מ.י. ענף תנועה ת"א נ' אבו אל היגיא

החלטה

בפני בקשה לחישוב פסילה, המוגשת היום ומופנית כנגד גזר דין שניתן בתיק זה ע"י כב' הש' (בדימוס) אורנה שדמי, בנוכחות המבקש. גזר הדין ניתן לפני יותר מ- 6 שנים ביום 23.04.09 .

המבקש, אשר היה מיוצג ע"י סנגור עו"ד יניב לדר מטעם הסנגוריה הציבורית, הורשע במסגרת הסדר טיעון, לאחר שהודה בעבירות חמורות של נהיגה בשכרות (510 בבדיקת "ינשוף") ונהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, ונדון בין היתר לשנתיים פסילה בפועל.

המבקש לא הפקיד את רישיונו או כל תצהיר פקיעת רישיון במזכירות בית המשפט בתיק זה, מאז גזר הדין ועד היום.

המבקש עותר כי הפסילה תחושב מיום מתן גזר הדין וטעמו בכך שלדבריו, כפי שכתב בבקשה שהגיש היום לביהמ"ש – לא ידע כי עליו להפקיד את רישיון הנהיגה לצורך תחילת מניין העונש.

המבקש עותר בנוסף כי אתחשב בנסיבותיו האישיות והכלכליות, הקשות לדבריו, בכך שהוא מוציא לחמו מנהיגה וכי חלפו יותר מ- 6 שנים מיום גזר הדין.

עיינתי בגזר דינה של כב' הש' שדמי כאמור ומצאתי כי בסעיף ב לפירוט העונשים בגזר הדין כתבה הש' הנכבדה:

"ב. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים"

סעיף 42 לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:

"(א)    פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

(ב)      ....

(ג)      בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במניין:

(1) התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה על

כך בתקנות ובדרך שנקבעה.

(2) תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה

שבגללה נפסל כאמור".

תקנה 556 לתקנות התעבורה משלימה את סעיף 42(ג) לפקודה, ומפרטת מהי החובה החלה על נאשם שרישיונו נפסל. התקנה קובעת, כי על נאשם כזה להמציא "את רישיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה".

כבר נפסק לא אחת, כי יש ליצור הבחנה בין התוקף הנורמטיבי של הפסילה, לבין חישוב תקופת הפסילה ותחילת מועד מניינה של הפסילה, כפי שנקצבה על ידי בית המשפט. הפסילה נכנסת לתוקף מיד ואילו חישוב תקופת הפסילה מתחיל רק מיום בו הופקד רישיון הנהיגה בתיק בית המשפט בו ניתן גזר הדין (רע"פ 9237/99 רונן מאיר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו])

הרציונאל שביסוד הדברים, טעם רב בצידו, קרי: אי יצירת תלות בין איסור הנהיגה מכח צו הפסילה לבין חישובה. לא מתקבל על הדעת שנאשם שנפסל יקבע מתי תחל פסילתו, ברצותו יפקיד את הרשיון ורק אז תחל הפסילה, וברצותו יאריך לעצמו את המועד בה מתחילה תקופת פסילתו.

עם זאת, קבע המחוקק בסעיף 42(ג) לפקודת התעבורה (ברשימה סגורה), שני אירועים אשר בהתקיימם, לא תבוא התקופה שבה התקיימו, במניין ימי הפסילה. מדובר בשני אירועים: האחד, מצב בו טרם נמסר רישיון הנהיגה לרשות הפוסלת. השני, מצב בו הנהג מרצה עונש מאסר בפועל.