הרכב, נכנס כדי ל הכניס את המפתח ובכדי להתניע , לפתוח מכסה מנוע לבדוק אם יש מספיק מים היות ומדובר ברכב ישן. על כן נכנס לרכב לבדוק אם יש שמן ומים לקראת הנסיעה כאשר המנוע דומם. יצא מהרכב בגלל שאחיו קרא לו לא בגלל בדיקת שמן ומים. העיד כי כך הוא רגיל לעשות לפני כל נסיעה: להתניע את הרכב, לפתוח מכסה מנוע ולבדוק את מידת המים, בזמן שהתניע את הרכב אחיו קרא לו.
10.גרסה מפורטת זו לא התקבלה אצל הנתבעות. בכתב ההגנה כמו בסיכומיהן טענו הנתבעות כי, מדובר בעדות יחידה של בעל דין. מצאתי לנכון לקבל את טענות הנתבעות ולקבוע כי לא עלה בידי התובע להוכיח את נסיבות התרחשות התאונה. בפסקאות הבאות אפרט את נימוקיי.
11.על פי הנטען, לאירוע התרחשות התאונה היו לפחות שני עדים בגירים, אחיו של התובע ואשת התובע. לא ברור האם הוריו של התובע היו עדים לתאונה כמו כן נכח במקום בנו הקטין של התובע בן החמד אשר על פי הנטען טרק את דלת המכונית על ידו של אביו.
12.חרף העובדה כי מדובר בבני משפחתו של התובע ובקלות היה יכול להזמינם למתן עדות, נותר מטעמיו בעדותו היחידה אשר לא מצאתי לה כל תימוכין. עדות זו, לא הייתה רציפה ועקבית והתגלו סתירה בינה לבין מסמכים אשר הוגשו מטעמו (כתב התביעה, תצהיר עדות ראשית ומסמכים אשר נכתבו מפיו של התובע).
13.כך למשל בעוד שבמסמכים שהוגשו מטעמו, התקבל הרושם כי התובע הניח את ידו ונפגע בטרם כניסתו לראשונה לרכב, הרי כי בעדותו כבר תיאר מסכת התרחשות שלמה אשר לפיה, פגיעתו התרחשה לאחר שכבר שהה ברכב ולאחר שיצא ממנו. בכתבי טענותיו לא הוזכרו כלל הסיבות בגינן יצא מהרכב, אשר פורטו באריכות בעדותו: בדיקת שמן ומים כנוהל רגיל או יצא כי שמע את קריאת אחיו, או יצא על מנת להמתין לבנו שיגיע מבית הוריו ויכנס לרכב. התובע לא היה עקבי במענה לשאלה האם התניע את הרכב טרם הפגיעה, פעם השיב תשובה חיובית ובפעם אחרת רק הניח את המפתח ברכב.
14.הנתבעות טענו בסיכומיהן כי גם הפגיעה הנטענת אינה אפשרית ביחס לעדותו של התובע, כי הרי גופו של התובע הי ה בין הדלת לרכב כך שדלת הרכב לא הייתה יכולה להיטרק על ידו של התובע כי גופו היה חוסם. איני קובע מסמרות לגבי מנגנון החבלה האם הוא אפשרי או לא, אולם שאר נסיבות התרחשות התאונה הנטענות רצופות סתירות ואי דיוקים וכאמור תימוכין חיצונית לעדותו של התובע- אין.
15.לפיכך, אני סבור כי לא עלה בידי התובע להוכיח את עצם התרחשות התאונה הראשונה.
התאונה השנייה:
16.התובע חזר בתצהירו על נסיבות התאונה אותן תיאר בכתב התביעה המתוקן. בעדותו ציין כי הוא הלך לדווח על התאונה עם אביו. התאונה התרחשה בשעה שתיים וחצי בצהריים. היו אתו שני בניו. נסע בתוך הכפר, רכב מאחוריו שנסע מהר פגע בו.
17.התובע ידע כי הנתבעות מכחישות את התרחשות התאונה השנייה גם כן, חרף זאת לא הזמין את אביו לעדות, אשר יאשש את העובדה כי התובע סיפר לו בזמן אמת על התאונה, והוא הלך לדווח עמו במשטרת ישראל אודותיה. עיון באישור המשטרה מלמד כי פרטי רכב צד ג' מצוין ועל כן היה על התובע לברר אודות זהותו של הנהג הפוגע ולהביאו למתן עדות. על התובע מוטל הנטל להוכיח את עצם התרחשות התאונה במיוחד מקום בו הנתבעות טוענות כי מדובר בתאונה מפוברקת לשיטתן.