נדחה ערעורה של איסתא על חיובה בפיצויים בגין עגמת נפש

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 16.9.2003 של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט א' הימן), אשר קיבל את תביעות המשיבים 1-6 ( להלן: "המשיבים") וחייב את המבקשים בתשלום פיצוי בסכום של 4,000 ש"ח בגין עגמת נפש ובתוספת הוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח, לכל אחד מהמשיבים.

ב.         ביום 6.6.2004 החלטתי לתת רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

מן הראוי לציין כי פסק דין זה ניתן זמן רב מאוד לאחר הגשת הערעור, בשל  העובדה שהצדדים ניסו לנהל מו"מ, לסילוק המחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט; ורק ביום 15.8.06 הודיעה ב"כ המערערת כי המו"מ כשל, והיא עותרת למתן פסק דין בערעור.

ג.         עיקרי העובדות הצריכות לענין

המשיבים, כולם, רכשו מהמערערת חבילות נופש בטורקיה, הכוללות טיסות, העברות ושהות של 3 לילות במלון "פורטו בלו" באנטליה ( להלן: "המלון"). למשיבים הונפק שובר למלון (VOUCHER), כמתחייב מההתקשרות בין הצדדים, כאמור.

עם הגיעם של המשיבים לטורקיה, נמסר להם על ידי נציג המערערת שם, כי בשל תפוסה מלאה של המלון, יועברו להתאכסן במלון אחר. המשיבים עמדו על דעתם כי המלון החלופי שהוצע להם, נופל ברמתו ממלון "פורטו בלו", וכי רכשו את חבילת הנופש גם בהתבסס על המלון שהוצא להם מלכתחילה.

בשל דין ודברים שהתפתח בין נציג המערערת והמשיבים, השתהו המשיבים במשך פרק זמן השנוי במחלוקת בין הצדדים (בין מחצית השעה כטענת המערערת ועד מספר שעות כטענת המשיבים). ובסופו של דבר, הופנו המשיבים, כדרישתם, למלון שסוכם עמם מלכתחילה.

המשיבים טענו בבית משפט קמא כי בירור שערכו בהגיעם למלון העלה, כי הזמנת החדרים עבורם בוצעה שעה אחת בלבד, טרם הגיעם למלון, ולא עם מועד ביצוע ההזמנה על ידם אצל המערערת, או בסמוך לכך.

לפיכך, הגישו המשיבים תביעות נפרדות כנגד המערערת, בהן תבעו תשלום פיצוי בסך של 10,000 ש"ח לכל אחד מהם, בגין עגמת הנפש שנגרמה להם. בית משפט קמא, הורה על איחוד הדיון בתובענות השונות.

המערערת הגישה כתב הגנה לבית משפט קמא וכן הודעת צד ג', בה נטען כי המערערת הינה סוכנות נסיעות אשר רכשה את חבילות הנופש מהמשיבה 7 ( להלן: "השטיח המעופף" או "הספק") וכי ככל שיש לחייב את המערערת בתשלום פיצוי כלשהו, הרי שעל הספק לשאת בו.

כן נטען בכתב ההגנה כי למשיבים לא נגרם כל נזק, וכי לכל היותר, עסקינן בנזק מזערי שאינו בר פיצוי, או למצער, בר פיצוי מינימאלי.

'השטיח המעופף' טענה בבית משפט קמא כי חבילות הנופש הנמכרות באמצעותה, נמכרות בכפוף למספר תנאים, ובכללם זכותו של הספק להחליף את המלון באכסניא אחרת, בהתאם לתפוסה. לפיכך, ובהתבסס על התניות להן כפופה מכירת חבילות הנופש, טען הספק, שאין לחייבו בתשלום פיצוי כלשהו.

בית משפט קמא דחה את הודעת צד ג' ששלחה המערערת, שכן המערערת לא הצליחה, כך על פי קביעת בית משפט, להוכיח את טענותיה בדבר אחריותו של הספק לנזק וחבותו בתשלום פיצוי.

כן דחה בית משפט קמא את טענות המערערת כנגד חיובה בתשלום פיצוי. בית משפט קמא קבע כי:

"... אין אדם אחר לענין זה שאותו לקוח מכיר כלשונם, בר השיח שלו  היא אותה סוכנות ממנה רכש את החבילה וככל שביחסים שביניהם אין סייגים, אין תניות ולא מסבים תשומת ליבו ל"סיכונים" הרי הוא זכאי לסעד מאותו גוף שממנו רכש את השירות.

אילו הוצג בפני מסמך כלשהו כטענת הנתבעת שקיים לפיו היה על התובעים לדעת כי תופעת הרישום יתר פוטרת אותה מאחריות, דיינו. אך לא כך בענייננו."

            (עמ' 6-7 לפסה"ד קמא)

על פסק דין זה, בקשת רשות הערעור שבפני, הנדונה כאמור כערעור.

ד.         טענות הצדדים בערעור