אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נסנוביץ ואח' נ' אורן ואח'

נסנוביץ ואח' נ' אורן ואח'

תאריך פרסום : 27/03/2014 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
15191-09-12
23/03/2014
בפני השופט:
אורלי מור-אל

- נגד -
התובע:
1. תקוה נסנוביץ
2. איי די איי חברה לביטוח בע"מ

הנתבע:
1. זיו אורן
2. כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 10/3/11 בין רכב המבוטח על ידי התובעת 2, בו נהגה התובעת 1, לבין אוטובוס בו נהגה הנתבעת 1, המבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "האוטובוס").

התובעת 1 (להלן: "התובעת") העידה, כי עמדה עם רכבה ברמזור כאשר דלק אור אדום, בהמשך לכביש הבחינה באוטובוס שמנסה לפנות ימינה ושמאלה, כאשר פניו לרחוב בו יש תמרור "אין כניסה". בשלב מסויים האוטובוס עצר ונתן לכל כלי הרכב לפנות ימינה. התובעת העידה, כי פנתה ימינה כמו כל הרכבים וכנראה שנהגת האוטובוס לא הבחינה בה במראה שלה, כי הייתה בסוף השיירה, החלה לנסוע ופגעה בה בצד שמאל של הרכב, באמצעות צד ימין של האוטובוס. התובעת אישרה, כי הייתה בנסיעה בזמן התאונה וטענה כי האוטובוס הסתובב, ניסה להסתובב ולא הצליח ואז נעצר ונתן לשיירה לעבור. בחקירה הנגדית, כאשר הוטח בתובעת, כי לא נתנה לאוטובוס לפנות ימינה, השיבה כי אין שם מסלול של אוטובוסים ונהגת האוטובוס התבלבלה, ראתה אותה מהצומת מנסה לפנות ימינה, והיא רצתה לפנות לשמאל ולעשות פרסה ולא לימין. הוצג לפני התובעת השרטוט שצורף להודעתה לחברת הביטוח לפיו האוטובוס היה במהלך פניה ימינה והתובעת השיבה כי האוטובוס היה בעצירה מוחלטת והיא הבחינה באוטובוס מנסה לתמרן. כאשר הוצגה לפניה הודעתה הטלפונית לחברת הביטוח, לפיה האוטובוס פנה ימינה השיבה שהיא לא חושבת וברמזור ראתה את האוטובוס נוסע הלוך וחזור. כאשר נשאלה מדוע פנתה ימינה אם הבחינה שהאוטובוס במגמת פניה ימינה, השיבה שהוא היה בעצירה מוחלטת והיא ניסתה להשלים את הנסיעה ימינה. כאשר נשאלה מדוע לא כתבה על השיירה, השיבה, כי רשמה שהייתה בשיירה רצינית ובגלל זה האוטובוס עצר.

הנתבעת 1, נהגת האוטובוס, העידה, כי התבקשה להגיע לקבוצת ילדים עמדה אמנם מול רחוב שיש בו אין כניסה אבל יש פניה ימינה וכדי לפנות האוטובוס צריך לקחת סיבוב רחב, היא בצעה סיבוב רחב ושמעה מכה ואז עצרה. לאחר התאונה עצרה ב"אין כניסה" על מנת לא להפריע לכלי הרכב. הנתבעת טענה שלא היה מצב שעצרה את האוטובוס אלא פנתה ימינה בנסיעה שוטפת. בחקירה הנגדית השיבה הנתבעת כי זו לא הפעם הראשונה שהגיעה למקום והיא עושה את הנסיעה כמה פעמים, הנהגת אישרה כי בצעה את הסיבוב מן הנתיב הנגדי אולם שללה כי יש במקום קו הפרדה רציף. לדבריה, אם רכב צריך להמתין ולתת לה לעשות את הסיבוב הוא צריך להמתין. הנהגת טענה, כי לפני הפניה הסתכלה ימינה ולא ראתה אף אחד.

דיון והכרעה

מדובר בתביעה אזרחית בה נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה ואחריות הנהג השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי. מטבע הדברים, תובע הינו בעל ענין ומעוניין בתוצאת המשפט. על כן, יש להתייחס לעדותו בזהירות הדרושה ולבדוק האם יש לה תימוכין או חיזוק כלשהו. כמו כן, יש לבחון את הגיונה של גרסתו, ובין היתר לבחון את העקביות בגרסה. ככל שישנו שינוי בגרסאות, ישפיע הדבר באופן ישיר על האמון שבית המשפט יוכל ליתן בגרסתו ועל האפשרות להשתית את העובדות על סמך עדותו.

קודם לעדותה בבית המשפט מסרה התובעת שתי הודעות לחברת הביטוח, האחת טלפונית והאחת בכתב. בהודעה הטלפונית תועד, כי האוטובוס סטה לנתיב נסיעתה ופגע בה עם צידו הימני אחורי, וכן הוסף, כי האוטובוס נסע לאחור לאחר שהבין שבנסיעה ישר קיים תמרור "אין כניסה" וכאשר רצה לפנות ימינה פגע ברכב התובעות.

