נסים נ' - ואח'

פסק דין

בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל טענת ההתיישנות.

רקע

1.עניינה של התביעה בדרישת התובע כי המדינה תפצה אותו בשל כך שלא יכול היה לממש היתר שהיה בידיו, "היתר להעסקת עובדים זרים בחקלאות", היתר מיום 31.3.02 בשל מדיניות "השמים הסגורים" שהנהיגה ממשלת ישראל. טוען התובע כי בידו היה אישור להעסקת עובדים זרים, אישור עליו הסתמך אולם בפועל המדינה לא אפשרה את מימוש ההיתר ולפיכך נגרמו נזקים כאמור בחוו"ד שצירף, חוו"ד אשר התבססה על חוו"ד השמאי יקיר אליעזר ז"ל שערך חוות דעת מיום 5.5.02. התביעה בתיק זה הוגשה ביום 14.12.10 בשל נזקים שנגרמו בשנים 2001-2003 ומכאן עלתה טענת ההתיישנות. יוער כי החלטה בבקשה דומה ניתנה היום בתיק 23229-10-10 בעניין מאיר זהאביאן.

תמצית טענות המדינה

2.טוענת המדינה כי איך שלא בוחנים את התביעה, התביעה התיישנה ובמיוחד לאור כך שההיתר שהקנה לתובע את עילת התביעה הינו היתר שתוקפו פג ביום 31.3.03. לפיכך, המועד האחרון להגשת התביעה הינו 7 שנים לאחר מכן, בעוד שהתביעה הוגשה למעלה מחצי שנה לאחר תום תקופת ההתיישנות. טוענת המדינה כי התובע שקט על שמריו והשתהה ללא כל הסבר חרף העובדה כי הנזק היה ידוע כבר ביום 30.5.02, בהתאם לחוו"ד שצורפה. המדינה הפנתה לשורה ארוכה של פסקי דין בהם נדחו תביעות המעלות שאלה זהה על הסף. לפיכך ביקשה המדינה את סילוק התביעה על הסף.

תמצית טענות התובע

3.טוען התובע כי המדינה ניהלה משא ומתן עם חקלאים בסמוך לפני ואחרי תקופת ההתיישנות ולפיכך מצר התובע על עמדת המדינה המנצלת לרעה את טענת ההגנה של ההתיישנות. טוען התובע כי בהתאם לאמור בכתב התביעה, מחדלי המדינה משתרעים על פני השנים 2001-2003 וככול שמדובר בשנת 2003, מתייחס הנזק לשנה זו עד תומה. טוען התובע כי המדינה התעלמה מהוראת סע' 89 לפקודת הנזיקין הקובעת כי עילת התביעה מתחילה מיום הסרת המחדל, דבר שמקים עוולה נמשכת, עוולה שנמשכה בענייננו, גם לאחר שנת 2003 וכי מן המפורסמות כי ההיתר להבאת עובדים זרים הינו עד לתום השנה הקלנדרית ודי בכך שאחד מיסודות התביעה לא התיישן לדחיית הבקשה.

דיון

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש להורות על דחיית התביעה על הסף.

4.בהתאם לסע' 5 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958, (להלן: "חוק ההתיישנות"), תקופת ההתיישנות לתביעות שאינן במקרקעין הינה 7 שנים ותחילת התקופה נמנית החל מהיום בו נולדה עילת התביעה (בהתאם ל סע' 6 לחוק ההתיישנות). האיזון שבין הניזוק למזיק הפוטנציאלים הינו בכך שאין להמתין לגיבושו המלא של הנזק ומאידך אין להחמיר עם הניזוק יתר על המידה בהתגלות כלשהי של הנזק והשאלה הינה אימתי הניזוק כאדם סביר היה מגיש תביעה או שמדובר בעניין של מה בכך (ראו ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ פ"ד לח(4) 554 (23.12.84).

5.עיון בכתב התביעה מעלה כי יש בו טיעונים כלליים רבים שנגרמו לחקלאים על ידי המדינה, עד שבסופו של יום, בתקופה שהסתיימה בספטמבר 2002 (כעולה מסע' 32 לתביעה), נפתרה הבעיה. על מנת להעריך את הנזק שנגרם לתובע בשל התנהלות הממשלה, הוכנה ביום 30.5.02 על ידי השמאי המנוח אליעזר יקיר ז"ל חוות דעת לנזקים שנגרמו לתובע בשל מדיניות הממשלה. לפיכך ובהתאם לעובדות שבכתב התביעה, מרוץ ההתיישנות נגמר 7 שנים לאחר חוות הדעת והתביעה התיישנה.

6.המסמך היחיד בכתב התביעה שאינו כללי לבעיות החקלאים בישראל, אלא מתייחס לתובע, (מלבד חוות הדעת שצורפו) הינו היתר להעסקת 3 עובדים זרים מיום 31.3.02, היתר שתוקפו עד 31.3.03. לפיכך, גם אם נניח שיש השלכות לכך שבעיתו של התובע נפתרה בחודש ספטמבר 2002, לכל היותר ניתן לזקוף לחובת המדינה נזקים מתמשכים שאירעו עד לתום ההיתר, כלומר עד ליום 31.3.03 ולמנות ממועד זה 7 שנים אשר חלפו לפני הגשת התביעה באוקטובר 2010.

7.בהתאם להלכה הפסוקה, סעד של דחיית תביעה על הסף הינו סעד אשר יינתן רק במקרים חריגים שכן מדובר בנעילת הדלת בפני התובע ודרך כלל יש להעדיף בירור ענייני של הסוגיות השנויות במחלוקת. (ראו: ע"א 455/06 חלקה 21 נ' עיריית הרצליה, ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין פ"ד מב(2) 671,668). בענייננו וכפי שנומק לעיל, אין מנוס מלהורות על קבלת הבקשה שכן מהתביעה והמסמכים התומכים בה ניתן ללמוד על כי אין תוחלת לתביעה, בשל כך שנגועה היא בהתיישנות, באשר הוגשה למעלה מ – 7 שנים לאחר המועד האחרון בו ניתן לטעון להיווצרות עילת התביעה הנטענת.

סיכום

8.התובע הגיש תביעתו בטענה כי נגרמו נזקים למשק החקלאי שבבעלותו, בשל מדיניות הממשלה בשנים 2001-2003. המדינה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל כך שגם אם נכונים כל טענות התובע, הרי חלפו למעלה מ-7 שנים מאז שנולדה עילת התביעה ועד שהוגשה התביעה באוקטובר 2010. כפי שפורט לעיל מצאתי כי דין בקשת המדינה להתקבל ולאחר שעל פני התביעה עלה כי מדובר במקרה חריג בו ברור כי אין תוחלת לתביעה שהוגשה למעלה מ-7 שנים מהיווצרות עילתה, ולפיכך אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה על הסף.

לפיכך אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם הוצאות המדינה בסך 3,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.