מ.י. ענף תנועה ת"א נ' יצחקי

הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק.

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות /סמים ונהיגה בקלות ראש.

נטען בפרק העובדות אשר בכתב האישום כי הנאשם נהג במכונית וכי היה נתון תחת השפעת סמים, סירב למסור דגימת דם לבדיקת שכרות וסירב למסור דגימת שתן לבדיקת סמים הגם שנדרש לעשות כן כדין.

שכרותו הנטענת נלמדה מכח סירובו הנטען.

למען השלמות המשפטית ,לצרכי הבנת היסוד לזיכוי ,ייאמר כי זיכויו של הנאשם לא בא מאף אחד מהטעמים אשר נותחו בהרחבה על ידי ההגנה בסיכומיה כי אם מטעם אשר סברתי אני כי ראוי הוא , וזאת בהיותו יסוד חסר לגיבוש יסודות העבירה באירוע זה.

כוונתי היא לכך שלא הוכח בפני כי לנאשם ניתן הסבר כדין אודות המשמעות המשפטית של סירוב ליתן דגימה.

מעיון במסמך ת/2 שכותרתו "דרישה למתן דגימת אויר נשוף/דם/שתן" עולה כי מה שהוסבר לנאשם כחשוד היה כי באם יסרב לתת דגימת דם ושתן אזי יראו אותו כמי שנוהג תחת השפעת סמים.

מעיון במסמך ת/1 שהינו דו"ח הפעולה שערך השוטר אשר ערך גם את ת/2, עולה כי השוטר הקריא לנאשם את הנוסח הנ"ל המצוי בת/2 והחתים אותו על נוסח זה.

מעיון במסמך ת/6 עולה כי גם השוטרת שערכה מסמך זה הסבירה לנאשם כחשוד כי סירוב ליתן דגימה פירושו שיראו אותו כנוהג תחת השפעת סמים.

אלא שדבר החוק בקשר עם מהות ההסבר הוא שונה כידוע.

הוראת המחוקק בסעיף 64 ב (ב2) לפקודת התעבורה הינה כי על שוטר הדורש מנהג לתת לו דגימת נשיפה, רוק, שתן או דם, להודיע לחשוד את מטרת נטילת הדגימה, לבקש את הסכמתו, ולהסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה כאמור בסעיף 64 ד לפקודה.

סעיף 64 ד לפקודה מפרט כי המסרב למסור דגימה יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה – דהיינו עבירה של נהיגה בשכרות.

לא מצאתי בראיות התביעה כי הנאשם זכה אם כך לקבל הסבר כדין, שהרי צויין בפני הנאשם כי באם יסרב יראו אותו כנוהג תחת השפעה אך לא כנוהג בהיותו "שיכור". קיים כידוע הבדל בין השניים אף במישור הענישה.

מכאן החשיבות שבצורך בביטחון בכך שנהג החליט את שהחליט על יסוד מידע מדוייק שנמסר לו בקשר עם השלכותיו של סירוב.

לציין כי אין בפני בראיות התביעה ביסוס לכך שהנאשם נהג תחת השפעה – דהיינו אין בפני אינדיקציה בהתנהגותו או בהתנהלותו של הנאשם כי היה מצוי תחת השפעתם של סמים או אלכוהול.

אדגיש עם זאת כי לו היה הנאשם דנן מקבל הסבר כמתבקש על פי הדין אזי היה מתקיים בסיס בתיק זה להרשיעו בנהיגה בשכרות וזאת מכח סירובו ליתן דגימה.

אלא שכאשר מסתבר שההסבר לקה כאמור בחסר ולא עמד בדרישת הדין אזי דין הוא שהנאשם יהנה מהספק ויזוכה בהליך פלילי זה.

כל מסר אחר בנסיבות של אי קיום דרישת הדין בקשר עם ההקפדה על מהות ההסבר הניתן לאזרח כיסוד בלעדיו אין , איננו יכול לצאת מבית המשפט.

למען שלמות הכרעת דין, וכפי שכבר ציינתי, עמדתי היא כאמור כי באם לא היה נוצר הכשל במתן ההסבר על פי דין, היה מקום להרשעת הנאשם בתיק זה.