נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות בהליך לקיום צוואה והתנגדות לה

1.         עניינה של החלטה זו בשאלה על מי מוטלים נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות בהליך דנן.

2.         המנוח ח.ע. ז"ל (להלן: "המנוח") הלך לבית עולמו ביום 24.5.2006. בפני תלויה ועומדת בקשת אחיו של המנוח, הוא התובע, לקיום צוואת המנוח מיום 24.5.2004 (להלן: "הצוואה"), והתנגדות לה אשר הוגשה על ידי  ילדי המנוח, הם הנתבעים.  

3.         לגרסת הנתבעים, וכפי שעלתה בכתב ההתנגדות ובדיון אשר התקיים ביום 20.2.2007, יש להעביר את נטל הבאת הראיות לכתפיו של התובע את קיום הצוואה;

מבחינה עובדתית נטען כי המנוח לא היה מסוגל לקרוא שנים טרם פטירתו, וטרם עריכת צוואותיו, מאחר וסבל מקשיי ראייה וממחלות עיניים.  לראייה צירפה ב"כ הנתבעים את צוואתו הקודמת של המנוח מיום 23.1.2003, אשר הינה צוואה הדדית של המנוח ורעייתו המנוחה, אשר נערכה כשנה וחצי לפני עריכת הצוואה אשר קיומה מתבקש כאן, שם נרשם מפורשות כי היא הוקראה באוזני המנוח ורעייתו. בצוואה דנן, לעומת זאת, אין כל אזכור לכך כי הוקראה באוזניו.

מבחינה משפטית נטען כי אין חולק כי על פני הצוואה הנדונה לא צוין כי המנוח קרא אותה, ולא צוין כי היא הוקראה באוזניו.  לטענת הנתבעים זהו בבחינת פגם צורני, הפוגם בשלמות המסמך ובין היתר הופך את נטל הראייה, כך שנטל ההוכחה בדבר אמיתות הצוואה עובר אל שכמו של המבקש לקיימה.

4.         לגרסת התובע ממקרא טענות הנתבעים עולות שתי שאלות יסודיות: האחת, הטענה בדבר הקראת הצוואה למנוח וכביכול אי יכולתו לקרוא את הצוואה, הינה טענה עובדתית, הצריכה הוכחה ע"י הטוען לה. הן התובע והן הנתבעים לא היו עדים לצוואה והם לא יכולים לדעת מידיעה אישית האם טענה זו נכונה מבחינה עובדתית. השנייה, גם בהנחה שהצוואה רק הוקראה למנוח, נשאלת השאלה האם אי כתיבת עובדה זו על גבי הצוואה הינה בבחינת פגם צורני, המצדיק את העברת נטל הבאת הראיות לכתפי המבקש את קיום הצוואה   

            כל עוד לא נתבררה השאלה הראשונה אין ולא ניתן לעבור לבירור השאלה השנייה.

            יתרה מזאת, אין יסוד שבדין ו/או בפסיקה לטענת הנתבעים כי עצם העובדה שעובדת הקראת הצוואה לא נכתבה על גבי הצוואה, היא פגם צורני המצדיק העברת נטל העברת הראיות לכתפי התובע. פגם צורני הוא פגם באחד מרכיבי הצוואה, כפי שפורטו בחוק הירושה, בהתאם לסוג הצוואה. בענייננו, עסקינן בצוואה בעדים, משכך הס' הרלוונטי הוא ס' 20 לחוק הירושה אשר כל תנאיו מולאו. לפיכך, הן נטל הבאת הראיות והן נטל השכנוע נשארים על כתפי הנתבעים. 

5.         דיון

בהליך של התנגדות לקיום צוואה, תיבחן השאלה על מי מוטל הנטל, על פי סוג הטענה.

צוואה שלא נפל בה פגם פורמאלי/ צורני היא בחזקת כשרה, והנטל לפסילתה מוטל כל כולו על הטוען לכך. על המתנגדים לעמוד בנטל השכנוע להוכחת טענותיהם, ולפתחם מוטל נטל השכנוע הסופי להוכיח שהמנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, ו/או שחתם על הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת, ו/או שהנתבע היה מעורב בעשיית הצוואה - בהתאם לעילות המנויות בחוק.

לעניין זה ר':     ע"פ 28/49 זרקא נ' היועהמ"ש פ"ד ד' 504;

דנ"א 1519/95 היוהמ"ש נ' מרום פ"ד מט(1) 318, בעמ' 327):

"חזקה היא על אדם שכשר הוא לפעולות משפטיות-בהן עשיית צואה - וחזקה היא על מצווה כי בעת עשייתה של צוואתו ידע להבחין בטיבה של צוואה. הטוען כי בעת עשייתה של צוואה לא ידע המצווה להבחין בטיבה של צוואה - עליו הנטל להוכיח טענתו".

נטל הבאת הראיות היא חובה נלוות, הטפלה במהותה לחובה העיקרית. חובה זו מבטאת נטל קל יותר, ובאה להבהיר על מי מהצדדים בשלב מסוים זה או אחר של המשפט רובצת החובה להציג קודם לשני, את ראיותיו. ככלל, נטל הבאת הראיות מוטל בתחילת המשפט על הצד הנושא בנטל השכנוע, שאם צד זה לא יביא ראיותיו, תדחנה טענותיו (על כך, ר' דנ"א 1519/95 היועמ"ש נ' מרום, לעיל).

על כן, בהליך של התנגדות לקיום צוואה, משהצוואה כשרה מבחינה צורנית, מוטלת על המתנגד לקיום, אשר נושא בנטל השכנוע, החובה להביא ראיות לעמידה באותו נטל.

6.         הצוואה בענייננו עומדת על פניה בכל הדרישות הצורניות של צוואה בעדים, על פי ס' 20 לחוק הירושה תשכ"ה 1965 (להלן: "חוק הירושה"): הצוואה נערכה בכתב, יש בה תאריך, יש בה הצהרה של המצווה, יש בה חתימה של המצווה, וכן חתימה של שני עדים.

עם זאת  - יתכן והמנוח לא יכול היה לקרוא את הצוואה, בשל בעיות בראייתו.

7.         טוענת ב"כ הנתבעים בנסיבות אלה כי אי ציון הקראת הצוואה למצווה, על גבי הצוואה