בהודעתה הכתובה ציינה התובעת, כי האוטובוס נסע לאחור בנתיב נסיעה הפוך, היא פנתה ימינה כשלפתע השלים האוטובוס את הנסיעה לאחור והתחיל בנסיעה ימינה כשהיא באמצע הפניה ימינה בנתיב נסיעה שלה. התובעת מוסיפה, כי האוטובוס פגע בה בדופן שמאל של הרכב בחלק הימני אמצעי של האוטובוס תוך נסיון להשלים את הפניה ימינה שלו ואז ארעה התאונה.

הודעות אלה נמסרו סמוך לאחר התאונה ולכן ניתן לקבוע, כי אכן האוטובוס היה במגמת פניה ימינה. באף אחת מן ההודעות, לא סיפרה התובעת על כך שהאוטובוס עצר והמתין ששיירת כלי רכב יעברו. מדובר בפרט חשוב שנמסר לראשונה על דוכן העדים ועשוי להסביר את החלטת התובעת להמשיך בנסיעה, למרות שהיא רואה לפניה אוטובוס שפניו לכיוון נסיעת התובעת, שאינו יכול להמשיך בנסיעה ישר ושנמצא במגמת פנייה ימינה.

על דוכן העדים, ניסתה התובעת לטשטש את העובדה שהאוטובוס היה במגמת פנייה ימינה וטענה כי רצה לפנות שמאלה או לבצע פרסה, טענה בלתי הגיונית לחלוטין.

יצויין, כי כפי שטענה ב"כ הנתבעות, השרטוט ששרטטה נהגת התובעת תומך גם הוא בכך שהתאונה ארעה במהלך פנייה ימינה של האוטובוס.

חוסר העקביות בגרסאות התובעת והנסיון להציג על דוכן העדים גרסה שונה מזו שמסרה לחברת הביטוח, מצדיק כשלעצמו שלא לקבוע ממצאים על פי גרסתה – כל הנושא של העצירה של האוטובוס ושל מעבר שיירת מכוניות – התנהלות שיש בה כדי להסביר את המשך נסיעת התובעת למרות שהאוטובוס נמצא במקום במגמת פנייה ימינה - לא נמסרה על ידי התובעת קודם לעלותה על דוכן העדים.

למול עדות נהגת התובעת עמדה עדותה של הנתבעת, נהגת האוטובוס, שהסבירה, כי אכן מדובר במקום בו הפנייה ימינה אינה קלה, אך שללה את האפשרות שעמדה והמתינה לשיירת מכוניות שתעבור אלא הסבירה שהייתה צריכה להטות את ההגה שמאלה ואחר כך ימינה ומשכך הסיבוב שהייתה צריכה לעשות הוא סיבוב רחב והיא ביצעה אותו מתוך הנתיב הנגדי, אף כי לא עולה מן התמונות שנהגת האוטובוס חצתה קו לבן כפי שנטען.

אכן ניכר מעצם העובדה שרכב התובעת השתחל בין האוטובוס לבין שפת המדרכה שהאוטובוס פנה ימינה בסיבוב רחב כך שנוצר מקום לרכב להכנס, מקום בו לא יכל לשהות בעת השלמת פניית האוטובוס ומשכך ארעה התאונה.

במכלול נסיבות העניין, לאחר שבחנתי היטב את גרסת שתי הנהגות, את התמונות שהוצגו ואת המצב שהיה בעת התאונה, באתי לידי מסקנה, כי התובעות לא עמדו בנטל להוכיח את תביעתן. לא רק שגרסת התובעת על דוכן העדים הייתה כבושה בחלק מן הפרטים שבה, אלא שהתמונה המצטיירת היא שהתובעת לא הייתה סבלנית דיה לאפשר לאוטובוס להשתלב בנתיב הנסיעה וביקשה להקדים את האוטובוס ולהשתחל ימינה אולי מתוך מחשבה מוטעית כלשהי כי תספיק להקדים את האוטובוס, התנהלות שאינה ראויה, גם בהנחה שנהגת האוטובוס קצת הסתבכה בפניה והיה צורך להמתין על מנת שתוכל להשתלב. על התובעת היה להמתין בסבלנות ולאפשר לנהגת האוטובוס להשלים את הפניה וככל שהייתה עושה כן הייתה נמנעת התאונה. ויודגש, אין חולק, כי האוטובוס היה לפני רכב התובעות כשכיוון נסיעתו הוא כיוון נסיעת התובעות, כאשר היכולת שלו לנסוע במקום הייתה רק לימין – בנסיבות אלה, לא היה ראוי להצמד לצד האוטובוס גם בהנחה שנותר מקום לעשות כן.

אני דוחה, איפוא את התביעה, מחמת כך שהתובעות לא עמדו בנטל.

נוכח העובדה שהתביעה נדחתה בשל אי עמידת התובעת בנטל, אין צו להוצאות.

כל צד ישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"א אדר ב תשע"ד, 23 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