נעאמנה נ' סאלח ואח'

פסק דין

תביעה כספית ע"ס של 9,033 ₪ שהוגשה ביום 13.10.2010 שעניינה נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 7.6.2010 בה היו מעורבים רכב התובעת הנהוג על ידי וואסף נעמנא ומשאית הנהוגה ע"י הנתבע 1 ומבוטח בביטוח צד ג' ע"י הנתבעת 2 (להלן- "המבטחת").

התובעת טענה בתביעתה כי רכב הנתבע 1 עקף את רכב התובעת בחוסר זהירות, סטה לעבר רכב התובעת וכך התרחשה התאונה.

הנתבעים טענו בהגנתם כי רכב הנתבע 1 יצא לעקיפה של רכב התובעת, כאשר לפתע ובעוד הרכב של הנתבעת 1 נמצא במהלך עקיפה, סטה רכב התובעת שמאלה, חסם את נתיב נסיעת רכב הנתבע 1 וגרם להתנגשות.

מטעם התובעת העידו, נהג הרכב, וואסף נעמנא וכן חברו לעבודה שישב לצידו ברכב, נאסר אכרם.

נהג רכב התובעת העיד כי נסע בכביש המחבר בין יודפת להררית, בנתיב הימני כאשר לפתע "הרגשתי שמישהו נכנס בי ואז עצרתי" (פרו' עמ' 3 ש' 14). בחקירתו הנגדית אישר כי לפניו היו רכבים והשיב כי היתה תנועה בנתיב הנגדי.

חברו לעבודה, נאסר כארם גם העיד כי רכב התובעת נסע בנתיב הימני וכי- "כנראה הנתבע ניסה לעקוף אותנו ושמענו בום בדלת הקדמי של הנהג". (פרו' עמ' 4 ש' 9). העד לא זכר אם היו רכבים בכיוון הנגדי.

הנתבע 1 העיד כי יצא לעקיפה של רכב התובעת, ובעת שהגיע למחצית רכב התובעת, נהג רכב התובעת יצא אף הוא לעקיפה ואז הפינה הקדמית ימנית של רכבו פגעה בדלת השמאלית קדמית של התובע. לדבריו, לאחר יומיים יצר עימו קשר, נהג רכב התובעת, והציע שיקח את רכבו של הנתבעת 1 לתקון על חשבונו ובתמורה יודיע הנתבעת 1 למבטחת כי הוא האחראי לתאונה ואולם הנתבע 1 סירב לכך בתוקף.

בית המשפט הניח בפני הנתבע 1 את האפשרות שהחל בעקיפה והבין שלא יוכל להשלימה בבטחה, בשל רכבים שהגיעו מן הכיון הנגדי ולכן סטה לעבר רכב התובעת אך הנתבע 1 השיב כי: "לא היו רכבים מהצד השני".

לא קלה ההיא ההכרעה בתיק זה ולא בכדי הצעתי בסיום ההוכחות לצדדים שיסכימו כי התיק יוכרע באמצעות בדיקת פוליגרף, הצעה לה הסכימו שני הנהגים אך נדחתה ע"י הנתבעת 2.

משנדחתה ההצעה אין מנוס מהכרעה שיפוטית.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהונחו בפניי, לא אוכל להעדיף את גרסת עדי התובעת על פני גרסת הנתבע 1 ומשמעותה הדבר שדינה של התביעה - דחייה.

אמנם, עדותו של נהג רכב התובעת נתמכת בעדותו של חברו לעבודה, ואולם ציפיתי לקבל בעדותם הסבר מניח את הדעת, בעדותם, לכך שנהג רכב הנתבעת 1 יסטה, כך לפתע פתאום, לעבר רכב התובעת.

אכן, אלו היה הנתבע 1 יוצא לעקיפה לא זהירה, בכביש הנגדי, והיה מתקרב לכיוונו רכב הנוסע מולו, ניתן היה להסביר התנהלות שבה הנתבע 1 סוטה באופן פתאומי לכיוון רכב התובעת שהיה בנתיב הימני.

ואולם התובע בעדותו הראשית, כלל לא העלה בפניי את האפשרות הזו. בחקירתו הנגדית אמנם ציין כי היו רכבים בכיוון הנגדי, אך לא טרח לומר כי רכב שהגיע מן הכיוון הנגדי מנע את השלמת העקיפה של המשאית בבטחה. חברו לעבודה, כלל לא זכר אם היו רכבים במסלול הנגדי.

אני ערה לכך שבהודעה למבטחת ציין הנתבע 1 כי רכבו נפגע בחלקו הימני לכל אורך הרכב בעוד שבעדותו בפניי טען כי רכבו נפגע בפינה הימנית וכך גם עולה מתמונות המשאית לאחר התאונה. בעדותו של הנתבע 1 אף צויין כי רכב התובעת נפגע "בין הדלת הקדמית שמאלית לבין הכנף" בעוד שהתמונות מלמדות כי הנזק ארע בדלת השמאלית, בסמוך לתפר בין שתי הדלתות אך איני סבורה כי די בסתירות אלו כדי להעדיף את גרסת עדי התובעת על פני גרסתו של הנתבע 1.

לא שוכנעתי כי מיקום הפגיעות ברכבים תומך דווקא בגרסת עדי התובעת ונראית לי בענין זה דווקא טענת ב"כ הנתבעות בסיכומיו לפיה אם גרסת עדי התובעת היא הנכונה היה מקום לצפות לשפשוף ולא למעיכה כלפי פנים כאשר אפקט המעיכה הנצפה ברכב התובעת מתיישב טוב יותר דווקא עם גרסת הנתבע 1.

אף התרשמתי כי טענת הנתבע 1 כי נהג רכב התובעת אכן היה בביתו, אינה פרי דימיונו של הנתבע 1.

שקלתי אם אין מקום להטיל אחריות על הנתבע 1 גם אם נקודת המוצא היא שגרסתו היא הנכונה ואולם, לא הוכח כי בנסיבות כפי שתוארו ע"י הנתבע 1 יכול היה למנוע את התאונה או לצמצם את נזקיה.

לפיכך, תביעת התובעת נדחית. התובעת תשלם לנתבע 1 הוצאות משפט בסך של 300 ₪ ולנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך של 850 ₪.