מ"ת 26108-07-14 מדינת ישראל נ' אלעד

לפניי בקשה לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מהארץ (להלן: הבקשה).

ב"כ המבקש הודיעו, כי בשל שגגה שיצאה תחת ידם, התקיים הדיון בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ שמספרה צ"א 26108-07-14 תחת מספר שגוי - צ"א 26088-07-14. הפרוטוקול שנוהל בתאריך 1.10.14 יתוקן בהתאם, לרבות, זהות המבקש והמשיבה.

נגד המבקש הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים. בשנים מהם מייחסת לו המשיבה עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 ולפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. באישום השלישי מואשם המבקש בהשמדת ראיה ובשיבוש מהלכי משפט, עבירות לפי הסעיפים 242 ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. העבירות נעברו, על פי הנטען, במסגרת עיסוקו של המבקש במתן שירותי מטבע במתחם הסגור והייעודי של הבורסה ליהלומים ברמת גן, ואשר נחזה להיות עסק למסחר ביהלומים, וזאת, בשנות המס 2005 עד 2011..

בתאריך 5.8.14 קבע בית משפט זה (כב' השופטת ח' פלינר) ערבויות ותנאים שיבטיחו את התייצבות המשיב למשפטו בת"פ 26065-07-14, ובהם "צו עיכוב יציאה מהארץ, ... הפקדת ערבות עצמית בסך מיליון ₪ כפי שהתבקש, והפקדת ערבות צד ג' מיליון ₪".

ביהמ"ש איפשר למשיב להמציא שני ערבים שכל אחד יחתום על ערבות צד ג' בסך חצי מיליון ₪.

בחלוף חודשים עותר המשיב להסיר זמנית את צו עיכוב היציאה מהארץ. מטרת הנסיעה היא לבנות מקור פרנסה לו ולבני משפחתו. בקשתו היא שאמנע מהטלת ערבויות נוספות על אלה שכבר הוטלו, בהתחשב בהיקף הרכוש שתפסה המשיבה מידיו. הבקשה אינה מציינת תחזית של מועד יציאה וחזרה ארצה. רק לאחר שדחקתי בבאי כוחו של המבקש, הואילו לומר כי המבקש מתכוון לצאת מישראל בין התאריכים 15.10.14 ו-15.11.14.

המשיבה אינה מתנגדת לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מהארץ, אולם, היא עותרת שתוטלנה על המבקש ערבויות מתאימות אשר בכוחן להבטיח את שובו לישראל, וזאת, בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ולהיקפן הכספי.

סוג הערבויות והיקפן מצוי בלב המחלוקת.

במסגרת החקירה והגשת כתב האישום תפסה המשיבה נכסים של המבקש המוערכים בסכומים גבוהים, ובין השאר, נכסי מקרקעין, רכב, יהלומים ואבני חן, ומזומנים במטבעות זרים (הכל כמפורט בנספח הרכוש של כתב האישום). ב"כ המבקש מעריכים את היקף הנכסים התפוסים והמוקפאים בכ-15 מיליון ₪.

אין חולק, כי בעוד החקירה מתנהלת, וגם בתקופת קיום הליך של שימוע, יצא המבקש את הארץ לתקופות אלה ואחרות ושב אליה כנדרש.